הממיר 12/12/10

9.5. דקסטר, עונה 5, פרק 11.  איזה פרק מותח! כל כך הרבה דברים קרו, אני לא יודע כיצד להתחיל... 

הדרך שבה דקסטר מגלה שקווין קשור למעקב אחריו הייתה בהחלט מתבקשת – ניצול הגישה שלו למאגרי המידע כדי לגלות מי הזמין אמצעי מעקב היא בהחלט הדרך הנכונה ביותר לגלות זאת. לכן, הסברה שלו שקווין הוא העוקב היא בהחלט הגיונית. אבל מעניין במיוחד המהלך של דקסטר כשהוא מגיע אל המשאית עם המזרק – האם הוא באמת מוכן ללכת עד הסוף ולחסל אדם חף מפשע כמו קווין רק כדי לשמור את סודו או שהוא רק רצה לחטוף אותו ולהוציא ממנו מידע? זאת לא נדע כיוון שלידי שוב הראה הרבה חכמה כשהוא ארב לדקסטר ונתן לו לטעון מה\"תרופה\" שלו עצמו. 

מנגד, לידי הראה קצת פחות שכל כשהשאיר לדקסטר את הפתח לעשות את המהלך שלו, ונתן לדקסטר להבין שקווין הוא לא דווקא נגדו. העובדה שלידי נרצח הותירה אותי קצת חצוי: מצד אחד, זה היה צפוי ונוח מבחינה תסריטאית. מצד שני, זו הפעם השניה בעונה הזו שבה דקסטר הורג אדם חף מפשע (אפשר לומר שהיה פה אלמנט של הגנה עצמית, אבל הוא לגמרי הגזים, לדעתי, ויכול היה להסתפק באמצעים אחרים כדי לשתק את לידי) ואני מקווה שהתסריטאים לא יתעלמו מכך בעונה הבאה. אפשר להבין שכרגע העניין הזה רחוק מלהטריד את דקסטר, כל עוד הוא דואג לשלומה של לומן, אבל זה לא הגיוני שעניין כזה לא ישפיע עליו בעתיד. 


חתול מפליץ

הרגעים שבהם קווין מתקרב לרכב ועוד שניה מבחין בדקסטר היו באמת מותחים והצמידו אותי חזק לכסא. הרגע שבו טיפת הדם יורדת מהאוטו אל הרגל של קווין הייתה מהלך תסריטאי מתוחכם ושקוף כאחד: מצד אחד, ברור היה שאם קווין היה מרגיש בכך הוא היה מגלה את האמת. מצד שני, טיפת הדם הזו עשויה לסייע לדקסטר \"להפליל\" אותו בהמשך הדרך (כמה נוח...). 

אשר ללומן – האמת היא שהטוויסט בעקבות שיחת הטלפון שלה (כשמתברר שג\'ורדן נמצא בחדר וכיוון את השיחה למקום הרצוי) היה די צפוי לאור הגילוי מהפרק הקודם, אבל עדיין עשה את העבודה, והפך את העסק לקריפי לגמרי. הרגעים שבהם לומן מגיעה לדירה ואנחנו יודעים שבכל רגע ג\'ורדן יצוץ היו באמת מפחידים מאד, והיה יפה לראות את לומן מגלה תושיה ונאבקת בו בלי חשש. אהבתי את המהלך התסריטאי שבו דקסטר מגיע לדירה מאוחר מדי וכעת צריך לנצל את כישוריו כמומחה לדם כדי לנסות ולהבין מה קרה ואיך להציל את לומן. 

חוץ מזה, אהבתי לראות את דב בפרק הזה. היו לה כמה סצינות ממש טובות: השיחה מלב אל לב עם דקסטר שבו היא מגלה לו על החשדות של קווין כלפיו והייתה מלאה ברמיזות דו-משמעיות, השיחה עם קווין שבה הוא מתוודה על אהבתו כלפיה כשהיא מתקשה להכחיש שיש לה רגשות כלפיו ובמיוחד הסצינה עם לגוורטה אחרי שנכשלה בהשגת צו בית המשפט כשהיא מטיחה בפניה את כל המרירות שיש בה כלפיה, רק כדי לגלות בסיום שלגוורטה דווקא כן מאמינה באינסטינקטים הבלשיים שלה ודווקא להשיג לה את הצו. בכלל, מגיע שאפו גדול לדב על התיאוריה המבריקה שלה על ה\"נוקמת\" וההבנה שיש דמות גברית שמסייעת לה, למרות שזה רק מגביר את התהייה המתבקשת – איך היא מצליחה לפתור פאזל כל כך מסובך ובלתי צפוי אבל לא מסוגלת לגלות שאחיה הוא בעצם רוצח סדרתי?

אז מה יקרה בשבוע הבא בפרק הסיום? האם לומן תשרוד? האם ג\'ורדן ישרוד? האם קווין יופלל? האם דב תגלה על סודו של אחיה? האם יהיה טוויסט מפתיע אחר בסיום (למשל: שהאומנת היא לא כל כך תמימה כפי שסברנו)? כל כך הרבה שאלות, ואני כבר לא יכול לחכות לפרק הזה... 

9. היפה והחנון. אח, חופית, חופית. ציצים מעולים ללא ספק, אבל איזה יצור נלוז את. אלון סינן \"מטומטמת\" (הכתוביות פספסו את זה) ולא האמין למה שקורה לנגד עיניו. אכן מטומטמת ברמות שלא יאמנו. גם כן גאון אסטרטגיה, ב\"הישרדות\" היא הייתה המודחת הראשונה. לא בישראל אולי, אבל במהדורה מתוקנת. בכלל עניין הניפוי היה מאוד לא הוגן. עם כל חיבתי לשגיא, והיא רבה, העובדה שהוא ולימור לא השתתפו במשימה הייתה צריכה לזכות אותם בכרטיס אוטומטי אל חדר הניפוי. לא רק שזה לא קרה, הם גם קיבלו ארוחת ערב כצ\'ופר. אני מבין שיש בהם עניין בגלל מצבם הרגשי הסבוך, ואני בהחלט רוצה לראות אותם ממשיכים, אבל רבאק, תעשו את זה פחות שקוף.  

מעבר לכך זה היה פרק הורג מצחוק, אחד המצחיקים ביותר עד כה. משימת הפיסול הייתה אמנם אינטימית מדי ומוקצנת, אבל העבודה של אור ונלה הייתה מאוד משעשעת. הם כאלה חמודים ביחד, אני מאוד מבסוט ממה שהולך איתם. אלכס המותש סיפק גם כמה פנינים, מהן אהבתי במיוחד את תגובתו המעונבת (בפפיון) לבגדיו של שגיא טרם היציאה למסעדה. גם השתייה של ירון ותגליותיו האלכוהוליסטיות היו מבדרות. האסטרטגיה שהציעה ענבל שבמסגרתה יגלם ירון מוגבל שמוכר את האמנות שלו, מומשה על ידי חופית ואלון.  

שותפתו החדשה של זורנזון התבררה אכן כחדשה ולא מישהי מהעבר, השבח לאל. כנראה מישהי שהגיעה אל ספו של סוף התהליך ונשרה. היא ללא ספק יפה מרוב הבנות שכבר שם, אבל מעבר לקלולסיות שלה בכל הקשור לאמנות עדיין לא קיבלנו מספיק חומר כדי לעמוד על טיבה. אולי בפרק ה\"לא שודר\" ביום שישי.

בחדר הניפוי, בשאלה \"מה היה מקצועו הנוסף של האמן רפאל\", מישהו נוסף ציפה לאופציה \"צב נינג\'ה\"?  (yaddo באג\'נדה)

וגם נמרוד רייס כותב על הפרק

8.5 מחלקת גנים ונוף, עונה 2, פרק 2. הפרק היה טוב מאוד, ואהבתי את החלוקה לשלוש העלילות שבכל אחת מהן יש גבר ואישה בסיטואציה מסוימת, כאשר עלילה אחת (של לסלי וטום) תופסת, מטבע הדברים, את עיקר זמן המסך ומשתלבת עם עלילה אחרת (הדייט של מארק ואן) שמרגישה יותר \"ברקע\"... לביקורת המלאה   

8.  דם אמיתי, עונה 3, פרק 9. או, סוף סוף פרק טוב באמת בעונה המאכזבת הזאת! שלא יובן לא נכון – הוא היה רחוק ממושלם, ועדיין יש המון דברים שמפריעים לי, אבל לפחות בפרק הזה זכינו להתקדמות יפה של חלק מהעלילות, ולמספר סצינות מוצלחות מאד (אחת מוצלחת במיוחד, כמובן) שהיו שוות את הפרק כולו. 

נתחיל עם הדברים הלא טובים – העלילות של ג\'ייסון ושל סאם פשוט המאיסו את עצמן עליי לחלוטין, הרבה \"בזכות\" שתי הדמויות החדשות שנכנסו לחייהן – קריסטל פשוט מעצבנת בטירוף ופשוט אי אפשר להבין מה ג\'ייסון מוצא בה, וטומי פשוט... משעמם, ואין לי שום רגש אליו חוץ מרצון שיילך כבר. ויש, כמובן, את טארה שבאמת איחלתי לה בכל ליבי שפרנקלין יגאל אותה מייסוריה, אבל אפילו את זה היא לא זכתה לקבל. אגב, היה ממש \"מעניין\" לראות שהיא פתאום קיבלה אומץ ונחישות אחרי מפגש אחד אצל קבוצת התמיכה שלה. כנראה שזו קבוצה ממש מוצלחת, מה יש לומר... גם ביל וסוקי היו די מעיקים רוב הזמן (אבל מה חדש...).ועוד דבר שלא אהבתי – אין שם אף אחד שגם מתכנן משהו לטווח ארוך? אריק רוצח את טלבוט בלי לחשוב איך יברח מראסל או יפליל מישהו אחר? ראסל רוצח את המג\'יסטר ולא מעלה על דעתו שזה לא יעבור בשלום? ומה בדיוק רוצה ביל? ממש לא ברור. 

אבל, כאמור, היו הרבה דברים טובים בפרק – למשל: הדרך שבה ג\'ייסון חיסל את פרנקלין שהייתה די מגניבה. חוץ מזה, אהבתי את הוידוי של הויט שהוא לא סובל את סאמר (כמה דמויות נשיות מעצבנות יש בסדרה הזאת? עושה רושם שאלן בול פשוט לא יודע לכתוב דמויות נשיות טובות, מלבד ג\'סיקה ופאם). בכלל, ג\'סיקה והויט היו ממש חמודים בפרק הזה, והעובדה הזו רק הדגישה עד כמה קו העלילה המיותר עם ה\"פרידה\" שלהם וההזנחה הפושעת של הדמויות הללו במהלך העונה פגעו בהנאה מהעונה הזאת. 

חוץ מזה, הסצינה שבה אריק יושב מול המצלמות הייתה מאד מוצלחת. גם הסצינה במקלחת עם ביל וסוקי והדם שנוזל הייתה מתוחכמת ושיחקה, מצד אחד, על הסצינה המפורסמת מ\"פסיכו\", אבל גם השתמשה יפה במוטיב הדם כמטאפורה למשהו אירוטי, ב\"הפוך על הפוך\". 

אבל מעל לכל עמדה, כמובן, סצינת הסיום המבריקה כשראסל מתפרץ לאולפן החדשות ומספר על התכניות העתידיות שלו. זו הייתה בלי ספק הסצינה המוצלחת ביותר של העונה – היא הייתה כתובה היטב, שוחקה מצוין ע\"י דניס או\'הייר והמלים שלו בסיום (\"ועכשיו למזג האוויר, טיפאני...\") הותירו חיוך גדול על הפנים, והתוו לדמות שלו חוש הומור מרושע וארסי במיוחד. 

אני מקווה שהמגמה החיובית תמשיך גם בפרק הבאים, כשהעונה מתקרבת לישורת האחרונה שלה. 

7.5 המפץ הגדול, עונה 3, פרק 16. אחד הפרקים היותר טובים בעונה הזו. כמובן שהדגש היה על שלדון (אלא מי) עם קצת עזרה מפני ומראג\' (שהצחיק אותי עם השימוש שלו בסאונד מהמכשיר). הרעיון ששלדון צריך לשלם קנס בגלל שהסיע את פני בשעתו היה משעשע דווקא בגלל שזו הייתה שעתו היפה כחבר ופני בעצם \"דפקה\" אותו, אבל הוא – במקום להעמיד אותה במקומה – הולך מרצון להישפט. האמת היא שלא היה קשה לנחש שהוא יסיים את הסיפור בכלא (וולוויץ בעצם ניחש את זה מהתחלה) אבל עדיין היה משעשע לראות אותו מנסה לטעון בבית המשפט. היה גם מצחיק לראות אותו בכלא, וכמה מהר הוא היה מוכן להתנצל בפני השופט כשהבין כיצד הוא אמור לעשות את צרכיו שם. 

הסיפור עם סטן לי השתלב יפה בעלילה. אמנם הקטע של ראג\' עם השמות התחיל לשעמם אחרי כמה זמן, אבל זה לפחות הוביל לקטע עם פני ושלדון שמידפקים על דלתו של לי וזוכים ממנו לשטיפה הגונה, שהוביל לקטע הסיום המשעשע כששלדון משוויץ בחתימה של לי על צו ההרחקה. 

הנוכחות של סטן לי וסצינת הסיום בהחלט שדרגו את הפרק והפכו אותו למוצלח יחסית. 

7. האישה הטובה, עונה 1, פרק 23. זה היה פרק לא רע בפני עצמו, אם כי יחסית לפרק סיום עונה קצת התאכזבתי ממנו. לא קרו בו יותר מדי דברים דרמטיים, והרבה מהאירועים היו די צפויים. 

נתחיל עם סיפור הרצח של השוטר – מהרגע הראשון היה ברור שאשתו מעורבת בזה. ברגע שהיא אמרה שהיא לא רוצה מישהו יחשוד בה, וכולם מחייכים אליה במבט אוהד, היה לי ברור שהיא עומדת מאחורי הסיפור, ולכן קצת היה קשה לי להתלהב מהעלילה הזאת, למרות שהמראה של איימי אייקר על המסך שלי תמיד מלהיב אותי כשלעצמו. למרות זאת, העלילה עצמה לא הייתה משעממת, ולו בזכות שרבובו של טוני, החוקר החבר של קלינדה לעסק. היה מעניין לראות אותה מנסה, מצד אחד, לעזור לו ככל יכולתה, ומנגד, חושדת בו כל הזמן הזה, והעימות הבלתי נמנע ביניהם בסיום הפרק כשהוא נרעש לשמוע שהיא חשדה בו היה מתבקש והיא משאירה לו את הפתק עם השם של הגורם האמיתי מאחורי הרצח, והיה עשוי היטב (עם משחק מצוין של ארצ\'י פאנג\'בי, זוכת ה\"אמי\"). הסצינה המעניינת ביותר הייתה של קלינדה ולאנה, וקרת ה- FBI היפהפיה בלוקר של השוטר, החל מהעימות ביניהן על רקע שיחת הטלפון של קלינדה והגילוי של לאנה על המעקב שהם שמו על טוני, ובמיוחד, כמובן, בסיומה כשאנו רואים רק את הרגליים שלהם מתקרבות אחת לשניה בתמונה שלא מותירה הרבה מקום לספק לגבי מה הן עושות (אבל זו רשת CBS. שם לא מראים דברים כאלה, כמובן...). 

חוץ מזה, השילוב של קרי בסיפור הזה נראה מעניין, לפחות בהתחלה, אבל קצת התאכזבתי בהמשך כשמתברר שהוא מובס. היה יכול להיות הרבה יותר מעניין לראות אותו דווקא מביך את החברה. התבוסה שלו קצת פגעה באפקט הדרמטי של המעבר שלו ל\"צד\" של צ\'יילדס, ואני מקווה שהכותבים ימצאו דרכים מעניינות יותר לספר את הסיפור שלו העונה הבאה. 

לעומת זאת, השילוב של קורט, מומחה הבליסטיקה, בסיפור הזה היה מוצלח יותר, כיוון שהוא שוב עורר מתח מעניין בינו לבין דיאן, הפעם בזכות ההסכמה שלהם שהוא יעיד לטובת הצד שכנגד וייחקר ע\"י דיאן. החקירה הנגדית של דיאן התגלתה כחסרת רחמים, וניכר היה בקורט שהוא נפגע ממנה, אבל הגילוי בסיום שזה לא פגע ביחסים ביניהם היה נהדר, והכימיה בין גארי קול לכריסטין באראנסקי פשוט מעולה. 

אהבתי לראות גם את ג\'קי עושה בית ספר לכומר אייזיה המעצבן ולוחקת את פיטר לכיוון הנכון. האמת היא שהדמות של הכומר לא אופיינה היטב ונראתה כמו כלי תסריטאי נוח ליצור דרמה יש מאין, אבל עדיין כיף לראות את גרמס בפועלה. 

אשר לאלישיה –אמנם איליי לא מצליח לשכנע אותה לפעול באופן אקטיבי כדי שפיטר ירוץ לתפקיד התובע המחוזי, אבל בהמשך יש תחושה שפיטר לא צריך לעבוד קשה מדי כדי שהיא תשתכנע, וזה קצת משונה לאור מה שראינו מהדמות שלה עד כה. מצד שני, הסדרה כן השכילה לבסס עניין אחד – שלמרות שפיטר פגע בה ונהג כלפיה באופן לא מוסרי, הגישה שלו כלפי הצדק וגילויו, לפחות כיום, משקפת יותר את הגישה שלה. זאת, להבדיל מוויל שנוהג כלפיה באבירות אבל הגישה שלו (\"זה לא תפקידנו לדאוג לצדק, אלא לשרת את הלקוח\") די מפריעה לה כפי שאפשר לראות שוב ושוב על הפנים שלה. לכן, אפשר לומר שהנכונות של אלישיה לאפשר לפיטר לרוץ נובעת גם מההבנה שלה שהוא האדם המתאים לתפקיד, מה גם שיפה לראות שהיא לא מוותרת על הקריירה ושגם פיטר יוצא מעורו כדי לפרגן לה. 

ובכל זאת, ה\"קליף האנגר\" שבו מסתיימת העונה, שהיה אמור להיות חזק מבחינה אמוציונאלית – במי תבחר אלישיה: פיטר או וויל? לא ממש ריגש אותי. קשה להאמין שהיא תקום ותלך באמצע מסיבת העיתונאים, ובכלל, כל ההתנהגות של וויל לא נראית אמינה בעיניי. עכשיו אתה נזכר שאתה רוצה אותה? אלישיה צודקת כשהיא דורשת ממנו תכנית. זה נחמד מאד שהוא רוצה אותה, אבל יש לה בעל, יש לה ילדים והיא עובדת תחתיו. הקיצור, קיוויתי שיעשו את זה קצת יותר מעניין. 

בסה\"כ העונה הזו הייתה מהנה למדי. אני מקווה שבעונה הבאה הכותבים ירשו לעצמם לקחת יותר סיכונים, עכשיו שהסדרה התבססה כסדרה מובילה ואהודה ברשת בה היא משודרת, וינסו להפוך את העסק לקצת יותר מעניין ומורכב, אחרת היא תישאר פשוט סתם סדרה להעביר את הזמן איתה. 

6. צדק פרטי, עונה 1, פרק 1.  הכל היה מונח בפניי כדי שאתאהב מיידית בסדרה הזו -  היא מבוססת על דמות שברא אחד הסופרים היותר אהובים עליי, אלמור לאונרד (שגם משמש כאחד המפיקים בפועל של הסדרה), היא אמורה להיות – לפי כל הכתבות שנערכו על הסדרה לפני שידורה – משקפת את הטון של לאונרד יותר מכל יצירה קולנועית/טלוויזיונית אחרת, היא משודרת ברשת כבלים שמתאימה יותר לסדרה מסוג זה והשחקן שמגלם את הדמות הראישת, טימותי אוליפנט הוא בהחלט שחקן מצוין. אבל משהו שם לא עבד לי. כן, הכתיבה לא נטולת תחכום, הבימוי יפה והמשחק טוב, אבל העסק פשוט... משעמם. 

זה התחיל מצוין עם סצינת פתיחה מתוחכמת מבחינה ויזואלית שמראה איש עם כובע קאובוי שמתאים כל כך לאווירה של מערבון ואז המצלמה זזה ומראה לנו את מיאמי – הניגוד המושלם למערבון.

גם ההמשך נראה מבטיח, כשריילן יורה בלי היסוס ביריב שלו במלון ואח\"כ בדיאלוג המשעשע עם הבוס שלו, אבל ההמשך היה פחות מוצלח, ולמעשה, אמנם הרעיון שעוסק בכך שריילן חוזר הביתה רק כדי למצוא שהאנשים הקרובים שלו השתנו כשאת עיקר תשומת הלב מושך העימות הבלתי נמנע בינו לבין חברו הטוב לשעבר שהפך לניאו נאצי נשמע מעניין, אבל הביצוע לא ממש משך אותי לסדרה. לא הרגשתי שום רגש כלפי ריילן, לא הרגשתי קונפליקט אמיתי ולא מצאתי שום סיבה מדוע העימות הזה צריך לעניין אותי. 

זה מאכזב במיוחד, כי לאונרד ידוע בכך שהעלילות בספריו נעות בקצב מצוין, וכאן קיבלתי תחושה שהכותבים שמו קצת את העלילה בצד, לטובת דגש על האווירה ועל מה שמסביב. אני חושש שזה פשוט לא מתאים לסדרה שמבוססת על היצירה של לאונרד (למרות המעורבות שלו בה). גם המשחק של אוליפנט מעורר בעיה מסוימת, לא בהכרח באשמתו. הוא משחק מצוין, אבל הדמות שהוא בנה שומרת יותר מדי על פאסון ולא מראה מספיק סימני חיים. איפה קארן סיסקו הנפלאה בגילומה של קרלה גוג\'ינו (בסדרה המעולה אך קצרת הימים ההיא) שהמיסה אותי בקסם האישי ובאנרגיות שלה לעומת הדמות הזאת?  

אני בספק רב אם אמשיך לצפות בסדרה הזו, וחבל, כי על פני הדברים יש לה פוטנציאל עצום, ובסה\"כ היא די מצליחה בארה\"ב. 

5. Glee, עונה 2, פרק 9.  עוד פרק די מאכזב של הסדרה הזו, וחבל כי דווקא הרעיון הבסיסי של הפרק די מצא חן בעיני וחבל שלא ניצלו אותו מספיק. 

הסיפור על וויל ששם לב פתאום שיש לו עוד כישרונות בלהקה, ושלא חייבים לשים דגש כל כך גדול עם הדמויות המובילות בהחלט היה במקום. למעשה, זה הרגיש כאילו התסריטאים מדברים אתנו הצופים ומתוודים בפנינו: נכון, שמנו יותר מדי דגש על רייצ\'ל ופאק ושוסטר ואמה ולא ממש שמנו לב שיש כאן אנשים לא פחות מוכשרים מהם. גם העובדה שזה נעשה דווקא ברגע האמת, ב- Sectionals, כשאין דרך חזרה אם הם יפשלו הוסיפה מתח ועניין לסיפור הזה. 

חוץ מזה, יפה היה לראות את רייצ\'ל קצת יותר מינורית ואפילו עושה סוג של חשבון נפש עם עצמה. אהבתי גם לראות את קורט מתמודד עם הסיטואציה החדשה בחייו – מצד אחד, מקום שמקבל אותו כפי שהוא עם הנטיות המיניות שלו, אך באותה נשימה גם לא ממהר לאפשר לו להביע את עצמו ולא נותן לו הזדמנות שווה להצליח כזמר. היה יפה גם לראות את הפרגון של החברים הקודמים שלו כלפיו וכלפי הלהקה שלו. חוץ מזה, הביצועים המוסיקליים של הגורמים שאינם \"כיוונים חדשים\" הפתיעו לטובה, ודארן קריס (בליין) התגלה עבורי כבעל כישרון לא מבוטל. 

אבל היו גם הרבה דברים רעים ומעצבנים בפרק הזה – הרבה יותר מדי קונפליקטים שבאים משום מקום ובלי שום בניה מאחוריהם, ובמיוחד כל העלילה של רייצ\'ל ופין שפשוט יצאה כבר מכל החורים, וזאת דווקא בפרק שאמור לתת דגש על דמויות המשנה. ולמרות שאני מחבב את החיבור בין רייצ\'ל לפאק הרבה יותר מאשר את החיבור בינה לבין פין, הפעם זה נראה מאולץ מאד ולא ממש הייתה שם כימיה. 

חוץ מזה, הגילוי על אמה ש\"התחתנה\" היה מעצבן במיוחד. לא רק שזה בא משום מקום, זה גם כל כך לא מתאים לדמות שלה, וברור שכל העניין הזה נועד לצרכים תסריטאיים בלבד. גם הביצועים בפרק הזה מצד הדמויות המוכרות היו די חלשים ברובם (\"אל תבכי עבורי ארגנטינה\" היה חלש במיוחד, למרות שדווקא קורט ורייצ\'ל ביצעו אותו). גם העובדה שהתחרות הסתיימה ב\"תיקו\" נראית כמו פתרון תסריטאי נוח מדי, ולא כו תחרות אמיתית, וחסרונה של סו בפרק הורגש מאד (בכלל, בעונה הזו כמעט ולא עושים בה שימוש מוצלח, לא חבל?). 

אני מקווה שלפחות פרק הכריסמס המתקרב – שלאחריו צפויה פגרה ממושכת עד פרק הסופרבול המיוחד שישודר בפברואר – ישאיר טעם טוב יותר בפה לקראת הפגרה. 

בשולי הממיר

ב\"דקסטר\" התארחה לסלי גרוסמן (מרי צ\'רי המופרעת מ-Popular) בתפקיד אשת רופא השיניים. 

סטן לי התארח ב\"מפץ הגדול\" בתפקיד עצמו.

ב\"קאסל\" התארחה שאנה קולינס (לורי  מ\"סווינגטאון\")

ב\"העשב של השכן\" התארח מארק פול גוסלאר (זאק מוריס מ\"הצלצול הגואל\", \"להעלות את הרף\") בתור הברמן ש, אה, משרת את ננסי.

במקרה (או שלא) שודר ביום שבת ב- yes שידור חוזר של פרק של \"משפחת סימפסון\" מהעונה ה-18 שהתחיל ב.. שריפה שמשתוללת בספרינגפילד. side note: בפרק נטלי פורטמן דיבבה את דמותה של דרסי.

בפרק הפותח את עונה 5 של \"פילדלפיה זורחת\" התארחו מלני לינסקי (רוז מ\"שני גברים וחצי\") ובנג\'מין קולדייק (דון מ\"איך פגשתי את אמא\").

מה יהיה לנו השבוע?
12-18 בדצמבר

ביום ראשון: \"עקרות בית נואשות\" 7 (yes דרמה), \"השועלים\" (yes קומדיה)

ביום שלישי: העונה הראשונה של \"יומני הערפד\" מסתיימת (HOT3)

ביום רביעי: \"עקרות בית אמיתיות\" 4 (HOT3)

ביום שבת: \"שני גברים וחצי \" עונה 8 (yes קומדיה), \"לצחוק או למות\" (yes קומדיה), \"דמיטרי מרטין\" (yes קומדיה),

יומיות

ש\"ח ל\"קוגרטאון\" (HOT3)

HOT VOD

\"בוורלי הילס 90210\" עונות 5-6, \"מכושפות\" עונה 6 

סרטים: \"יום שלישי אחרי החגים\" (רומניה 2010), \"שוליית המכשף\" עם ניקולס קייג\', \"אמהות וילדים\" עם נעמי ווטס, אנט בנינג, סמואל אל. ג\'קסון, \"פריחת הדובדבן\" (גרמניה, 2008).

מצויירים: \"הדרקון הראשון שלי\", \"גנוב על הירח\"

yes VOD

\"השועלים\", \"לצחוק או למות\".

סרטים: \"שוליית המכשף\" עם ניקולס קייג\', \"היו לילות\" עם משה ודאנה איבגי, \"איפה אליס?\" (בריטניה 2009), \"שובר לבבות\" (צרפת, 2010)

מסביב למסך המפוצל

TheMarker חושף: התוכנית הסודית של yes ליום שאחרי הלוויין

עידו ישעיהו (מאיפה הוא צץ?) כותב על הפרויקטים החדשים של יוצר \"אבודים\", וגם על \"צדק פרטי\"





רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו
(editor@tve.co.il)

המסך המפוצל בטוויטר
המסך המפוצל