הדרך לכוכב - מתחילים מחדש

זהו, זה קרה. בשעה טובה, התחילה לה עוד עונה של כוכב נולד, שמבטיחה לנו עד סוף החופש הגדול לתת לנו את הכוכב הבא של ישראל, או לכל הפחות את נציגנו הבא לאירוויזיון.

על כתפיהם של המתמודדים מוטלת המשימה לרגש אותי, לחדש לי, ובעיקר להחזיק אותי ערה אחרי עשר בלילה. בשל הכמות העצומה של המתמודדים (27 במספר) התפרסה לה השבוע התוכנית על רצף טריטוריאלי של שלושה ערבים רצופים, מנת יתר עצבנית אפילו לחובבי הז\'אנר.

במקום לנסות לקצר את התוכנית הארוכה ממילא החליטו בהפקה להמשיך להלעיט אותנו בסיפוריהם האישיים העגומים של המתמודדים. לב טולסטוי אמר בשורת הפתיחה של \"אנה קרנינה\" - \"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. כל משפחה אומללה היא אומללה בדרכה שלה.\" ואכן מגוון הטרגדיות האנושיות שהוצג בפנינו היה רב – ילדות עשוקה ביפו בין מזרקי ההרואין, אמהות מוכות, אבות נרקומנים... ועד שכבר יש אחד שהמשפחה שלו דווקא נראית נחמדה, גילינו שהוא בעצם מאומץ.

בערב יום רביעי גילינו שהשנה, לשופטים נמצא תפקיד נוסף – הם גם יחלטרו כקואצ\'רים. ראשון להקריא לדגל היה צדי צרפתי, שהיה נרגן ועצבני, והודיע לכל המתמודדים שכל מה שמייחד אותם וכל מה שבזכותו הם נבחרו לתוכנית, הוא בעצם צפוי, משעמם ומעצבן, וחובה עליהם להשתנות ויפה שעה אחת קודם. מספר המשתתפים הרב ימנע ממני להתייחס לכולם, אז אתמקד בביצועים הבולטים יותר לטוב ולרע (בעיניי בלבד כמובן.)

אחד הביצועים החביבים עליי ביום רביעי היה של אוהד שרגאי, המתמודד הקוּל של העונה. הביצוע שלו ל\"מחכה\" של ריטה, שהתחיל ליד הפסנתר והמשיך בעמידה על רגל אחת על קדמת הבמה, היה מעולה ומרענן, ומחיית השפה העברית, מרגול, החמיאה לו שהוא \"שר כמו גזרן\". עושה רושם שאוהד לוקח את כל העסק בקלילות (למרות שלשאלה הדבילית עד כמה הוא מתרגש מ 1 עד 10 הוא ענה \"90210\"), וזה גם כשלעצמו מהווה שינוי נחמד.


במילה אחת – LIKE!

מי שנשלחה הביתה בתאום מופלא בין השופטים לקהל הייתה קרינה. לא עזר לה הפוש אפ, לא חולצת הבטן וגם לא הצמה סטייל לארה קרופט, שהיתה אמורה לסייע למתקשים לראות את הדמיון בינה לבין אנג\'לינה. למרות שהביצוע שלה ל\"ילדות נשכחת\" (מה כבר הספקת לשכוח מהילדות שלך מיידלע? את בת 24!) היה אמנם קודר ומדכא אבל בסה\"כ בהחלט סביר ונטול זיופים וייתכן שהייתה מצליחה לצלוח את תוכנית הפתיחה לו הייתה משובצת ביום אחר.

לעומת הערב הראשון, יום חמישי, שהופקד בידיהם של מרגול וגל אוחובסקי, התפתח במהרה לפסטיבל הזמר המזרחי , ואפילו עידן עמדי החליט שהוא רוצה להיות עמיר בניון כשיגדל.
מי שבלטה לטובה מבין שלל המסלסלים היתה ססיל אטלי. אני מודה שאני מאוהבת בססיל החל מהאודישן הראשון. כשהיא שרה את \"עד שתעזוב\" של ריטה, הרגשתי כאילו אני שומעת את השיר הזה בפעם הראשונה ודמעות חנקו את גרוני (וזה לא קורה לעיתים קרובות). את \"יש מקום\" של יהורם גאון שהיא שרה ביום חמישי באמת שמעתי בפעם הראשונה ובעיני זה היה ביצוע מדהים, וכל הטענות אליה (\"את מקצועית מדי\") מגוחכות בעיניי – מדובר בזמרת אמיתית בעלת קול נדיר ולא בכדי השוותה אותה דנה אינטרנשיונל לסלין דיון.

המועמד שנאלץ לפרוש לביתו לאחר תוכנית אחת בלבד, לאכזבתה הרבה של ההפקה שהשקיעה בו בשיעורי זימרה, הוא שאולי ועקנין. לדעתי, מה ששלח אותו הביתה היה לאו דווקא הביצוע הבינוני, שכן היו שפע של ביצועים בינוניים לבחור מהם (ודי רק להזכיר את כפיר אוחיון והינוקא אור גלעדי, שביצועיהם גרמו לי להתפקע מצחוק מול המסך), ונכון שהייתה פה בחירת שיר תמוהה למדיי (\"ילדונת\"? באמת? אתה ילדון בעצמך), סלסולים בכמות נדיבה וזיופים פה ושם, אבל לדעתי מה שקבר את שאולי זה עודף הביטחון המוגזם שאיתו הוא עלה לבמה, שהגיע לשיא כאשר הוא נחת על איזו בלונדינית רנדומאלית מהקהל, ושר לה סרנדה שעה שהיא בוהה בו בעיני עגל. מי שצפה באודישנים, והספיק להתרשם מהאופי השחצני שלו והתעקשותו לשתף את הצופים בהצלחותיו עם המין הנשי, חש וודאי, כמוני, חשק עז לשלוח את ועקנין הצעיר חזרה למספרה בנתיבות.


מי מי מי

ביום שישי, שהיה לדעתי הערב החזק של השבוע, קיבלנו סוף סוף את הביצוע המצטיין של השבוע בעיניי. דיאנה גולבי, שהביאה ביצוע מדהים של \"עד סוף הקיץ\". אין ספק שהבחורה יודעת לשיר ולהופיע, ואישיותה מחוץ לבמה מצטיירת כנעימה במיוחד. בקיצור אשמח ללכת איתה שלובת צילי ידיים עד הגמר הגדול בירושלים. השופטים העניקו לה את הביצוע המצטיין של הערב ובצדק, למרות שאת הקליפ הסלולארי הפסידה לטובת הביצוע הצווחני של אדר גולד ל\"ילדה קטנה\". אבל בינינו, מישהו ראה פעם קליפ סלולארי?

בנוסף לדיאנה קיבלנו גם ביצוע רוק מצוין של נועה (\"יש להורים שלי שלושה בנים ובן\") דויטש ל\"אני ניצחתי\" של דנה אינטרנשיונל, וגרסא מקסימה של תהל שהם ל\"הכל דבש\".

מי שהיה אמור לדעת השופטים וגם לדעתי ללכת הביתה הוא יובל מרון, שההופעה שלו היתה הזויה יותר מפרק הסיום של \"אבודים\". ראשית הבחור התעקש לבצע את השיר הביזארי \"דרך המלך\" על אף אזהרותיהם של המבוגרים האחראים, הלא הם דנה ופאבלו. ואז זה המשיך במופע שכלל בלאק אאוטים וזיופים כיד המלך, ובהחלט היה רמה אחת מתחת לכל יתר הביצועים של אותו ערב. אולם, הצופים, או שמא הצופות, בחרו להעביר את יובל המתולתל לאגף הכיסאות הגבוהים, ומי שאכל אותה במקומו היה מולי בכר. איני מצרה יותר מדי על לכתו של מולי, שבעיני היה  אמנם בחור חביב, אבל מועמד משעמם. כל כך משעמם, עד שלעיתים חשדתי שכל מטרת צירופו לנבחרת הייתה שצביקה הדר יוכל להפוך את ההתעלפות שלו ל running gag של התוכנית. גם הביצוע שלו ל\"אמונה\" לא היה מרשים במיוחד, אבל אין ספק שהגיע לו להישאר שבוע נוסף.

בשבוע הבא אנו שוב צפויים למנה משולשת של כוכב נולד (עדכון: רק מנה כפולה), ובשל פרוץ המונדיאל לא ברור מי יישאר מול המסך חוץ ממני ומקרובים מדרגה ראשונה של המתמודדים.

לפני פיזור, כמה  תהיות  קטנות:
מה לעזאזל יש לאימא של רוני גינוסר על הראש?