הממיר 5/9/10

10. \"מד מן\", עונה 4, פרק 6. עוד פרק פשוט מצוין של הסדרה המופלאה הזו. התימה המרכזית של הפרק הייתה \"משחקי כוח\", והמסר בבסיס הפרק היה שהכוח אינו נמצא בהכרח בידיו של מי שנראה חזק אלא בידיו של מי שיודע להשתמש בו. זהו השיעור שרוג\'ר למד מדון הצעיר והבוסר, שדון עצמו למד מדני הצעיר שבו זלזל כל כך, שפגי לימדה את סטן היהיר ופיט לימד את קן קוסגרוב.

היה מרתק במיוחד לראות את הדימיון בין דון לבין רוג\'ר - האלכוהול גורם לשניהם לשכוח דברים ולעשות דברים שהם לא ממש רוצים לעשות רק כדי לא להודות בכך - דון נאלץ לשכור את האחיין של אשתו של רוג\'ר (ג\'ונתן מ\"באפי\"!), שלא לדבר על כך שהוא שכח בכלל מאיפה הסלוגן ש\"המציא\" בישיבה אחרי הזכיה בפרס, שהתחייב לאסוף את הילדים שלו, ששלח את פגי למשימה די בזויה, היכן השאיר את הפסלון שלו וכו\', ואילו רוג\'ר שכח בפלאשבק היפהפה שהוא מעולם לא אמר לדון שהסכים לקבל אותו לחברה אבל הכבוד העצמי שלו גורם לו לקבל אותו לחברה נגד רצונו (ובאופן שמראה שאפילו שה\"סיפור\" שהוא מכר לעצמו על כך שהוא \"מצא את דון\" ושהתכונה שהוא כה מתגאה בה - גיוס כשרונות - הם בלוף אחד גדול). יפה גם לראות שדון ידע בשעתו לתמרן אותו למקום הזה תוך זיהוי החולשה הגדולה של רוג\'ר, בעוד שהוא עצמו מתומרן כעת ע\"י דני הצעיר שמזהה את החולשה של דון - מסרב לקבל סכום חד פעמי ומתעקש לקבל עבודה (אגב, היה מעניין לראות גם את ההופעה הקצרה אבל האפקטיבית של דאק שהזכירה לנו לאן יכול דון להגיע אם ימשיך לשתות כך ולהתעלם מהבעיה. ודאק דווקא ידע שיש לו בעיה וניסה להתמודד איתה בעבר. מה יהיה עם דון שמסרב להכיר בבעיה?).

איזה כיף היה לראות את פגי עושה צחוק מסטן הדביל. סטן חשב שבגלל שהיא אשה הוא יכול לדבר אליה באדנות ולהטיח בה שהיא שמרנית ופחדנית וזאת בלי להכיר אותה בכלל. ברגע שפגי הרימה את הכפפה ו\"שיחקה את המשחק\" של העירום היא תפסה אותו עם המכנסיים למטה (Pun Intended), העמידה אותו במקמו (Pun Intended פעם שניה) ולא היססה להשפיל אותו עם ההערות המרומזות על התגובה המאד בולטת שלו (פעם שלישית) לעירום שלה, ובהמשך על ה\"דבר הקטן\" שהיא תיקנה. מעולם לא הייתי גאה בה יותר. בכלל, אפשר היה לראות שמשחק הכוח לא נוטה דווקא לכיוון הגברים בסדרה כפי שנוח אולי לחשוב, אלא דווקא לכיוון השני, כאשר הגברים הם בעצם ילדותיים, פחדנים ונזקקים והנשים הן החזקות באמת. ניתן לראות שתי דוגמאות ברורות נוספות בפרק - פגי שמזהה את הפלגיאט של דון ומכריחה אותו - כשהיא מטיחה בו בלי בושה ובאומץ רב: \"תקן את זה\" - להעסיק את דני, וג\'ואן שגם רוג\'ר וגם דון אוחזים בידה רגע לפני ההכרזה של הזוכה כמו ילדים קטנים שזקוקים לתמיכה שלה.

גם פיט יודע להשתמש בכוח שלו. ראינו את זה לאחרונה כשהוא תמרן את אביה של טרודי למקום הנכון עבורו כשזיהה הזדמנות עם ההריון הבלתי צפוי שלה, וכעת הוא עושה זאת שוב. הוא יודע שקן חושב שחזרתו לחברה מעמידה אותו במצב נוח והוא מנצל את ההזדמנות כדי להבהיר לו מי הבוס למרות שכל המהלך נתפר מאחורי הגב שלו, והתגובה של קן הבהירה שהתרגיל של פיט כנראה עבד. אגב, אפשר להשוות בין ההתנהלות הילדותית של רוג\'ר כשגילה שמהלך בושל מאחורי גבו בפרק שעבר עם היפנים ובסופו של דבר הובך והושפל, לעומת פיט שאמנם נתן לאגו שלו לצאת החוצה תחילה, אבל בהמשך תמרן באמנות את החולשה ליתרון - האם זהו רמז קטן ויפה על שינוי מערך הכוחות ב\"סטרלינג, קופר, דרייפר ופרייס\"?

בנוסף לכל, דון ממשיך את ה\"סטריק\" הכושל שלו עם נשים - אמנם הוא השיג סקס ללילה, אבל שוב לא עם זו שהוא רצה באמת. והיו רגעים מדאיגים נוספים שהמחישו את המשבר הקשה שעובר עליו - הקטע שבו הוא שכח לאסוף את הילדים וזכה למקלחת הגונה מבטי (ואפילו לא נראה כמו מי שאכפת לו כל כך מהעובדה שהילדים חיכו לו שעתיים והתאכזבו קשות), הדרך הנבזית שבה דיבר אל פגי כשציוות אותה עם סטן, שכרון הכוח שלו אחרי הזכיה בפרס, העובדה שגם אחרי שישן שעות ארוכות ולא ענה לטלפונים הוא שוב נרדם לשינה ארוכה (עד שפגי העירה אותו) - יש כאן רמזים עבים מאד לכך שהאיש מפתח סימנים של אלכוהוליזם קשה (והנוכחות של דאק הייתה רמז עבה עוד יותר). יהיה מעניין לראות לאן זה יילך מכאן...


ופרס האמי לאלכוהוליסט השנה הולך ל...

9. ועוד על \"מד מן\". \"פרס או לא פרס, אתה עדיין דון דרייפר\" (פיי מילר לדון אחרי הזכייה).
במילותיו של דווייט שרוט: False. באופן הכי מובהק, הפרס הפך את דון בחזרה לדיק ליום אחד שהצטרף לסוף שבוע של בלאקאאוט עבורו. הוא לא זוכר שהציע את המשפטים ללקוח, לא זוכר שאחד מהם היה של \"חברו הקטן\", לא זוכר שזו הסיסמה שרצו, לא זוכר שהכריח את פגי וסטן להיסגר בחדר במלון וכהנה וכהנה. אבל המשפט הזה שגוי גם מסיבות עמוקות בהרבה. כבר הרבה זמן שדון דרייפר הוא לא באמת דון דרייפר. לא בכדי הגיח דיק במהלך סוף השבוע הזה.

גם בזמנים אחרים דון לא היה ממש דון, האיש הזה, אבל שאף לכך. \"אני חושב שאתה איש מאוד חשוב בסוכנות מאוד חשובה\", הוא אמר לרוג\'ר בעבר, רגע לפני שהוציא אותו לשתות (להשתכר) ב-10:00 בבוקר. למחרת רוג\'ר עצמו, מן הסתם למוד שכחות, לא זכר מה בדיוק קרה שם, מה שהקל מאוד על דון לגרום לרוג\'ר להאמין ששכר אותו לעבודה ולהונות את דרכו פנימה. עכשיו, שנים אחרי כן, דון עצמו הוא איש מאוד חשוב – מה זה חשוב, זוכה בפרסים – בסוכנות מאוד חשובה, ועכשיו הוא בשכרותו עושה טעות שמאלצת אותו לשכור מישהו. להמשך הביקורת.
(yaddo)|rlm|

9. \"האישה הטובה\", עונה 1, פרק 9.  הסדרה הזו ממשיכה להרשים בפן הקריאטיבי - הדמות של סטרן (שאוזכרה בפרקים קודמים) בהחלט הוסיפה צבע ועניין לסדרה. החיבור שלו עם אלישיה אמנם היה צפוי מקילומטר, אבל גם היה מעניין מאד. היה יפה לראות את אלישיה מעמידה את סטרן במקומו ועושה את העבודה היטב במהלך המשפט, והעובדה שאלישיה הייתה מעריצה שלו בעבר רק הוסיפה נופך חשוב נוסף לסיפור. ההתעקשות של סטרן לנהל את המשפט בעצמו נראתה קצת תמוהה, אבל הגילוי לקראת סיום הפרק נתן הסבר ראוי לכך - סטרן לוקה בדמנציה ולא רוצה שאף אחד יידע מכך. האמת היא שהאכזבה היחידה שלי מהפרק הייתה מהדרך שבה נפתר סיפור המשפט של סטרן. שוב, באמצעות עניין טכני שלא באמת קשור לעלילה פותרים את הבעיה וחומקים מדרמה חזקה באמת. לטעמי, הסיפור יכול היה להיות מעניין שבעתיים אם סטרן היה מפסיד את המשפט והולך לכלא וכל זאת כשאלישיה יודעת על המחלה שלו ועל כך שהוא אינו אשם ולא יכולה לעשות דבר בשל חיסיון עו\"ד-לקוח. זו הייתה יכולה להיות דרמה אדירה. אז נכון שבסיום הפרק נולדה דרמה לא קטנה - סטרן הולך להקים משרד עורכי דין מתחרה (ולוקח אתו את רוב הלקוחות, כשאלישיה יודעת על המחלה ולא יכולה לומר דבר), ונותן לאלישיה להבין שפיטר באמת לא אשם ו\"תפרו לו תיק\", מבלי לפרט כיצד הוא יודע זאת (אגב, שמתי לב שהוא גם רמז לאלישיה שוויל הוא אחד שיכול לתקוע לה סכין בגב ב\"יום פקודה\". האם גם כאן הוא יודע משהו שאיננו יודעים?).

הסיפור עם המטרידה של פיטר היה מעניין פחות, אבל יפה היה לראות שאחרי שאלישיה דורשת מפיטר לפעול כדי שזו תפסיק להטריד אותה, פיטר נענה לאתגר ועושה את מה שצריך (אם כי, שוב, באופן נוח מבחינה תסריטאית, מתברר שהיה לו קלף טוב מתחת לשרוול מלכתחילה. אז למה הוא חיכה?). השילוב של המידע על חפותו של פיטר והמהלך שלו לסילוק המטרידה מעוררים באלישיה רגשות, באופן טבעי, והנשיקה שהיא מדביקה לפיטר בסיום הפרק בהחלט הייתה מתבקשת, בנסיבות העניין.

9. \"העוקץ\", עונה 2, פרק 13. משהו מעניין קורה ב\"העוקץ\": מתחילתה היא עסקה באנשים שעוזרים ל\"חלשים\" מול \"חזקים\", וזה לא מיוחד - \"צוות לעניין\" כבר עשו את זה. אבל היה אפשר להרגיש שמשהו משתנה כבר באות-הפתיחה החדש של העונה השנייה (\"העשירים והחזקים לוקחים מה שהם רוצים. אנחנו גונבים את זה בחזרה בשבילך\"). פתאום יש סוג של מסגרת אידיאולוגית מאחורי הפורמט של הסדרה , וכדאי לשים אליה לב.

סדרה רגילה היתה מתייחסת ללקוחות והעוול שנעשה להם כאל סיפור-רקע בלבד, כדי לרוץ אל ה\"אקשן\". אבל ב\"העוקץ\", לעתים קרובות, נותנים הקשר קצת יותר רחב שמתקשר היטב למשבר הכלכלי הנוכחי; מישהו שם מבין ברמאות וגם בכלכלה (והחפיפה החזקה ביניהם). אם זה בנוכל דמוי-מיידוף וההסבר המפורט שלו כיצד הוא מתמקד באנשים מהקבוצה האתנית שלו וכיצד הוא בונה סביבו מיתוס שגורם לאנשים לרדוף אחריו ולא להיפך. או בהדגמת התפקיד של תקשורת מבוססת סנסציות ו\"תחקירים\" שטחיים בהשחרת פני אנשים (ואולי גם במטרות קלות במקום לצאת נגד החזקים באמת). ואפילו בפרק של לפני שבועיים - התעסקות במלווים בריבית ואיך הכלכלה-מבוססת-מזומנים שלהם נמצאת מחוץ למערכת הרשמית וגם הופכת אותם לקריטית בזמן משבר (כולל הערה מעניינת מצד האיש הרע, איך הוא וכמותו הם היחידים שמוכנים להלוות כסף כשהבנקים עצמם לחוצים - סוגייה כלכלית חשובה מאד).
 
המגמה הזאת הגיעה לשיא בפרק הזה - לראשונה נדמה שכל הפרק לא נבנה סביב ה\"עוקץ\" ואיך הנוכלים שלנו מצליחים לחקות את הנוכלות של הנוכל טוב ממנו. הלב של הפרק הוא סצינת השבירה הנוגעת-ללב של פארקר, ואיך החברים שלה, המשפחה החלופית, באים לעזרתה. אבל הסצינה חשובה לא רק במימד הרגשי אלא גם במימד האינפורמטיבי. הדרך המפורטת שבה הם מנתחים את שפת הגוף, הטריקים, הטכניקות השונות, ומציגים איך נוכלים בעלי \"יכולות על-חושיות\" מזייפים יכולות כאלה היא מהדברים החשובים ביותר שראיתי על המסך. ניכר שנעשה כאן תחקיר (למשל השימוש במונחים המקצועיים Cold reading, Hot Reading), רמת הפירוט והמעורבות מראה שמישהו כאן כתב מדם לבו. ופתאום \"העוקץ\" הופכת מסתם אחלה אקשן ל(סליחה על הביטוי) תכנית מחנכת.

לא הרבה מכירים את האידיאולוגיה הספקנית ואת התחקירים של אנשים כמו ג\'יימס ראנדי, אבל לפעמים הבידור הפופולארי מתווך בין ידע שצבור באליטה מתוחכמת יותר לבין ההמון. הרי אפילו אם רק כמה אנשים ילמדו מהסצינה ומהפרק ממה להזהר - המטרה שלהם הושגה. אבל הכותבים בעצמם אינם אופטימיים בעניין זה - תמיד יהיה מישהו שינסה למכור לנו \"כוחות\" ותמיד יהיו אנשים שיפלו בפח הזה, שממלא צרכים טבעיים כל-כך. ממש חסרה לי סצינה בסוף הפרק שבה המתלמד של הנוכל ממשיך את מה שלמד ומתחיל לעבוד על קרבן חדש במקום אחר. הרי כבר לפני שתי מאות הודיע פ.ט. בארנום \"כל רגע נולד פראייר\". (אסף רזון)
ויש גם את קהילת הספקנים הישראלית, למתעניינים.





שקר כלשהו!


8.5 \"הורים במשרה מלאה\", עונה 1, פרק 7. חוויית הצפיה בסדרה הזו נהיית מהנה משבוע לשבוע. מאד אהבתי את הסיפור של אדם שלא מוצא זמן לעצמו - הדיאלוגים שלו עם כריסטינה היו אמינים ומוצלחים במיוחד, הדרך שבה נבנתה העלילה הייתה עדינה ויפה, ורגעי הסיום של הסיפור - תחילה, הטיול המשותף עם האדי ואח\"כ התמונה שלו בחוף הים לקראת הגלישה היו יפהפיים. הסיפור של שרה והרומן שלה עם המורה (מר סיר, נשמע כמו כינוי לסיר לילה, לא?...) היה עשוי גם הוא בצורה רגישה ויפה - החל מהבילוי המשותף שנגמר בחיבור הפיסי (והכימיה בין לורן גרהאם לג\'ייסון ריטר טובה למדי, יש לומר) דרך השיחה של אדם עם שרה שבה הסביר לה את מה שקלט בחושיו החדים והיא החמיצה (ה\"קראש\" של אמבר על המורה), המהלך של שרה שקוטעת את מערכת יחסים חרף חוסר הרצון לעשות כן והבריחה של אמבר שכלל אינה יודעת מה אמה עשתה עבורה. בהחלט סיפור שעשוי להתפתח לכיוונים מרתקים בהמשך. הסיפור של קרוסבי והבחורה עם הילד האחר היה חביב, אם כי קצת חסר פואנטה. עם כל הרצון הטוב, הוא עדיין השאיר את ג\'באר בחוסר אחריות בבריכה.  אני מקווה שבהמשך נגלה שהייתה לסיפור הזה משמעות. העלילה של ג\'וליה הייתה, כמו תמיד, הכי פחות מעניינת והכי צפויה, אבל היה נחמד לראות את החיבור שלה עם האדי ובאיזו קלות האדי חשפה את האופי הבעייתי שלה כעורכת דין, מה שהביא אותה מלכתחילה לחשוב קצת על החיים, ולהתבכיין לג\'ואל על כך. נו, שוין, לפחות אכפת לה... בכל מקרה, אני בהחלט מצפה לפרקים הבאים בכליון עיניים.

8. \"קוגר טאון\", עונה 1, פרק 14. (זהירות! ספוילר לצופי HOT!) איזה כיף של סדרה! מאד אהבתי את הסיפור על \"יום אלי\". אפשר היה לראות איך הפיצוץ בין ג\'ולס לבין אלי מתבשל, ואיך ג\'ולס מתנהגת באנוכיות לאורך הפרק. במיוחד מצא חן בעיניי העניין עם מורה הטניס. לכאורה, נראה היה שאלי היא האגואיסטית, הרי היא הנשואה ואם כבר מישהי \"רשאית\" לפלרטט עם המורה זו ג\'ולס, אבל בהמשך מתברר שג\'ולס בכלל לא מעוניינת בו אלא רק רוצה \"לשחק\" ולהראות לאלי שהיא יכולה להשיג מה שאלי לא יכולה, בעוד שאלי נהנתה לחשוב שהוא נמשך אליה, למרות שאין סיכוי שיקרה כלום ביניהם. העימות בין אלי לג\'ולס בסיום הפרק היה כתוב נהדר, ולימד אותנו שלמרות שג\'ולס אוהבת לשחק על כך שהיא עוזרת כל הזמן לאחרים, היא יכולה להיות אגואיסטית לא קטנה בפני עצמה, ואילו אלי שתמיד מצטיירת כאגואיסטית וביצ\'ית בעצמה יכולה להיות מאד פגיעה וזקוקה לתמיכה, וכל מה שהיא רצתה זה ערב אחד של תמיכה מהחברה הכי טובה שלה. זה היה סיפור מקסים בעיניי.

גם העלילה של בובי שמתקשה להתאושש מהמסר שג\'ולס העבירה לו על סיום היחסים ביניהם הייתה עשויה היטב, ובמיוחד אהבתי את המונטז\' הבלתי צפוי והמצחיק להפליא של השטויות שהבחורים עושים כשהם שיכורים יחד. עוד יותר מכך אהבתי את ההבנה של אנדי שהוא חייב לעזור לחבר שהוא כל כך מעריץ אבל מתקשה לומר לו את האמת, ואת ההתעלות שלו ב\"רגע האמת\". אני פשוט אוהב את החיבור של שני אלה. העלילה של טראוויס שמסייע ללורי להיפרד סוף כל סוף מ\"דייל\" הייתה פחות חזקה, והרגישה קצת חסרת פואנטה, אם כי הכילה כמה רגעים משעשעים (במיוחד ברגעים בהם הם התחבאו בארון). בסה\"כ היה עוד אחלה פרק.

7.5. \"המשרד\" (ישראל), עונה 1, פרק 4. או! זה מתחיל להראות טוב יותר. זה היה הפרק הראשון שבו הסדרה לא \"נצמדה\" למקור הבריטי, והתוצאות היו חיוביות למדי. כל הרעיון של שילוב חיי המשרד עם סיפור ישראלי כל כך כמו מלחמה שמתנהלת ברקע היה מבריק, והביצוע היה מוצלח ברובו. הסיפור על לאה והדרך שבה היא מתייחסת אל עאבד אמנם הרגיש קצת סטריאוטיפי אבל הוא היה חד ומדויק ועזר ליצור דרמה מעניינת (במיוחד במהלך \"שיחת הטלפון\" של עאבד עם חברו שהייתה אחד הרגעים החזקים יותר של הסדרה עד כה). גם יריב היה הרבה יותר מוצלח בפרק הזה והמתיחה של יוסי ודנה הייתה חביבה למדי, אם כי הכימיה בין שני אלה לא קיימת ולא יעזור דבר. לעומת זאת, אבי המשיך להיות מגעיל ולא סימפטי בפרק הזה, והקטע הסנטימנטלי בסיום הפרק (עם אבי שמסתכל באופן מהורהר באלבום התמונות) לא השיג את המטרה והרגיש כמו ניסיון מאולץ לייצר סימפטיה כלפי הדמות. עם כל הכבוד, סימפטיה מייצרים בכתיבה חכמה יותר ולא במהלך תסריטאי בודד. מכל מקום, הפרק הצביע על מגמת שיפור מבורכת, ואני מקווה שהסדרה תמשיך לסטות מהקו של סדרת האם ותמשיך לבנות את עצמה באופן עצמאי.

ועוד 7.5. \"המפץ הגדול\", עונה 3, פרק 3. פרק לא רע בכלל, שהוציא ממני פרצי צחוק עזים יותר מפעם אחת. הפעם שני הסיפורים העיקריים שולבו היטב - במיוחד אהבתי את העלילה של שלדון ופני והדרך שבה הוא \"שולט\" עליה באמצעות ה\"חיזוקים החיוביים\" שהולידה הרבה רגעים מצחיקים, אבל בסיום הרגישה קצת חסרת פואנטה וסתמית (בעיה שמאפיינת את הסדרה הזו יותר מדי פעמים). גם העלילה של וולוויץ וראג\' הביאה לתוצאה דומה - הרבה צחוקים, מעט אמירה על הדמויות. אוקיי, אז הם עשו מעצמם צחוק בשביל לנסות להשיג סקס ויצאו טמבלים, אז מה חדש? מצד שני, לפחות הקטעים בחנות הקעקועים היו מצחיקים, אז למה להתלונן?


איזה צירוף מקרים - גם אנחנו בעד דיאנה גולבי!

7. \"קומיוניטי\", עונה 1, פרק 19. פרק מעט לא מאוזן ברמתו. מצד אחד, העלילה של שירלי וה\"מנהיגות\" שלה שהובילה לקטעים הפרועים של ה\"ספינה\" במגרש החניה הייתה מצחיקה מאד, אבל גם צפויה ולא ממש פיתחה את הדמות של שירלי כפי שניתן היה לקוות. מנגד, העלילה של ג\'ף בשיעור השירה הייתה פחות מצחיקה, לטעמי, אבל לפחות לימדה אותנו כמה דברים מעניינים על הדמות, ובעיקר על היחס שלה לאמא שלה. טוני הייל היה מצוין, כרגיל, בהופעת האורח שלו, וגם לי מייג\'וס הבליח ושעשע. גם פרק חלש יחסית של הסדרה הזו הוא קורע לגמרי, אבל היו להם פרקים טובים יותר.

4. \"מחוברים\". ממש בטעות זפזפתי ל- HOT3 כששודר שידור חוזר של אחד מפרקי התוכנית, בסביבות השעה 19:30. לא מזמן שמענו שהמועצה לשידורי כבלים ולוויין קנסה את HOT על שידור \"עספור\" לפני השעה 22:00 בגלל שהחבר\'ה שם מעשנים מריחואנה, נהנים מזה - ואפילו בלי להגיד לילדים לא לעשות את זה בבית. אז את \"עספור\" אסור לשדר לפני 22:00 פן ילדים רכים ונוחים להשפעה ייחשפו לעולם הסמים, אבל כנראה אין שום בעיה לשדר את \"מחוברים\" בשעות הערב המוקדמות, כשבארבע הדקות בהן בהיתי במסך בזעזוע עד שעברתי לערוץ אחר, רן שריג הספיק להגיד זין, זקפה, זיונים, blow job, שוב זקפה, לזיין, finger in the ass, ועוד פעם זקפה. רציתם לשמוע גברים מדברים? קיבלתם. בין לבין הראו קטע מהוויה משפחתית בבוקר בה הוא מתעלם מהבת הפעוטה שלו (-\"אבא... אבא...\" -\"אבא לא פה. הוא רק במקרה עובד מהבית\"), ובהמשך מעצבן באופן כללי. בלי קשר לשרשרת הביטויים שכל הורה בוודאי ישמח שהילד שלו ילמד מהטלוויזיה, דווקא היה משהו מעניין בהצצה לחיי היום יום של אחרים בצילום שלא תלוי בבמאי שנותן הוראות וצלם מקצועי. אולי אפילו הייתי ממשיכה לצפות אלמלא אותו שריג שהצליח לעלות לי לגמרי על העצבים. (roswella)|rlm|

3. \"נראה אותך\" הוא שעשועון שבהחלט יכול להיות חביב לפרקים, והמשימות שמוטלות על המתמודדים יכולות להיות מקוריות ומשעשעות למדי. הבעיה היא שלפעמים הם גם עוברים את הגבול בצורה בוטה. השבוע קיבלה אחת המתמודדות \"משימה\" - לספר לו שהיא \"בהריון\", שלא היה ולא נברא. היא כן סיפרה לו והבחור לא ידע מה לעשות עם עצמו. ואני שואל - מה בדיוק מצחיק בזה? לומר לאדם שעומד/ת להיוולד לו בן/בת זה עניין למתיחה? באמת? יש לי הרגשה שיוצרי התכנית, כמו גם שי גולדשטיין ואבי נוסבאום, לא ממש היו מתלהבים אם הם היו מגלים שמישהו \"עבד\" עליהם דרך בת הזוג שלהם ו\"מכר\" להם משהו כזה. זה היה פשוט מביך. בושה וחרפה.

1. נכון, השבוע שודר גמר \"כוכב נולד\". וכן, מותר ל\"קשת\" לקדם את התכנית הזאת, במיוחד לאור הירידה מדאיגה ברייטינג. אבל רבאק... מה עשינו לכם רע? למה מגיעה לנו כזו מתקפה? למה צריך לראות את המתמודדים בכל פרומו, בכל דקה, בכל שניה? ושיא השיאים - צביקה הדר ב\"אל תשאל\" עם שי שטרן? התחלקו שם על השכל, ב\"קשת\"? נו, לפחות נחמה אחת נשארה מהעניין - זה נגמר... (עד שיתחיל הסיוט הגדול באמת - \"האח הגדול\", ואז נתגעגע לימים של ה\"כוכב\"...). 

ועוד 1. לאחראי השידורים של HOT כנראה חוש דרמטי מפותח במיוחד כי השידור השני של הפרק האחרון של \"טרויקה\" (המעולה, אגב), בלילה בין ראשון לשני ב- HOT3, נקטע בדיוק ברגע שלפני הקליימקס בו אנו אמורים לפגוש לראשונה את המקגאפין של הסדרה - זויה, לטובת ליווי השטיח האדום של האמי. זה ארוע שמהווה מבחינתי סיבה מספקת לביטול הקשר איתם. מקווה שהצופים האחרים עשו בחוכמה והספיקו לראות את הפרק בשידור הראשון. (יוני)


בשולי הממיר

אינדקס הסדרות שלנו התעדכן בתוכניות הבאות: אחים ואחיות, מקום טוב באמצע, הורים במשרה מלאה, המנטליסט ו- The Big C. כולם מוזמנים להמליץ או להזהיר.


המסך המפוצל מאחל לכל הגולשים שנה טובה, ומעניק לכם גם השנה מתנה לחג.





רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו
(editor@tve.co.il)

המסך המפוצל בטוויטר
המסך המפוצל בפייסבוק