בעונה החדשה של ערוץ "בריזה" בלווין עלתה לשידור רצועה הנקראת "כך נראינו". ברצועה משודרים קטעי ארכיון של הערוץ הראשון מ-"להיט בראש" של שנות השמונים ועד לפסטיבלי הזמר של שנות הפזמון. רעיון ענק! בזמן שבערוץ הראשון מעדיפים שהארכיון יעלה אבק ועובש, באו מנהלי "בריזה" והביאו אותה בשיחוק נוסטלגי. נשמע מגניב ? נכון. אבל בערוץ לא הסתפקו בזה והכניסו לצופים בהפוכה את המסר החברתי/מזרחי שלו.

ניקח לדוגמא את "להיט בראש" משנת 1986. מצעד הפזמונים הישראלי הזה שודר מידי חודש והיה "החלום הרטוב" של כל אומן ישראלי. הוא קבע במידה רבה את ההצלחה של הזמרים והזמרות. תאמינו או לא, אבל בזמן שבכל העולם שלטו היורו-פופ והגל החדש (וואם, דוראן דוראן, דפש מוד וכאלה), אנחנו קיבלנו את אילנית ולהקת פיקוד מרכז בעשרים הגדולים. אין דבר יותר מגוחך מלראות את הקהל באולפן, המעוצב כמו דיסקוטק בדיר אל בלאח, מתקשה לרקוד בשירים של ירדנה ארזי ולאה לופטין. תנסו אתם לקרוע את הרחבה כשברקע "בדרך אל הכפר" של רבקה זוהר (הידעתם שזו הכניסה הגבוהה של השבוע? כמה מרטיט). מי ששולט ללא עוררין בנעשה הם שני המגישים: שרי צוריאל (שנייה לפני שהיא ומוטי גלעדי כמעט וגורמים לתקרית דיפלומטית באירוויזיון) ומשה מורד (אני מוכן להמר בחיי שהוא היה ממשכן בית, כדי לשלם ל"בריזה" ולמנוע את שידור התוכנית).

אבל גם בתוך מתקפת הביזאר הזו אפשר למצוא כמה נקודות אור. יש את ריטה ("זמרת צעירה, שזו הופעתה הראשונה במצעד") עם רמי קליינשטיין ברקע. יש את משינה ב"רכבת לילה לקהיר" ויש את שלווה ברטי, שלא משנה מה היא תשיר זה תמיד מצחיק. חדי העין מבינכם יוכלו לקלוט גם נער יפה בלורית מפזז בכבדות - גבירותיי ורבותיי, אייל קיציס טרום תקופת פרידמן.



בכל שיר שיבצו ב"בריזה" כמה פרטים על הזמר המופיע. חשב מי שחשב בערוץ שהצופים לא מסוגלים להסתדר בלי המידע "יקר הערך" ש"ריטה היא אחת הזמרות המצליחות בישראל". כנראה שרצו שם לבטא את "הרוח הבריזאית" ולא להסתפק ב- copy & paste מהערוץ הראשון. בסופו של דבר, הכתוביות האלה גורמות לנזק הרבה יותר גדול לערוץ. הן מלאות במידע שגוי ועשויות באופן החלטוריסטי ביותר שרק ניתן להעלות על הדעת. הנה כמה עובדות מפתיעות כאלה: הידעתם שריטה השתתפה בקדם אירוויזיון 1984? כנראה שלא. אולי בגלל שלא היה אחד כזה. ואם תצליחו למצוא לי את הלהיט "רק בישראל" של גלי עטרי, אני אשמח. אמא שלי אומרת שתמיד עדיף לשתוק מאשר לדבר שטויות.

הסיבה האמיתית ל"מידע ההיסטורי רב הערך" נחשפה דווקא בכתובית, שעלתה על כותרות הסיום של התוכנית, לפיה "זוהר ארגוב מעולם לא השתתף ב'להיט בראש'". עובדת ההתעלמות מזמר, שהביא להיטים ישראליים ענקיים יותר מכל השירים במצעד, מעלה שאלות חברתיות ותרבותיות חשובות. אם כוונת מנהלי הערוץ הייתה לזעוק על הקיפוח, הרי שיש דרכים טובות יותר לעשות זאת. שידור ספיישל משיריו של ארגוב היא רק אחת מהן. אם כוונתם הייתה להביא לצופים שעה של בידור, אז בחייאת, תנו להנות מקצת נוסטלגיה קאמפית.

כשחושבים על זה, ערוץ "בריזה" קצת מזכיר את הילד המופרע של הכיתה. הוא זה שידע תמיד לעורר עניין גם בשיעורים הכי משעממים. הבדיחות שלו היו הכי מפילות והוא תמיד אמר את מה שכולם רצו להגיד, אבל לא היה להם נעים. המנהלים בערוץ רצו ליצור טלוויזיה, שבנוסף לבידור תעביר מסר חברתי מזרחי צודק ברובו. הכל טוב ויפה, אבל כמו אותו ילד מופרע, שלא ידע מתי להפסיק ולפעמים סתם עשה בלאגן וכאב ראש, כך גם "בריזה". ככל שהזמן עובר גם הצעקות בערוץ על קיפוח, הופכות למעצבנות ומעייפות. אם ישנו מסר חשוב ומעניין, לא חייבים להעביר אותו בכל הזדמנות. תתפלאו לדעת שהצופים מבינים רמזים ויודעים לעשות אחד ועוד אחד.





"כך נראינו" משודרת בערוץ "בריזה" בכל יום ראשון ב- 21:30.