האמת צריכה להיאמר. במרבית תקופת השידור המקורית של הסדרה "הכי גאים שיש", כשלתי במעקב האדוק שהבטחתי לה עם עלייתה לאויר, מעקב אשר נתתי לסדרת האם, "קוויר בעיר" הבריטית המקורית. לכן, ובעיקר בגלל שהחל משבוע הבא חוזרת "הכי גאים" לשידור בערוץ 3 בימי שבת, שמתי לי לדגל לצפות לפחות בארבעת הפרקים האחרונים של העונה הראשונה, וזאת על-מנת להתרענן ולהיזכר מה זה היה שכל-כך לא עניין אותי לעת פרקים מתקדמים.

את דפני, החברה השחורה של ג'סטין, לא ראינו מזה פרקים אחדים. עשה רושם שדמותה דהתה אל האופק ותפסה תפקיד משני ולא חשוב בעלילת הסדרה, שהמשיכה להקצין ולהקצין את הסצינה ההומוקלאבית בפיטסבורג בפרט ובמיתוס "הקהילה" בכלל. דווקא בגלל זה, בשידור החוזר של פרק סיום העונה הראשונה ששודר אתמול (שבת 8/6/01), בו חזרה דפני - הדמות היחידה שלא השתנתה מ"קוויר" המקורית ל"הכי גאים" האמריקנית - לגיחה קצרה אל מרקעינו, פתאום לקיתי בפלאשבק מעורר. או אז נזכרתי (או הוברק לי בעל כורחי) איפה בדיוק הסדרה הזאת, "הכי גאים שיש", איבדה את טעמה ולקחה פניה לא נכונה במקום שבו "קוויר בעיר" לנצח תיזכר כסדרת מופת.

הרי זהו מסלולו התבגרותם של הדמויות: סטיוארט (ברייאן) מקבל את צרת גיל השלושים ומחליט, באופן כזה או אחר, להתמסד עם וינס, שמשיג אותו לעת סיום. התבגרות אחרת וחשובה לא פחות היא של ניית'ן, אהה ג'סטין, שאמור היה להיות (לפי הגירסה המקורית) הטעם העיקרי בעלילה המבולגנת של "הכי גאים שיש", ואילו הוא - בדומה מאוד לדפני - תפס תפקיד משנה במלודרמה שעוסקת בזוגיות לסביות והומואים, סמים ומועדונים, ובעצם בהכל חוץ ממה שזה היה אמור להיות באמת - תהליך התבגרותו של הילד. שלא כמו בגירסה המקורית, כאן ג'סטין לא חותך ונוטש את האיידל שלו ברייאן, פורש כנפיים והופך לברייאן החדש בעצמו ובאופן הכי סופי שיש (כזה שחותם את הסדרה), אלא למעשה ממשיך להיסחב אחריו לאורך כל העלילה הלא מעניינת כשלעצמה, מחייה את דמותו המיותרת, ובשורה התחתונה לא ממלא את ייעודו. למרות שהסדרה מעולם, כך נדמה, לא התיימרה לתת מענה פוליטי מאולץ כזה או אחר לבעיות הומופוביה, רק בפרק האחרון של העונה הראשונה נזכרו הכותבים, שאעפס, יש כזה דבר, ואלה בראשו של ג'סטין תסכם את הנושא שהושמט עד-כה טוב מאוד.




הלכה למעשה, מפני שהגירסה האמריקנית החליטה למשוך את הסדרה אל מעבר לתכנון המקורי שלה - והדבר מורגש לכל הדעות - על העלילה היה לתפוס כיוונים טיפשיים, פשוטים וסתמיים, ובעצם כך לא לתת מענה לצד הפוליטי, שמסתבר כי בסופו של דבר כן היה עליה לתת לו מענה (ישיר או עקיף), וזאת לעומת הגירסה הבריטית, שהציגה, פתרה וחתמה. לדוגמא, סוגיית ההורים הלא-מקבלים של אמט (אלכסנדר), שהיתה בגירסה הבריטית בין הסצינות הנוגות ביותר שנצפו על המסך הקטן בעשור האחרון (סטיוארט יורה בראשה של האם, זוכרים?), ממנה התעלמו לחלוטין בגירסה האמריקנית, שכן סצינות מועדון נוצצות ורועשות לא הולכת טוב עם צרות מבית.

כך הפכה "הכי", מסדרה שאמורה להוביל טון מהפכני ואמירה נועזת וגאה, לסדרת פורנו תחת הגנת קיטלוג של פרה קדושה, שהאמירה ממנה והלאה. במקום בו "קוויר בעיר" סיימה בכבוד, המשיכו ב"הכי" למסיבות "עור" (Leather), ולצרות של סמים. סמים קשים, אם ממש רוצים להעניק עומק לעלילה.

ויש גם מי שבוחן עוד רובד



/ יובל נוימן

זהו, סדרת הדגל שבתורן של הכבלים נגמרת. אחרי 120 פרקים, שפל התחלתי וטרנד סופי ענק, הפכה "לחיי האהבה" לטלנובלה ההיסטרית השניה בגודלה וסגרה את עלילותיה בהפי אנד צפוי ובעיקר ממכר. כמעט בן רגע הפכו כל שחקני הסדרה (טוב, אז חוץ מיותם) לאגדת עריצים מהלכת שלא מפסיקה להופיע בכל מגזין, ירחון או סתם עיתון מקומי, מה שבעצם מרמז שהחבר'ה כבר בשיאם ומפה יש רק לרדת. האלמונים יחזרו להיות אלמונים וישכחו, שחקני התיאטרון יחזרו לבימות וחלקם יחפשו עצמם בפרסומות זוטרות ובקניונים עם מופעי זאטוטים וגם להורים. כן, כן.

ולמה הפסימיות? ובכן, לא מקנאה וגם לא מתיעוב טלנובלות, כי אם מניסיון העבר. נכון שלכל אחד מהכוכבים יש תוכניות מפה ועד הפקות אחרות, אבל אם נהייה טיפה מציאותיים - חבל להם על הזמן. מבט אל עבר שחקניה הדגולים של ההיסטריה הקודמת "לגעת באושר" יבהיר בדיוק למה. תהילה באה, תהילה חולפת. כוכבות מגיעה, התלהבות יורדת ואיתה באה ההתאיידות. ראו מקרה דן תורג'מן, שאף פעם לא היה כזה להיטון ובן רגע הפך מקשיש לחתיך הירואי. שניה אחר-כך נבלע לו בבלונדינית "סיטי טאוור". שרון דוראני לא הפסיקה לקשקש על ספר שהיא רוצה להוציא, קלטת לילדים ועוד כמה חלטורות במסווה אומנותי, כשבינתיים, הכל יושם רק על גבי העיתון. לא נרחיב על איריס "טיקים" ברנע שעלתה עם הצגת יחיד ליחידים, ונטע הבר שהתפוגגה לה. בקיצור, הרעיון מובן, תנו לזה מקסימום חודש.

מכאן התודה לאלי מרקו, וגם למיה, לכלנית ולספיר, לסמדר ולורדה אהובותינו ולמי שנשכחו (את שלומית, דורון, עמרם ואלכס עוד נראה פה ושם בתיאטרון ו/או בהופעות אורח בטלוויזיה), כאן זה נגמר. בכיף.



/ דניאל מרקוביץ'

התסריט של חברים כבר יצא מכלל שליטה. לא מובן לי איך פרט שהיה די חשוב, איך חבר טוב של רוס, נעלם ככה אל השכחה וחוזר 15 שנה לערך אחרי שהחבר'ה עזבו את התיכון. איך שמועה שאיש מחובבי חברים לא שמע אותה בחייו, איך התסריטאים החליטו ככה להכניס אל תוך המרקם הרגיש של הזמן-חלל את פיסת המידע ה"לא ממש חשובה" הזו. את הטענה הזו, לפני ששילחתי אותה אליכם, קוראים יקרים, שילחתי גם אל אנשים אחרים. התשובה הייתה חדגונית למדי: "בכל שאר הסדרות זה קורה, אז למה לא בחברים?" או לחלופין, "אנשים נעלמים אחרי התיכון. זה טבעי". ועדיין, אני לא מצליח להבין איך אף אחד לא טרח להזכיר לנו את הפרט הקטן הזה. ואיך אפילו צ'נדלר, החבר מתקופת הקולג' שנשאר, לא ידע על הפרט הזה. איך בכל סרט וידאו של משפחת גלר לא שמענו על "וויל קולבר" ואיך זה שמעולם לא שמענו שרייצ'ל היתה גבר בעברה. אבל כמובן, זה אני.



אני לא שונא את הסדרה, אני פשוט לא מוצא לנכון להשליך 22 וחצי דקות תמימות מחיי בשביל הסדרה הזו, שאכזבה אותי כל כך. אהבה לפעמים נגמרת, ואין מה לעשות לגבי זה.

אבל כשאני מחליט להשליך אל תהומות הנשייה את 22 הדקות האלו, לפעמים קורה שאני לא מתאכזב. דווקא בפרק הזה כן התאכזבתי. המשחק עצמו של בראד פיט פשוט לא היה טוב, ואם היו שמים לו את המיקרופון ליד הראש היה אפשר לשמוע את גלגלי השיניים החורקים שם, מנסים להזכיר למר פיט את השורות שלו. שלא תבינו אותי לא נכון, בראד שחקן מצויין. אבל הוא לא היה בפרק ההוא. וחבל, כי יש לו פוטנציאל.

הפרק היה ממוצע מינוס. מינוס גדול מאוד. חברים כבר לא מצחיקה כמו פעם, וחוץ מהברקות שעדיין שייכות לפעמים לצ'נדלר, הנשוי המעוקר, הייתי יכול להישבע שזה סדרת הדרמה עטורת השבחים "איתמר הולך על קירות".



ערוץ 3 החל לשדר פרומואים המבשרים על עוד שידור של מערכוני שלישיית "מה קשור", שהופקו ושודרו במיוחד ביום העצמאות. המערכונים היו סבבה בהחלט, אבל נשאלת השאלה, למה לא להפיק להם סדרה משלהם אלא להמשיך להלאות אותנו בחתיכה חד-פעמית?

הרבה דיבורים (רשמיים יותר ורשמיים פחות) יש על כך, שתוכנית הלילה של גבי גזית "אינה מאוזנת פוליטית" (וזה בלשון המעטה, על החמ"ל לציין), ואילו כעת, כשדנה וייס מגישה אותה, אנחנו נדרשים לסוגייה מפריעה לא פחות: הבחורה פאקינג מגמגמת בכל ערב מחדש, עד כדי רצון לסטור לה שתצא מזה! אי אפשר להכניס איזה יונית לוי במקומה?

שמתם לב להלצות שהריץ הסופר אתגר קרת כשהתראיין בתוכניתו של אלי יצפאן? אין מה להגיד, יש על הבחור.

)