הממיר 31/10/10

10. \"מעצר בית\", פרקים 6 ו- 7. וואו, הסדרה הזו הולכת ומשתפרת מרגע לרגע! בעצם, נראה שהם ממש הגיעו לשיא, כי שני הפרקים האלו היו פשוט מעולים. אם בפרקים הראשונים הרגשתי שהדמויות עדיין לא לגמרי מצאו את עצמן והסיפורים לא תמיד מגובשים, נראה שעכשיו העסק מתחבר היטב – העלילות מהודקות, הכתיבה מתוחכמת ו\"בועטת\" בלי חשבון, קיציס ופרידמן מרגישים טבעיים והכוכבים האורחים מצוינים. הפרק הראשון עם נערת הליווי היה קורע מצחוק ונגע בנושא עדין בלי גרם אחד של עדינות, וטוב שכך. השיחות של קיציס עם האישה ממכון הליווי, ה\"טובה\" שהוא מבקש מזרחוביץ\' עבור פרידמן, הגילוי על הרצון האמיתי של פרידמן לעניין המתנה, התגובות של פרידמן למתנה שהוא מקבל בפועל, הקשר ה\"מיוחד\" שלו עם נערת הליווי, התגובות של סיגי שלא מבינה את הסיטואציה והגילוי על מה שהיא עושה עם זרחוביץ\', השימוש בשמות הבדויים \"קובי מחט\" ו\"יוני רועה\" (החלטה תסריטאית גאונית על משקל \"הופרדו בלידתם\") והמשמעות שהוא מקבל בסיום הפרק (\"קובי מחט פוטר מערוץ הילדים\") – נהדר!

גם הפרק השביעי לא אכזב -  שתי העלילות היו משעשעות וחשפו את הדמויות הראשיות שלנו במערומיהן. הסיפור על קיציס שמשגע את חברי קבוצת הכדורגל שלו היה עשוי היטב, ואהבתי את המעורבות של סיגי בעניין ואת החולצות שהוא קונה להם כדי למצוא חן בעיניהם, כמו גם את ההקבלה בסיום עם ה\"תרגיל\" שהם עשו בעבר לפרידמן. וחוץ מזה, \"יום ראשון כדורגל!\" זה אחלה קאץ\' פרייז. אשר לסיפור של פרידמן והעבודה הסמינריונית – הסיפור הזה עבד אפילו טוב יותר, גם כי הוא נבנה בחכמה רבה (הגילוי על כך שלתואר אקדמי יש משמעות למיקום הכלא אליו הם יילכו), ובעיקר בזכות הדינאמיקה המצוינת של פרידמן ושל אקי אבני, שהפליא לככב בפרק. הרעיון שאבני הוא בעצם גאון בקולנוע היה מבריק, כמו גם הרעיון שפרידמן שומר לו טינה על \"האודישן לטירונות\" (והקטע בסיום הפרק עם האודישן היה היסטרי). הסצינה עם מנהל החוג שמציע תחילה לפרידמן להצטרף לחוג (ומסביר על התנאים המדהימים שמקבלים מרצים מן השורה בסאטירה סמויה נאה), ובהמשך מתפוצץ מצחוק כשהוא שומע שאבני טוען שהוא כתב את העבודה, הייתה מעולה במיוחד. יופי של סדרה! כן יירבו!



10. \"בלו נטלי\". אין לי מושג אם \'בלו נטלי\' המדוברת תתגלה כסדרה מעולה כפי שמדברים עליה אנשים שצפו בפרקים הראשונים שלה, אבל אני חייב לומר שהפרומואים של \"יס\" לסדרה, ובמיוחד הפרומו עם ה\"לכלוך שנדבק\" (אני לא זוכר את המינוח המדויק אבל הרעיון ברור) פשוט מעולים. למעשה, אלה פרומואים שלא נופלים ברמתם ממקביליהם בארצות הניכר. תענוג ממש. אגב, גם הפרומואים ל\"דם אמיתי\" ממש משובחים (הרבה יותר מהעונה של הסדרה עצמה, לצערי הרב). בהחלט מגיע שאפו למחלקת הפרומו של חברת הלוויין על עבודה יפה מאד.

ועוד 10. \"המשרד\", עונה 6, פרק 2. אחרי פרק פתיחה נהדר זכינו לפרק שני שלא נפל מקודמו. למעשה, קיבלנו כל מה שאפשר לצפות מפרק בסדרה הנפלאה הזו - התפתחות עלילתית חשובה, הרבה מאוד צחוקים והתפתחות יפה של הדמויות... לביקורת המלאה.

9. \"דקסטר\", עונה 5, פרק 5. העונה הזו ממשיכה לעמוד בציפיות, ולמעשה, אני מרוצה מכל כיווני העלילה שהופגנו בפרק הזה, מלבד העלילה של בטיסטה ולאגוורטה שממשיכה להיות מיותרת (למרות שהפעם לפחות השתלבה עם משהו מעניין, לשם שינוי). הקטע עם בטיסטה ש\"חושד\" שמריה בוגדת בו היה מטופש וצפוי, והדבר היחיד שעניין אותי בסיפור הזה היה כניסתה של דמותו פיטר וולר, שהמניע שלה לעזור לקווין לפחות נשמע מתקבל על הדעת בזכות הסיפור הזה. בכלל, העלילה של קווין מתקדמת לכיוונים מעניינים ורצויים ואני אוהב לראות אותו מתוסכל וחדור נקמה מחד, וסקרן (לגבי דקסטר) וחרמן (לגבי אחותו של דקסטר) מנגד. החיבור בינו לבין פיטר וולר בהחלט צפוי להתניע את העלילה בהמשך העונה. גם דב הייתה מעניינת בפרק הזה – החל מהתסכול שלה על כך שאין לה פרטנר דווקא כשהיא צריכה אותו במיוחד, דרך התגובה המאושרת שלה על כך שאמו של הנער שכמעט נרצח שמחה לראות אותה ולא מאשימה אותה במה שקרה לו, הדינאמיקה המשעשעת שלה עם מסוקה והתגובה שלה כלפי קווין כשדקסטר תופס אותם ביחד. אפרופו מסוקה – הקטע עם הקעקועים סיפק אתנחתא קומית מוצלחת, והיה כיף לראות את קת\'רין מואניג הנהדרת מ\"ישנן בנות\" (בסוג של טייפקאסט) מתחרמנת גם היא על דב.

אבל החלק החשוב והמעניין של הפרק היה לומן (ודקסטר). החיבור ביניהם באמת לקח את הסדרה לכיוון לא צפוי ומרתק ממש. יפה לראות שתת ההכרה של דקסטר צועקת לו (באמצעות הארי) שהוא הולך לכיוון מסוכן כשהוא כמעט רוצח את האיש הלא נכון, אבל עדיין הוא מתעקש לעשות את הדבר הנכון ולמעשה כבר מצליח להציל אותה מעצמה כשהוא מונע ממנה ברגע האחרון מלרצוח את אותו אדם שהוא עצמו כמעט רצח. החלק היפה ביותר היה, כמובן, בשדה התעופה כשלומן עוברת את הבידוק הביטחוני וחווה מחדש את ההתעללויות שעברה. למעשה, זו הייתה אחת הסצינות הטובות ביותר בסדרה – היא בוימה בצורה מבריקה, שוחקה לעילא ולעילא (בכלל, ג\'וליה סטיילס עושה בינתיים עבודה מצוינת בתפקיד הזה) ואפילו העבירה מסר פוליטי מעניין בצורה מתוחכמת. וואו.



וגם איילת מכני כתבה על הפרק.

8.5 \"יומני הערפד\", עונה 1, פרק 15. אני פשוט לא יכול להוריד את העיניים מהסדרה הזו! אם בתחילה חששתי שהיא עלולה להתגלות כסדרת נעורים סתמית ואיטית, היום כבר ברור שההפך הוא הנכון. העלילה טסה בקצב מטורף, הדמויות מתפתחות, הכיוונים מפתיעים והדינאמיקה בין הדמויות מצוינת.

במרכז הפרק עמדו הגילויים על איזבל, אמה האמיתית של אלנה. הביקור של אלנה אצל חברתה הטובה ביותר של אמה, טרודי, היה מותח מאד, במיוחד בזכות הפעילות המסתורית של טרודי לכל אורכו והגורל האכזר שלה לאחר שהיא מסבירה לאיש המסתורי שהיא \"עשתה את חלקה\". אמרה, ולא ידעה כמה צדקה.

מעניינת במיוחד הייתה האינטראקציה בין דיימון ואלאריק בפרק הזה – תחילה בשיחה הראשונה ביניהם במהלכה דיימון מתגרה באלאריק כשהוא מספר לו על כך ששכב עם איזבל, אבל כשאלנה מתעמתת אתו על כך הוא מראה (לפחות כלפי חוץ) חרטה אמיתית על כך (מה שמראה עד כמה אכפת לו מאלנה), ועוד יותר מכך בפעם השניה שהם נפגשים – מפגש שמתחיל עם אלאריק שמאיים על דיימון עם יתד ונגמר כשדיימון הורג אותו באכזריות ומוודא הריגה... רק כדי שנגלה בהמשך שאלאריק עדיין חי בזכות הטבעת שאיזבל נתנה לו. האמת? למרות שהריגתו של אלאריק נראתה כמו מהלך תסריטאי מתבקש, שמחתי על הטוויסט שהותיר אותו בחיים. דומה שיש לו עוד מה לתרום לעלילה, והוא די התחבב עליי.

חוץ מזה, קיבלנו את מלינדה קלארק הנפלאה בתפקיד אורח עסיסי בתור אמא של מאט שנראית אכזרית ופגיעה כאחד (קצת מזכירה את ג\'ולי קופר, לא?...) ומצליחה לגרום לקרוליין להצטער על היום שנדלקה על מאט. עדיין, העלילה הזו קצת אכזבה כי לא ראינו משהו באמת מעניין מהאמא הזאת, ונקווה שנקבל משהו כזה בעתיד הקרוב.


מלינדה קלארק (\"האו.סי\") ב\"יומני הערפד\"

8. \"קוגר טאון\", עונה 1, פרק 22 [ספוילר לצופי הוט!]. פרק משעשע ומקסים למדי. הגילוי על כך שג\'ולס לא באמת מסוגלת ללכת על הקטע של \"יזיזים\" בלי מחויבות רגשית היה צפוי מקילומטר, וה\"טוויסט\" בסיום הפרק עם גרייסון שמוכן גם הוא להתחייב היה צפוי לא פחות, ועדיין היו כל כך הרבה דברים טובים בסיפור הזה - ההשוואה על רקע המסך המפוצל (הייתי חייב להשתמש בביטוי הזה!)  בין התגובה של ג\'ולס כשהיא הבינה שזה לא כדאי לבין התגובה שלה בהמשך כשפתאום בא לה ללכת על זה, השימוש באלי כתחליף ל\"התכרבלות שאחרי\", \"משפט הקוד\" של ג\'ולס וגרייסון ועוד. ולמרות שניחשתי שזה הכיוון שאליו הם יילכו עדיין ניקר אצלי החשש שזה יהיה כמו עם ג\'יי די ואליוט מ\"סקרבס\" (שגם הם חשבו תחילה להיות \"יזיזים\", ואז החליטו להישאר ידידים, וחזרו שוב ושוב האחד לזרועות השניה באופן מעיק משהו), ושמחתי מאד לראות שזה לא כך. אני מאמין ומקווה שהם יהיו זוג יציב ושזה ישפיע לחיוב על הדינאמיקה של הסדרה בעונה השניה.

עלילת המשנה של אלי והמטפלת קצת פחות עבדה עבורי, בעיקר כי היא נראתה קצת מאולצת (אנדי מקטר על כך שהוא לא יוצא מספיק מהבית? הוא כל הזמן יוצא מהבית! וכל הקטע עם סטן התינוק מרגיש כאילו הם משתמשים בו רק כשזה נוח לעלילה מסוימת, וחבל), למרות שהיה נחמד לראות שוב את האינטראקציה שלה עם לורי, ובמיוחד אהבתי את הקטע שבו היא \"גונבת\" את העלילה של \"ארין ברוקוביץ\'\" (מעולה!). הנאום של לורי בסיום הפרק היה שקוף, אבל עדיין חמוד.

לעומת זאת, עלילת המשנה של בובי ומירוץ הבלונים פשוט קרעה אותי מצחוק. בקושי הצלחתי לנשום בקטע שבו הבלון מתפוצץ בתחילת הפרק, וגם בהמשך, עם הומור הסלפסטיק, וכמובן, הקטע עם השפמים שהיה חמוד ומצחיק להפליא. אחת מעלילות המשנה הכי מוצלחות שלהם, וההשתלבות שלה בסיום הפרק, כשמתברר שבובי חסך כסף כדי לקנות לטראוויס מכונית הייתה מצוינת.

נותרו עוד שני פרקים בלבד לסיום העונה. מה? כבר נגממממרררר??? אבל אני כל כך נהנה... 

8. \"פלאש פורוורד\", פרק 22 (סוף הסדרה). בלי תכנון מוקדם פרק סיום העונה של פלאש פורוורד הפך לפרק סיום הסדרה ובכך השאיר את חובבי הסדרה עם טעמה של החמצה. לטעמי הסדרה התחילה חלש והתמקדה יותר מדי ביחסים בין הדמויות מאשר בפיתוח העלילה, אך עד מהרה העלילה הפכה לאינטנסיבית ולמסקרנת והפכה את הסדרה למצוינת. אישית, לא ברור לי למה היא נכשלה, כי כל המרכיבים הנכונים היו בפנים: מסתורין, מתח ויחסים. אך לפעמים גם כשהמרכיבים נכונים, הסועדים לא אוהבים את העוגה. לאורך העונה קו העלילה נע באמביוולנטיות: מצד אחד פיתחה הסדרה את התיאוריה שבסופו של דבר אנו אחראים לגורלנו, מצד שני רב הדמויות הגיעו לאן שהפלאש הועיד אותם. בכך פספסה הסדרה את הנקודה המרכזית שהיא עצמה בנתה. נראה היה שכשהיה נוח ליוצרים העתיד השתנה ללא סיבה יוצאת דופן (ראה דימיטרי, לעומת המנהיג הסומלי שנהרג) וכשהיה נוח להם הם שמרו על הקו העתידי המיועד. פרק סיום העונה לא היה שונה בהרבה ממה שעברנו העונה: הרבה מתח, המון פיצוצים, רב הדמויות הגשימו את העתיד, מעטן לא ולויד ואוליביה במערכת יחסים. אה, ופלאש פורוורד נוסף. מותה של הסדרה בטרם עת השאיר אותנו עם מעט מאוד תשובות והרבה שאלות. יותר מדי למען האמת. באמת חבל שהיא בוטלה. (טיימר)

8. \"הבורר\", עונה 3, פרק 1. (מתוך פורום סדרות) אחרי הפסקה גדולה בין עונות וקמפיין מוצלח להוט, חזרה הבורר לטלוויזיה והיא עדיין סדרה מאד, מאד מוצלחת, כמו שרשף לוי יודע לעשות. טקסטים טובים, מעט סאטירה ותובנות על תרבות הפשע, אקשן שמופיע באופן לא צפוי, דמויות לא שגרתיות. זאת עדיין סדרה שכיף לצפות בה. וגם בתחילת העונה השלישית, היא \"סובלת\" ממה שגרם לי לאי נוחות בעונות הקודמות: כמעט כל העלילה, כמעט כל ההתפתחויות הדרמטיות, מבוססות על כך שיודהלוי אסולין יתנהג כמו אידיוט. כשאבי הטחול עושה שטויות (וזה בכלל לא קרה הפרק הזה, אולי בגלל שסוף סוף הוא לא חושב עם הטחולון), זה בגלל שהוא גדל באווירה של אימפריה ולא נאלץ לפתח חוש מידה. אבל עובד סוציאלי? כמעט כל החלטה שלו היא לא רק החלטה שגויה - היא החלטה שגויה שהוא נכנס אליה ביודעין. אחרי שהוא מבצע פשע - הוא לא נותן לפושעים האמיתיים להדריך אותו מה לעשות. הוא בא לבית חולים, ומחכה עד שהשוטרים יזהו אותו. הוא אומר את השם המלא שלו לכל מי שאפילו לא רוצה לשמוע. והכי גרוע - הוא ממשיך לפנות למאהבת שלו, למרות כל מה שהוא יודע על הצרות שזה גורם. (שלמקו GRAS)

7. \"המפץ הגדול\", עונה 3, פרק 10. עוד פרק מוצלח יחסית של הסדרה החביבה הזו. עושה רושם שהכותבים מחפשים בכוח דרכים לחבר את שלדון ופני, כי הציוות שלהם הרבה יותר מעניין ומצחיק מזה של פני ולאונרד. ואכן, גם הפעם הם לא אכזבו – האינטראקציה שלהם הייתה מצוינת, כרגיל. תמיד כיף לראות את שלדון מנסה ללמד אותה משהו ונכשל. השילוב בין הפרצופים המזלזלים והמיואשים שלו לבין הניסיונות שלה להבין על מה לעזאזל הוא מדבר תמיד עובד. והיה משעשע במיוחד לראות אותה מדקלמת גם בתחילת הפרק (בנוגע למקום שלו בשולחן) ובעיקר בסיום הפרק (הביקורת על הניסוי של לאונרד) את המנטרות הקבועות שלו, ועוד יותר מצחיק היה לראות את הפרצוף המרוצה של שלדון בעקבות זאת.

עלילת המשנה עם התקף הקנאה של וולוויץ הייתה קצת פחות משעשעת, אם כי אני חייב לומר שאני מאד מרוצה מההשתלבות של הדמות של ברנדט בסדרה. המתיקות הטבעית שלה מחד, עם החיבה הבלתי מוסברת שלה אל וולוויץ מנגד בהחלט מוסיפה הרבה חן לעלילות שקשורות בו. הסצינה במעבדה כשהוא מתנצל בפניה, ושומע ברקע את הפרשנויות של לאונרד (שנפגע ממנו, ובצדק) הייתה מוצלחת למדי והצילה את העלילה הזו. אני מקווה שברנדט תקבל יותר זמן מסך בעתיד.



5. השבוע התבשרנו שתכניתו של קונאן או\'בראיין תשודר בערוץ \"קומדי סנטרל\", שישודר למנויי הוט בלבד, החל מחודש ינואר 2011. זה אומר שבמקום לצפות בשחר חסון, אפרת אברמוב, נטלי דדון ואבי אטינגר יצפו צופי הוט ברי המזל בג\'ון סטיוארט, סטיבן קולבר וקונאן או\'בראיין. אני במקומם רץ לומר תודה לנוני מוזס שהחליט יום אחד שלא מתחשק לו להמשיך לממן את הערוץ המאכזב ו\"ארגן\" את הבאתו של אחד הערוצים היותר מוצלחים שנראו כאן (תוסיפו לתכניות הטוק שואוז הנ\"ל גם את \"פיוצ\'רמה\" ואת \"סאות\'פארק\" יחד עם אפשרות גם לתכנים מקוריים – אחלה ערוץ!).

אלה החדשות הטובות. החדשות הרעות הן לצופי \"יס\" שלא יוכלו כעת לצפות בנחת בתכניתו של הג\'ינג\'י - המנחה המצחיק והמקורי ביותר ביקום. ונשאלת השאלה – מה מונע מ\"יס\", בעצם, מלרכוש את הזכויות לשידור הערוץ גם אצלה? כסף? בעיות זכויות שידור? נשמח לשמוע את התשובה מגורמים מוסמכים אצלם. בינתיים, כמנוי \"יס\", אני מרגיש שזו הפעם הראשונה שבה אני באמת מקנא בצופי \"הוט\".

כוכבי \"Glee\" בתמונות פרובוקטיביות במגזין GQ. ארגוני הורים כבר עושים צרות (אסף רזון)





רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו
(editor@tve.co.il)

המסך המפוצל בטוויטר
המסך המפוצל בפייסבוק