הממיר 6/6/10

9.5. \"קומיוניטי\", עונה 1, פרק 7. איזה כיף של סדרה! אני פשוט נהנה מכל רגע. גם הפרק הזה כמו קודמו איפשר לכל הדמויות לקבל זמן מסך משמעותי ולתרום את חלקן לעלילה, והכל כשברור שג\'ף הוא הדמות הראשית שהכל סובב סביבה. לביקורת המלאה

9.5.  \"משפחה מודרנית\", עונה 1, פרק 13. אחרי פרק או שניים קצת חלשים מהרגיל, הסדרה חזרה להיות במיטבה. אני מאד אוהב את הפרקים בהם חברי שלושת ה\"משפחות\" מתערבבים בסיפורים השונים. מאד אהבתי את הדרך שבה מיטשל השתעשע עם ג\'יי וכל הקטע עם החבר ה\"גיי\" שלו. גם הדינאמיקה שלו עם קמרון הייתה מצוינת, כמו תמיד (במיוחד אהבתי את המשפט של מיטשל שרואה את הפרחים בוערים ואת קמרון מתחרפן: \"Look at that. Two things flaming at once.\"\"). חוץ מזה, הקטע של קלייר (ויתר בני המשפחה) שלא מצליחה להשתלט על השלט רחוק כדי לצפות בטלוויזיה וצריכה הסברים \"און ליין\" לא רק היה מצחיק, אלא גם נכון (מניסיון אישי במשפחה שלי), ובמיוחד אהבתי את הרגעים שבהם בני המשפחה \"חוגגים את ניצחונם על הטכנולוגיה\". אבל הסיפור הכי מוצלח היה, לטעמי, זה של מני והבחורה מהאינטרנט שלא היה רק משעשע אלא גם הראה על ליבה הטוב של גלוריה שלא מיהרה להעיף את הבחורה המסכנה מהבית שלה אלא באמת ניסתה לעזור לה, וכל הקטעים עם מני וההתנהגות הבוגרת שלו היו פשוט היסטריים, עד הסיום שבו מתברר למה הדייט של מני לא ממש מצליחה עם גברים (נדלקת דווקא על קמרון). חוץ זה, הייתה עוד בדיחה גדולה בפרק כשמיטשל אומר ל- GPS שהוא רוצה לקבל הוראות מדויקות כיצד להגיע לגיהנום ושומע בתגובה את המלים: \"Mexican Food\". אחלה פרק. (איתן גשם)


Not so hot date

9. \"איך פגשתי את אמא\", עונה 5, פרק 14. העלילה הראשית של הפרק כוונה, רובה ככולה, לקהל שמכיר את תרבות הספורט האמריקאית (מעבר לספורט עצמו, הכוונה היא להווייה שמאחוריו), ואף שניתן היה להבין חלק לא מבוטל מהבדיחות בפני עצמן, דומה שכאשר מבינים מה עומד מאחוריהן, הרי שלאור אופיין, הן הופכות, מטבע הדברים, למצחיקות יותר. כדי להבין באמת את מרבית הבדיחות בפרק כדאי להכיר את המונח \"Perfect Game\" ואת כל המשמעויות שנלוות אליו מבחינת המסורת האמריקאית. אז כשירות לגולשים שצפו בפרק ואולי ירצו לצפות בו שוב מתישהו, הנה הסבר קצר. לביקורת המלאה

8.5 \"מצב האומה\". האמת היא שבמבט ראשון ההחלטה שלא לשדר את \"מצב האומה\" ביום שני בעקבות אירועי הספינה \"מרמרה\" נראתה מקוממת (או שמא \"ממרמרת\"?). ואולם, אחרי שהתברר ש\"רשת\" העבירה את התכנית ליום שלישי ההחלטה נראתה לפתע מצוינת. לצוות היה מספיק זמן להתכונן ולהתייחס בהרחבה לפרשה שהסעירה את המדינה לאורך השבוע כולו, ושידור התכנית תוך התעלמות מהסיפור הזה היה עשוי להראות רע מאד. וחוץ מזה, מה אתם יודעים – הייתה תכנית לא רעה בכלל. הפאנצ\'ים היו משויפים הפעם, שי אביבי חזר להראות כמו קומיקאי, לשליין עצמו היו כמה יציאות טובות (כמו גם לאורנה בנאי), וגורי – כמו תמיד – היה מלך. השיר שלו על ה\"זה הופך אותי לגיי?\" היה פשוט היסטרי, וכל קטע הקישור שהוביל לשיר היה קורע כשלעצמו. גם הופעות האורח היו חביבות – אהבתי, למשל, את הקטע שבו הפאנל ניסה למצוא סיבות מדוע כדאי למורן אטיאס להישאר בארץ, וגם ההומור העצמי על גלריית הזמרים המזרחיים שבאה להתארח בתכנית בניסיון שקוף להתחנף לקהל ה\"עממי\" יותר היה בהחלט במקום. שימשיכו ככה. (איתן גשם)

8. \"Glee\", עונה 1, פרק 16. תמיד כיף לראות את כריסטין צ\'נוות\' האחת והיחידה חורכת את המסך, ולמרות שהעלילה של אפריל הייתה הפעם מעט פחות מוצלחת מזו שהייתה בפרק הקודם בו הופיעה, עדיין היו שם לא מעט רגעים נהדרים, החל מהמפגש הראשוני בין וויל לאפריל (כשהיא אומרת למיקרופון מה היא רוצה לעשות לו) דרך הלילה שהיא מבלה בדירתו ורגע השיא – הדואט המרהיב שלהם יחד שהיה אחד החזקים הזכורים לי בסדרה – ועד הגילוי על כך שהיא רכשה עבורם את האודיטוריום והעזיבה שלה. הסיפור על הרומן בין הוריהם של פין וקורט לא היה אחיד ברמתו – לצד כמה רגעים מרגשים (השיחה הקשה של קורט ואביו, השיחה המרגשת של פין ואמו על ה\"שחרור\" מהאב המת והשיחה היפה בין פין לבין אבא של קורט לקראת הסיום) וכמה רעיונות מעניינים (החיבור בין אביו של קורט לפין, קורט ופין חיים תחת אותה קורת גג) התקשיתי להבין את ההתנהגות של קורט לאורך הפרק – אם הוא מאוהב בפין למה שירצה אותו כאח חורג? ולמה משפט אחד של אבא שלו כלפי פין כבר גורם לו לצאת מדעתו? (אגב, האם אפשר לקרוא להתנהגות של קורט: \"קנאת פין\"? סתם שאלה...) ומה לעזאזל הוא רוצה מאבא שלו? חוץ מזה, למרות המשחק המוצלח ברובו של כריס קולפר קורט יצא די מעצבן ברגעים לא מעטים בפרק. העלילה של מרסדס והדיאטה הייתה צפויה ומלאת קלישאות מתחילתה ועד סופה, והרגע שבו מרסדס שרה את \"I Am Beautiful\" היה צפוי מקילומטר, אבל הביצוע היה מוצלח והטוויסט שבו סו שוב יצאה איכשהו מנצחת (גם אם בניגוד גמור לרצונה) בהחלט גרם לי לחייך. (איתן גשם)


Hot duet

8. \"ילדי האנרכיה\", עונה 2, פרק 13. סיומת הולמת לעונה מחורפנת. הממד השייקספיריאני שהיה נר לרגליה של הסדרה עוד משלב תיאור העלילה, היה חזק יותר מאי פעם בפרק הזה כאשר שני ילדים מתו לשני אויבים של בני האנרכיה, ושניהם הגיבו לאסון באופן הפוך, לפחות למראית עין.

קמרון איבד את אדמונד, מיד פרץ בבכי ובתמורה כמעט רצח את אייבל התינוק - לרגע חשבתי שהוא באמת יעשה את זה, האמנתי שקורט סאטר מסוגל \"לרצוח\" תינוק על מסך הטלוויזיה - אך לבסוף הסתפק בלחטוף אותו ובלהרוג את חצי-שק החמוד (מסתבר שהשחקן רצה לעזוב את הסדרה). לעומתו זובל לא מחצין את רגשותיו כשהוא שומע מהייל המבסוט שבתו נרצחה. יתר על כן, כשהוא מדווח לפקידה בשדה התעופה שבתו לא מתלווה אליו, הוא אומר בקור רוח לא אנושי: \"את יודעת איך זה, מסתגלים ומתאימים\".

סוף סוף הייתה התייחסות לכך שהמועדון הציל את חייו של קמרון, משהו שנורא הציק לי לאורך החצי השני של העונה (ואף ציינתי בעבר). מילא שאין לו סנטימנטים כלפיהם למרות שהצילו אותו, אפילו שזה עומד בניגוד למה שנאמר בפרקים ההם בעונה הראשונה, אבל העובדה שאף אחד לא אומר על זה משהו? משפט אגבי? לא התקבל על דעתי. אז הפעם טארה אמרה את זה, \'הבחור שתפרתי כיוון לי אקדח לי לראש\'. זה יפה כי זהו היפוכה של הקארמה, אבל אם הייתה התייחסות הגיונית לנושא בשלב מוקדם יותר במהלך העונה, הייתי אוהב את זה יותר.

האמת היא שכעת עם סיומה אני מסויג מהעונה הזו. החלק הראשון היה מרהיב, אבל החלק השני ביאס אותי במידה מסוימת. ההתעלמות מהעבר עם קמרון הייתה חלק מהסיבה לכך, אבל אני חושב שהפינאלה חידדה את חוסר שביעות רצוני. במובנים רבים היא הייתה אנטי קליימקטית. זה כמובן קשור לציפיות המסוימות שלי, אבל המיתות של ווסטון ושל פולי היו חיוורות ביחס למה שקיוויתי לו. מנגד, וזה כבר לא קשור לציפיות האישיות שלי, זובל חמק מעונשו כחוט השערה באופן מושלם מדי, וכך ניתן לטעון גם לגבי הפללתה הכל כך נוחה של ג\'מה ברצח אדמונד. מילא אם היו מסתפקים באחד מהם, הייתי מקבל את זה כצירוף מקרים מתקבל על הדעת, אבל שניים כאלה זה כבר במחוזות הדאוס אקס מכינה.

בשורה התחתונה, ואני מבין שבמחוזות מסוימים זוהי הצהרה שערורייתית, את העונה הראשונה אהבתי הרבה יותר. ואפרופו העונה הראשונה, היו שתי נקודות המשכיות קטנות שאהבתי בפרק. בעונה הקודמת הייתה דמות ארעית כזו של חסרת בית שהבליחה בשני מקרים (שאני זוכר, על כל פנים). בפעם הראשונה ג\'מה נתקלה בה מחוץ לחנות כשהיא קיבצה נדבות. היא סיפרה לג\'מה שיש לה שני ילדים וג\'מה הביאה לה כסף ואמרה לה שחסר לה שתשתמש בזה לסמים. הפעם השנייה הייתה בפרק האחרון לעונה כשג\'קס ישן בבית הקברות וכשקם בבוקר החזיר לה את השמיכה שלה (וגם השאיר לה את הז\'קט שלו, אם אני זוכר נכון). אני די בטוח שזיהיתי אותה בסצינת מכון הקעקועים, שוכבת מול ווסטון ומקבלת קעקוע. ימד\"ב לא מאשר את הזיהוי הזה - שלמען האמת לא התעמקתי בו בזמן אמת - אבל מסתבר שהיא הבליחה במהלך העונה הזו פעמיים אחרות שבהן לא שמתי לב אליה. אני חושב שיש לה משמעות סמלית כלשהי. בעונה הראשונה זה היה בולט במיוחד כי גם היו לה כמה שורות, אבל היא נוכחת ברקע לסירוגין, כמעין \"איפה אפי\" אבל עם חשיבות. ולמרות שהיא לא מופיעה בימד\"ב במקרה הזה, אני עדיין חושב שזו היא.

הנקודה השנייה שהתכתבה עם העונה הראשונה הייתה המשפט שאמרה סטאל לג\'מה: \"אני מצטערת שזה קרה לך\". זה בדיוק המשפט שאמרה ג\'מה לילדה שנאנסה בעונה הראשונה (אונס שהתייחסתי אליו גם כאן בהקשר לאונס של ג\'מה).

שם הפרק הוא השם האירי ל\"הצרות\", תקופה בת ארבעה עשורים כמעט של אלימות ואיבה בין צפון אירלנד לבריטניה, משהו שאולי מרמז על הבאות.
(yaddo, http://tv.agenda.co.il|rlm|)



7.5. \"קוגרטאון\", עונה 1, פרק 1. הפרק הפותח של הסדרה הותיר אותי ברגשות מעט מעורבים. מצד אחד, ניתן היה לזהות את טביעות האצבע המקצועניות של ביל לורנס (\"סקראבס\") מאחורי חלק גדול מהבדיחות החביבות והעיצוב המדויק של הדמויות, ובסה\"כ די אהבתי את מערכות היחסים בין ג\'ולס לבין הבן שלה ושתי החברות הטובות שלה שהרגישו טבעיות וזורמות עד כדי כך שאדם זר שלא היה מודע לכך שמדובר בפרק הראשון של הסדרה היה מתקשה להבחין בכך. חוץ מזה, יחסית לפרק של 20 דקות קרו בו הרבה דברים ובהחלט היו כמה רגעים נחמדים - הערב בפאב, המרדף אחרי הילד שחוטף את התמונות, שיחות הטלפון המשעשעות וכו\', והכימיה של ג\'ולס עם הבחור הצעיר שהיא תפסה הייתה חמודה. גם הליהוק של ביזי פיליפס בתפקיד החברה הצעירה מוצלח למדי, והתגעגעתי לאיאן גומז (חאבייר מ\"פליסיטי\") שמגלם את בעלה של כריסטה מילר (ג\'ורדן מ\"סקראבס\"). מצד שני, למרות שהיא נראית כמו מיליון דולר, יש עדיין משהו מעט מעצבן בקורטני קוקס כשחקנית. גם השחקן שמגלם את טראוויס הבן שלה (דן בירד) עושה יותר מדי פרצופים מעצבנים (למרות שהכימיה שלהם בדיאלוגים עצמם בכלל לא רעה, כאמור). חוץ מזה, הדיאלוגים של ג\'ולס עם השכן החתיך מאולצים משהו והמשיכה ההדדית שלה שקופה מדי, מה גם שחלק מהבדיחות לא עבדו, ואני עדיין לא לגמרי מתחבר לדמות של ג\'ולס. בסך הכל זאת נראית סדרה עם פוטנציאל להיות חביבה, אך לא מסעירה או פורצת דרך. (איתן גשם)

2. למישהו בחברת yes יש מושג למה \"קוגרטאון\" – סדרה קומית לכל דבר ועניין – שובצה לשידור דווקא בערוץ \"יס סטארז דרמה\"? אהה... חברים... בשביל מה יש לכם ערוץ שנקרא \"יס סטארז קומדי\" (חוץ מהפוזה של האנגלית, כמובן)? אה, נזכרתי – בכדי שיהיה מקום לשבץ טריליון שידורים חוזרים של קומדיות עתיקות, כמובן. הרי לא ראינו מספיק שידורים חוזרים של \"כולם אוהבים את ריימונד\" (אחרי השידור החוזר ה- 22 אין אדם בעולם שיוכל להסכים עם השם הזה) או של יצירות מופת כמו \"עד המוות\". תמוה ביותר. (איתן גשם)


בשולי הממיר

ערוץ 1 חזרו בהם מההתעקשות לשדר את ערב חדש ב- 17:00 בתקופת המונדיאל



רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו

(editor@tve.co.il)

המסך המפוצל בטוויטר
המסך המפוצל בפייסבוק