"והשבוע נקרין את "האיש החלול" סרט מדע בדיוני בכיכובו של קוין בייקון והמועמדת לפרס האוסקר, אליזבת שו, מייד לאחריו תוקרן הקומדיה "לפגוש את ההורים" ואל תשכחו את "איזה מין שוטרת" שהוא סרט השבוע שלנו בשבוע הבא".

לא, אל תרוצו למקלטי הטלוויזיה או למכשירי הוידיאו, מכיוון שציטוט כזה יכול להישמע אך ורק במדינות העולם החופשי. מדינות בהם הערוצים מבינים את משמעות המילה תחרות.

נראה לי לאחרונה כי הכבלים והלוויין התעייפו מן התחרות הסמויה, אך הלא קיימת בעצם, ביניהם. אין כבר סרטים טובים או מרעישים שבשבילם כדאי לא לעזוב את הבית. וערוצי הסרטים השונים הם מזמן לא אופציה לבילוי משפחתי, זוגי, או יחיד ועל כן אין פלא שספריות הוידיאו בארץ זוכות להצלחה מחודשת (לאחר נפילה אטומית כשהחלו שידורי הכבלים לפני כמעט עשור).

עברתי על לוחות השידורים המשמימים של ערוצי הסרטים וחיפשתי נואשות סרט חדש לכתוב עליו, לא מצאתי, פסיק, נקודה, שלושה סימני קריאה.

שאלתי את עצמי, למה? הרי בכל שנה, רק בארצות הברית, מפיקים בקירוב 600 סרטים המופצים בבתי הקולנוע, רק כ- 250 מהם מגיעים אלינו לאקרנים, איפה עוד 350?!
מדוע הכבלים והלוויין מתעקשים לשדר לנו סרטים ישנים? מעבר מעמיק על הסרטים המוקרנים השבוע מגלה כי הסרטים הכי חדשים שמוקרנים בפריים טיים השבוע הם משנת 1999, 1998, ומטה, איפה הסרטים של 2000, ומה עם 2001 שמסתיימת לה בעוד חודשיים. אז נכון שיהיו כאלה שינברו בציציות וימצאו שתי הפקות שהופקו בשנת 2000 אבל אלו הם סרטים זוג ז` שהופקו במיוחד לוידיאו או סרטי טלוויזיה.

גם הכבלים וגם הלוויין ניסו עד לאחרונה לתת לנו סרטים טובים וייחודיים לפחות בסוף השבוע, אבל גם זה נגוז לו. אומנם YES 2 מקרין את "העולם אינו מספיק" אבל זה בהחלט לא מספיק. ערוץ 4 החליט שהאטרקציה שלו ליום שישי תהיה שידורה המלא של הסדרה "חולית" ואני אשמח לשמוע אם היה אדם אחד במדינה הזאת שישב וראה את כל חמש השעות, I Don`t Think So. ביום שבת מקרין הערוץ את "אשת הכומר" עם דנזל וושינגטון וויטני יוסטון שהיתרון היחידי בו שהוא תרופה בדוקה ומוכרת על ידי קופת חולים לאלו שסובלים מנדודי שינה. הערוץ הראשון חזר לשטאנץ של שידור סרטים ישנים, גם אם הם טובים כמו "הציפורים" של היצ`קוק או "אני והחבר`ה". כל השאר פשוט יבש כמו המדבר.




חשבתי לעצמי "אולי זהו מנהגו של עולם?" והחלטתי לשוטט קצת לראות את המתחרים האמיתיים של ערוצי הסרטים, הערוצים האמריקאים. רבותיי וגבירותיי, אין פלא שאמריקה היא המדינה הגדולה בעולם ומלכת הקולנוע, ניסיתי להשוות רק בין שני ערוצים שם ותאמינו לי שיש שם תחרות רצינית ביותר. ראשית, הסרטים הרבה יותר חדשים, בני חצי שנה או מקסימום שנה. סרטים שאצלנו רק מתחילים לנשנש את מדור ההום סינמה מוקרנים שם בפני כל החפץ.

ערוץ HBO מתהדר השבוע בסרטים "האיש החלול", "ביג מאמא", "לוזר", "לפגוש את ההורים", "אני עצמי ואיירין" ו"איזה מין שוטרת" כל אלו מוקרנים בין הפרקים החדשים של "הסופרנוס", "סקס והעיר הגדולה" ו"אוז". ועל כן HBO נכנס בהחלט לקטגורית הערוצים של we’re not worthy . כרגע ערוץ דומה לזה הוא בגדר חלום רחוק מאוד מבחינתי.

ערוץ סרטים מתחרה, הנקרה CINEMAX מקרין השבוע, בין היתר, את: "אומנות הלחימה" עם ווסלי סנייפס, "הכוכב האדום" עם ואל קילמר, ""הסערה המושלמת", "אמריקן פסיכו", "28 ימים" אף הוא עם סנדרה בולוק ו"אקס מן" בצהרים לילדים.

ניסיתי לחשוב על הסיבות מדוע ערוצים כאלה לא יכולים להיות גם בארץ והגעתי לתשובה אליה הגיע ביבי לפני זמן מה. "הם מ פ ח ד י ם !"

עכשיו נשאלת השאלה מי זה הם. אני מניח שאלו בעלי הזכויות על הסרטים, ראשי בתי הקולנוע, ראשי ספריות הוידיאו וכו`. תמיד הייתה מלחמה בין המסך הגדול לקטן, בשנות החמישים כשהטלוויזיה נכנסה עמוק לבתי האמריקאים, חיפשו האולפנים הגדולים דרכים חדשות להביא את הקהל לאולמות, ככה זכינו לגרסאות סינמסקופ, סרטים תלת מימדיים וסרטים אפיים עתירי תקציב.

כשהחל הערוץ הראשון לשדר בארץ, בשלהי שנות השישים (כן, יש לנו טלוויזיה רק 40 שנה) בעלי בתי הקולנוע נכנסו לפאניקה דומה. אז נחתם הסכם בין הערוץ הראשון לבין איגוד בעלי בתי הקולנוע. אפשר לקרוא להסכם הזה הסכם התיישנות ובו מתחייב הערוץ הראשון להקרין סרטים שגילם עולה על חמש שנים. אגב, שימו לב שהערוץ הראשון עדיין עומד בהסכם הזה ולא תמצאו שם סרטים חדשים כמעט לעולם.

כשהוידיאו נכנס, שוב קמה צעקתם של בעלי בתי הקולנוע, וגם שם, בהתחלה, היה הסכם שמוציאים לוידיאו רק סרטים בני שנה או קצת יותר ואכן בתחילת הדרך זכו צופי הוידיאו לראות המון קלאסיקות.

מי שזוכר, בשלב מסוים הייתה האונייה אודליה, ששידרה לבתינו מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל ואז היא שדרה סרטים חדשים יחסית, לאותה תקופה, היא שידרה סרטים קנויים ללא תרגום, כמובן שמייד קמה צעקה והאונייה נאלצה לעזוב את מימי הים התיכון לאחר איומים במשפטים ושיבוש המשגרים שלה.

אולם בעלי בתי הקולנוע גילו כי מלחמתם היא מלחמת דון קישוט בתחנות רוח. העולם מתקדם, פתאום אנחנו יכולים לקנות קלטות בארצות הברית ולראות אותן כאן, אותו דבר לגבי ה- DVD ושלא לדבר על האינטרנט בו ניתן היום להוריד סרטים מלאים בקלות יחסית.

הנישה החדשה של בעלי זכויות הסרטים היא ה"הום סינמה", החברות משחררות במקביל, פחות או יותר, ליציאת הסרט בוידיאו את הסרט גם להום סינמה, פאי פר ויו, אעלק. הנתונים אומרים כי המיזם הזה הוא הצלחה כלכלית מטורפת וכי אנשים ישלמו אלפי ומאות אלפי שקלים בכדי לצפות בסרט פורנו שנעשה במאתיים שקל או פחות.
הום סינמה שיחררו נתונים פעם כי הסרט המוזמן ביותר, למעלה מ- 80,000 הזמנות היה "שוטרת קטלנית 2", מותחן ארוטי, מן הסתם, על שוטרת שתופסת את הפושעים, שכולם בלונדינים שריריים, ומוציאה מהן הודאות תוך שהיא קושרת אותם למיטה (פנטזיה גברית מספר 2), לבושה במדי שוטרת (פנטזיה גברית מספר 8 אחרי רופאה ומורה) מתיישבת עליהם עירומה וצועקת "הייתם ילדים רעים" תוך שהיא צובטת להם את הפטמה.

מה שמותיר אותנו, האנשים הרגילים, שכל מה שביקשו הוא שמתוך 17 ערוצי הסרטים השונים, יהיה איזשהו ערוץ שלא ישדר, שוב ושוב ושוב את "טיטניק", "לתפוס את הכלה", ו"בולוורת", אלא ערוץ שיחליט שהוא באמת מנסה למשוך אליו קהל וישדר סרטים טובים, חדשים ומעניינים.

לצערי נכון לכתיבת שורות אלו, אין ערוץ כזה.