"באפי" היא סידרה אמריקאית. על ערפדים, שדים, גורל, התבגרות, בחורים בריטיים וכל דבר אחר בעולם, אבל המעטפת של הכל היא האמריקאיות. כזו שרואים בסרטי הוליווד, בסדרות זוכות אמי, אצל ג`יי לנו, כזו שבאה לידי ביטוי במאורעות תחילת השנה הזו. ואם מישהו צריך הוכחה, אז הפרק הזה הוא הדוגמא המושלמת. יש מילה שבד"כ קולעת ללב התופעה הזו: "קיטש".

בפרק זה גילינו את ה"סוד" של טארה, מה שהיה אמור להסביר לנו דברים שתהינו לגביהם עוד מהעונה הרביעית, לגעת בענן המסתורין שאפף את טארה, להפוך אותה ל"מרכז העניינים" ולהקנות לה משמעויות חדשות. מישהו מוכן להסביר למה שום דבר מזה לא קרה?
כל התהיות, כל המסתורין שבנו סביבה ברסטלס, והכל בשביל לפתור את זה ככה? היא חושבת שהיא שדה, אופס, היא לא?! כל הפרק מוביל לנקודה אחת מסוימת ומעניינת, וזו זו? הייתי כותב "אכזבה", אבל היא לא מילה מספיק גדולה.

אמנם אי אפשר להגיד שלפרק עצמו יש פוטנציאל לא ממומש, אבל בהחלט יש כאן פספוס גדול של הדמות של טארה. היא נכנסה לסדרה בתור "החברה של...", עם מסתורין ורמזים שהיא כ"כ הרבה מעבר לזה. אז מה קיבלנו בסוף? תלות גדולה יותר, הוכחה ניצחת שמערכת היחסים עם ווילו מגדירה אותה כרגע.

ובכל זאת, אם מצליחים להתעלם מהפיל הגדול הזה, מגלים פרק חביב בסגנון שמזכיר קצת טעם ישן נושן. יש לו מבנה טוב, קישורים טובים וזה לא מפתיע בהתחשב בעובדה שהוא נכתב ובויים ע"י ג`וס.

הפרק לכשעצמו מובן ביותר. בלי פרשנות, בלי תיאוריות, בלי יותר מדי משמעויות נסתרות. בהתחלה, אנו רואים בדיוק עד כמה טארה לא שייכת לחבורה. זו גם הרגשה של טארה עצמה ("I just never feel helpful", הגמגום הקבוע), וגם ההרגשה של החבורה. הם מסתכלים עליה מוזר, לא מבינים אותה, אף אחד לא זוכר את יום ההולדת שלה, לא יודעים מה לקנות לה מתנה, כל עניין המסיבה הוא מטרד, והמילה היחידה שמגדירה אותה בעיניהם היא "Nice". ודווקא אחרי שהיא מטילה עליהם כישוף שכמעט הורג את כולם, והם מגלים את זה, היינו מצפים לניכור מוחלט. אבל להפך - הם באים לקראתה בסצינה מאוד הרואית-אך-חביבה. "אנחנו המשפחה שלה", והפריים לוכד את כולם ביחד, כמו מעין פירמידה מובנית ומגובשת. וכל זה בניגוד למשפחה האמיתית שלה, שכלפיהם אנחנו מרגישים כעס ותיעוב, החל מחוסר השמחה של טארה לראות אותם, דרך החיבוק המאולץ וה-"Yes sir", וכלה במעשיה המפוברקת שהם מספרים לנשות המשפחה בכדי לשלוט בהן.

הרעיון הבולט כאן הוא המשפחה ה"אמיתית" מול האלטרנטיבית, קשרי הדם מול קשרי הנפש, מה שמתחבר גם עם עניין דון ובאפי. הן לא אחיות, אבל הן כן. "I think I have to take care of her" אומרת באפי, ומיד מוסיפה "I want to". (וכדאי לזכור את המשפט הזה).



בסוף הפרק כולם חוגגים עם טארה את יום הולדתה (בברונז! כבר כמה זמן לא הסתיים פרק בריקודים בברונז? יותר מדי), כולם שמחים ומאושרים, ווילו מזמינה את טארה לרקוד, הן מחליפות מחמאות ומילות אהבה, טארה מתגברת על הגמגום והן מרחפות באוויר (מטאפורה לקסם שמאפיין את מערכת היחסים שלהן ולנשיקה חד מינית שאי אפשר להראות) כשברקע מתנגן לו שיר אהבה רומנטי. לא קיטשי?

הפרק נפתח בצילום החתולה, מיס קיטי, משחקת עם כדור צמר. מזכיר משהו? מתחבר עם סצינה מסוימת אחרת? זוכרים מה אמרו עליה שם? שעוד לא מצאו לה שם, שהיא עוד תגדל... כמובן שהיא מסמלת כאן את מערכת היחסים של שתיהן, את התוצר המשותף.



סנדי, הערפדית שריילי פוגש בבר של ווילי (שמסתבר שהוא מגיע אליו לילה אחר לילה), הפכה לערפדית בפרק "דופלגאנגלנד" ע"י ווילו (הערפדית).

שימו לב להיפוך המינים ביחסי באפי-ריילי: היא חוזרת מהעבודה, הוא מחכה לה בבית, "Honey, I`m home". הוא תומך, מנסה לעזור והיא לא חושבת שהוא יבין. ברור כבר שהיחסים ביניהם סובבים סביבה, שלא כמו בעונה הקודמת.

באפי משווה את "החיה" לקורדיליה (!), ויתרעמו צופי "אנג`ל"...

החבורה שותה אלכוהול בברונז, למרות שחוץ מג`יילס אף אחד עוד לא בגיל החוקי (21 בארה"ב).