הממיר 14/11/10

10. מילה טובה ליס על ערב מופע הקולנוע של רוקי שהם ארגנו השבוע. המינוף של הפרק של \'גלי\' בכדי ליצור ערב שכולו רוקי הראה שבחברת הלוויין יש אנשים שחושבים על הקהל ולא רק משבצים סדרות. נכון שיש הרבה מאד צופים שהעניין הזה עבר להם מעל הראש, אבל זה לא גורע מהעובדה שהרעיון היה מתבקש ובוצע בצורה יפה מאד (הסרט שודר במקביל גם באחד מערוצי הסרטים וגם לאחר שידור הפרק). מגיעות להם כל המחמאות.



9.5 קוגר טאון, עונה 1, פרק 24. אזהרה: ספוילר לצופי הוט! יופי של פרק לסיים את העונה הראשונה! הוא בהחלט שיקף את כל מה שאהבתי בסדרה הזו (מאז אותם מספר פרקים ראשונים בהם היא חיפשה את עצמה) – הרבה מאד בדיחות מטופשות, רגעים יפים של הדמויות, ובעיקר הרבה הרבה כיף.

מאד אהבתי את הרעיון שכולם מתגייסים כדי לספר לבובי את החדשות שהוא לא יאהב לשמוע, והרגע שבו נפל לכולם האסימון בו זמנית (כשלורי אומרת \"בובי\" והוא צץ מאחוריה ואשכרה מאמין לה כשהיא אומרת לו שהיא אוהבת להגיד את השם שלו מדי פעם, מה שמוביל לבדיחה המשעשעת עם הבן של בובי) היה מקסים, והמונטאז\' בסיום הפרק כשכולם על החוף נהנים מהחברה המשותפת שיקף בצורה נפלאה את מהות הסדרה הזו.

מעבר לכך, כמו תמיד היו המון דברים קטנים שאהבתי כמו המשחק עם המטבע והקופסא שהראה עד כמה מפחיד הקשר בין בובי ואנדי ובכלל היה עמוס בבדיחות טובות, הניסיון של לורי והבנות לעזור לטראוויס למצוא לעצמו אסטרטגיית הגנה מפני נשים שהיה פשוט מעולה, הכובעים של גרייסון היו חמודים ומעצבנים בו זמנית והשטויות של לורי (חוק 9 הימים!) עבדו היטב הפעם.

אמנם לקח לסדרה זמן למצוא את עצמה והשם שלה איום ונורא (הבנתי שביל לורנס וחבריו חשבו לשנות אותו לקראת העונה השניה, אבל הגיעו למסקנה שזה לא מקובל לשנות לסדרה שם באמצע), אבל לעזאזל כמה רגעי הנאה היא הסבה לי בשבועות האחרונים. יאללה, שתגיע כבר העונה השניה...

8.5 מעצר בית, עונה 1, פרק 11. העונה המשובחת של הסדרה המפתיעה הזו מתקרבת לסיומה, והפרק הזה היווה דוגמא נוספת ליכולת של הסדרה ללעוג לתעשיה בה היא חיה, לשעשע עד מאד ואפילו לפתח קצת את הדמויות של שני הגיבורים שלנו.

אהבתי את הרעיון שקיציס ופרידמן הפכו לשני האנשים הכי שנואים בארץ, שהוביל לראיון עם עמנואל רוזן שממנו התפתחה העלילה באופן מוצלח – ההכנות לראיון, התגובות השונות באופן קיצוני בין קיציס (שהביא תשובות של פוליטיקאי מיומן) לפרידמן (שפשוט התחרפן), ההשפלות שסיגי סופגת בדרך, התגובה של פרידמן לשאלה \"מה שלומך?\" (\"מה אתה חושב, אייל?\"), ההצלחה המפתיעה של הראיון, ההתפרצות של אחותה של מרינה קבישר, התגובה הקורעת של פרידמן (\"מי זאת מרינה קבישר?\"), הבלאגן שנוצר מהעניין, העימות המרתק בין קיציס לפרידמן (שבו לכל אחד משניהם דווקא היו טיעונים הגיוניים, שבאו ממקום מאד אגואיסטי, כמובן), ההתפתחות המפתיעה ביחסים של אייל וסיגי והגילוי המעט צפוי אבל עדיין משעשע על כך שהסיפור הזה רק היטיב איתם – יופי של כתיבה! (נועה פניני התגלתה עבורי לא רק כשחקנית מוכשרת, אלא ככותבת מחוננת ממש). יהיה מעניין מאד לראות מה יקרה בפינאלה ביום רביעי. פשוט אחלה סדרה.
   
8. דקסטר, עונה 5, פרק 7. עוד פרק מוצלח למדי שמצטרף לקודמיו ויוצר תחושה שהעונה הזו יכולה עוד ללכת לכיוונים ממש מרתקים. אבל בניגוד לפרקים הקודמים, כאן יש לי הסתייגויות – אמנם העלילה של דקסטר ולומן ממשיכה להיות מצוינת ומרתקת וגם הדמות של פיטר וולר ושיתוף הפעולה שלה עם קווין קיבלו תפנית מעניינת אבל הסיפור במועדון הלילה היה די מאכזב.

כל מה שהיה כרוך בסיפור עם האחים העבריינים היה צפוי כל כך – היה ברור שהמעצר ישתבש, היה צפוי שהשוטרת תסתבך ושלאגוורטה תיתן פקודה בעייתית מאד שאח\"כ תוליד לעימות מלאכותי נוסף בינה לבין בטיסטה ואפילו לא היה קשה לנחש שדברה שוב תמצא את עצמה בסיטואציה דומה עם אקדח שלוף מול אחד האחים שמחזיק בן ערובה ושהפעם התוצאה תהיה שונה. זו סתם כתיבה לא מוצלחת. וחבל, כי לסיפור הזה היה פוטנציאל לא רע, ועכשיו נראה שהוא הופך למיותר למדיי.

לפחות אצל דקסטר ולומן קיבלנו התפתחויות מוצלחות – הדרך שבה דקסטר מוצא עצמו יותר ויותר מזדהה אתה, המהלך שלו \"להפליל\" את בויד פאולר שהיה חכם ומתבקש, הדמות של המוטיבייטור הקריפי הזה, הדרך המתוחכמת שבה דקסטר משיג את התמונה והפרצוף של לומן כשהיא רואה אותה (אני חייב לחזור ולציין שג\'וליה סטיילס נותנת יופי של הופעה בינתיים) – בהחלט עלילה טובה שרק הולכת ומשתבחת מרגע לרגע.

7.5 האישה הטובה, עונה 1, פרק 19. אחרי הפרק המיוחד בשבוע שעבר, חזרנו לשגרה והיא בהחלט לא אכזבה. אהבתי מאד לראות שהחזירו את הדמות של סטרן ושהוא באמת מנסה לממש את מה שהבטיח כשעזב את החברה – לחסל אותה מבפנים. היה נחמד לראות אותו מופיע בבית המשפט ועושה עבודה מצוינת, אבל היה יותר נחמד לראות את אלישיה עושה שימוש ערמומי, אם כי די אכזרי, במידע הסודי שלה על מצבו הבריאותי כדי להביך אותו באולם. האמת? זה באמת היה די כואב לראות אותו מתקשה לזכור מה הוא שאל – הוא היה כל כך אומלל (ואיזה מבט הוא תקע לאלישיה בסוף!) שבאמת ריחמתי עליו הפעם.

הבעיה שלי עם סיפור המשפט היא ששוב הסדרה עושה את מה שהיא עשתה לאורך כל העונה – מצליחה לייצר סיפור מעניין שיכול להוביל לדילמה אתית מאד מעניינת שיכולה להעמיד את הדמויות במצב שבו עליהן לקבל החלטות קשות ולבדוק את האופי האמיתי שלהן, אבל ברגע האחרון היא שוב בוחרת במפלט נוח. הגילוי על כך שצייר הקריקטורה הוא ילד שחשיפתו עלולה להרוס את חיי משפחתו יכול היה להביא למצב מרתק שבו אלישיה וחבריה היו מתייסרים אם היה מתברר שהלקוח שלהם יפסיד בגלל שלא ניתן לזמן את הילד לעדות (אם כי במקרה הזה הדילמה פחות קריטית כי מדובר במשפט אזרחי ולא פלילי) והגילוי על כך שזו \"עבודה מבפנים\" לא היה באמת מפתיע (לאור ההיסטוריה של הסדרה) ולא כזה מעניין. אני מקווה שבעונה השניה הם ירשו לעצמם להיות נועזים קצת יותר.



חוץ מזה, אהבתי את הסיפור של קרי ואותה \"רייצ\'ל\" שמנסה לגייס אותו לאנשיו של סטרן רק כדי לגלות שהוא נאמן ל\"לוהקרט את גרדנר\", והקטע בסיום כשהוא אומר לה שאין מקום עבורה בחברה שלהם והיא מכינה את הכוס כדי להשפריץ לו בפנים, והוא פשוט מחייך את החיוך הזחוח שלו היה חמוד להפליא.

הסיפור של פיטר קיבל תפנית מעניינת. אני לא השתגעתי על קו העלילה עם ה\"כומר\", אבל הסיפור עם החבר שלו (בגילומו של טרי קיני הנהדר מ\"אוז\") היה מרתק לכל אורכו, והשיחה האינטנסיבית שלהם לקראת סיום הפרק, במהלכה פיטר \"עולה\" על כך שהוא מנסה להקליט אותו ותולש בזעם את חוטי ההקלטה הייתה עשויה היטב, במיוחד כשהיה ברור שאלישיה עשויה להגיע בכל רגע ולשמוע הכל. העימות בינה לבין פיטר בסיום הפרק, כשהיא מזמינה את וויל במפגיע (כדי שפיטר ישמע) לארוחת ערב היה כתוב היטב ויהיה מרתק לראות לאן הכותבים יילכו עם הסיפור. אני מנחש שבסוף אלישיה תתרצה ותנסה לעזור לפיטר.

7. Glee, עונה 2, פרק 5. בסה\"כ די נהניתי מהפרק למרות שאני לא מעריץ כזה גדול של \"מופע הקולנוע של רוקי\". העלילה המופרכת לא נורא הפריעה לי, כי כבר התרגלתי לא לצפות לשום דבר שקשור בעלילה, עקביות, פיתוח דמויות או כל אלמנט תסריטאי משמעותי אחר מהסדרה הזו (למרות שהיה קשה לסספנד את הטיפשות של וויל שעברה את הגבול הפעם), הנאמברים היו חביבים ונראה שגם השחקנים נהנו מהם (במיוחד כריס קולפר שנראה כאילו הוא יהיה מוכן לעשות את זה כל שבוע אם רק יבקשו ממנו).

אני חושב שבפרק נעשה פה ניסיון להגיד משהו מעניין מאד, אבל כנראה שהוא לא בוצע מספיק טוב. באותו שבוע שבו שודר הפרק בארה\"ב הייתה הסדרה בכותרות עקב צילומים חושפניים של כמה משחקני ובעיקר שחקניות הסדרה למגזין בארה\"ב. בעקבות זאת קמה סערה ע\"י השמרנים בארה\"ב שטענו שכוכבים של סדרה שמגלמים נערים ונערות, כשהסדרה עצמה מכוונת לקהל הנוער, לא צריכים להצטלם כך. מה שמעניין הוא שבצילומים רק הנשים היו בפוזות נועזות, בעוד שהגברים נשארו בבגדים, התמה בפרק הזה דומה מאד - האם חברי המקהלה ששרים לקהל של נערים ונערות צריכים להעלות דווקא מופע פרובוקטיבי כל כך? אבל, יש גם טוויסט קטן - לאורך הפרק, האובייקטיביזציה היא דווקא של הגוף הגברי. פין מגלה חוסר בטחון לגבי הגוף שלו, סאם מרבה להפגין את הריבועים בבטן לאורך הפרק, ווויל מנסה לגרום לכך שהוא יעלה לבמה כדי שאמה תראה את הגוף שלו ואולי תתלהב וכו\'. אז הנה, באמת רעיון מעניין ועם טוויסט שיכול להיות מבריק- אבל איפה הפיתוח? לא הרגשתי שלמדתי שום דבר חדש מהדרך שבה הפרק נגע בסוגיה הזו, וחבל, כי הוא יכול היה להביא אמירה שנונה ומקורית.

בכלל, מפרק שעוסק ב\"רוקי\" - מחזמר/סרט שנוגע בסוגיות כמו זהות מינית ו\"זרות\" ובסדרה שבה הסוגיות האלה מהוות תימות מרכזיות בה - אפשר היה לצפות ליותר. אפשר היה להשתמש בדמויות מ\"רוקי\" כדי לומר משהו מעניין על הדמויות בסדרה (למה לא ראינו יותר מקורט דווקא בפרק כזה? פשוט בזבוז), אפשר היה להשוות את הסיטואציה ב\"רוקי\" לזו שבסדרה, אפשר היה למצוא עלילה יותר קוהרנטית ומתקבלת על הדעת. במקום זה קיבלנו את וויל \"מסביר\" לחבורה שהם בעצם כמו הדמויות מ\"רוקי\". זו כתיבה עצלה ופשוט לא טובה, לדעתי.

אז למה השורה התחתונה היא שנהניתי? כי אין לי הרבה ציפיות מהסדרה ברבדים האלה, אלא אך ורק כבידור טהור. והפרק הזה עשה את העבודה לפחות במובן הזה.

6. המפץ הגדול, עונה 3, פרק 12. בינתיים אני די נהנה מהעונה הזו. אין כאן איזו כתיבה מבריקה או יוצאת דופן, אבל יש לא מעט רגעים משעשעים למדי. הבעיה הגדולה של הסדרה – והפרק הזה המחיש אותה היטב – היא שמאז שלאונרד ופני \"מימשו\" את היחסים ביניהם, הכימיה שלהם הפכה לבלתי קיימת, והם פשוט משעממים להחריד ביחד. כל הסיפור עם ה\"מדיום\" והעימות המלאכותי ביניהם על הרקע הזה היה פשוט מעורר פיהוק גדול, שלא לומר בלתי מצחיק בעליל. נקודת האור היחידה בסיפור הזה הייתה ברנדט שהוסיפה לא מעט לסדרה, אבל הופיעה מעט מדי בפרק.



העלילה של ראג\' ושלדון, לעומת זאת, הייתה הרבה יותר מוצלחת. אהבתי מאד את האינטראקציה ביניהם בתחילה, כשראג\' מנסה להסביר לשלדון מהי מטרת המפגש החברתי שהם מגיעים אליו ואת התגובות של שלדון לכך. עוד יותר אהבתי את המפגש עם שתי הבחורות החמודות (שאחת מהן היא דניקה מק\'קלר, הלא היא ויני קופר האגדית) ששיחק יפה על החיבה של שלדון למרצ\'נדייז, ובעיקר הוביל לתגובות המשעשעות של שלדון לניסיונות החיזור של הבחורה כלפיו, שהוציאו ממני צחוקים רבים. אני מקווה שיפרידו את לאונרד ופני כמה שיותר מהר, ושיתנו לברנדט יותר זמן מסך ושיחזירו את שתי הבחורות האלה (הקטע בו שלדון, ראג\' והנשים \"ניגנו בלהקה\" במשחק המחשב היה חמוד לאללה). 

5. המשרד (ישראל), עונה 1, פרק 14.  שוב יצא לי להיתקל בפרק של הסדרה הזו, ורוב הזמן הייתי מאד מאוכזב. עושה רושם שהיוצרים לא למדו דבר במהלך העונה – הדמות של אבי משולם היא פשוט בלתי נסבלת, אין בה אפילו גרם אחד של אנושיות והדיאלוגים שלה הרבה פעמים נשמעים מלאכותיים ולא אמינים, כאילו שעוזי וייל מנסה בכוח להעביר לנו את מה שהוא רוצה להגיד על החברה שלנו. גם יתר העלילות והדמויות כתובים באופן מגושם, למשל: יוסי ודנה שממשיכים לשעמם רצח, קרול שבפרק הזה היה ממש מאכזב, לאה שרוב השורות שלה צפויות מקילומטר וכו\'. הסיקוונס במסיבה היה קצת יותר מוצלח כי היה איזשהו שינוי באווירה והיה קצת יותר מקום לדמויות לבוא לידי ביטוי, אבל עדיין רוב מה שהיה שם היה די משמים. אבל למרות הכל, סיום הפרק נטע בי איזושהי תחושה שאולי אפשר להיות אופטימי. אחרי שאבי סופג סטירה אחר סטירה ומגלה שהעולם לא ממש משתטח לרגליו ומגיע הרגע שבו הוא מגלה על הבגידה האולטימטיבית של שימי גואטה (שי אביבי פשוט מעולה בתפקיד הזה! אני שוב תוהה כיצד הייתה הסדרה נראית אם המפיקים היו מלהקים אותו לתפקיד של אבי) –לפתע, בפעם הראשונה זיהיתי ניצוץ של אנושיות בדמות הזאת. פתאום העיניים שלו נראו כבויות והוא נראה אומלל ובודד באופן שגרם לי לראשונה לחוש איזושהי תחושה של סימפטיה כלפיו. סצינת הסיום שבה הוא הולך לאיטו על רקע המוסיקה הנהדרת פתאום עוררה אצלי איזושהי תחושה חיובית. אולי בכל זאת יש עתיד לדמות הזאת? אולי עוזי וייל יבין שלהפוך דמות לאנושית לא בהכרח מאפיין אלמנטים \"אמריקאיים\". גם הבריטים (אותם וייל מעריץ) יודעים ליצור דמויות אנושיות, שיש להן רבדים, עומק ומאפיינים חיוביים ושליליים כאחד. אני מאד מקווה שהוא יפיק את הלקחים לקראת העונה השניה, אם וכאשר תהיה כזו. 

4. בלו נטלי, עונה 1, פרק 2. האמת היא שאני דווקא לא שנאתי את הפרק הראשון. ציפיתי שהוא יהיה חזק באקספוזיציה, וממש לא חשבתי שהעלילה אמורה \"לרוץ\" כבר בתחילת הסדרה. אמנם העלילות של אשתו של גדי ויתר הדמויות שלא קשורות לסיפור המרכזי נראו לי די משעממות, אבל באותה מידה הופתעתי לטובה מהעומק היחסי שנתנו לדמויות של הנשים הנסחרות ומכישורי המשחק שלהן. 



הפרק השני, לעומת זאת, כבר היווה אכזבה עמוקה עבורי. רוב העלילות היו משעממות, לא מצאתי עצמי מצליח להתחבר לדמויות או להבין את המניעים שלהן – יוני, למשל, נראה כמו דמות שהכותבים מנסים לדמות לה \"עומק\" אבל זה פשוט לא זה, והדמות של גדי פשוט מעצבנת, והמשחק של צביקה הדר לא מבריק, בלשון המעטה. גם יתר העלילות, כמו זו של המשפחה של גדי, לא הצליחו לעניין אותי ושוב ושוב מצאתי את עצמי מזפזפ לערוצים אחרים ולא מצליח למצא עניין בסדרה הזאת. נקודת האור היחידה שוב הייתה הנשים הנסחרות שמוצגות בצורה אנושית ומעוררת אמפטיה, אבל זה לא הספיק כדי לשמור על רמת העניין שלי בסדרה. מה חבל.

1. לאורך השבוע נתקלתי שוב ושוב בקדימונים בערוץ הספורט. \"שני דרבים! \"זעקו הכותרות. אחד חיפאי ואחד תל אביבי שישודרו ביום רביעי אחד אחרי השני, פלוס אחלה משחק בין בית\"ר ירושלים לאשדוד שישודר ביום שלישי. איזה יופי! באמת משחקים טובים, לא? אז זהו שבמהלך הפרומואים לא אוזכרה ולו במילה – לא באמצעות הקריינות ולא על גבי המסך – העובדה שהמשחקים הללו שוחקו במסגרת המפעל המשמים וחסרת הרלוונטיות המכונה \"גביע הטוטו\". למעשה, המפעל הזה כל כך חסר חשיבות עד כדי כך שהקבוצה האשדודית הרשתה לעצמה לעלות עם שחקני הנוער כיוון ששחקני הסגל שהו בחתונה של אחד השחקנים (!) כתוצאה מכך המשחק הסתיים בתוצאה הצמודה והמרתקת – 8:0 לבית\"ר.

הדרבי התל אביבי, לעומת זאת, דווקא סיפק כנראה משחק טוב ומותח, רק שבדיעבד התברר שלהפועל ת\"א היה כל כך אכפת מהמשחק עד כדי כך שהמאמן העלה בהרכב שחקן שלא היה רשום כחוק בהתאחדות לכדורגל. כתוצאה מכך עלולה הקבוצה לספוג הפסד טכני אוטומטי, ולמעשה, המשחק ששוחק כאילו לא היה ולא נברא. אז נכון שערוץ הספורט לא אשם בכך שהכדורגל הישראלי מנוהל בצורה חובבנית עד כדי חלמאית, אבל עצם העובדה שהם לא הזכירו את שם המפעל בקדימונים שלהם מהווה, לעניות דעתי, רמאות וגניבת דעת, פשוטו כמשמעו. פשוט בושה.


בשולי הממיר

ב\"המפענחת\" מרי מקדונל הנפלאה (\"בטלסטאר גלקטיקה\") חזרה לתפקיד קפטן שרון רדור מחקירות פנים - והזכירה כמה האינטרקציה שלה עם צ\'יף ברנדה נפלאה. בפרק הופיעו גם טיטוס ווליבר (האיש השחור מ\"אבודים\") וקתרין דנט (דני סופר ב\"המגן\").

נמרוד רייס, בוגר היפה והחנון בטור סיכום שבועי. וגם דניאל רוט, בוגרת נוספת, כותבת. וראיון עם החנון-לא-חנון אור.




רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו
(editor@tve.co.il)

המסך המפוצל בטוויטר
המסך המפוצל בפייסבוק