הממיר 16/1/11

10. המשרד, עונה 6, פרק 12. האמת היא שכשהתחיל כל העניין עם מייקל בתור סנטה שדורש תשומת לב הייתי בטוח שאני לא אשבע הרבה נחת מהפרק הזה. כבר ראינו דברים כאלה בעבר והקטע נסחב קצת מעבר לרצוי (מה גם שרציתי לפרגן לפיליס שסוף כל סוף קיבלה את מבוקשה), אבל אז בא הקטע שבו מייקל החליט להתחפש לישו – ואז הגאונות פרצה... לביקורת המלאה...





ועוד 10.  מחלקת גנים ונוף, עונה 2, פרק 7. מכירים את התחושה הזו שבמהלך צפייה בפרק מסוים של סדרה מסוימת אתם מבינים פתאום שהסדרה \"מצאה את עצמה\" ומסדרה לא רעה בכלל היא הופכת בן רגע לסדרה מצוינת ממש? זה מה שקרה לי עם הפרק הזה – הרגשתי שפתאום הכל מתחבר להם וכל הצילינדרים עובדים בהרמוניה: עלילות מצוינות, פיתוח דמויות יפה וכל כך הרבה חן וחכמה.

כל הסיפור של גרג פיקייטיס הוא פשוט גאונות צרופה מצד התסריטאים, החל מבחירת השם (שמצד אחד מתגלגל נפלא על הלשון, אבל מצד שני לא ממש נשמע כמו שם של נבל על, בלשון המעטה), דרך התיעוב שבו לסלי אומרת את שמו (קצת מזכיר את הדרך שבה מייקל מתייחס לטובי), הכניסה של אנדי לסיפור כאיש FBI שגרמה לי להתאהב סופית בדמות שלו (כריס פראט היה פשוט היסטרי בפרק הזה) וכלה בסיום הסיפור.

גם עלילת המשנה הייתה מצוינת, ובמיוחד אהבתי את הפיתוח של טום שהחל כבר בפרק הקודם, ופתאום מדמות די מעצבנת ומעיקה הוא הפך לדמות של ממש, ואפילו היציאות שלו פתאום נראות הרבה יותר מצחיקות.

הסדרה הזו הופכת אט אט לאחת הפנינים היותר בולטות על המסך הקטן שלי.



וגם:

אוח, גרג פיקייטיס, איזה פרחח נאלח. פרק מושלם של \"גנים ונוף\", אין לי מילה אחרת. המשטמה של לזלי כלפי גרג פיקייטיס הפכה מיד את שמו למטבע לשון מבחינתי. המרדף שלה אחריו והדבקות שלה באשמתו היו מצוינים, אבל כאשר אנדי נכנס לתמונה והתחיל לתחקר אותו כברט סוכן ה-FBI, ואז לבכות אחרי שהנער עלב בו - טוב, זה כבר היה ממש עונג. גם במסיבה של אן היה כיף, כשבפעם הראשונה קיבלנו עומק ממשי לדמותו של טום. האיש שממנו יראה ושלא רצתה אותו במסיבה, הפך את היובש שבמקום לסיפור הצלחה ולמשהו שבאמת אפשר לקרוא לו \"מסיבה\". ואז כאשר מאוחר יותר הוא גילה (כנראה בפעם הראשונה) שאשתו הפיקטיבית מתכננת להיפרד ממנו, באמת ננסכה אנושיות בדמותו הנהנתנית והתמיד-מוגזמת לכאורה. Well done, וכמובן, ארור גרג פיקייטיס! (יאדו, פורום טלוויזיה אג\'נדה, http://tv.agenda.co.il).

9. חסמבה דור 3, פרק 17. ביום שישי הגיעה אל סיומה מה שאני מקווה שהיא רק העונה הראשונה של \"חסמבה דור 3\", אחרי 17 פרקים שרובם ככולם עמדו בסטנדרטים הנימוחים והמענגים שהותירו הראשונים. היו רגעים טיפשיים לרוב, אין ספק, אבל גם בהם הופגנה מודעות עצמית גבוהה שלא הותירה לצופים ברירה אלא לצחוק איתה ולא עליה.הקיצוניות והמופרכות המכוונת של חלק מהעלילות לא גרעה מהכבוד למקור - שאף פעם לא הצלחתי לקרוא - בעיקר בזכות השחקנים הוותיקים. במיוחד ראויות לציון הדינמיקות בין חלק הדמויות, בעיקר מוישה ומנשה (הוגו ירדן וגבי עמרני), וחופני ולודה (איתי תורג\'מן, שהיה אדיר באופן כללי, ויוליה פלוטקין המדהימה). החשש העיקרי שלי מפני הפרק האחרון היה שייגמר במתח, אבל אני שמח לגלות שזה לא קרה. עם זאת, אני מחכה לעונה שנייה (יאדו, פורום טלוויזיה באג\'נדה, http://tv.agenda.co.il).

8.5 ארץ נהדרת. זו הייתה (אולי) התכנית הכי פוליטית של \"נהדרת\" שזכורה לי, וגם אחת הטובות שבהן. דומה שהכותבים החליטו \"להסיר את הכפפות\" הפעם וללכת על אמירה מערכתית נוקבת וברורה, והפעם לא להסתפק במערכון בודד או שניים, ואפילו שיחקו עם הפורמט הקבוע – וזה בהחלט עשה טוב לתכנית, שנראה שהוזרקו בה אנרגיות חיוביות.
מערכון הפתיחה עם ליברמן שחוטף את קיציס ועורך לו \"משפט ראווה\" היה מתבקש ויצא מוצלח למדי (אותי הצחיק במיוחד המשפט: \"עמנואל רוזן הוא סוכן רדום\"). גם השילוב של ראווחוול היה בהחלט במקום ואפשר היה לראות שהדמות הזאת עובדת טוב יותר כשמכניסים אותה לסיטואציה מתאימה, ופחות במערכון \"רגיל\". אהבתי במיוחד את ההמשך כשליברמן משתלט גם על קריאת הכותרות במקום קיציס, מה שהוביל לכמה מהרגעים היותר מוצלחים של העונה – במיוחד כשליברמן \"יצא מהטקסט\" ובעצם חשף את שיטת העבודה של התכנית (\"מחיאות כפיים\", \"נראה קטע של פוליטיקאי עושה משהו ונתייחס אליו\", ואפילו: \"זה ראנינג גג\"). גם הקטע של הדאחקות שלו עם נסראללה על שיעורי העריצות היה חזק.
 
מצאה חן בעיני העובדה שגם אחרי עזיבתו של ליברמן את עמדת המגיש התכנית לא הפסיקה עם הפוליטיקה והפעם עברה להצליף בצד השני של המתרס, ובצורה אפקטיבית. הפאנל עם ברק ופואד היה טפשי, אבל הצליח להצחיק דווקא בגלל שהשטויות שנאמרו שם לא רחוקות כל כך מהמציאות. אגב, באמת התפלאתי שעד היום לא עשו שימוש בחיקוי של רזי ברקאי בעקבות השילוב של זרחוביץ\' בצוות השחקנים (אין הזדמנות שבה הוא לא דוחף את החיקוי הזה. אבל האמת היא שהוא ממש מוצלח ומדויק), והוא בהחלט התאים לקטע. השילוב של אלעד הגמד מ\"האח הגדול\" נראה קצת מאולץ בתחילה, אבל עדיין היה די אפקטיבו – מרבית הבדיחות היו מצחיקות, וההשוואה בסיום בין הפתאטיות של \"כוכבי\" תכנית הריאליטי המאוסה לראשי מפלגת האבודה היה בהחלט מתבקש.
גם הקטע הקצר עם השמאלנים ההיספטרים הצליח לשעשע אותי לפרקים.




אחרי יותר מחצי תכנית שהוקדש לפוליטיקה עברו החברים למערכונים ה\"רגילים\", וכאן, כרגיל, היה חוסר איזון – המערכון על מסיבות הבת מצווה שעוברות כל גבול בגרנדיוזיות שלהם היה מצחיק מאד, ושני כהן קיבלה הזדמנות להראות מה היא יודעת וכרגיל הבריקה. מערכון ה\"פרלמנט\" היה משעמם למדי, וה\"זומבה\" היה חביב אבל לא ממש קורע מצחוק. 

בסה\"כ תכנית טובה מאד, ועושה רושם שהכותבים מגלים אומץ לב גובר בתקופה האחרונה, וה\"פוליטיזציה\" של התכנית עשתה לה דווקא טוב הפעם. יפה היה גם לראות את המחווה של כוכבי התכנית למולי שגב בסיום התכנית (לכבוד יום הולדתו).

8. היפה והחנון. \"בלונדינית עושה רוורס\", סיכמה איב את מעלליה על הכביש. גם אני רוצה לעשות רוורס. כמו בעונה שעברה, גם בעונה הזו אני מתחיל לאבד עניין כשמגיע השלב הזה. לזכות הפרק יאמר שלא היה לי חשק אליו בהתחלה והוא בכל זאת היה מבדר ומשעשע, אבל אין ספק שדילול השורות עושה את שלו. גם אני, כמו אלכס וירון, חש את חסרונה של סטייסי/חופית בבית. יתר על כן, עדיין לא התגברתי על סהר. בפרק הזה פתאום הבנתי שאיב וזורנזון הם זיווג משמיים. שני אוכלי ראש ברמות שלא יאמנו. הבעיה אצלה היא גם המבטא הפרחי הזה שמקשה עלי לשמוע אותה אפילו בגרסאות הערוכות שאנחנו רואים, הגם שסיפורי הרפתקאות הנהיגה שלה היו ההיילייט של הפרק הפעם, אבל יאללה, הגיע הזמן להיפרד מהם. בשבוע הבא בטח ענבל וירון, ואז נישאר עם שני הזוגות הבולטים של העונה, מתוכם ברור ביקרם של מי אני חפץ. ליטל ואלכס רק צריכים להגיע לגמר, הצופים כבר יבחרו בהם.
(יאדו, פורום טלוויזיה באג\'נדה: http://www.agenda.co.il/149/forum/623590).

8. אורות ליל שישי, עונה 4, פרק 6. הפרק הזה היה רחוק מלהיות דרמטי ומרגש כמו קודמו, אבל בהחלט לא היה משעמם או חלש. אהבתי את הבחירה של התסריטאים לא ללכת הפעם עם הקלישאה השחוקה ולא לאפשר לקואץ\' טיילור ושחקניו להשיג את הניצחון הראשון של העונה דווקא במקום הכי בלתי צפוי, אלא רק להיות קרובים לכך. ואכן, לא היה צורך שהקבוצה תנצח את המשחק שממילא לא יעזור לה להציל את העונה, כי ממילא התוצאה הצמודה מצביעה על מגמת שיפור ברורה של הקבוצה, והניצחון המקווה עוד יגיע בעתיד הלא רחוק.

מעניין היה לראות גם שהכותבים בחרו לרמוז לנו באופן די ברור שהניצחון הוחמץ בשל ההחלטה של וינס לא למסור, בזמן שהוא מסתכל בגאווה על אמו שצופה בו ביציע. האם דווקא ההתפתחות החיובית כל כך הזאת בחייו של וינס היא שהרסה לקבוצה את האפשרות לנצח? בהחלט לא משהו שרואים בטלוויזיה כל יום...

אהבתי גם לראות את שיתוף הפעולה בין וינס לבין לוק בעימות שלהם עם ג\'יי די מקוי, וגם הקטע בסיום עם סטן היה מגניב למדי. הבעיה שלי עם הסיפור הזה היא שוב הדמות של ג\'יי די. בעונה הקודמת הציגו לנו אותו כמות אומללה שקל היה להזדהות עם הלחצים שהופעלו עליה והטראומה שעברה עם המכה שספג מאביו, והשינוי הפתאומי שחל בדמות שהפכה למניאקית אמיתית נראה לי חד מדי ומאולץ מדי.

מצאה חן בעיני הופעת האורח של ליילה בפרק הזה, ובמיוחד \"היפוך התפקידים\" של התפיסה המגדרית המקובלת והקלישאתית – דווקא טים הוא זה שמחפש קשר רציני ומחייב בעוד שהיא, מצדה, מחפשת לעשות קצת כיף \"לזכר ימים עברו\". מעבר לכך, הנוכחות שלה בעיר בעצם משרתת את הדמות של טים, כי בעקבות המפגש איתה הוא מתחיל להבין שאין לה עניין להיכנס למערכת יחסים עם מישהו חסר כיוון כמוהו, ושעד שהוא לא יתפוס את עצמו יעשה משהו עם עצמו הוא לא ימצא מישהי כמוה. אגב, נהניתי גם לראות את הדרך שבה בקי רואה את ליילה –זרה יפהפיה שבאה מהקולג\', משכיבה את טים בקלילות ואח\"כ מנפנפת אותו בלי למצמץ. מה הפלא שהיא לא מפסיקה למלמל משפטי הערצה כלפיה?...

חוץ מזה, גם הסיפור של ג\'ולי ומאט היה עשוי לא רע. היה מעניין לראות את המאבק הפנימי של ג\'ולי שנקרעת בין הרצון שלה לשמור על החבר שלה לבין ההבנה שלה שאין לו באמת מה לחפש בדילון. העזיבה של מאט בסיום הפרק הייתה מתבקשת ומרגשת, אבל גרמה לי לחוש מעט מאוכזב – בכל זאת, מדובר פה בדמות משמעותית מאד בסדרה, וחשבתי שיהיה ראוי לראות אותו נפרד לפחות מחלק מהדמויות המוכרות. אבל מי יודע, אולי הוא עוד יחזור...

7. קוגר טאון, עונה 2, פרק 1. ווהו, הם חזרו! אמנם הסדרה לא נעדרה מהמסך הקטן שלנו זמן רב כל כך (ומגיעה מילה טובה ל- YES ולה- HOT שהביאו את העונה למסכינו במהירות יחסית), אבל בהחלט הספקתי כבר להתגעגע. אני לא כל כך משתגע על \"Stunt Casting\", ודי ברור שהליהוק של ג\'ניפר אניסטון היה אחד כזה, אבל בסה\"כ היא השתלבה לא רע, למרות שלא ממש הבריקה. התפקיד של הפסיכיאטרית הקצת מטורללת לא דרש ממנה לעשות משהו \"אובר דה טופ\", וטוב שכך, והכימיה שלה עם קוקס הייתה טובה כתמיד.
 
האמת היא שהסיפור של הפסיכולוגית לא היה כזה מלהיב, ואהבתי יותר דווקא את הסיפורים הקטנים והטיפשיים: ה\"מעקב\" של הבנים כדי לגלות מי מחבל בתמונה של ג\'ולס, תחרות ה\"מי יירדם ראשון\" שלורי גוררת את טראוויס אליה, וכמובן, משחק ה\"שילוב שמות של סרטים\" שהיה משעשע במיוחד. 

העלילות היו צפויות מקילומטר – היה ברור שטראוויס שומע את מה שלורי אומרת לו, היה צפוי שבובי יתוודה בפני גרייסון על הרגשות שעדיין יש לו כלפי ג\'ולס ושגרייסון יקבל את זה ולא קשה היה לנחש שגרייסון ימצא דרך לעזור לג\'ולס לנחש שם של סרט בסיום הפרק, והפרק עצמו לא הגיע לרמה של חלק גדול מהפרקים הטובים בעונה הקודמת, אבל עדיין היה חביב, והדינאמיקה של הדמויות כל כך טובה, שקשה היה שלא להנות מהפרק.

6.5 מצב האומה. בכל פעם שיוצא לי לצפות בתכנית הזו אני מגלה שהדומיננטיות של גורי אלפי רק הולכת ומתגברת, וטוב שכך. כמו תמיד, היו בתכנית הרבה פאנצ\'ים – חלקם עבד, חלקם ממש לא, אחרים סחטו ממני עווית של חיוך, אבל בסופם של דברים מה שאזכור מהתכנית הוא רגע אחד שבו גורי התחיל לאלתר משהו (כשהיא היה כשהוא הגיע לתיאור שיחה שלו עם פסיכולוג) ופתאום במשך דקות ארוכות כל חברי הפאנל הלכו עם האלתור שלו ופשוט לא יכלו לשלוט בעצמם מרוב צחוק. היה כיף לראות את החברים סוטים מהאמור בנייר ועוסקים בצחוק אמיתי ואותנטי. אם רק היה שם עוד איזה גורי אולי התכנית הייתה טובה אפילו יותר...

6.  רשת הספורט האמריקאית המפורסמת ESPN משדרת בתקופה האחרונה -  לכבוד יום הולדתה ה- 30 - סדרת סרטי תעודה ספורטיביים בשם \"30 על 30\"– המדובר בסדרה בה 30 סרטים שבוימו ע\"י במאים שונים (בהם שמות מפורסמים, כמו בארי לוינסון מ\"איש הגשם\", \"דיינר\" ועוד) ועוסקים בנושאים שונים ומגוונים. חלק מהסרטים ממש מוצלחים, חלקם פחות אבל הפרויקט עצמו בהחלט מעורר הערכה.

השבוע שודר הסרט \"4 ימים באוקטובר\" שעוסק באחד הסיפורים הכי גדולים בתולדות הספורט האמריקאי – סדרת הפלייאוף המדהימה בין הניו יורק יאנקיז לבוסטון רד סוקס מחודש אוקטובר 2004. אחרי 86 שנים בהם לא הצליחו הרד סוקס לזכות באליפות וראו את היריבה השנואה מניו יורק זוכה לא פחות מ- 26 אליפויות במהלך התקופה, ושנה אחרי הפסד בסדרה שכבר הייתה ביד שלהם במשחק השביעי הדרמטי, הרד סוקס נקלעו לפיגור של 3:0 בסדרה של הטוב משבעה משחקים. אף קבוצה בהיסטוריה של הספורט האמריקאי לא הצליחה לחזור מפיגור כזה ולנצח 4 משחקים ברציפות כדי לזכות בסדרה. באופן שקשה להסביר במילים עד כמה הוא לא מתקבל על הדעת מבחינה סטטיסטית עשו הרד סוקס את הבלתי יאומן וזכו בסדרה. הסרט עקב אחר אירועי 4 המשחקים שהיו דרמטיים בצורה בלתי רגילה (בעצם, דווקא המשחק השביעי והמכריע היה די אנטי-קליימטי).

היתרון הגדול של הסרט הוא גם החיסרון הגדול שלו – בניגוד לסרטים אחרים בסדרה שצולמו והופקו באופן עצמאי, הסרט הזה הופק ונערך ע\"י אנשי ליגת ה- MLB. זה אומר שיש בו סיקור מלא ומדויק של המשחקים, כולל הקולות של השדרים שמתמודדים עם הדרמה האדירה, כמו גם צילומים בלעדיים מאחורי הקלעים שצילמו שני שחקנים של הרד סוקס במצלמות הפרטיות שלהם, אבל באותה מידה זה אומר שאין בו הרבה מעבר לכך. למרות שיש כאן סיפור מדהים ודרמה ספורטיבית עצומה (במיוחד שני המשחקים הראשונים ששוחקו בהפרש של יום אחד מהשני ובשניהם הרד סוקס חזרו מפיגור ממש לקראת סיום המשחק, הצליחו להשוות וכפו הארכה שנמשכה זמן רב עד להכרעה) הסרט נכשל בהשגת משהו \"אחר\" ומתבקש  - למשל: סיפור אישי של אוהד מבוגר שאכל קש מהקבוצה שלו במשך עשרות שנים ופתאום רואה את הבלתי יאומן מתרחש לנגד עיניו כשהוא עדיין בחיים, או סיפור מסוים של שחקן שהאוהדים ירדו לחייו בחלק הראשון של הסדרה, רק כדי לראות את עצמו הופך לגיבור האומה בסיום הסדרה.

ועדיין, כל מי שמחבב מעט את המשחק הזה לא יוכל להישאר אדיש לאירועים המתוארים בו. אני, באופן אישי, כאוהד מושבע של הסוקס שחווה את הסדרה הזו בזמן אמת התרגשתי ממש (בצורה גברית לחלוטין, כמובן).

והנה עוד אוהד מתוסכל לשעבר שמתקשה להאמין שזה קרה (ושהוא לא היה שם כדי לראות את זה):








5. המפץ הגדול. עונה 3, פרק 21. הפרק הזה הותיר אותי חצוי – מצד אחד, היו בו לא מעט רגעים שבאמת הצליחו להצחיק אותי (שלדון מייבש את ראג\' בגלל ההתעטשויות שלו, לנארד שמגמגם מול המדענית החמודה, ראג\' ווולווביץ לא מבינים את הרמיזות של לנארד ועוד) והייתה קצת התקדמות בעניין היחסים של פני ולנארד. מצד שני, לא אהבתי את ההצגה של המדענית כאיזו נימפומנית. די נמאס כבר לראות שבעולמו הצר של צ\'אק לורה (ההוגה של \"שני גברים וחצי\") תפקידן של הדמויות הנשיות האורחות מסתכם בלהיות אובייקט מיני עבור הגיבורים, ושום דבר מעבר לכך.

מעבר לכך, מאד הרגיז אותי ה\"גילוי\" שוולווויץ נפרד מברנדט. אחרי מספר רב של פרקים בהם לא ראינו אותה, פתאום מתברר שהם \"נפרדו\"? והוא מספר על כך כ\"בדרך אגב\" לראג\'? מה זה החרטא הזה? זה נשמע כאילו משהו בלוחות הזמנים של ההפקה נדפק והכותבים מנסים לחפות על זה באמצעות משפט בודד עלוב בהנחה שזה יספיק. פשוט זלזול באינטליגנציה של הקהל. וחוץ מזה, ברנדט הייתה אחד הדברים היותר טובים בעונה הזו – ודאי בכל מה שלא קשור לשלדון או לפני. 

4. האירוע, עונה 1, פרק 1. על פניו הסדרה הזו נשמעה מסקרנת במיוחד. אמנם אין לה את השם הכי מוצלח בעולם (\"האירוע\"? באמת??) אבל בהחלט יש רעיון שנשמע מסקרן ומלא אקשן, והרבה מסתורין. משהו שמשלב בין \"24\" ל\"אבודים\", שבמקרה או שלא במקרה הלכו לעולמן בסיום העונה הקודמת. גם הליהוק של ג\'ייסון ריטר בתפקיד ראשי בהחלט מוצלח. אבל התוצאה הסופית הייתה מאכזבת למדי – התסריט היה עמוס בקלישאות, המעברים בין הזמנים לא היו קולחים והרגישו כמו איזו \"פוזה\" של התסריטאים בניסיון להרשים את הצופים, ה\"מסתורין\" לא סקרן אותי די והותר ואפילו הטוויסט בסוף לא היה כל כך מלהיב. ג\'ייסון ריטר היה סולידי והיו עוד הופעות לא רעות של חלק מהקאסט, אבל הסה\"כ הותיר אותי עם טעם של אכזבה. אני מקווה שהמשך הסדרה יהיה מוצלח יותר. 

בשולי הממיר

ב\"המשרד\" התארח דייויד קוסטביל (הבלש מסר מ\"Damages\").

ב\"עקרות בית נואשות\" התארחה לויס סמית\' (\"דם אמיתי\") כאליסון סקאבו, אמא של טום.

ב\"קוגר טאון\" התארחה ג\'ניפר אניסטון למפגש חברות ותיקות.

פול ג\'יאמטי התארח ב\"רוק 30\" כעורך וידאו בעייתי שליז מחליטה להפעיל עליו את קסמיה הנשיים.

ב\"המפענחת\" התארחו השבוע פיטר פייג\' המהמם (אמט מ\"הכי גאים שיש\") ומייקל מוזלי (דרו סאפין מ\"סקרבס\").

ג\'ודי גריר (קיטי מ\"משפחה בהפרעה\") התארחה ב\"המפץ הגדול\".

ב\"חוק וסדר SVU\" - אנס הספיד-דייטינג שפגשה אוליביה היה לא אחר מאשר דין קיין, לנצח קלארק קנט/סופרמן ב\"לויס וקלארק\". כמו פעם הוא עושה דברים בספיד, ובאמת לא מזדקן בכלל. עוד הופיעו בפרק: טינה הולמס (מגי סיבלי ב\"עמוק באדמה\"), טרי גאר (אמא של פיבי ב\"חברים\"), ג\'ודית לייט (\"מי הבוס\", \"בטי\") וגם ורוניקה קארטרייט הוותיקה (\"המכשפות מאיסטוויק\" הסרט, \"איסטוויק\" הסדרה, קסנדרה ספנסר ב\"תיקים באפלה\").

\"פרשיות סמויות\": את סוכן המוסד המעצבן שיחק הישראלי עודד פהר (זנקו ב\"מכושפות\", פאריק ב\"תא סמוי\").  נזכיר גם את התפקידים הקבועים של עמנואל ווגייה היפהפיה (\"שני גברים וחצי\" ועוד שלל הופעות שונות) ופיטר גאלגר (סנדי כהן מ\"OC\").

סיום העונה ב\"שקר לי\": את הרוצח שיחק ג\'נקארלו אספוזיטו (גאס ב\"שובר שורות\" וגי\'ארדלו הצעיר ב\"רצח מאדום לשחור\"), ואת איש העסקים ה\"קרבן\" גילם מיודענו לי טרג\'סן (טוביאס ביצ\'ר מ\"אוז\").

קאסל: את המיליונר גילם גרג הנרי (מיץ\' הנצברגר ב\"בנות גילמור\" ואביה של קווין ב- \"Glee\"), תמיד באותו טייפקאסט של מיליונר מושחת. את אחיו הסנאטור גילם מארק מוזס (דאק ב\"מאד מן\", פול יאנג ב\"עקרות בית נואשות\").

ב-CSI מיאמי (ערוץ 1) התארחו בריאן ואן הולט וג\'וש הופקינס - בובי וגרייסון מ\"קוגר טאון\".

מה יהיה לנו השבוע?
16-22בינואר

ביום ראשון: \"סמולוויל\" 9, \"עברייני-על\" (yes SciFi)

ביום שני: \"בוסטון פבליק\" 4 מסתיימת (HOT3), \"האנטומיה של גריי\" 7 מתחילה ו\"בלו נטלי\" מסתיימת (yes דרמה), \"דוקטור הו\" 5 ו\"על טבעי\" 6 (yes SciFi)

ביום שלישי: \"מרפאה פרטית\" 4 ו-\"הורים במשרה מלאה\" 2, \"על הפנים\" 2 מסתיימת (yes דרמה), \"מקלט באפלה\" 2, \"כמעט אנושיים\" 2, \"אשפי המדע\" (yes SciFi)

ביום רביעי: \"הצילו\" 6 מסתיימת (HOT3), \"קפריקה\" (yes SciFi)

ביום חמישי: \"המשרד\" 6 (HOT3), \"הלוחשת לרוחות\" 5 (yes SciFi)

בימי חמישי-שישי: \"אמריקן איידול\" 10 (yes דרמה)

ביום שבת: \"ילדי האנרכיה\" 3 (HOT3)

יומיות
ש\"ח \"ניצולים\" ו\"פלאש פורוורד\" (yes SciFi), \"מקום טוב באמצע\" (HOT3)

HOT VOD
\"מכושפות\" 7, \"זהות בדויה\" 3, \"מלרוז פלייס\" 5, \"סמנתה מי?\" 1
סרטים: \"הנבחר\" (The Book of Eli) עם דנזל וושינגטון, \"אף אחד לא שמע על חתולים פרסיים\" (איראן, 2009), \"הקונצרט\" (צרפת, 2009), \"נער משום מקום\" (עם אהרון ג\'ונסון מ\"קיק אס\"), \"סטפ אפ\" 3

yes VOD
פרקי הבכורה של \"אימפריית הפשע\" ו\"אליפים\", \"יומם של הטריפידים\", \"כמעט אנושיים\" 2, \"מקלט באפלה\" 2.
סרטים: \"בסוד העניינים\" עם ג\'יימס גנדולפיני, \"גרינברג\" עם בן סטילר, \"אונדין\" עם קולין פארל, \"צ\'ארלי סנט קלאוד\" עם זאק אפרון, \"קלואי\" עם ג\'וליאן מור.

מסביב למסך המפוצל

הבעיה העיקרית של ערוץ הכנסת היא גם היתרון שלו. חומר הגלם הוא אינסופי מורכב בעיקר מפטפטת בלתי נשלטת ואנשים שנורא רוצים להיות בטלוויזיה. נשמע מוכר? צודקים, הכנסת היא סוג של \"האח הגדול\". ואולי זו הסיבה שהתוכניות בערוץ שמצליחות להשאיר אותי מול המסך, הן אלה שמדברות אל הצופה מורגל הצריכה הבידורית שהפכתי להיות. לכתבה המלאה (סמדר שילוני, ynet, דוגמת את ערוץ הכנסת)

עמק הסיליקון (נמרוד רייס על היפה והחנון).

אחד מסממניה הזכורים של מלחמת המפרץ, שחוגגת 20 שנה לפריצתה, היתה \"העולם הערב\". אברי גלעד, ארז טל, מתי סרי, יאיר ניצני והמבקרת והמעריצה סמדר שילוני משחזרים את הימים היפים של אחת החלטורות המוצלחות בתולדות השידור בישראל. לכתבה המלאה (ערן בר-און, ynet, על \"העולם הערב\").

אלכוהול בדקה השנייה, ציצים בדקה ה-12 וישבנו של דוכובני בדקה ה-26. העונה הרביעית של \"קליפורניקיישן\" שומרת על כל התכונות הנהדרות של האנק מודי. אבל איך הגיע לשם רוב לאו? לכתבה המלאה (עמי פרידמן , ynet, על תחילת העונה הרביעית של \"קליפורניקיישן\").

ובינתיים בעולם...

אמבר טמבלין לא תמשיך מעבר לעונה הזו ב\"האוס\".

ג\'ון גודמן מצטרף ל- \"Damages\".

 



רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו
(editor@tve.co.il)

המסך המפוצל בטוויטר
המסך המפוצל