הממיר: מדור מיוחד

שבועות שלא היינו כאן ויש לנו הרבה מה להשלים. הממיר הנוכחי מתייחס לתוכניות ששודרו עד ליום ראשון ה-27.3.11 כולל, ומכיל התייחסות גם לתוכניות ששודרו במהלך הזמן שבו המסך המפוצל היה בחופשה.
החל מהשבוע הבא הממיר (במתכונתו הרגילה) יעבור לימי שני.
אם אתם רוצים לכתוב לממיר על סדרות שאתה רואים, על הופעות אורח מגניבות, על תקלות שידור מעצבנות ועל כל דבר אחר כתבו לנו
אם אתם רוצים לקרוא, הנה אנחנו מתחילים:

9.5. "המתים המהלכים", עונה 1, פרק 1
ברור שסדרה שבה המתים מהלכים ומנסים לאכול אתכם (כלומר את הגיבור, אבל אתם אמורים להזדהות איתו, לא?) תשויך לז'אנר סדרות האימה. אך למרות שאני שונאת מושבעת של הז'אנר, וגם לא חובבת גדולה של עלילות שנבנות באיטיות, הפרק הראשון של הסדרה הזו הצליח לשאוב אותי פנימה. העלילה האיטית (ובפרק הראשון באמת רק מכירים את הגיבור) מוסיפה למתח ולבניית הסיפור ואפילו הזומבים נראים אמיתיים, מעוררים רגשות של קירבה ואפילו סימפטיה. לסיכום, אחת מהסדרות שאתה רוצה לעשות מרתון שלהם בלילה אחד אבל מעדיף למשוך את ההנאה לשבוע שלם. (taly)

9. "אורות ליל שישי", עונה 4, פרק 13
(יש גם ביקורת על הפרק הקודם - בהמשך הכתבה)
פרק סיום העונה פתר באופן יפה את העלילות מן הפרקים הקודמים תוך כדי שהוא פיתח את הדמויות במרכזן.

קשה לי עם ההחלטה של טים לקחת את האחריות על משחטת הרכב שהוא ובילי הפעילו. כבר ראינו בעבר איך טים מוכן ל"שכב על הרימון" בשביל אנשים אחרים (בנות בעיקר) ועם הדדי-אישיוז שלו, זה מובן לגמרי למה הוא רוצה לשמור את בילי מחוץ לכלא. אבל אני באמת חשבתי שזהו, טים סוף סוף יזכה לקצת מנוחה ונחלה אחרי כל מה שהוא עבר בשלוש השנים האחרונות, רק כדי לראות את הכותבים מנחיתים עליו את המהלומה הניצחת שלהם. אני מבין שההחלטה נבעה מחוסר זמינותו של טיילור קיץ' לעונה הבאה, אבל אפשר היה לבחור בדרך אחרת שתסביר את ההעדרות שלו בעונה הבאה...
להמשך קריאה

9. "עקרות בית נואשות", עונה 7, פרק 15
אני ממש אוהבת את העונה הזו, של "עקרות בית נואשות". פול, זאק ופלישיה חזרו לסדרה, ושובן של הדמויות מהעונה הראשונה מחזיר אותנו לזמנים טובים יותר שבהם זו היתה סדרה מרתקת שסחפה אחריה אפילו את ברברה בוש. גם התוספת של בת' טילמן יאנג, המקבילה הנשית של שנות האלפיים למרלין מונרו, מוסיפה עניין. (וזו רק אני, או שהיא מאוד דומה לאמה הטלויזיונית? ידעתי שהן אם ובת רק בשל הדמיון העז הזה ברגע שהיא הופיעה...) .

אודה ולא אבוש כי הדבר המדהים ביותר שמצאתי בעונה זו, זו העובדה שקרלוס הוריד את הזקן - והחזיר אותו - והעולם שתק בשתי הפעמים. עבורי הוא נראה ממש כמו אדם אחר, ולרגע תהיתי אם החליפו את השחקן...

אבל נתמקד בפרק האחרון ששודר: הפרק הזה, בו גבי חוזרת למקום הולדתה שכוח האל ומגלה כי היא גיבורה אמיתית הזכיר לי את ג'יינסטאון ב"פיירפליי". הרגע בו היא מתעמתת עם הנזירה שמעולם לא האמינה לה היה רגע עשוי היטב. יש האומרים שלגבי מגיע אמי על משחקה בעונה האחרונה של "עקרות בית נואשות", ואני בהחלט מסכימה. היא משחקת נפלא ומצליחה להביא  לדמותה פגיעות וכוח. ברי, שבמהלך העונה זכתה באחד הבחורים השווים ביותר על מסך הטלוזייה, ויתרה עליו לטובת הילד. חבל, נהנתי לראות אותו - ואותם יחד. סוזאן בעונה הזו יכולה לזכות בתואר "אומללת השנה". עניה, מובטלת, ומחוברת לדיאליזה. אבל אפילו זה לא מספיק כדי למצא מקום במסעדה שווה. אני מתקשה להחליט אם היא יותר חסרת מזל או יותר אומללה... (זלפה)

8.5 "אורות לילי שישי", עונה 4, פרק 12
קשה להאמין, אבל אנחנו רחוקים רק פרק אחד מסיום העונה הזאת, ופתאום אפשר לראות עד כמה התסריטאים של הסדרה הזאת חכמים: בשקט בשקט ובאופן מופתי, כל העלילות מגיעות לנקודות שיא (או שמא נאמר "שפל" עבור מרבית הדמויות), כשברור לכולם שבפרק האחרון הכל צפוי להתפוצץ באופן שמשקף כל כך את הסדרה הנפלאה הזאת - על מגרש הפוטבול.

מעניין, דווקא בעונה הזאת כמעט ולא ראינו פוטבול במובן הפיסי שלו. כמובן שעל פני הדברים הכל סובב סביב המשחק, אבל בפועל העונה הזו - יותר מתמיד - עוסקת בדמויות ובצרות שלהן ופחות במה שקורה על המגרש עצמו. העובדה שדווקא המשחק שציפינו לו מהרגע שהסתיימה העונה הקודמת יהווה את נקודת השיא של העונה היא בגדר הברקה תסריטאית גדולה.
להמשך קריאה

8.5. "אפיזודס", עונה 1, פרק 1
כל מה שידעתי על הפרק הראשון לפני השידור היה שזו הסדרה החדשה של ג'ואי מחברים. אבל הפרק הראשון הראה לי שיש לסדרה הרבה מאוד מה להציע חוץ מאשר את הכוכב הראשי ושמו, ובאופן מעניין הסדרה מצליחה גם לעשות שימוש בכך שיש לה סלב מוביל בפאנל השחקנים, וגם לצחוק על סדרות שבזה הן מתגאות. עלילת הסדרה מדברת על זוג תסריטאים בריטיים שבאים לארצות הברית בעקבות הצעה מאוד מפתה לעשות גרסה אמריקאית לסדרה הבריטית המצליחה שלהם, רק כדי לגלות שזה לא בדיוק מה שהם חשבו. הסדרה עושה רושם די שנון ("כשהייתי חולה בסרטן הבנתי שני דברים: 1- כדאי לך להשיג מה שאתה רוצה כי אלוהים לא מחכה. 2- אתה לא רוצה להיות חולה בסרטן), ומעל לכל התבלטה לטובה הסצינה, שבה כוכב הסדרה הבריטית עושה אודישן לתפקיד בגרסה האמריקאית של הסדרה ומצליח להדגים היטב איך באנגלית בריטית הדברים הרבה יותר מצחיקים מאשר באנגלית אמריקאית. מחכה בעניין להמשך. (אורלי)



8.5. "אילג'ימה" פרקים 15-16
היה היו בארץ קוריאה שני אבות. האחד, מלך קר ואכזר, פרנואיד חסר נשמה שהיה מסוגל לרצוח בדם קר את בנו שלו רק מהפחד שמא הוא ינסה להשתלט על כסאו, והשני, איש פשוט ואנאלפבית, גנב לשעבר, שהיה מוכן ללא היסוס להקריב את עצמו למען שני בניו, למרות ששניהם אינם יוצאי חלציו. אף על פי שבשני הפרקים האחרונים אילג'ימה לא חסך במעשי גבורה הרואיים שכללו קרב מרשים נגד כל משמר המלך, אקרובטיקה ופירוטכניקה למכביר (התפלאתי שהוא גם לא כבש את סין, ככה בקטנה, בלילה בו הוא שחרר את העצורים וחטף את השגריר ובנו...) וגם היו לנו לא מעט קטעים קומיים חמודים עם יונג, הקלארק קנט של איליג'ימה, שני הפרקים האחרונים בעיני היו שייכים לשני האבות הכה מנוגדים. הייתה לנו שמחה קטנה בנישואיהם של סה דול ודאני האחת והיחידה שארגן יונג אבל אחרי ההקרבה של סה דול, האיש עם הנשמה הכי גדולה בקוריאה, אני חוששת שהנישואים האלו יהיו קצרי מועד. להמשך קריאה
(רמונה)
הסדרה משודרת בערוץ ויוה פלטינה בימי שבת ב-21:30.

8. "גדולה מהחיים", עונה 1, פרק 13 ואחרון לעונה
(ביקורת על הפרק הקודם - בהמשך)
זה נחמד לסיים עונה שהלכה בדרך יחסית צפויה בפרק שעוסק בבחירות. ג'יין צריכה לבחור - בין טוני לגרייסון, בין דרכה הישרה לבין דרכה העקמומית של קים, בין דב לג'יין, בין העבר והעתיד. היא בוחרת לנהל את המשפט בדרכה, אך בסוף נכנעת והמשפט מוכרע בדרכה של קים. הן זוכות, אך ג'יין מגלה (בעוד רגע פרי-מייסוני, אם כי מאוחר מדי הפעם) שהמשפט כולו בויים על ידי התובע והנאשמת, והיא צריכה להחליט אם להסגיר אותם ולסכן את הקריירה שלה (או בעצם, הקריירה של ג'יין). לקראת סוף הפרק היא מחליטה להשאיר את העבר מאחור - גם את עברה של דב (עם גרייסון) וגם את עברה של ג'יין (בעריכת דין). היא בוחרת להיות ג'יין החדשה - לבחור בטוני ובחיים שונים מאלו שג'יין תכננה.

עלילת המשנה בה גרייסון תובע חברה להלבשה תחתונה בשם דוגמנית שפוטרה לאחר חתימת החוזה כשהתגלה שהיא לאחר סרטן שד הייתה מאוד מבוזבזת לטעמי. במקום עלילה מעניינת, ואפילו עם מעט אמירה, הם בחרו ללכת בדרך צפויה וזולה שתאפשר להם פשוט להראות אישה יפה בבגדים תחתונים. כאן אני חייבת לצרף אזהרה, שאני מקווה שהיא מובנת מאליה - כל התיאור של סרטן השד בפרק היה מצוץ מהאצבע, אני ממש לא ממליצה ללמוד ממנו על אבחנה או טיפול בסרטן השד. אני יודעת שזו אפילו לא סדרה רפואית, אבל הייתי שמחה למחקר מינימלי מצד הכותבים. אבל, כאמור, נראה שמטרת הסיפור הייתה להראות אישה בבגדים תחתונים (ואולי קצת לתת לסטייסי לעזור לנצח), ולא לספר סיפור מעניין וחינוכי.

עוד דבר אחד הפריע לי להנות מהפרק - הרגעים האחרונים. אחרי שכל הבחירות התנקזו למשהו שלא היה צפוי והשאירו אותי עם שאלות אמיתיות לגבי מה שיקרה בעונה הבאה, הכותבים החליטו שזה לא מספיק. צריך לסיים עונה בקליפהאנגר של ממש, ולא "סתם" בתהיות. וכך קיבלנו את בעלה של ג'יין שאף אחד לא הזכיר עד אותו רגע. (מורן)

7.5 "גדולה מהחיים", עונה 1, פרק 12
העלילה הראשית של הפרק הצליחה, סוף סוף, לעשות את מה שקיוויתי כל העונה שהיא תצליח לעשות - להתייחס להבדלים בין דב ובין ג'יין בלי לברוח לעלילות "שמנים". דמות נערצת על דב, דוגמנית שהתחתנה עם אדם עשיר, נאשמת ברצח בעלה. ג'יין, כמובן, פועלת כדי להיות זו שתגן עליה. גבות מורמות כשג'יין מפגינה ידע רב לגבי חייה של הדוגמנית, אך הן לא הופכות למרכז הפרק. בהמשך העלילה ניכר דמיון לפרק קודם - הדוגמנית שמסתירה את גילה מקבילה למשווקת הדיאטות שמסתירה את ניתוח קיצור הקיבה שהיא עברה. אך בגלל המשקל השונה שניתן לעובדה הזו בפרק, הדמיון לא הפריע לי. רגע השיא של הפרק נותן לג'יין לפעול כפרי מייסון (ולהגיע לפתרון שהיה בעיני צפוי) - סוף סוף היא זוכה בזכות היותה עורכת דין חכמה ולא בזכות גילוי הקשור לחייה כדב.

העלילה המשנית נועדה לקדם (ובעצם לסיים) את מערכת היחסים של גרייסון וקים. הופעת האורח של שירלי נייט (הזכורה, בין היתר, כמעריצה הפואטית של האוס מהעונה הראשונה) הייתה מקסימה בעיני, עד לרגעיה האחרונים. הגילוי שמילי לא רצתה למכור את הבית מכיוון שגופתו של בעלה קבורה מתחת לרצפה ולא מכיוון שהיא מתקשה להיפרד מהזכרונות שיש בבית היה בעיני תלוש ומיותר. אני לא יודעת אם זה נעשה כדי לשבור את הקיטש שבסיפור (קים מגלה מחדש את האמון בבני אדם ועושה צעד בוגר מבחינת מערכת היחסים) או כדי לספק גם לסיפור המשנה סוף מפתיע כמו זה של הסיפור הראשי, אבל זה פשוט לא נעשה טוב. (מורן)

7. "סמולוויל", עונה 9, פרק 20
מרת'ה קנט חזרה הביתה עם לא אחר מאשר פרי ווייט בתור בן זוגה, והתפתח סוג של מפגש משפחתי/דאבל דייט די משעשע עם לויס וקלארק. נהניתי במיוחד לראות את איחוד הכוחות העיתונאי של פרי ולויס, שחקרו, בלי ידיעתם, את שני בני הזוג שלהם - "המלכה האדומה" וה"טשטוש". הכותבים עשו מאמץ להטעות אותנו, כדי שנחשוב שאולי דווקא טס היא המלכה, והצליחו לגרום לי להאמין להם, במיוחד כשקלארק חטף ממנה מנה של קריפטונייט. אבל בסוף האמת יצאה לאור, מרת'ה קנט התגלתה כאם המגוננת האולטימטיבית והקצת מפחידה, ונתנה לקלארק את ה"ספר של ראו", שמסוגל להיפטר בקלות מהקנדורים (ומקלארק יחד איתם...). הופעת האורח של מרת'ה הייתה מאוד במקום ושידרגה את הפרק, אבל כרגיל, דיאלוגים משמימים וסצינות מיותרות (כמו אלה עם טס ואוליבר) פגעו בהנאה. (דורון ז)

7. "איך פגשתי את אמא", עונה 6 פרק 8
מבחינתי הפרק לא היה מההברקות של הכותבים – לא מבחינת העלילה וגם לא כל-כך מבחינת הבדיחות. להגנתם יאמר שבתחום הקומי אני תמיד מצליחה למצוא כמה דברים שעובדים: הפעם זה היה ההשתעשעות במוזיאון של בארני ורובין, לפחות עד שנכנסה שוב שאלת אבא של בארני. משחק הנגיעות, הפינגווין והתחפושות-פורים העלו אצלי חיוך, אבל בארני הדרמטי ("He's my dad!") ומארשל-התאגידי היו קצת יותר מידי. למזלנו, על רקע הדיון של מארשל ולילי של "מה עשינו עם חיינו" אפשר היה לשמוע את טד זורק מילים כמו "wieners and gonads" (הברקה לשונית שאני חייבת להודות שמצאתי מבדרת גם בפעם השניה כשהוא חזר עליה עם זואי). ולמרות שהפרק המשיך לשחזר דיונים "משמעותיים" של הדמויות בצורה לא משכנעת במיוחד, דבר אחד טוב יצא ממנו – קייל מקלאכלן ("טווין פיקס") בלבוש הקפטן מחליף ברכות "אהוי". בסופו של דבר, הרעיון החשוב היחיד בפרק עבר: באופן לא מאוד מפתיע, יש לנו עוד למה לצפות מזואי. (Little cloud)

7. "פרינג'", עונה 2, פרק 8
 הפרק הזה היה קצת מבלבל בעיני. העלילה הבסיסית שלו מוכרת - יצור דמוי אנוש (בכל זאת, סדרת מד"ב) מתאהב באישה ומציל אותה באמצעות הקרבת חייו. בעזרת הסיפור הזה הצליחו בפרינג' לתת לנו מידע חדש - התצפיתן שכבר פגשנו בעבר אינו בודד אלא אחד מתוך כמה. למדנו קצת על הכללים המנחים אותם, אך הסיבה שבשלה הם עושים את מה שהם עושים  עדיין אינה ידועה. למרות שקיבלנו עוד רמזים למסתורין שסובב את פיטר, בעיני זו עדיין עמידה במקום. ואף על פי שבשלב הזה אני חושבת שיש לי מושג לא רע לגבי מה שקרה לפיטר הייתי שמחה אם הכותבים היו מתקדמים עם הסיפור במקום לפזר עוד ועוד רמזים שבעצם לא תורמים כלום ואפילו מעצבנים. וולטר, כרגיל, הציל את המצב. השימוש המודע שלו בהתנהגות המוזרה שלו סביב אוכל כדי לסלק את אסטריד מדרכו ולהיפגש עם התצפיתן המאוהב היה מקסים בעיני, כמו הרבה ממה שקשור לוולטר. בסך הכל, לא מהפרקים הגדולים של הסדרה, אבל פרק חביב ובלי גועל נפש שנוטה להפריע לחלק מהצופים (מורן)

3. חפש את התרגום: לא ברור לי פשר התקלה הזו, אבל זה קורה יותר מדי בתוכניות כגון "היפים והאמיצים" ו"קרוב רחוק" שבמהלך הפרק שורות שלמות אינן זוכות להיות מתורגמות. מדיווחים שקיבלתי נאמר לי שלפעמים בשידור השני של הפרק התרגום מופיע כסדרו אבל עדיין איך אמור הצופה לדעת באיזה פרק עליו להסתכל כדי לזכות לכך שכל הפרק יתורגם עבורו?

2. חפש את הסדרה: בפורים האחרון, למרות שבכל לוחות השידורים, וגם ב- EPG של יס, נאמר שהתוכנית "היפים והאמיצים" תשודר בחמש ושלושים בערב ומייד אחריה תשודר הסדרה "קרוב רחוק" מי שהדליק את הטלוויזיה באותה שעה זכה לראות רק חמש הדקות האחרונות של הפרק, כשגם שידור הפרק של "קרוב רחוק" הוקדם שלא על פי לוח השידורים המתוכנן. מכיוון שזה השידור החוזר האחרון של הפרק הרי שכשמקדימים את שעת שידורו מונעים את הצפייה בפרק מכל מי שבנה על צפייה דווקא בשידור החוזר האחרון, מכיוון שהמדובר היה ביום חג הפורים שבו רבים וטובים היו טרודים בארוחות חג עדלאידע, או סתם ענייני עבודה אני מניחה שהיו רבים כאלה.