הפילוסופיה האבודה

לחלק הקודם של המאמר

הפילוסופיה בסדרה באה לידי ביטוי בכמה רמות. ניתן לראות את קו ההפרדה הברור בין המסרים מהפילוסופיה המערבית לעומת המסרים מפילוסופית המזרח. יתרה מכן ניתן לראות מסרים חזקים מהעולם הדתי והמיתולוגי. בין המוטיבים ניתן למצוא הירוגליפים שחוזרים ושבים ותרגומם הוא \'the under world\'  בנוסף לתבליטים מצריים בסגנון הפרעונים המציגים את  האל Anubis\"\" הקשור לממות ולחיים אחרי המוות.. יוצרי הסדרה .הודיעו כי שם נוסף לתמרת עשן הלא מוסברת הוא \"\"Cerberus, הכלב בעל שלושת הראשים ששמר על שערי הגיהנום, הפסל בעל ארבעת האצבעות הוא פסל של האל המצרי \"Taweret\" המגן על נשים בהריון ועל לידה. אותו פסל נהרס בשלב נסוים וישנה תאוריה שבגלל הריסתה הנשים באי אינם מסוגלות לשמור על הריונם.

אך הדרך בה הסדרה \"עושה פילוסופיה\" היא על ידי הצגת מיקרוקוסמוס חברתי שעסוק בשאלות מפתח של הפילוסופיה (המערבית והמזרחית). את העיסוק הזה הסדרה מציגה דרך העלילה, דרך שמות הדמויות וההקשרים ביניהם ודרך ההתפתחות ה\"פסיכולוגית\" של הדמויות - מפסיכולוגיה לפילוסופיה

דרך העלילה

העלילה של הסדרה מקדמת הרבה מהפילוסופיה שהיא מציעה. ניתן לתמצת חלק מפילוסופיה זו במסרים הבאים:

בנימין ויעקב - בנג\'מין ליינוס וג\'ייקוב הם מהדמויות המסתוריות ביותר באי. כשהצופים נחשפים לראשונה לבן הוא טוען ששמו הנרי גייל ושהוא הגיע לאי בתאונת כדור פורח. ב\"הקוסם מארץ עוץ\", שם דודה של דורותי הוא הנרי גייל. אותו דוד הוא הוא הקוסם מארץ עוץ שהגיע לעוץ בכדור פורח וכך גם עוזב אותה. שם משפחתו של בן, ליינוס, לפי אחת המסורות, הוא שם בנו של האל היווני אפולו, אשר הרג בטעות את בנו בתחרות.

לג\'ייקוב מיוחס לרוב התואר \"הוא\". מעט מאוד ידוע על טבעו, מטרותיו וסוגו של ג\'ייקוב. הדברים שידועים לנו עליו: הוא מנהיגם של ה\"אחרים\", אך לא וודאי אילו אחרים, כי מסתמן שיש כמה קבוצות; בדומה לריצארד הוא אינו מזדקן; הוא מסוגל לצאת מהאי והוא הלך לפגוש חלק מתושבי האי הנוכחיים בשלבים מוקדמים יותר של חייהם והשפיע על הפיכתם לאנשים שהינם; הוא מייצג צד אחד של הדיכוטומיה של היין ויאנג, טוב ורע. יש לו אויב (Nemesis), שהינו הצד משלים, הצד שנתפש כצד ה\"רע\", על אף שלא ברור אם קיים דבר כזה -  טוב ורע בעולם ה\"אבודים\". אנו מקבלים תחושה מאוד חזקה של מסתוריות כמעט דתית בכל הנוגע אליו. ידוע לנו שיש לו רשימה של אנשים ראויים; בני אדם שחוטאים בחטאים האנושיים, פחד, כעס, חולשה וכו\' אינם ראויים להיכנס לרשימה שלו ועל כן אינם זכאים להפוך לחלק מקבוצת \"האחרים\". באחד הפרקים רואים תהליך שנדמה כשטיפת מוח דמוי \"התפוז המכני\", בו רץ על המרקע הכיתוב \"\"God Will Love You as he Loved Jacob כמטרה להעביר את המסר שג\'ייקוב ייחודי, שלם מבחינה מטאפיזית. כידוע, בתורה, בנימין היה הבן האהוב על יעקב.



דרך ההתפתחות ה\"פסיכולוגית\" של הדמויות - מהפסיכולוגיה לפילוסופיה

הבעיה הפסיכולוגית הבסיסית והראשונית בסדרה המגרה את חושינו כצופים, ומאתגרת את \"בריאותם הנפשית\" של הניצולים, היא כיצד קבוצה של אנשים זרים מתמודדים, כיחידים וכקבוצה, כנגד מצב הנתון של להיות נטוש באי בודד.

תחילה מדובר על ההתמודדות ה\"נורמטיבית\" (עד כמה שניתן לטעון שסיטואציה כזו היא בגדר הנורמה). מבררים מי נשאר בחיים, מי פצוע, מה אבד, מה נשאר, היכן ישנים, כיצד משיגים מזון ועוד.
עד מהרה מובן, שעל אף החשיבות של ההתמודדות הפסיכולוגית של בני אדם בסיטואציה כזו, הקלפים בסדרה נטרפים שוב ושוב כך שעד שהגיבורים מסתגלים למצב מסוים, המצב לחלוטין משתנה ובעצם יוצר צורך בקפיצה בין הפסיכולוגיה לפילוסופיה, במיוחד לאפיסטמולוגיה. המצב הזה לא חל רק על הניצולים אלא גם על הצופים העוקבים אחרי מעלליהם ומנסים להבין את ההתרחשויות.

השאלה עוברת מ\"איך אני יכול להתמודד?\" ל\"איך אני יכול לדעת?\". ההתפתחות הפסיכולוגית של הדמויות בסדרה היא בעצם התפתחות בחקירה הפילוסופית שלהם את העולם, במיוחד כאשר העולם עבורם אינו אותו עולם שהכירו.

הדוגמא הטובה ביותר להמחיש את המעבר מהפסיכולוגי לפילוסופי הוא הכנסת הקוד למחשב כל 108 דקות. ג\'ק, המייצג את הרציונליזם בביטויו המובהק ביותר, שואל את דזמונד:
\"Did you ever think that maybe they put you down here to push a button every 100 minutes just to see if you would?!\" (Season Two, the Orientation).

ואכן כמה פרקים אחר כך, לוק נתקל בסרט הדרכה בו מוסבר שהלחיצה על הכפתור הוא חלק מניסוי, הבא לבחון, על ידי תצפיות של 24 שעות אחר האנשים הלוחצים על הכפתור, כיצד אותם אנשים מתנהגים כשהם משוכנעים שהמטרה שלהם היא מטרה עילאית של \"הצלת העולם\". עד כאן אנחנו עמוק בתוך החקירה הפסיכולוגיסטית.
אך מהר מאוד מבינים ששוב החבילה נטרפה, ובעצם לא ברור מי צופה במי ואת מי בוחנים.

השאלה הופכת מפסיכולוגית לפילוסופית: באי בו חוקי הזמן והמרחב המוכרים אינם חלים, שקיימים בו דברים שאינם מתקבלים על הדעת מבחינה רציונלית, שישנם מספר קבוצות של תושבים המשקרים באופן תמידי, אך על פניו על דברים שרירותיים לחלוטין - סוגיית ההתמודדות עם המצב תופסת מקום פחות חשוב מסוגיית היכולת לדעת. השאלה האפיסטמולגית בסדרה היא כיצד רוכשים ידיעה?

יחד עם גיבורי הסדרה, גם הצופים מתחבטים בשאלה זו ומנסים להבין אילו כלים מתודיים וקוהרנטיים יש לנו על מנת להגיע לתשובות אמיתיות. הצגת הסדרה ללא חוקיות זמן ליניארית היא אחת הדרכים שהיוצרים השתמשו על מנת למנוע ידיעה. כל משחק המעבר בזמן יוצר מצב בו נחשף לנו, תחילה רק כצופים, אך אחר כך גם לגיבורים במעברם בזמן, עוד טפח. בדרך זו מתגלים גם השקרים, ניסיונות ההטעיה, והדמויות שכל מטרתם היא להרחיק את כל שאר הקבוצה מהאמת.
כאשר משחקי הזמן מסתיימים, הקבוצות באי מתערבבות, יחסי הנאמנות שלהם משתנים והשקרנים מגלים את עצמם כשקרנים, דבר שמבלבל עוד יותר את הדמויות והצופים ומקשה להפריד את האמת מהשקרי, לקבוע דרכים מהימנות יותר שיובילו לידיעה.

אם מסתכלים על עניין רכישת הידע מפרספקטיבת הצופים, הם מנסים לרכוש ידיעה על ידי ניתוח מדוקדק של כל הפרטים (וישנם הרבה פרטים) שההפקה זורעת הן בסדרה והן בכל המדיות האינטראקטיביות הקשורות לסדרה. התנועה לקידום המידע החופשי הייתה גאה במאמץ של מעריצי הסדרה לשתף אחד את השני בכל גילוי וגילוי, כל ספר שנקרא, כל ציור התלוי על הקיר, כל דגם של מכונית ועוד, עובר ניתוח מדוקדק בניסיון למצאו את הקשר בין אותו פרט לגילוי סודה של הסדרה. זה נעשה תוך מחשבה שאולי כיחידים לא נצליח לפצח את הסודות בסדרה, אך כקבוצה אולי כן נצליח.

שיתוף המידע ככלי לרכישת ידע, יצר מצב מצחיק. הקהל \"האבוד\" בתוך רזי הסדרה, הצופה בגיבורי הסדרה ה\"אבודים\", נצפים בעצמם על ידי יוצרי הסדרה שגם הם לעיתים הולכים לאיבוד במבול הפרטים, הרמזים, הזמנים ועוד.

דוגמא מובהקת לכך היא שבעונה השניה, כאשר התגלה הבונקר בו כל פריט נבחר במיוחד משנות ה-70, מכונת הכביסה והמייבש היו דגמים משנות ה-2000. כאשר הצופים עלו על זה, מבול של תיאוריות שטף את הרשת על בסיס פרט שולי זה. יוצרי הסדרה התוודו במסיבת עיתונאים, שהדגמים שהם בחרו נראו להם \"רטרו\", כביכול משנות ה-70, והם לא חשבו שהצופים ייחסו לכך חשיבות. אך מכיוון שהתיאוריות הרחיקו לכת, הפרק הבא שצולם הכיל את השאלה אודות המכונות על ידי הדמויות בסדרה. ליבי שאלה את הוגו אם המכונה והמייבש לא נראים לו חדשים בהרבה משאר החפצים ואם זה לא גורם לו לתהות לגבי טיבו של הבונקר.

ניתן לסכם ולומר, שתוך ניסיון לרכוש ידיעה, הגיבורים \"האבודים\" נצפים על ידי הצופים ה\"אבודים\" אשר נצפים על ידי היוצרים שלעיתים גם \"אבודים\". וכך תהליך רכישת הידע בסדרה נוצר מתוך מצב ראשוני של אבידות.

לחלק הבא של המאמר