הממיר 9/1/11

10. \"אורות ליל שישי\", עונה 4, פרק 5. אחד הפרקים הגדולים ביותר של הסדרה (הגדולה) הזו. תיאור ההתמודדות של מאט עם פטירת אביו היה עשוי בצורה מופתית ממש ואותנטית כל כך. לאורך הפרק אפשר לראות את חוסר הנוחות שלו מהסיטואציה, את הכעסים הרבים שצבר על אביו מצטברים אצלו שוב בכל נימי נפשו ואת הקושי שלו להתמודד עם הכל – הניחומים הריקים מתוכן של הזולת, תשומת הלב המוגזמת שהוא מקבל, ה\"סיפורים\" שהוא שומע על מי שאמור להיות אביו אבל ממש לא נשמע כמו האיש שהכיר וכו\'. שני שיאים היו לפרק – האחד, בסצינה שבה מאט מתעקש לראות את הפנים של אביו המת ולא מצליח לשלוט עוד בעצמו וההתפרצות הגדולה שלו במטבח של משפחת טיילור בה הוא שופך את כל המטענים שיש לו על אביו באופן מפחיד ומעורר השתאות.

עד כמה שהכתיבה של הסיפור של מאט הייתה משובחת, היא אפילו לא הייתה גולת הכותרת של הפרק – התואר הזה הולך לזאק גיפורד שנתן את אחת מהופעות המשחק הכי מרגשות, מפעימות ועוצרות נשימה שראיתי בשנים האחרונות. פשוט וואו.



ובתוך כל הסיפור של מאט היה יפה לראות שהכותבים לא שכחו את הדמויות האחרות – למדנו קצת על לוק והמיאוס שלו מהחברה של ג\'יי די מקוי וחבריו הבלתי נסבלים שמביא אותו לזרועותיה של בקי (הם באמת נראים די מתאימים), ראינו את וינס ממשיך להתמודד עם החיים המאד לא פשוטים במחיצתה של אמו חסרת השליטה וכמעט שכחנו שבתחילת הפרק הליונז של קואץ\' טיילור זכו לניצחון הראשון שלהם (ונראה שוינס בדרך להפוך לכוכב אמיתי).

אבל שני רגעים קטנים במהלך הפרק הזה הזכירו למה אני אוהב את הסדרה הזאת בכל לבי: האחד, בהלוויה של אביו של מאט כשאנו רואים פתאום את לילה גאריטי בקרב הקהל – ככה בלי לומר מילה, בלי סצינות דרמטיות, היא פשוט שם כי זה הגיוני שהיא תהיה שם ברגע הכואב של מאט, בהחלט מהלך יפה של הכותבים. הרגע השני הוא כאשר ג\'ולי נכנסת הביתה ורואה את אריק צופה במשחק פוטבול רגיל, ואז תוך כדי תנועת המצלמה אנו שומעים את הקול של השדר ברקע, ואז מתברר שאריק צופה במשחק של סמאש וויליאמס שמפליא לככב במכללה שאליה עבר – שוב, בלי הרבה דרמה, אבל זה כל כך הגיוני, כל כך נכון וכל כך יפה. איזו סדרה נפלאה!

9. \"המשרד\", עונה 6, פרק 11. האמת היא שלא ממש התלהבתי מהפרק הזה במהלך הצפיה הראשונה, אבל כעת בצפייה השנייה התחברתי אליו הרבה יותר, במיוחד בכל מה שנגע למייקל.

הרעיון שמייקל נקרא לנאום באירוע של החברה בדיוק כשהיא ברגעיה הקשים ביותר הוא פשוט מבריק כיוון שהוא משיג רווח כפול – הוא מציב את מייקל בסיטואציה מצחיקה ומצליח להוציא מהדמות משהו חדש ומעניין, אבל יותר מכך – הוא אומר משהו נוקב על אמריקה התאגידית והמשבר הכלכלי הגדול באמצעות הדמות של מייקל.



אם בתחילת הפרק זה נראה כמו עוד ניסיון מייגע לגרום למייקל להתלהב ממשהו בחוסר מודעית עצמית ולעייף אותנו מהדמות, הכל השתנה כשמייקל התחיל לנאום ושלהב את הקהל עם הבטחות הסרק שלו. זה היה הרגע המכונן של הפרק שאמר בעצם הכל – מצד אחד, זה כל כך מתאים למייקל הילדותי וחסר האחריות לשחרר לאוויר הבטחות חסרות בסיס וחסרות כיסוי, אבל מנגד היה כיף לראות את הבוסים שלו נכנסים ללחץ ומבינים לאיזו צרה הם נכנסו. אהבתי גם לראות את מייקל ואוסקר מנסים לטכס עצה ולפתור את כל הסיטואציה בתוך דקות רק כדי לגלות שזה פשוט לא עובד ככה בחיים.

אבל יותר מכל אהבתי לראות שמייקל לא מתבייש להזכיר שהסניף שלו הוא הרווחי ביותר בחברה ואת דייויד וואלס היהיר הולך הביתה בבושת פנים. זה בהחלט פותח פתח לאפשרויות חדשות ויהיה מאד מעניין לראות לאן יילכו הכותבים עם הסיפור הזה.

8.5 \"קשת\" זוכה במדור הזה לא מעט פעמים לביקורת נוקבת. השבוע הגיע הזמן לומר להם מילה טובה. מתברר שהזכיינית אישרה ממש לאחרונה לשידור עונה שניה של \"מעצר בית\", ותהליכי הכתיבה כבר החלו. תוסיפו לזה את העובדה שהצילומים של העונה השניה של \"פולישוק\" החלו לאחרונה, ותזכרו ששתי הסדרות האלה שודרו ממש בצמוד לתכניות עתירות רייטינג (והפתיח שלהן אפילו החל על כותרות הסיום של אותן תכניות במטרה להשאיר את הקהל על הערוץ), ועושה רושם שבכל זאת יש שם ב\"קשת\" מי שכן אכפת לו מתכניות איכותיות ובועטות. יפה מאד, תמשיכו ככה!

8. \"מחלקת גנים ונוף\", עונה 2, פרק 6. בעונה הראשונה לא יכולתי לסבול את הדמות של אנדי. הוא לא היה מצחיק והוא הצטייר לא רק כלוזר פתטי אלא גם כדמות חסרת כל אפיון. מה שגרג דניאלס ואנשיו עשו עם הדמות הזו מאז תחילת העונה השניה הוא לא פחות מפלא. אם בפרקים הראשונים של העונה התחלתי להיפתח אליו, אחרי הפרק הזה אפשר לומר שאני ממש מחבב את הבחור.

הסיפור עם הפציעה והתביעה שלו היה מוצלח מאד במספר מובנים – הוא אפשר לנו להכיר טוב יותר את הדמות והמניעים האמיתיים שלה ולחבב אותה עם השטיקים הילדותיים שלה, הוא סייע לנו ללמוד טוב יותר על מערכת היחסים האמיתית בין אן ואנדי (שנראה שנסבה סביב החיבור המעניין בין הנטיה הבלתי נלאית של אן – כאחות – לסעוד את הזולת לבין הילדותיות הבלתי נדלית של אנדי) וגם מצא כמה אבחנות מעניינות לגבי לסלי באמצעות ההתנהגות שלה לאורך הסיפור הזה (אני אוהב לראות עד כמה חשוב לה לצאת \"בסדר\" עם כולם, ואילו מעשי לוליינות היא תעשה לשם כך).

כל הקטע עם ה\"קאבום\" היה קצת מוגזם, לטעמי (מתברר שיש באמת ארגון כזה, ועושה רושם שמישהו בצוות הכותבים החליט לקדם אותו בכוח, משום מה), והיה חסר לי זמן מסך של חלק מדמויות המשנה, אבל בסה\"כ היה עוד פרק סבבה לגמרי.



ועוד 8. הזכרנו זאת כאן בעבר אבל למה שלא נזכיר זאת שוב – מנויי HOT זכו לקבל את ערוץ \"קומדי סנטרל\"! במקום לקבל את שחר חסון ואבי אטינגר הם מקבלים עכשיו את ג\'ון סטיוארט וסטיבן קולבר. במקום לצפות במעלליו של קופטש הם צופים במעלליו של קונאן (ועוד מדי יום!). במקום חלטורה הם מקבלים קומדיה אמיתית, כשעדיין יש מקום לתכנים מקוריים (שלא יצא לי לצפות בהם, אבל ממילא עבורי הם לא העיקר). בקיצור, בפעם הראשונה מאז שעברתי למתחרים, אני באמת מרגיש קצת מבואס על כך שאין לי HOT.

7. \"המפץ הגדול\", עונה 3, פרק 20. פרק חביב למדי. היה יפה לראות שהכותבים בחרו להתמודד עם הסיטואציה של הפרידה בין פני ולאונרד תוך בחינת ההשפעה שלה על שלדון והידידות שנרקמה בינו לבין פני. מסתבר שהוא לא מסוגל כל כך מהר לוותר על נוכחותה בחיים שלו למרות כל הקיטורים והעקיצות כלפיה. יפה גם לראות שלאונרד מפרגן לו ולא מתנהג ברכושנות. גם רעיון ההקבלה (הדי שקוף, יש לומר) של שלדון לילד שהוריו התגרשו והוא נקרע בין שניהם היה משעשע למדי. ועדיין, שוב פעם קיבלנו את שלדון ופני מגניבים, ושום דבר מעבר לכך. 

5. \"ארץ נהדרת\". עוד תכנית מאד לא מאוזנת ועמוסת בעיות. נתחיל עם הדברים הטובים: המערכון של שני כהן בתור האחות הרוסיה שמקטרת על המצב הגרוע, וברגע שהיא שומעת את המילה \"פרטית\" הופכת לאחות סקסית ונטולת מבטא שמציעה שלל הטבות היה מצחיק ונוקב (ושוחק נפלא, כרגיל אצלה). גם החיקוי של רפי קרסו היה מצחיק למדי, והשלמות המשפטים שלו את הזולת נראו כמו מחווה/גניבה קטנה ממערכון \"The Interrupter\" האגדי של קונאן או\'בראיין. חוץ מזה, יובל סמו שוב חזר להבריק בקטע שבו הוא משכנע את הישראלים ברחוב \"לעבוד\" על הכתב האיטלקי – בינתיים, זהו המערכון החוזר הטוב ביותר של העונה הזו, לטעמי, כיוון שהוא משלב היטב בין האלתורים והנונסנס של סמו לבין האמירה החזקה על התחמנות הישראלית (שמאפיינת את כל העדות והמינים, כמסתבר). פינת הכותרות הייה מוצלחת מתמיד, המערכון הקצר עם הנאום של ההוא מ\"האח הגדול\" באו\"ם היה אפקטיבי למדי, והקטע עם \"איש הכושר\" מהערוץ הרוסי הפך לקאלט אמיתי.

אבל היו כל כך הרבה דברים שלא עבדו – המערכון של \"רוחייל\" נראה בשבוע שעבר כאילו הוא מתחיל לתפוס גובה אבל שוב נפל השבוע, כשבעצם לא אמר שום דבר מצחיק או מעניין ודי נמאס לראות את עלמה זק מתבזבזת בתור השוליה של פרידמן שם. מערכון הפתיחה עם שני ה\"יצחק תשובות\" היה שטחי ומשעמם, ורק הגעתו של \"אבי נמני\" בגילומו המופלא של אסי כהן (רק מי שמכיר את המקור היטב יכול להבין כמה הוא תפס את הניואנסים והשטיקים של גיבור השבוע האחרון) הצילה קצת את המצב. ומה נסגר עם \"הגברים של שדרות רוטשילד\"? זה פשוט לא מצחיק ולא פוגע, והטקסטים כתובים בצורה כל כך מלאכותית ולא קולחת – בזבוז ענק של רעיון מצוין.  גם השיר של להקת \"אפליקציה\" לא היה מוצלח כל כך (למרות שהוא השתפר לקראת הסוף).



בסה\"כ עושה רושם שהכותבים עדיין מנסים לתפוס כיוון אבל העונה הזו עדיין לא מצאה את השוס הגדול שלה (רק \"רחוול\" נראית כמו פוטנציאל קאלט, אבל גם הוא לא מלהיב). אבל מה שמטריד במיוחד הוא ההתעלמות הבוטה מהכישורים של עלמה זק ובעיקר של שני כהן. כהן הופיעה רק במערכון אחד השבוע (!), וזק התבזבזה באופן מחריד בכל התפקידים שעשתה (התפקיד שלה ב\"הגברים של\", למשל, מסתכם בנענוע ישבן מרופד ו...זהו, בעצם). למה ההתעקשות הזאת לתת לפרידמן ולמריאנו לבצע תפקידי נשים רבים כל כך? האם הכותבים לא מאמינים ביכולות של כהן וזק? די אבסורד, בהתחשב בעובדה שבכל פעם שהן מקבלות הזדמנות אמיתית הן מספקות את הסחורה – ובגדול.

דניאל רדקליף הגיע להתארח בשעשועון \"QI\" של סטיבן פריי (שמשודר אצלנו בערוץ 8 בימי חמישי) - ונשלח לגיליוטינה.







צ\'אק נוריס בסדרת פרסומות צ\'כיות משעשעות לחברת תקשורת סלולרית.

 



רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו
(editor@tve.co.il)

המסך המפוצל בטוויטר
המסך המפוצל