אדוני השופט

1500 ק\"מ מפרידים בין העיירה הציורית סאות\'פארק (קולורדו) ללוס אנג\'לס, בירת הסלבס, אבל המרחק הרב לא מנע ממיטב מפורסמי אמריקה לבקר בעיירתם של סטן, קייל, קרטמן וקני לאורך 199 הפרקים ששודרו, משנת 1997 ועד לשבוע שעבר. אמנם לכל סלב יש שם, אבל אם נסתכל על התוכנית ברמת המאקרו, אפשר לסכם שבאופן כללי הסלב האמריקאי אליבא דסאות\'פארק הוא יצור סוטה, גרוטסקי, מנוון, נרקיסיסט, חולה נפש, צבוע ובעיקר מאוד מטומטם.

בעולם האמיתי, הסלבס התעלמו מהעלבון והמשיכו הלאה (יוצא דופן הוא קנייה ווסט, שבתגובה לפרק \"Fishsticks\" כתב בבלוגו \"אני באמת חרא של בנאדם, אנסה להשתפר מכשיו\". לא עזר. חצי שנה לאחר מכן התפרץ ווסט בטקס פרסי MTV על יקירת אמריקה טיילור סוויפט והפך לאישיות השנואה ביותר באמריקה אחרי בן-לאדן). 

ואילו בעולם של \"סאות\'פארק\" – מגיע פרק 200, שישודר הלילה (רביעי) בארה\"ב:







איך נחגוגה?

בבואם לטכס רעיון לפרק ה-200 צפו טריי פארקר ומאט סטון, היוצרים, בפרקי ציוני דרך של סדרות אחרות ונוכחו שרוב הסדרות בחרו בדרך הקלה: פרק לקט/פלאשבק/סיכום/מיחזור-כלשהו-אחר. \"אנחנו לא נהיה כאלה עצלנים\" אמרו, ובחרו בתלם שפרק הסיום של \"סיינפלד\" כבר צעד בו - עימות בין צד קורבנות הלעג לצד התוקף תחת חסותו של בית המשפט, מוסד העל-האמריקאי המסמל את ריבונותה וכוחה של מעצמת החוק והסדר.   

בחירה לא מפתיעה. לאורך השנים בחנה \"סאות\'פארק\" את גבולות הגזרה של התיקון הראשון לחוקה האמריקאית. הסאטירה הרדיקאלית שיצרו סטון ופארקר צלפה בחברה האמריקאית (וגם קצת במשטרים אפלים בשאר העולם) כמו שאף סדרה אחרת לא עשתה. בעונתה הראשונה בשנת 1997 כמו ב-2010, העוצמה הביקורתית לא רק שלא דעכה וקהתה, אלא אף התגברה. מתבקש, לפיכך, למקם את הפרק החגיגי תחת אצטלת בית המשפט, הדן בשאלה האם סטן, קייל, קני וקרטמן (כן, בעיקר קרטמן) הוציאו את דיבתם של מיטב מפורסמי המדינה, ולמעשה את דיבתה של אמריקה כולה.


לשם שינוי שותקים

ערוץ \"קומדי סנטרל\", האכסניה של הסדרה מעונתה הראשונה, נותן לסטון ופארקר חופש יצירתי מוחלט, והם בתמורה מספקים לו את הסדרה המצליחה ביותר של הערוץ, באופן עקבי מאז 1997. פעם אחת בלבד צנזרה הרשת דמות: זו של מוחמד, לאחר שהאומה המוסלמית התחרפנה מקריקטורה לעגנית שפורסמה בעיתון דני. מעניין שהיה זה דווקא בפרק הכפול \"Cartoon Wars\", שעוסק בדיוק באותם גבולות שהרשתות האמריקאיות מוכנות להגיע אליהם עם הקומדיות המצוירות שלהן.

מה סוד ההצלחה?

שיטת היצירה של \"סאות\'פארק\" אינה דומה לסדרות אנימציה אחרות, בהן מקליטים המדובבים את הטקסטים, לאחר מכן נשלחות ההקלטות לאיור (בקוריאה, במקרה של \"משפחת סימפסון\") ורק חודשים רבים לאחר מכן מגיע השידור הטלוויזיוני. ב\"סאות\'פארק\" שיטת העבודה שונה לחלוטין: בראשית העונה זורקים סטון ופארקר לחלל הסטודיו מספר רעיונות וקווי עלילה כלליים, אך העבודה הרצינית מתחילה למעשה רק כשהסדרה כבר באוויר. אם בעונות הראשונות שהופקו עבודה על פרק אחד, משלב הרעיון ועד הסיום, ארכה לפחות שבועיים, כעת, בעונתה ה-14,  מדובר אפוא בימים בודדים; הדד ליין נדחק לרגע האחרון וכבר היו מקרים בהם הפרק נשלח מאולפני האנימציה למחשב הרשת שעות בודדות לפי מועד השידור.

השיטה הזאת אולי לא טובה ללחץ הדם של מנהלי הערוץ, אבל היא מאפשרת ליוצרים להספיק להכניס לפרק אינטרפרטציה לאירועים אקטואליים, אלמנט שמחזק את היסוד המקורי של הסדרה – הסאטירה. זו לדעתי גם הסיבה שהסדרה ממשיכה להיות רלוונטית ובועטת גם לאחר 14 שנים ומאות פרקים; בנישה הקומית שלה, אין לה תחרות. אין עוד סדרה אמריקאית שמציגה עיירת בלהות רדיקאלית – אך שזורה בפיסות מציאות ממהדורת החדשות של אתמול - כמו סאות\' פארק, \"דיסטופיה של הפרבר האמיד והפסטורלי\", כפי שכינו אותה יפה יוסי ק\' ואיתמר ב\"ז.


טריי פארקר ומאט סטון

בפרק הלילה חופש הביטוי עומד למבחן. קשה לדעת מה יהיה גזר הדין, אבל קל לנחש שבשלב כלשהו קרטמן יכנה מישהו בבית המשפט \"יהודי מזויין\". עם קצת מזל, סטרייסנדזילה תחרבן עליו גוש ענק. וזה יהיה סופו של קני.





וגם מאט גרונניג מספרינגפילד מאחל לידידיו מסאות\'פארק (שהקדישו לצהובים פרק בעבר) יום הולדת שמח:


מסת\' מקפרלן, אותו טריי ומאט מתעבים, אל תצפו לכלום

ובוואלה! בוחרים את עשרת הפרקים הגדולים של הסדרה.

סאות\'פארק, \"200\", רביעי (14.3) בערוץ \"קומדי סנטרל\", ארה\"ב; בעוד כחמש שנים ב\"ביפ\".