הממיר 12/09/10

נותר שבוע אחד בלבד לזכות בכרטיסים לפסטיבל אייקון.

10. \"מד מן\", עונה 4, פרק 7. וואו, איזה פרק מושלם! אחד הטובים בתולדות הסדרה, אם לא הטוב שבהם. הייחוד של הפרק היה בהתמקדות שלו בעלילה אחת ויחידה כאשר מסביבה מתרחשים כל מיני אירועים שמשתלבים בתוכה (קרב האגרוף, רוג\'ר \"מבלה\" לבד, דאק מחזר אחר פגי וכו\'), כשהכל נסב סביב מערכת היחסים של דון ופגי, אחת התימות החשובות ביותר בסדרה. בחייו של דון היו שתי נשים שהקשר שלו עמן מבוסס על אהבה/חיבה טהורה ללא היבט מיני – אנה ופגי. זה לא מקרי שהיום שבו אנה מתה הוא אותו יום שמסמל את חייה של פגי (יום ההולדת שלה). למעשה, דון די שכנע את עצמו שאנה היא האדם היחיד שבאמת מכיר אותו, כלומר: את ה\"אני\" האמיתי שלו. אולם, נראה שהוא שכח שגם פגי מכירה אותו טוב לא פחות. אמנם היא לא מכירה את \"דיק וויטמן\" אלא את \"דון דרייפר\", אבל היא באמת מכירה אותו טוב מכולם – היא הייתה המזכירה שלו, בת טיפוחיו, עובדת מן המניין, ויותר מכל – הדבר הקרוב ביותר ל\"חברה\" שיש לו, מלבד אנה. לא זו בלבד שהיא יודעת על הסוד הגדול שלו, הוא יודע על הסוד הגדול שלה, ובמהלך הפרק שניהם חולקים יחד חוויות משותפות שמקורן בכאב משותף – פגי על אובדן הזוגיות שלה, דון על אובדן חברתו הקרובה.

במהלך הפרק דון משתף את פגי בפיסות מעניינות מחייו – השהות שלו בקוריאה, סיבת המוות הביזארי של אביו, העובדה שלא פגש את אמו, יחסיו עם בן דודו וכו\'. באותה מידה דון לומד פרטים מעניינים על פגי – היחסים שלה עם אמה והשותפה השנואה, הכמיהה שלה למצוא אהבה אמיתית, היחסים עם דאק ועוד, והוא עצמו מגלה לנו כמה הוא מכיר אותה כשהוא יודע לגעת לה במקומות הכואבים ומטיח בה שהיא צריכה להודות לו על הקריירה שלה ולהפסיק לחפש הכרת תודה, ובאותה מידה מגלה רגישות כשהיא מדברת על התינוק.

לאורך הפרק פגי נמצאת במצב שבו היא עומדת לצאת מהמשרד אבל ברגע האחרון מחליטה לשוב אליו. גם כשהיא מבלה עם דון, העבודה כל הזמן ברקע. כמובן שיש בכך סימליות – פגי \"נשואה\" לעבודה שלה. היא אשת קריירה, ודון הוא \"בן הזוג\" הטבעי שלה, לרעיונות וליצירה, וחיי הזוגיות כרגע רחוקים ממנה, למעשה, הפרידה ממארק היא רק ברכה עבורה. הבחור לא באמת מכיר אותה (היא גרמה לו לחשוב שהיא בתולה, כזכור). בסופו של דבר, מה שלא יהיה היא תמיד חוזרת אל דון, והיא תמיד תהיה שם בשבילו, והנוכחות של דאק רק נועדה להמחיש זאת באופן ברור עוד יותר (העובדה שדון מנסה להחטיף לו כשדאק מכנה את פגי \"זונה\" רק ממחישה כמה היא יקרה לו, מה גם שהמילה הזו קשה עבורו במיוחד, כמובן). ואגב, ה\"קרב\" של דון ודאק שוב ממחיש לנו עד כמה הגברים בסדרה פתטיים וילדותיים והנשים הן החזקות והחכמות באמת, והנחת הראש של דון בחיקה של פגי כשהם הולכים לישון כמו ילד שזקוק להגנת אמו רק ממחישה זאת באופן ברור עוד יותר.

הסצינה היפה והמרגשת ביותר בפרק היא, כמובן, זו שבה דון מניח את ידו על ידה של פגי שמצדה מתירה לו לאחוז בה באופן שמסמל את היחסים הקרובים שלהם – סצינה שמתכתבת באופן יפהפה עם סצינה מהפרק הראשון שבה פגי מודה לדון על עזרה שנתן לה עם פיט ומניחה את ידה על ידו וזוכה לתגובה נזעמת ממנו. אבל מעבר לכך, שתי המחוות (זו של דון ש\"מבקש\" את אהבתה של פגי, וזו של פגי שנענית לו) מסמלות כנראה את השלב הראשון ליציאתו של דון מהמשבר הקשה בו הוא מצוי. הוא מבין שכדי לצאת ממנו הוא חייב להרשות לעצמו להיפתח, וכשפגי שואלת אותו בסיום הפרק אם להשאיר את הדלת פתוחה או סגורה הוא מבקש, לשם שינוי, שתשאיר אותה פתוחה – סמל לנכונות שלו להתחיל להיפתח, סוף כל סוף.

שני רבדים סימבוליים נוספים היו בפרק – המזוודה וקרב האגרוף. המזוודה יכולה לסמל דברים רבים, אבל מסמלת, לדעתי, שתי תימות חשובות לפרק – מדובר בחפץ סגור שיכול להיפתח ולגלות דברים מעניינים על מה שנמצא בפנים אם רק נרצה בכך ומדובר בחפץ שמסמל עזיבה למקום טוב יותר (אנה). לגבי קרב האגרוף – מדובר בקרב שנמשך דקות ספורות, ובסיומו מוחמד עלי נעמד מול יריבו, סאני ליסטון, וצעק עליו את המילים המפורסמות: \"קום! תיאבק! למה אתה מחכה?\" (וכדי להמחיש זאת כל יושבי הפאב, ובהם דון צעקו לעבר הרדיו את אותם הדברים, כאילו הם חלק מהקרב עצמו) וזהו בדיוק המצב שבו דון נמצא. הוא על הקרשים, מובס, חבול (גם פיסית – ע\"י דאק). הוא חטף נוק אאוט ועכשיו יש לו שתי ברירות – להמשיך לשכב על הרצפה או לקום ולהמשיך להיאבק. העובדה שפגי מוצאת אותו במיטבו בסיום הלילה, שילוב הידיים שלה ובקשתו להשאיר את הדלת פתוחה – כל אלה מסמלים בפעם הראשונה מאז תחילת העונה הזו שינוי חיובי, וזיק של תקווה עבור דון.


וגם yaddo מסכם באג\'נדה.

9. פרסי ה\"אמי\" כבר חולקו לזוכים, ומעניין לראות שגם HOT וגם YES מיהרו לצאת בקמפיינים בעקבות הטקס. באופן לא מפתיע בחרה כל אחת מהן ללכת לכיוון אחר – בעוד שב- YES הדגישו את כמות הסדרות המשודרות שם שזכו בפרסים, ב- HOT בחרו לבנות קמפיין מסביב ל\"מד מן\" בדגש על כך שמדובר בסדרה שצריך לצפות בה. האמת? זכותן, ואולי אף חובתן של חברות הכבלים והלוויין למנף את תוצאות הטקס לזכותן, ובכל מקרה, צריך לומר שזה דווקא סימן חיובי ששתי המתחרות רואות בהצלחה ובאיכות כמשהו שיש לשים עליו את הדגש. נכון, זכייה בפרס עצמו לא מעידה, כמובן, בהכרח על כך שהזוכה הוא אכן המועמד האיכותי ביותר, או אפילו איכותי בכלל (קירה סדג\'וויק למשל) אבל ברור שהחברות עצמן רואות בכך כסממן חשוב בשיווק הסדרות, ויש מקום למילה טובה על חשיבה נכונה ונבונה שכזו (גם אם לא מדובר בהכרח בגישה חדשה, מבחינתן).

8.5 \"קומיוניטי\", עונה 1, פרק 20. אחת הסיבות שבגינן אני אוהב את הסדרה הזו כל כך היא היכולת שלה לשלב בין הומור על סוגיו השונים לבין אמירה על הדמויות. בפרק הזה לא היה חסר הומור, אבל מאד אהבתי את הנושא המרכזי שלו – הדמויות מנסות לשפר את הדימוי שלהן בקרב הזולת. לאורך הפרק למדנו כיצד היו הדמויות רוצות שייראו אותן – פירס רוצה להיות ה\"מבוגר האחראי\" ולכן נופל קורבן למתיחה ההיסטרית של החבר\'ה, בריטה לא רוצה להיות עוד \"משביתת השמחות\" ורוצה שיחשבו שהיא \"מגניבה\", ולכן עושה את המתיחה במעבדה ו\"מפילה את התיק\" על ג\'ף, ואילו שירלי ואנני מאסו בדימוי העדין והנחמד שלהן ורוצות להיות שוטרות קשוחות כמו בסרטים.

ואם אמרנו \"כמו בסרטים\" אז אין כמו הסדרה הזו בכדי לשחק על הפער בין המציאות לסרט, ואכן שירלי ואנני הופכות להיות סוג של שוטרות ברחבי הקמפוס, מה שמוביל לשורה ארוכה של רגעים מצחיקים להפליא, ובשיאם החיקוי של עאבד ל\"מפקד השחור שלא סובל את זוג השוטרים\" והפארודיה המבריקה על שלל הקלישאות הרגילות בסרטי ה\"צמדים\" וכמובן, הסצינה שבה אנני משפריצה את הגז שהייתה אחד הרגעים היותר משעשעים שראיתי לאחרונה (אליסון ברי פשוט מלכה). זה לא היה הפרק הכי מבריק שלהם, אבל הוא היה מגובש ושילב היטב בין העלילות, כך שבסופו של דבר זה היה פרק מוצלח למדי.

8. \"קוגרטאון\", עונה 1, פרק 15. זהירות, ספוילר לצופי HOT! עוד פרק חביב למדי של הסדרה החמודה הזו. אהבתי את סיפור שיתוף הפעולה בין ג\'ולס לבובי בהתעסקות בגילויי השתיה של טראוויס, ולמרות שהכותבים גילו, למעשה, את הטוויסט כבר בשיחה בין בובי וג\'ולס בתחילת הפרק, עדיין היה נחמד לראות את בני הזוג לשעבר משתפים פעולה ומפילים את בנם בפח. הסיפור של אנדי והלקוח העשיר שלו היה גם הוא לא רע, אם כי קצת שקוף. אהבתי את הקטעים בתחילת הפרק כשאנדי מראה לבובי איך הוא מתנהג במשרד וכולם \"שפוטים שלו\" (איך אני אוהב את הדמות הזאת!). הגילוי על כך שסמית הוא הבן של הלקוח היה קצת מפתיע, והקטע עם הלקוח ששונא את לורי היה קצת מאולץ, אבל אנדי שוב יצא מקסים לגמרי כשהוא הגן עליה, והיה יפה לראות שגם אלי גאה בו, חרף הניסיונות שלה להסתיר זאת מהזולת (למרות שזה היה קצת צפוי). אהבתי במיוחד את הקטע בסיום הפרק כשמתברר שלורי והלקוח עבדו על סמית\' ביחד, וכצפוי, מתברר שגם אביו של סמית\' מתחיל לחבב אותה.

7. \"המפץ הגדול\", עונה 3, פרק 4. פרק סביר, אם כי לא מבריק. העלילה של ראג\' ושלדון ויחסי העבודה החדשים שלהם הייתה לא רעה בכלל. האינטראקציה בין שתי הדמויות הייתה טובה מאד, במיוחד הויכוחים על מהות דת ההינדו וה\"עובד אתך\"/\"עובד עבורך\" (שקצת הזכירו את מייקל סקוט ודווייט שרוט ב\"המשרד\"). הקטעים בהם הם בהו בלוח על רקע הנעימה המפורסמת מ\"רוקי\" היו משעשעים במיוחד והיה יפה לראות שבסופו של דבר שלדון ידע להודות בטעות ולהתנצל (בדרכו המיוחדת). עלילת המשנה, עם האוורד שהופך ל\"גלגל שלישי\" הייתה צפויה ומשעממת ולא הצחיקה ולו לרגע, ולמעשה, הרגישה כמו \"פילר\" קלאסי ודי חסר פואנטה. חבל, אבל בסה\"כ העלילה הראשית הייתה שווה את הפרק.



4. \"האישה הטובה\", עונה 1, פרק 10. לא אהבתי את הפרק הזה בכלל. היה משהו מאד שטחי בסיפור המרכזי שלו – שופט שולח ילדים לכלא ונחשד בגזענות, רק כדי שבסוף יתברר שהוא סגר עסקה מסריחה עם מנהל מושחת. לא אהבתי גם את העובדה שאותו שופט הוא \"במקרה\" החבר הכי טוב של וויל. ראשית, ספק רב אם במציאות השופט לא היה פוסל את עצמו מלדון בתיק שבו מטפל המשרד של חברו הטוב ביותר, ולו בשל מראית העין, אבל גם אם נניח שלא – מאד לא אהבתי את הסצינות שבהם וויל והשופט מדסקסים בפומבי (על מגרש כדורסל) תיק של המשרד של וויל שנשמע בפני אותו שופט. שיחה בין שופט לעו\"ד על תיק \"חי\" היא עבירה אתית חמורה, ושיחה כזו היא בבחינת סיכון ששום עו\"ד שפוי ושופט בר דעת היו מרשים לעצמם לקחת. גם ה\"גילוי\" של וויל על השוחד באמצעות ההיכרות האישית ביניהם נראתה \"נוחה\" מדי ומאולצת למדי. העניין היחיד שכן מצא חן בעיני בפרק היה עלילת המשנה של דאיין והמועמדות שלה לשיפוט שהשתלבה בעלילה הראשית, ולימדה אותנו – סוף כל סוף – על דאיין ומה שבאמת מניע אותה. וסוף סוף כריסטין ברנסקי קיבלה הזדמנות ראויה להמחיש מדוע מדובר באחת השחקניות הכי מוערכות בתעשיה. נקווה שהפרקים הבאים יהיו טובים יותר.

3. \"המשרד\" (ישראל), עונה 1 פרק 5. חשבתי שהפרק הרביעי היה צעד גדול בכיוון הנכון, אבל נראה שתקוותיי נגוזו והפרק היה צעד גדול אחורה. כל מה שעוזי וייל וחבריו ניסו לעשות בפרק הזה לא עבד לי. לא צחקתי אפילו פעם אחת, לא הרגשתי שום דבר כלפי הדמויות ולא התעניינתי בפרק מעבר לצפיה הבסיסית בו. כל הסיפור על ה\"מדריך\" נראה כמו ניסיון שקוף ומאולץ להכניס את אבי כל רגע לפריים עם איזו הערה טיפשית אחרת, הוא שוב הוצג כדמות שאין בה קורטוב של חן או אנושיות, וכל הקטע עם ה\"להקה\" שלו היה פשוט משעמם ולא מצחיק. גם עלילת המשנה על דנה שרבה עם החבר שלה לשמחתו של יוסי לא עבדה כלל. שביעות הרצון של יוסי מהאפשרות \"לעמוד לצדה\" של דנה לא הציגה אותו באופן אנושי אלא כאופורטוניסט, והמשחק הבלתי משכנע של אלדד פריבס לא עשה לי שום חשק להזדהות עמו או לרצות בהצלחתו. לא אהבתי גם את הניסיון שלו להזמין אותה לדייט (בלי לדעת שהיא ולביא השלימו) שלא זו בלבד שהיה חסר טאקט אלא גם הרס לחלוטין כל אפשרות שיהיה אכפת לי בעתיד מהזוג הזה. איזו אכזבה.

3. הוט מאוד רוצים שהלקוחות שלהם ירגישו שמשקיעים בהם. אני בטוחה שרק אחרי סיעור מוחות היסטרי הם מצאו את הרעיון הגאוני - ספיישלים. המון המון ספיישלים - דרך מצויינת לגרום ללקוחות של הוט להרגיש מיוחדים מול לקוחות יס, משתמשי הDTT או רחמנא לצלן - המורידים. הרעיון הגאוני גם מאפשר לאנשים בהוט להשקיע מעט מאוד כדי לקבל את התוצאה המרשימה. \"גשם של כוכבים\"? בואו ניקח סרטים, שאת רובם המכריע שידרנו כבר המון פעמים בערוצי הסרטים השונים, אבל כדי לבלבל את האויב נקרין בכל ערב סרטים שהמשותף להם הוא שם הוליוודי גדול (מי יותר ומי פחות). הם בחיים לא ישימו לב שבעוד הקרנה או שתיים הם כבר ידקלמו את הסרט בעל פה. ב-VOD זה אפילו יותר פשוט. פותחים קטגוריה חדשה, מתוייגת היטב בשם \"ספיישל\", וזורקים לתוכה תכנים שנמצאים גם בקטגוריות האחרות. לכאורה זה דווקא רעיון נחמד שיכול לעזור לצופים להיחשף לתכנים שאולי הם פיספסו קודם. מעשית, מה עוזרת לי החשיפה אם מ\"הסופרנוס\" זמינה לי רק העונה השניה, מ\"הנוכלים\" (חינם!) מופיעות רק העונות השלישית והרביעית ומ-24 רק העונה השמינית? אפילו אם יש בעיה לאפשר זמינות לכל העונות, למה מהאמצע/סוף? (מורן)

2. \"מחוברים\" (ספציפית על הפרק של יום ראשון). בעקבות מה שנכתב בשבוע שעבר על מחוברים, החלטתי לראות פרק שלם ולא רק קטעים פה ושם. הפרק המדובר הוא \"הבן הטוב\" והוא גרם לי לתהות האם מטרתה של הסדרה היא לגרום לאנשים הקרובים למחוברים להראות ממש רע. ממה שהצלחתי להבין, לשי גולדן יש סיפור חיים מרתק, שסופר גם בספר ששמו כשם הפרק. לשי גולדן יש גם אח. הבחירות שאותו אח עשה במהלך חייו והמקום בו הוא נמצא כרגע (בן 40, מתגורר עם אביהם המאמץ ולפי התוכנית נטול קריירה) מאוד לא מוצאים חן בעיני שי גולדן. מסתבר שלדעתו הדרך הנכונה להתמודד עם זה היא להגיד לאחיו את דעתו על חייו בבוטות גועלית מול מצלמת טלוויזיה. \"אני מרגיש שאני מי שאני לטובה בזכות החיים שעברתי, ואני מרגיש שאתה מי שאתה לרעה בגלל אותם החיים בדיוק\" - זה באמת מה שאתה רוצה שכל העולם יראה? אחר כך הוא מתפלא למה לאחיו אין את המספר שלו בנייד. ישי גרין, לעומתו, הוא הייטקיסט שהרוויח המון כסף בעבר. יש לו גם אקסיות, שכמובן ראוי להראות את תמונותיהן בגופיה ותחתונים מול המצלמה. יש לו גם אבא, שמסתבר שהסתבך כלכלית וכנראה יותר מפעם אחת. הבן-יקר-לו שהרוויח המון המון כסף בגיל צעיר הואיל בטובו לחלץ אותו, עם חוזה. לאב היו דמעות בעיניים כשהוא ביקש עזרה - מה שמסביר למה זה חשוב לפרט את הסיפור לכל צופי \"מחוברים\". את המחובר השלישי שהוצג באותו פרק אני אפילו לא זוכרת. ועוד מילה על אותו נאום של רן שריג שהוזכר בשבוע שעבר - הנאום שכנראה שבר את שיאי הטיית השורש ז.י.נ. לדקת שידור גרם לי לתהות למה אישה שנראית חביבה למדי בוחרת להישאר עם אדם ששאיפתו בחיים היא לקבל מציצה (ממי? לי לא היה ממש ברור). זה אמנם קטע מפרק אחר, אבל הוא מתאים להפליא לנושא של \"כמה רע אפשר לגרום לאהובינו להראות מול אחוז נכבד מעם ישראל\". בסופו של דבר, הצפייה בפרק שלם של מחוברים גרמה לי להרגיש קצת כאילו אני בסופר ורואה הורה נוזף בקולי קולות בילד - זה לא פלילי, אבל זה גורם לי לרצות לא להיות שם. (מורן)

בשולי הממיר

לעונה השלישית של \"Damages\" הצטרפו מרטין שורט ולילי טומלין. כמו כן נצפו בפרק רייקו איילסוורת\' (מישל דסלר מ\"24\"), קית\' קאראדין (\"דדווד\", לנדי מ\"דקסטר\") ולן קאריו המוכר בעיקר מהקאסט המקורי של המיוזיקל \"סוויני טוד\".

ב\"העוקץ\" התארח ריצ\'רד קינד (\"ספין סיטי\", \"משתגעים מאהבה\").

ב\"קליפורניקיישן\" התארח ג\'יימס פריין מ\"שושלת טיודור\".

ב\"משועמם\" הופיעה ביבי ניווירת\' (לילית\' מ\"חופשי על הבר\" ו\"פרייז\'ר\").

מאט דיימון התארח בפרק האחרון לעונה של \"רוק 30\".

\"איש משפחה\" אירחה את קולה של אליסון ג\'אני (\"הבית הלבן\") בתפקיד העורכת של מגזין Teen People, וגם צ\'ייס קרופורד (נייט מ\"אחת שיודעת\") השמיע קול.

ב\"זירת הפשע\" (עונה 10, ערוץ 1) התארחו איימי טיגארדן (ג\'ולי מ\"אורות ליל שישי\"), פול מקריין (ד\"ר רומנו השנוא מ\"ER\"), מייקל קנת\' וויליאמס (עומאר מ\"הסמויה\") וסנדרה אוקלי מהעונה ה-13 של \"הישרדות\".

ג\'ף גרלין (ג\'ף מ\"תרגיע\") התארח ב\"הפמליה\".

ב\"זירת הפשע: מיאמי\" התארחו קווין וייסמן (מרשל מ\"זהות בדויה\") וטים ראס (קומנדר טובוק מ\"מסע בין כוכבים: וויאג\'ר\"), ובפרק העוקב התארח מארק מוזס (פול יאנג מ\"עקרות בית נואשות\").

מה יהיה לנו השבוע?
12-18 בספטמבר

ביום שלישי: \"העוקץ\" מסיימת עונה ו\"קאסל\" מתחילה (yes אקשן)

יומיות א\'-ה\':
\"Wipeout\" 3, \"10 דברים שאני הכי שונאת אצלך\" (yes next),

מרתון קאץ\'-אפ
ביום רביעי: \"מד מן\" 4 - 8 פרקים.
ביום חמישי: \"יומני הערפד\" - 10 פרקים

השבוע ב-Hot VOD :
\"סאות\'פארק\" 11, \"פרייז\'ר\" 8, \"אבודים\" 4, \"מכושפות\" 3.
סרטים: \"תלוי באווויר\" (עם ג\'ורג\' קלוני, של במאי \"ג\'ונו\"), \"רובין הוד\" (עם ראסל קרואו. 2010), \"אליס בארץ הפלאות\" (ג\'וני דפ, הלנה בונהאם קרטר, של טים ברטון. 2010), \"רחובות ברוקלין\" (ריצ\'רד גיר, איתן הוק), \"טוקיו!\" (של מישל גונדרי. יפן 2008). וגם \"צעצוע של סיפור\" 1+2, \"דמבו\", \"מרי פופינס\", \"אלאדין\" 1-3.

השבוע ב-yes VOD :
\"אליס בארץ הפלאות\" (של טים ברטון. 2010), המיני סדרה הישראלית \"אבודים באפריקה\".

מסביב למסך המפוצל

יוצרי הסדרה התחילו להאמין לכל מה שאמרו עליהם ואז מתחילה ההידרדרות:  מתיו ווינר וחבורתו התבלבלו לחשוב שהם משרטטים תקופה ואמירה חברתית וכאילו לא די בכך יש להם שאיפות לשרטט את הבורגנות האמריקאית נוסח ייטס (חלון פנורמי, הספר, הספר) ושכחו את הדמויות, המורכבות והפאן. לפוסט המלא (אור ארנסט מסבירה למה היא לא סובלת את מד מן).

הבעיה היא שחוץ מליהוק, צריך גם לבנות תוכנית והלקאטס, כצפוי, מפוספסת לחלוטין. הלקאטס היא כל מה שגלי הפכה להיות בחלקה השני של העונה הראשונה ואף פחות. היא נוסחתית, מנוכרת, משעממת, לא מצחיקה ובעיקר טרחנית. לפוסט המלא (צפניה על הסדרה החדשה הלקאטס (Hellcats))

אפשר לומר הרבה דברים רעים על ערוץ 24. זה אפילו כיף. וזה מגיע להם לאללה. אבל חייבים לפרגן על משדר המצעד השנתי. התוכן היה מזעזע, נחות וגורם לכל אדם שפוי להוציא דרכון ולברוח מכאן אבל המעטפת הייתה משוייפת למהדרין. לפוסט המלא (צפניה על משדר המצעד השנתי של ערוץ 24)

אמנם פורמט של סדרה מצליחה מחו\"ל נשמע קורץ, וגם עטור פרסים, אבל ההתאמה הישראלית די משעממת, שלא לומר לואו-קוסט עצוב ממש. בשביל לעשות סדרה על כלום בישראל, צריך מאמץ הרבה יותר גדול מלהפוך את מלי לוי לבחורה סתמית. לפוסט המלא (רב ערוצית כותבת על \"המשרד\" הישראלי)

סיכומי שנת תש\"ע בטלוויזיה: בעכבר העיר. ואצל רב ערוצית.

ההדחה המוקדמת של שרגאי, למרות ביצוע נפלא ועטוף אהבת קולדפליי ל\"יש בזה טעם\" של דנה ברגר, הרגה את הגמר של \"כוכב נולד\" כקונספט, כרעיון שבו מי שטוב לאורך זמן יכול לנצח על במה שהיא משמעותית למוזיקה הישראלית. לכתבה המלאה (עינב שיף, וואלה, על גמר \"כוכב נולד\")

טריני וסוזנה מגיעות לערוץ 10

הצעירות ממוצא אתיופי שהוצגו כנערות ליווי ב\"מונית הכסף\" דורשות פיצוי כספי.

ראיון עם מנכ\"ל ערוצי דיסני במזרח אירופה ובמזה\"ת

קשת נגד הרשת: מסירה סרטונים מיוטיוב, גם כשהם לא שייכים לה.





רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו
(editor@tve.co.il)

המסך המפוצל בטוויטר
המסך המפוצל בפייסבוק