רוב הפרק עוסק בנושא שלא טופל בסיכומי הפרקים עד כה כלל וכלל, למרות החשיבות הרבה שקיבל בסוף הפרק שעבר - המחלה של ג`ויס. בפרק הזה אנו מגלים שלמעשה מדובר בגידול במוח, סרטן.

התגובה הראשונית של באפי (בסוף Fool For Love) היא הלם, שוק, דמעות - תגובה מאוד צפויה ואמיתית. היא מגיבה בצורה מאוד דומה בפרק הזה, בעת השיחה עם הרופא, וברור למה. אימא שלה, ראש המשפחה, הדבר היציב והבטוח בחייה, המשענת שלה, נמצאת בסכנה. ולא סכנה פנטסטית מאיימת, אלא סכנה מאוד אנושית טבעית, מהחיים, "נורמלית".

פעמים רבות בפרק שומעת באפי את המשפט "There`s nothing you can do". לאדם שמקבל בשורות רעות שאין לו שליטה עליהם, זה בערך הדבר הכי מעצבן שאפשר להגיד לו. כי זה נכון, כל אדם בנסיבות האלו יחפש קצת פעילות, אקשן, משהו שהוא כן יכול לעשות, העיקר לא להרגיש חסר אונים. אדם קרוב ללבך סובל, לך אין שום דרך לעזור לו, וזו הרגשה נוראה. רק שאצל באפי העניין מוקצן הרבה יותר. היא הרי הקוטלת, הלוחמת הדגולה. היחידה בעולם עם כוחות להתמודד עם כוחות הרשע. כשיש סכנה היא נחלצת לעזרה ומצילה את החפים מפשע הסובלים. כשמתפתח מצב בעייתי היא מתכנסת עם חבורת הסקוביס שלה, עושים "בריינסטורמינג", מתכננים תכנית ומבצעים אותה בהצלחה. כשיש אויב היא נלחמת בו.

אלא שהפעם האויב של באפי הוא לא מוחשי, הבעיה שלה היא לא על-טבעית, הסכנה אינה נגרמת ע"י מישהו או משהו, אלא בנסיבות שכלל לא קשורות לעולמה של הקוטלת, וזה מפחיד אותה כי לזה היא לא רגילה. מיד בהתחלה היא מנסה להתמודד עם הבעיה בדרך שהיא מכירה ויודעת - מהפן העל-טבעי. היא קופצת מיד למסקנה שמישהו שמנסה לפגוע בה דרך אמה (No Place Like Home), מכנסת את החבורה, מנסה לחפש כישוף ריפוי... עסקים כרגיל. או שלא. אז היא רודפת אחרי גלורי, מחפשת את הקרב והאקשן, אך מובסת גם בחזית הזו. לבסוף היא נכנעת לאינסטינקטים הראשוניים שלה ומשתלחת בנחש הענק שוב ושוב, גם אחרי שכבר ניצחה אותו. בשלהי העונה השלישית אמרה פעם באפי "הדבר הטוב בלהיות קוטלת - את יכולה להוציא את האגרסיות שלך בעבודה", וכאן היא מוכיחה שוב שבאפי הקוטלת היא חלק הכרחי ובלתי נפרד מבאפי האדם.



מעבר להתמודדות האינדיבידואלית של באפי, נכנס כאן אלמנט האחות הגדולה. היא לא לבד, יש עוד נפש שעוברת את אותו משבר יחד איתה, ומזכירים את זה באלגנטיות ובעדינות לצופים בכמה וכמה קטעים לאורך הפרק (דון שישנה בבית החולים, שיחת פארק השעשועים עם ריילי, דון שמנסה להכין שיעורים ולא מצליחה, וכו`). כעת התפקיד של באפי מוכפל - היא גם צריכה להגן על דון מפני גלורי והנחש, וגם לגונן עליה מפני האמת המכאיבה לגבי אימן. וכאילו זה לא מספיק, היא גם צריכה להיות חזקה למען ג`ויס, לעודד אותה, להקל בחומרת העניין, לתמוך ולעזור. באפי היא עכשיו ראש משפחת סאמרס, ממלאת מקום האם, האב והאחות הגדולה גם יחד, עניין שמודגש בצורה יפה כשרואים אותה מתבוננת בג`ויס ודון מחובקות. ב"No Place Like Home" היא התלוננה על "המועדון הסודי" של שתיהן, על היחס המיוחד שלהן אחת לשניה, מערכת יחסים שהיא לא הרגישה חלק ממנה, שהיא חשבה שגזלה לה את מקומה ההוגן במשפחה. כאן היא כבר הרבה מעבר לזה כשהיא מביטה בהן מהצד מתמודדות, "נותנת להם להיות".


ריילי ממשיך בניסיונות ההתקרבות לבאפי מחד, ובהליכה בדרך של הרס עצמי ללא מוצא ומאידך. בפרק הקודם הוא הסתכן לבד במודע בשביל לחסל את קן הערפדים, עכשיו הוא מסתבך במודע עם סנדי הערפדית, נותן לה לנשוך אותו ומתאפס על עצמו ברגע האחרון.

ריילי שומע גם מספייק וגם מדון את ההמעטה במערכת היחסים שלו עם באפי. ספייק אומר לו שהיא צריכה פן מפחיד ומסוכן בגבר שלה, קצת מפלצת, ולמעשה משחק לריילי על נקודות החולשה שלו כשהוא עכשיו אנושי לכל דבר. דון אומרת לו שבאפי לעולם לא התרגשה יתר על המידה בגללו, שלא כמו עם אנג`ל (עוד נקודת רגישה). ריילי, בתגובה, מנסה לגרום לבאפי להיפתח בפניו, לבכות ולהוציא את הכל החוצה אך היא מסרבת. היא אפילו לא סיפרה לו על מצבה של אמה והוא היה צריך לגלות את זה מפי ספייק. ספייק האויב, הערפד, זה שהיא לעולם לא תתקרב אליו...

שימו לב שבכל פעם בפרק שריילי מנסה להתקרב אל באפי פיסית, היא הולכת ממנו. ביציאה מחנות הקסמים ריילי מפטיר "If she needs me..." בטון מאולץ ולא משכנע. גם לו כבר ברור שבאפי לא תזדקק לו, ומיד לאחר מכן הוא מתנחם בזרועותיה הערפדיות של מי שכן זקוקה לו.


"החיה", שלמדנו ששמה הוא גלורי ("גלוריפיקוס" = נהדרת, מפוארת), ממשיכה בניסיונותיה לאתר את המפתח הנחשק שלה. היא עדיין לא יודעת בדיוק מה היא מחפשת ואיפה, והצופים שכן יודעים, לא מבינים את המטרה. נוצר מצב מעניין - הצופים יודעים רק חלק וגלורי יודעת חלק אחר לגמרי מסיפור עלילת העונה. ואין ספק שככל שתתפתח העונה נדע אנחנו יותר, אך מצד שני תלמד גם היא. והמצב הזה, פערי המידע המנוגדים הללו יוצרים מתח ומסתורין.

גלורי עדיין ממשיכה לשבור מוסכמות. זאנדר צופה שהיא תגור בחור קטן ומצחין מטה מטה, אך היא לעומת זאת שוכנת בוילה, אחוזה מפוארת ומרוממת אי שם במעלי סאנידייל (ובסוף הפרק היא אף רוכנת על אדן החלון, מחכה ומצפה בצילום שמעורר קונוטציות של נסיכה בארמון). היא עסוקה במדידת נעלים בעוד היא מתכננת טקס שחור ואפל, היא מפתחת "שיחת נשים" עם באפי בזמן שהיא "קורעת לה את הצורה". היא כמובן גם שנונה ומתנסחת בצורה הומוריסטית, יוצרת רושם של מודעות עצמית רבה. אך יש בה גם פן נוסף, שמודגש בסצינה האחרונה שלה - היא באמת ובתמים לא מבינה איך זה ייתכן שרצונה לא מבוצע, איך יכול להיות היא צריכה לחכות, למה העניינים לא מתנהלים לפי התוכנית שלה. יש לה התנהגות מאוד "נסיכית" (מה שמתחבר למשרתים הנאמנים שלה ולצילום אדן החלון), ויש בה נאיביות מסוימת לגבי איך פועל העולם. וזה, בצירוף להשערה של טארה, כבר אמור לרמוז לנו משהו על מהותה.



הסצינה בה פוגשת החבורה את גלורי בטעות ולא מודעת לזה, מלבד המשמעות הקומית של העניין, מדגישה את תחושת ה"קלולסיות" שלהם לגביה. אין להם מושג קלוש מה היא, ואין להם אפילו כיוון. הם לגמרי חסרי אונים ולכן אפילו כשהיא מולם פיזית, הם לא מזהים את הסכנה ולא חושדים בכלום. כמובן שלא הייתה להם דרך לדעת, ובכל זאת הם מצטיירים באור מגוחך כאבודים וחסרי מושג אל מול מי ומה מה הם ניצבים.

שם המשחק בפרק הזה הוא: התמודדות. של באפי, דון, ריילי, ג`ויס ואפילו של גלורי. הגבולות בין הפנטזיה בפרק לבין הדרמה היותר `ריאליסטית` ברורים יותר מתמיד, ועדיין הם משולבים זה בזה ומזכירים לנו ש"באפי", בדיונית ודמיונית ככל שתהיה, עדיין מסוגלת לגעת בצורה לגיטימית גם בתחומים מציאותיים לחלוטין.