הפרק מתחיל באותה הנקודה שבה הסתיים "Dear boy" - אנג`ל יושב לבד, בחושך, מצייר את דרלה. ברור שהוא נגרר לדפוס הישן שלו - האובססיה, הנטייה שלו להינעל על דבר אחד בלבד, עכשיו דרלה (המפגש עם הסוואמי היה לשווא...). לאורך הפרק מנסים גם ווסלי וגם קורדיליה לדבר אתו בהגיון, להגיע אליו, אבל אנג`ל מתנתק, נסגר. יש רגע אחד, קטן אך קריטי, בו אנג`ל טוען שדרלה בודדה, לבד בדיוק כמוהו. קורדיליה מתפרצת בהפתעה: "אתה לא לבד!", והם מביטים זה בזו לכמה שניות, עד שאנג`ל מתרכז שוב באובססיה היומית שלו. קורדיליה, שהייתה האדם הקרוב אליו ביותר בשנה ומשהו האחרונות, כבר לא מחושבת בשיקולים שלו. ווסלי, השותף שלו וקול ההגיון, מנסה לא פחות משלוש פעמים במהלך הפרק להזהיר את אנג`ל, מתחנן בפניו לחשוב פעמיים, לא לפעול באימפולסיביות. כולנו יודעים שאנג`ל לא יקשיב.

בינתיים, דרלה בעצמה מתחילה להתפורר, להתמוטט. היא מתחילה רק עכשיו להרגיש את כל כובד הנשמה שלה. החרטה ואשמה מתחילות לאכול אותה, בדיוק כפי שחזה אנג`ל. היא במקום רע מאוד, כשכל הדברים שדחו אותה באנג`ל מתחילים להיות נכונים גם לגבי עצמה. באופן אירוני, הם עכשיו הכי דומים שהיו זה שנים. הם לא אוהבים, הם לא אויבים. הם "Soul mates" - נשמות תאומות, מחשבה שמגעילה אותה.

דרלה במשבר זהות. היא לא אותה אישה שהייתה לפני 400 שנה (שאת שמה אפילו היא לא זוכרת), היא גם לא דרלה הערפדה. ללינדסי אין תשובות: "את שתיהן. אף אחת מהן. את פשוט את". נראה שלו זה מספיק, אבל דרלה מאבדת את עצמה. היא מפתה אותו, כי היא זוכרת שככה בני אדם מקבלים מה שהם רוצים (כשהייתה אנושית בפעם הקודמת היא הרי הייתה זונה). אח"כ היא מנסה לנשוך אותו, כמו שערפדים מקבלים מה שהם רוצים. היא נואשת, בודדה, מאבדת את האחיזה במציאות. אנג`ל טוען שהיא ניפצה את המראות כדי לא להסתכל על עצמה, כי היא לא מזהה מי מסתכל חזרה, וגם לא מסוגלת להתמודד עם הבבואה שלה, עם רגשות האשם והמצפון הכבד.





נראה שהתכנית של "וולפראם והארט" מתקלקלת, אבל אז אנו מגלים ממש כמו לינדסי, שעורכי הדין צעד לפנינו. התכנית תמיד הייתה להעסיק את אנג`ל, לשחק לו במוח. דרלה היא דמות מפתח בחייו, שנוגעת בהרבה מהבעיות שלו. הם ידעו שלא יוכלו לשלוט בה כערפדה, ולכן החזירו אותה אנושית. דרלה ממש לא הקורבן פה, היא הרי מודעת לחלוטין לתכנית הזו, עשתה את מיטב יכולתה עד עכשיו לסייע. היא אומרת בפה מלא "אתם משתמשים בי כדי להגיע אליו", ואפילו אומרת ללינדסי, "לא אותי אתה רוצה לדפוק". לינדסי עצמו הוא בובה של החברה ללא ידיעתו. הוא לא מבין מה בדיוק המשחק. כשהוא טוען שאנג`ל לעולם לא ישכב עם דרלה, לא ינצל אותה, הולנד אומר "זה לא מה שאנחנו מצפים שיעשה... הוא יציל אותה". "וולפראם והארט" הציבו לאנג`ל מלכודת שלתוכה הוא לא יכול שלא ליפול. דרלה היא עכשיו נשמה אבודה, וזה הרי תפקידו הקלאסי של אנג`ל להציל אותה. העבר המסובך שיש להם רק יעצים את העניין.




האויב הגדול ביותר של דרלה הוא הנשמה. שלה בעבר, שלה בהווה, של אנג`לוס. היא מתייחסת אליה פעמים רבות בביטוי Filthy, מטונפת, סרטן שאוכל אותה מבפנים. ואנג`ל הוא כמובן היחיד שיכול להבין אותה עכשיו, להבין מה היא עוברת. כשזה קרה לו הוא היה לבד, בשבילו לא היה מי שיבין, שיקבל, שיעזור להסתגל. טבעי שדרלה תפנה אליו להבנה, אך הם מסתכלים על העניין בדרך הפוכה: דרלה חושבת שכשהפכה את ליאם היא "עשתה לו טובה". אנג`ל המום לשמוע את זה, ואומר לה, "You dammed me". מבחינתו זו הייתה קללה. דרלה לא מסוגלת לסבול את הלב הפועם, הנשמה. אנג`ל אומר לה, "זו מתנה, לדעת שאתה חי באמת". למרבה ההפתעה, למרות שיש מי שיתן לה את כל התמיכה שהיא צריכה, דרלה מעדיפה את הדרך הקלה. היא רוצה לחזור ולהיות ערפדה, בת אלמוות ללא מצפון וללא ייסורים, אותם הדברים שאיתם יאלץ אנג`ל להתמודד עד יומו האחרון, אותם הדברים שהופכים את הקיום שלו לכזו קללה.

הדרך בה מתייחסת דרלה לאנושיות שלה נעוצה במי שהייתה בפעם האחרונה שהייתה בת אדם. היא הייתה זונה (=מלוכלכת, מטונפת), חולה וגוססת (=הסרטן שאוכל אותה). בסצינת פלאשבק מהממת, אנו רואים את השיחה שלה עם המאסטר, מי שהפך אותה לערפדה, בחר אותה להיות אחת מילדיו. השיחה ביניהם רווית כפלי משמעויות. המאסטר אומר שמאוחר מדי בשביל הגוף שלה, אולי הוא עוד יוכל להציל את נשמתה (אירוני, כי ברור שהוא הולך לעשות בדיוק ההפך). היא טוענת שהנשמה שלה כבר מעבר לשלב ההצלה, אפילו השטן לא ירצה אותה. זה למעשה מה שהיא חושבת על עצמה, על דרלה האנושית, הזונה, הטמאה. היא מקבלת את המוות שלה מתוך שנאה עצמית. המאסטר נכנס לחדרה במסווה של כומר, איש האלוהים, "אני המושיע שלך... אלוהים לא עשה בשבילך דבר, אבל אני אעשה". כשם שדרוסילה משחקת על הפגיעות של ספייק וחוסר מקומו בעולם, כך גם המאסטר נוגע באכזבה של דרלה מעצמה, מחייה ומאלוהים. בניגוד לדרוסילה ואנג`ל, לספייק ולדרלה כביכול כבר לא היה מה להפסיד. שניהם שאפו להתחלה חדשה, שניהם "רצו את זה".

שימו לב לעניין נתינת השמות בקרב רביעיית הערפדים (חמישייה, אם מחשיבים את המאסטר): שמה האנושי של דרלה לא ידוע. המאסטר כינה אותה דרלה, שמשמעו Dear one, נתן לה את הזהות הערפדית שלה. בדיוק כפי שאנג`לוס נולד ליאם (והיא מכנה אותו Dear boy) וספייק נולד וויליאם. אפשר גם לומר ש"דרוסילה" לא יכול להיות השם המקורי, מכיוון שקשה לראות אם קתולית קוראת לביתה ע"ש קיסרית רומית שהייתה מפורסמת בפריצותה ושיגעונה... נתינת שם הוא אקט של בעלות, והדבר ניכר במערכות היחסים של משפחת הערפדים הזו (מלבד וויליאם, שקרא לעצמו ספייק ובכך לקח בעלות על עצמו. ואנג`לוס כינה את עצמו אנג`ל כדי לקחת בעלות חדשה על עצמו במנותק מדרלה ומהערפד שהיה).




אחד הדברים העיקריים שקורים בפרק הזה הוא הטוויסט שניתן לאירועים שראינו הרגע בפרק "שוטה של האהבה" ב"באפי". שוב, מצליחים להפוך את עולמנו על פיו, מה שחשבנו שאנחנו יודעים הוא לא בדיוק מה שקרה. אנו רואים עכשיו זווית ראייה אחרת, ולמעשה את התמונה בשלמותה. מה שבעיני וויליאם נראה כמו אירוע גדול וחשוב, כשדרוסילה מגיעה משום מקום להציל אותו מהעולם, מתגלה עכשיו כצירוף מיקרים בלבד, כשדרוסילה מחליטה להפוך את האידיוט הראשון שנקרה בסביבה.

כמו שהפרק של ספייק גילה לנו משהו חדש לגמרי ומפתיע על דמות שחשבנו שהכרנו, בפרק הזה למדנו משהו חדש ומדהים שלא ידענו על אנג`ל - לאחר שקולל בנשמה הוא עדיין חיפש את דרלה, ניסה לתקופה מסוימת לחיות כערפד לכל דבר, כאנג`לוס. הוא חיזר אחריה, ניסה לשכנע אותה ואת עצמו שזה לא משנה, שהכל כשהיה. ניסה להתכחש למצפון החדש שלו, אך בסופו של דבר לא הצליח. עכשיו אנו רואים את האירועים ב- 1900 מנקודת מבטו של אנג`ל, לא של ספייק, וזה עולם אחר לגמרי. אם קודם הוא הצטייר כראש המשפחה, הערפד האכזר שמצהיר "המרד הזה מתחיל לשעמם אותי", עכשיו ניתן לראות שלמעשה כבר הייתה לו נשמה, והתגובה שלו לחדשות שספייק הרג קוטלת היא זעזוע אמיתי. "זה אומר שעכשיו אתה אחד מאתנו." הוא אומר בצרידות, כשלמעשה הוא בעצמו כבר לא חלק מהם, וניתן לראות את זה במבט החודר של דרלה. הוא כבר מזמן לא ראש המשפחה, והוא רק רוצה להתרחק משדות הקטל.





בהווה אנו רואים שבדיוק כמו אנג`לוס, גם דרלה לא מצליחה להתמודד עם השינוי. היא בורחת מאנג`ל, בדיוק כפי שהוא ברח ממנה בעבר. שניהם ברחו כי הם הבינו שהם לא יכולים להיות מי שהם לא, אבל הנסיבות הפוכות: באקט הבריחה מדרלה אנג`ל מקבל את התהליך, משלים עם קיום הנשמה וההשלכות שלה. דרלה בורחת כי היא לא מסוגלת לעשות את זה. אנג`ל רוצה להציל אותה, אך בשלב הזה אנו כבר מפקפקים אם יש ביכולתו לעשות את זה, תוהים אם הנשמה שלה כבר מעבר לשלב ההצלה, בדיוק מה שהיא תהתה לפני שהפכה לערפד. ואם אנג`ל לא יוכל להציל את ה- innocent הספציפית הזאת, אם הוא יאבד אותה - האם זה לא יהיה כמו לאבד את עצמו? ומה זה עלול לעשות לו?