הממיר 11/4/10

10. \"ילדי האנרכיה\", עונה 2, פרק 5. עוד פרק מעולה של \"ילדי האנרכיה\". שם הפרק שלו, \"מהלומה\", משלה. הוא גורם לנו לצפות למהלומה אחת, אבל המכות במהלך הפרק לא הפסיקו להגיע. זה התחיל עם אוטו המסכן בכלא שמאבד עין בסצינה נורא \"אוז\"ית - העובדה שמגלם אותו יוצר הסדרה הפכה את האקט בעיניי (אהמ) לסמלי וקשה אף יותר - וכלה כמובן בצ\'יבס נפגע בפיצוץ בוואן של הארים, אותו אחד שהבלונדה השתמשה בו כדי לחטוף את ג\'מה. ניתנה לנו שהות לזהות את הרכב כאשר הוא נגרר אל תוך המוסך, כך שנוכל לצפות את הפיצוץ הבלתי נמנע, בסמליות נוספת. זה יהיה נורא אם צ\'יבס ימות, אני ממש אוהב אותו (ואת המבטא שלו).

אותה בלונדה נצפתה ונרדפה ברחוב על ידי ג\'מה בסצינה כל כך מעולה, והתגלתה לבסוף כבתו של אית\'ן זובל. מרתק לראות את ג\'מה נאלצת להתמודד עם האסון שלה. אהבתי במיוחד כשהיא פנתה לקרוא בספר שכתב ג\'ייסון טלר. משום מה הייתי תחת הרושם שהיא נפטרה מהעותק, אבל מסתבר שהיא שמרה אותו. פרק חמישי אל תוך העונה וזוהי הפעם הראשונה בה, למיטב זכרוני, שאנחנו זוכים לשמוע ציטוטים מהספר. מעניין שהחלק שהיא קראה עסק בכך שבסופו של דבר כלום לא עוזר ונשארים עם תחושה של לבד. אין ספק שנוכחותה של טארה (וגם של אנסר, בקטנה) לא מאוד עוזרים לה להתמודד. כמו שטארה חוזרת ואומרת לה, היא צריכה לדבר על זה. במקביל לה גם טארה התוודעה אל הספר של טלר האב, ספר התקוות לעתיד טוב יותר. ספר האשליות. אולי בסוף הסדרה.

בחל\"ה של ג\'מה מתמודד אף הוא באופן מעניין עם חרא משלו. הוא רק רוצה שג\'קס יאהב אותו? באמת? הגיוני יותר שזו רק החזית שהוא מעמיד מול ג\'מה והוא פשוט פוחד מהכרסום הכל כך בוטה במעמדו. אחרי ההצבעה כולם יצאו והוא נשאר לבד בראש השולחן, מובס ובודד. מה יקרה עכשיו, אחרי שגם צ\'יבס נפגע, ועוד במגרש הביתי שלהם? נורא אהבתי את הטקטיקה של הארים כפי שהסביר אותה ג\'קס. היא מבריקה ממש, ואני מקווה שהנקמה שבני האנרכיה יגישו תהיה קרה ומתוקה, ולא חפוזה וחמת-מזג.
(yaddo, http://tv.agenda.co.il |rlm|)

10. |rlm|\"24\", עונה 8, פרקים 15– 16. בדיוק כשחשבתי שהסדרה \"גמרה את הסוס\" הם שלפו פתאום, משום מקום, את צמד הפרקים הללו, כאילו כדי להזכיר לנו פעם אחת אחרונה שבכל זאת מדובר באחת הסדרות הגדולות של העשור החולף. אין ספק שהשיא היה הדקות האחרונות של הפרק השני, אבל שני הפרקים היו מצוינים בפני עצמם – הקצב היה סוחף, הדרמה הייתה חזקה, המתח היה אותנטי והמשחק היה עילאי. אניל קאפור היה פשוט מצוין, אבל את ההצגה גנבה (שוב) שרי ג\'ונס בתור הנשיאה טיילור שכל רגע שלה על המסך היה עונג צרוף (האם היא תזכה ב\"אמי\" נוסף על ההופעה שלה בפרק השני? לא אתפלא). אפילו העלילה של דיינה וולש הפכה למעניינת יותר, והסצינה שלה בחדר החקירות עם ג\'ק הייתה אינטנסיבית מאד, ונתנה (סוף סוף!) הזדמנות לקייטי סקהוף להפגין משהו מכישורי המשחק והכריזמה האדירה שלה.

אבל הכל התגמד אל מול הדקות האחרונות של הפרק השני עם אחד הטוויסטים המבריקים והעשויים היטב שיצא לי לראות בזמן האחרון. בד\"כ נהוג ב\"24\" שבפרק ה- 16(שמסכם את השליש השני של העונה) אנו למדים מיהו ה\"ביג באד\" האמיתי של העונה ובכך מתניעים את העלילה לשליש האחרון שלה. לכן, הייתי משוכנע שג\'ק יציל את חסן אבל בדקה האחרונה של הפרק נגלה שיש מזימה גדולה יותר של מישהו אחר. האפשרות שחסן ימות לא עלתה כלל על דעתי, והגילוי על כך שכל קטע הוידאו בעצם הוקלט מראש הפתיע אותי לחלוטין, בעיקר מכיוון שזו הייתה, למיטב זכרוני, הפעם הראשונה בתולדות הסדרה בה הכותבים חרגו מהשימוש בפורמט הזמן ה\"אמיתי\" והציגו בפנינו אירועים שבכלל קרו קודם לכן כאילו קרו \"בזמן אמת\". בנוסף, כל הדרך שבה נבנה הסיקוונס שבו ג\'ק ואנשיו מגיעים לבניין ועומדים להיכנס בוים בצורה מופתית ו\"שיחקה\" על כל הקלישאות הרגילות של הסדרה. הגילוי של גרונו השסוף של חסן היה, אפוא, מזעזע לא רק ברמת הצפייה אלא גם – ובעיקר – ברמת התדהמה. מאז הגילוי בסיום עונה 5 על מעורבותו של הנשיא לוגן לא נותרתי המום כל כך, והשילוב של ההלם של הנשיאה, יחד עם התגובות של כל המעורבים והשימוש המבריק ב\"שעון החרישי\" (השמור כ\"הצדעה\" לדמויות אהובות שהלכו לעולמן) רק יצר אפקט חזק יותר. Well Played Guys! (איתן גשם)


אולי באמת כדאי שאלך לבדיקת ראייה

9.5. \"טורצ\'ווד\", מיני-סדרה עונה 3: ילדי כדור הארץ. המיני-סדרה, בת חמשת הפרקים ששודרו יום אחר יום, מהווה תחליף איכותי מאוד אך עם זאת קצר לעונה שלישית מלאה של סדרת הספין-אוף של \"דוקטור הו\" המחודשת. לביקורת המלאה

9.5. \"אבודים\", עונה 6, פרק 11. אח, אין כמו הפרקים שעוסקים בדזמונד. נכון, זה לא היה פרק מושלם כמו \"הקבוע\" (הפרק הטוב ביותר של הסדרה, לטעמי), אבל הוא בהחלט החיל הרבה מהמרכיבים שהפכו את הפרק ההוא לקלאסיקה – שימוש בחוקי הפיסיקה ומעברים ביו זמנים ויקומים לצורך יצירת סיפור מרתק, דמויות מוכרות (צ\'ארלי, ג\'ורג\' מינקובסקי שמגולם ע\"י פישר סטיבנס, אלואיז, דניאל ועוד), סיפור אהבה גדול מהחיים (מוטיב שחזר בפרק מספר פעמים) וה-מון רפרנסים פנימיים מרתקים. החשיבות של הפרק היא, מבחינתי בראש ובראשונה, בכך שנדמה שעכשיו ברור יותר מה קורה עם היקום החלופי ומהו התפקיד של דזמונד. נראה שהפיצוץ (או אירוע אחר) יצר את היקום החלופי, והדמויות המוכרות שקעו להן בעולם משלהן שבו הן מקבלות (בגדול) את מה שהן רוצות. אלא שמשהו בעולם הזה אינו \"תקין\" ודזמונד – בזכות היכולת הנדירה שלו לעבור בין הזמנים (יכולת ש\"מותנעת\" מנוכחותה של פני בחייו, כ\"קבוע\" שלו) – הוא זה שצריך לשכנע אותן שמשהו לא בסדר ולעשות משהו בעניין (לחזור לאי?). מעניין במיוחד היה לראות את המהפך שלו אחרי שהוא מתעורר ואת ההבנה שלו את חשיבות הדברים.

במיוחד היה מרתק לראות את כל ההקבלות וההנגדות בין היקום המקביל לבין האירועים שחווינו בעבר ביקום ה\"רגיל\": ווידמור מציע לדזמונד וויסקי (שסירב להציע לו ביקום \"שלנו\"), צ\'ארלי מניח את היד על הזכוכית א-לה וענונו (מה שיניע את הזכרונות במוחו של דזמונד, כנראה בזכות חוויית ה\"כמעט מוות\"), אלואיז שבזמנו עודדה את דזומנד לפעול והפעם מזהירה אותו (ורומזת לו ש\"עוד מוקדם מדי\"), דניאל בתור הבן של ווידמור (\"דניאל ווידמור\" ולא \"פאראדיי\") ובוחר בקריירה של מוזיקאי מחונן במקום פיזיקאי מחונן, ועוד. וכמו בפרק טוב במיוחד של הסדרה, קיבלנו לא מעט תשובות, אבל גם שאלות רבות: מה לעזאזל יודעת אלואיז ואיך היא יודעת זאת? מיהי, בעצם, האמא של פני והאם זו מישהי שפגשנו כבר? מה חושב \"האיש בשחור\" לעשות עם דזמונד? למה נוצרה המציאות המקבילה ולמה חשוב שכולם יבינו מה קורה? (הניחוש שלי: \"האיש בשחור\" יירד מהאי וכולם ימותו, ורק אם ישחזרו את הטיסה מחדש דרך המציאות המקבילה העולם יחזור לסורו)? ועוד. יופי של פרק, אני לא יכול לחכות לפרקים האחרונים. (איתן גשם)

9.5. ועוד על \"אבודים\", עונה 6, פרק 11. כמו תמיד ב\"אבודים\", אפשר לסמוך על דזמונד שיספק את הפרק הנפלא של העונה. הפרק הזה התכתב עם שני הפרקים האהובים עלי והזכורים ביותר בסדרה, שגם הם כמובן עסקו בדזמונד ובפלאשבקים שלו: ב\"חולפים לנגד עיניך\" מהעונה השלישית הוא נשאב אחרי הפיצוץ האלקטרומגנטי שעל האי והגיע אל הדירה שלו עם פני, ובהמשך פגש לראשונה את אלואיז הוקינג בתור מוכרת בחנות התכשיטים שבה קנה לפני טבעת אירוסין. ב\"הקבוע\" מהעונה הרביעית, שהיה ונותר הפרק הטוב ביותר בסדרה מבחינתי, הוא נאחז באהובתו פני בזמן שהוא מיטלטל בין ההווה על ספינת המשא ובין העבר ביחסיו עם פני, ובתוך כך נפגש בעבר עם דניאל פאראדיי כדי שיעזור לו. בשני מקרים שונים עזרו האם והבן לדזמונד (מבלי שהוא או אנחנו ידענו שהם קרובי משפחה) להבין את מצבו ואת ייעודו. בפרק הזה הוא נפגש עם שניהם בזה אחר זה, וכל אחד הוסיף להבנתו באופן כזה או אחר. מבטה הנרעש של אלואיז כשראתה את דזמונד היה מסקרן.

ב\"חולפים לנגד עיניך\" דזמונד הלך אל צ\'ארלס ווידמור כדי לבקש את ידה של בתו. ווידמור שלף שתי כוסיות ובקבוק וויסקי יקר, אבל מזג אך ורק לעצמו. הוא לגם ואמר לדזמונד משהו כמו, \"הלגימה הזו שווה יותר ממה שאתה יכול להרוויח בחודש\", ובסופו של דבר הטיח בו בשאט נפש שהוא לא ראוי לוויסקי הזה, לא כל שכן לבתו. הפעם יחסיהם היו שונים בתכלית. דזמונד היה בעליל במקום אחר בחייו, יותר בוגר אבל גם יותר אבוד. הפעם ווידמור מזג לו מהוויסקי ואמר לו שהוא שווה את זה.

ההתכתבות עם \"הקבוע\" הייתה כמובן כבדה יותר, לאור הדגש שם על אהבתם של דזמונד ופני. לכך תרמה גם העובדה שהנהג של דז היה ג\'ורג\' מינקובסקי מאותה ספינת משא, שסבל מאותה בעיה של דזמונד ולבסוף מת בעטיה.

סצינות הזיכרון של דזמונד היו מרעישות. המראה שלו שוחה במים לעבר צ\'ארלי היה זהה לפעם שצלל בעקבותיו אל תחנת דארמה שמתחת למים, אבל כשצ\'ארלי פרש את ידו על השמשה וגם דזמונד הונחת אל אותה סיטואציה, זה היה יפהפה. \"לא הסירה של פני\". מי זאת פני? כאשר גם הזכרונות עליה התחילו לפרוץ אל מוחו, ומאוחר יותר בפגישתם (הראשונה!) באיצטדיון עמוס הזכרונות מבחינתנו, שוב המחישה \"אבודים\" עד כמה כל מערכות היחסים בה חיוורות לעומת סיפור האהבה של שני אלה.

מרוב התרחשויות וניתוחים לא שמתי לב לעובדה הפשוטה שהסדרה מחולקת לפיזיקה ומיתולוגיה. כל ענייני דזמונד/אלואיז/פאראדיי, הפלאשים והחישובים והמסע בזמן, נראים מנותקים לחלוטין (לאורך כל הסדרה, אם זכרוני אינו מטעני) מסיפורי האלים והפסל והגיהנום של ג\'ייקוב/האיש בשחור/לוק/בן. אולי הערבוב הבלתי נמנע ביניהם יביא את הפתרונות. אני, בלי שום ספק, מבכר את ענייני הראשונים על פני האחרונים.
(yaddo, http://tv.agenda.co.il)


על האי (קליפורניה זה גם אי)

9.5. \"Glee\", עונה 1, פרק 9. זה הפרק שחיכיתי לו מאז שהסדרה עלתה לאוויר. גם כאן יש לי הסתייגויות אבל הן מתגמדות אל מול השורה התחתונה שהיא חיובית מאד. הפרק היה עמוס ברגעים יפים, הצליח לרגש במיוחד, הכיל לא פחות משלושה נאמברים מוסיקליים מעולים, נתן במה רחבה יותר לדמויות שהיו בשוליים וקידם יפה את הדמויות. לביקורת המלאה

9. \"קומיוניטי\". עונה 1, פרק 1. לא יצא לי לשמוע רבות על הסדרה הזו טרם עלייתה לאוויר (מלבד העובדה שג\'ואל מקהייל וצ\'בי צ\'ייס מככבים בה), ולומר שהופתעתי לטובה יהיה אנדרסטייטמנט. פרק הפיילוט לא רק היה עשוי היטב והצחיק אותי מאד, אלא גם שידר באופן ברור מהו האופי של הסדרה – דיאלוגים מהירים ושנונים כתער, הסתלבטויות רבות על חשבון הדמויות אבל בה בעת גם לא מעט חיבה כלפיהן, ותכונה בולטת במיוחד - ים של רפרנסים לתרבות הפופ (במיוחד טלוויזיה וקולנוע). סצינת הפתיחה שבה הדיקן (הקריפי) מקריא במיקרופון מה \"אנשים אומרים\" על תלמידים בקולג\' הקהילתי הייתה מבריקה במיוחד, אבל גם כל מה שקרה אחריה היה מצוין - הדרך שבה ג\'ף סוחט את הפרופסור, \"התהוות\" קבוצת הלימוד של שיעורי הספרדית והסיבה שבגינה היא נוצרת, הצגת הדמויות הנוספות והמאפיינים שלהן, המנהיגות הטבעית של ג\'ף והיכולת שלו לומר לכל אחד את הדברים הנכונים, התגובה שלו לאי-ההיענות של בריטה לחיזוריו, הגילוי על התרגיל שעושה הפרופסור לג\'ף, ה\"התוודות\" של ג\'ף ויצירתה של קבוצת הלימוד כעניין של קבע. כל אלה הפכו את פרק הפיילוט למוצלח ביותר. (איתן גשם)

9. \"משפחה מודרנית\", פרק 5. מעניין שהסדרה לא המתינה זמן רב ובחרה להתמודד במהירות - זה הפרק השני ברציפות - עם הנושא של גלוריה כאישה השניה והצעירה של האב והיחס של בני המשפחה האחרים לכך, וכל זאת בשלב מוקדם יחסית בסדרה. לביקורת המלאה

7.5. \"דוקטור הו\", ספיישל \"כוכב המתים\". היה נדמה שהפרק הוא בסך הכל פרק סטנדרטי של הסדרה, מהסוג שרואים באמצע העונה כשעדיין לא מתחילים את הפרקים ה\"שווים באמת\" שמובילים לסוף העונה הגרנדיוזי. לביקורת המלאה

7. \"בית הבובות\", עונה 2, פרק 12. הפרק הזה הותיר אותי מעט חצוי. מצד אחד, קיבלנו תשובות ברורות לגבי סיפור המסגרת שמאחורי הסדרה, הבנו – פחות או יותר – מיהו בויד ולמה הוא היה חלק מ\"בית הבובות\" של לוס אנג\'לס דווקא, ואפילו היה בכך היגיון לא מבוטל. הנה התקציר: הוא בגד בקלייד ושלח אותו לעליית הגג, בהמשך הבין שברגע שהטכנולוגיה של ה\"מחיקה\" נוצרה עלול הדבר להביא לסיום האנושות ושכדי לשרוד עליו לשלוט בסיטואציה, הוא זיהה את התכונות המיוחדות של קרוליין/אקו ושמר את עצמו קרוב אליה ולטופר, דאג לכך שאקו תעבור כמות מספקת של הטבעות כדי לייצר את החומר שממנו יפתח את ה\"חסינות\" וחיכה לרגע המתאים כדי להשיג אותו. משהו בפרק לא ממש עבד לי. העסק הרגיש כ\"רץ\" מהר מדי (אפשר להניח שזה נבע מהלחץ לסיים את עלילת הסדרה, כשווידון ואנשיו הבינו שאין לה סיכוי להמשיך), המניעים של בויד נראו יותר ברורים אבל עדיין זה נראה קצת מאולץ ומותאם לצורך ה\"טוויסט\", כל הקטע של בויד והנאום שלו על ה\"משפחה האחת\" היה מיותר ומטופש ברמות שגרמו לי למרוט את השערות והיו דברים נוספים שנעשו בלי הסבר מניח את הדעת (למשל: למה קלייד צריך היה להופיע דווקא בגוף של וויסקי? לא שיש לי התנגדות לראות את איימי אייקר אי פעם, אבל זה היה קצת תמוה). למרות זאת, שלושה דברים כן אהבתי בפרק: ויקטור שוב בתור טופר (האנבר הזה הולך להיות כוכב. איזה שחקן!), הסצינה של מלי/מדלין ובלארד שהתחילה באופן מותח והסתיימה בצורה מרגשת ונוגעת ללב במיוחד והדרך האירונית שבה בויד אמר שלום לעולם. בסה\"כ היה טוב, אבל לא מספיק טוב בשביל פרק שסוגר את העלילה המרכזית. (איתן גשם)

6. \"הפמליה\", עונה 6, פרק 1. אחרי עונה חמישית מאכזבת למדי אפשר היה לצפות שפרק הפתיחה של העונה השישית ינסה להתניע את הסדרה לכיוון החיובי, ולמרות שהפרק הכיל כמה רעיונות מעניינים וטובים, עדיין התאכזבתי ממנו מעט. אין ספק שהכותבים הבינו שחייבים לפתח את הדמויות ולתת להן להיות עצמאיות יותר, ואכן מלבד דרמה שלא נצפה יותר מדי בפרק (וחבל!) ראינו את אריק חושב לעבור לגור לבד בזמן שהוא מוצא את סלואן חוזרת לחייו, את טרטל מבלה יותר ויותר זמן עם ג\'יימי לין סיגלר, ואפילו לויד מגלה סימני עצמאות מול ארי, שמצדו מוצא פתרון מקורי איך להתעלל בו עוד קצת. התפתחות דמויות? יציאה מהצל של וינסנט? סבבה, אני בעד. הבעיה היא שהכל נעשה קצת מאולץ והרגיש כאילו הכותבים יודעים מה הם רוצים לעשות אבל מריצים את העניין מהר מדי. ה\"חזרה\" של סלואן, למשל, שקופה מאד, וברור שבהמשך יהיה משהו בינה לבין אריק. והכי גרוע – רוב הפרק הרגשתי ששום דבר לא באמת קורה (אולי בגלל זה הכניסו רפרנס של ארי ל\"מד מן\"?..). לא ממש אהבתי את העובדה שהם התעלמו לגמרי מהסרט של מרטין סקורסזה שהסתמן כנקודת מפנה חשובה בקריירה של ויני והפכו אותם לסתם עוד מכשיר עלילתי. ועדיין, היו כמה רגעים מוצלחים בפרק: הדרך שבה וינס משיג את רישיון הנהיגה (שאולי משקפת את המציאות, ובמקרה כזה העניין יותר עצוב ממצחיק), המעט שראינו מדרמה ובעיקר האינטראקציה המעולה של ארי ולויד (כמה אומלל הוא נראה כשהוא ישב מתחת לבית של ארי) שעשתה לי את הפרק. (איתן גשם)


הסעודה האחרונה, הגרסה המצומצמת

5. \"זו אותה האהבה\".  היה משמח מאד לראות את אריק איינשטיין, מוני מושונוב וצבי שיסל שוב יחד, מריצים קטעים ומשחזרים רגעים גדולים מן העבר. היה נהדר לצפות בגורי אלפי מנחה את התכנית הזו (אין ראוי ממנו). היה כיף להבחין בחברות האמיתית שבין החבר\'ה האלה (במיוחד בין איינשטיין למושונוב שהכימיה שלהם יוצאת דופן), וכמובן, היה מעניין לראות את איינשטיין בהופעה פומבית נדירה. ובכל זאת, משהו צרם לי. אני לא מתכוון דווקא לזקנה שדומה שנותנת את אותותיה על החבורה (בעיקר על איינשטיין, ובמובן מסוים גם על שיסל. מוני איכשהו נראה לי תמיד אותו דבר), אלא לגילוי על הסיבה ל\"מיזם\" הזה. לאורך הצפיה לא הבנתי למה חשוב כל כך לדבר דווקא על \"כבלים\". זה היה סרט מוצלח למדי, אבל לא אגדי כמו \"לול\" ו\"שבלול\". רק בהמשך התבררה לי הסיבה האמיתית, והצטערתי לשמוע. מה לעשות, זה מאכזב לשמוע שאם יש משהו שגורם לאריק איינשטיין לצאת מהבית ולהתראיין מרצון לתכנית טלוויזיה זה לא משהו שמצוי בנימי נפשו כמו עזרה לקידום אמן צעיר ומוכשר או אפילו המונדיאל, אלא בסך הכל קידום מכירות של ה- DVD של הסרט. קשה לבוא בטענות לאיינשטיין, שהרי זכותו להופיע היכן שהוא רוצה, ועדיין, זה די מבאס לדעת שככה מתנהל העולם כיום. (איתן גשם)

1. הפופ-אפים של yes מסתירים את התוכן שמנויי yes משלמים תמורתו כסף רב. גם אביעד קידרון מקדיש פוסט.


צילום: אמנון שדה


בשולי הממיר

מבזק הופרדו בלידתם:

אחת סוכנת מסוכנת ורבת-יכולות בארגון רשע מתוחכם. השנייה פקידת-לשכה

(ד\"ר בנט מ\"בית הבובות\" וה\"מרגלת\" ענת קם)
(אסף רזון)


רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו
(editor@tve.co.il)

המסך המפוצל בטוויטר
המסך המפוצל בפייסבוק