הממיר 22/11/09

10. \"סאות\'פארק\", עונה 11, פרק 11. רק ב\"סאות\' פארק\" משפט כמו \"בואו קודם נהרוג אותם ואז נאנוס אותם, ונשתמש בדם לסיכוך\" יכול להיאמר ברצינות שכזו ועדיין להיות כל כך, כל כך מצחיק. לביקורת המלאה. הפרק הסוגר את הטרילוגיה ישודר הערב (ראשון) בביפ.



9. \"מד מן\", עונה 3, פרק 1. בניגוד לפרק הפתיחה של העונה הקודמת שאילץ אותנו הצופים לגרד בראש בניסיון להבין מה לעזאזל קרה מאז שהסתיימה העונה הראשונה ומה בדיוק מתרחש, הפרמיירה של העונה השלישית שמה דגש יותר על התקדמות של דברים שכבר ידענו שקרו (ההריון של בטי, ההשתלטות של הבריטים) והתמקדה יותר בלימוד הדמויות ופיתוח העלילה. במהלך הפרק למדנו עוד קצת על עברו של דון והנסיבות הטראגיות של לידתו וילדותו, ראינו את התסכול של פיט שחיכה זמן רב לקידום רק כדי לראות עצמו מתחרה על התפקיד מול קני שנוא נפשו, למדנו שג\'ואן ורוג\'ר התחתנו (כל אחד עם בן/בת הזוג שלו/ה), ראינו שדון ובטי מנסים לשדר שוב חיי נישואין כרגיל, וגילינו שליין פרייס הבריטי הפך לדמות חשובה במשרד. מבחינה עלילתית הדגש היה על הנסיעה של דון וסאל – שני אנשים שונים שכל אחד מהם משדר פסאדה של \"חיי נישואין תקינים\" ובפועל מחפשים ריגושים אחרים, כל אחד בדרכו: דון עם דיילת (שדומה לבטי באופן חשוד ומעניין) וסאל עם נער המעלית. הגילוי של דון על הנטיות של סאל (שנתפס ממש \"עם המכנסיים למטה\") הוביל לסצינה הנפלאה במטוס שבה דון מעביר לסאל (שמשוכנע שדון עומד לגעור בו) מסר עקיף די נבון באמצעות מטאפורה מעולם הפרסום אשר הראתה שוב עד כמה דון יכול להיות פתוח ואמפטי יחסית לתקופה בה הוא חי (בדומה ליחס שלו כלפי פגי). בהחלט התפתחויות מעניינות ועשויות היטב. (איתן גשם)

8.5. \"לגדול בלי בושה\", עונה 5, פרק 16 (סוף העונה). העונה הזו החלה בקול ענות חלושה, אבל הלכה והשתפרה מרגע לרגע וגם הפרק הזה בסה\"כ לא אכזב, אם כי לא תמיד היה עקבי ברמתו. אהבתי את הרעיון הבסיסי לפיו מוניקה מסרבת להתפנות ללידה כל עוד פרנק לא שם, ולמרות שאובדן ההכרה של פרנק ובעיקר העיתוי שלו היה מאולץ, הוא הוליד דרמה טובה ומעניינת. קצת פחות אהבתי את ה\"עימות\" של פרנק ושל איאן בתחילת הפרק שהרגיש כפוי לצורך העלילה, למרות שהוא היה די מתבקש לאור העובדה שאיאן אינו הבן האמיתי שלו ועקב נטיותיו המיניות. החלום של פרנק היה די משעשע, ואף שההתעוררות שלו והתזמון שלה היו צפויים וההמשך היה מעט קיטשי מדי, העסק הצליח לרגש. העלילה של קייטי ש\"נחטפת\" ע\"י הנערה שחרמנה קשות את קארל הדביל התחילה מעט חלש, אבל הלכה והשתפרה ונהייתה מעניינת כשהמקגוויירים נכנסו אליה, והיה מעניין לראות כיצד אותו סיפור שימש ככרטיס הכניסה של קלי למשפחה (יחד עם ההריון, כמובן), ולמרות שאני פחות אוהב את הדמות של שיין, בסה\"כ הסיפור עבד לא רע בכלל. מצאה חן בעיני במיוחד הדרך שבה העלילות השתלבו הפעם האחת בשניה, ומרבית הדמויות המשניות קיבלו הזדמנות לתרום את חלקן לקידום העלילה. סיום הפרק, עם הגרסה של פרנק סינטרה-גאלאגר ל- \"I Did It My Way\", היה מושלם וסיפק את אווירת \"פרק סיום העונה\" המתבקשת. Partyyyyyy!!! (איתן גשם)

8. ב\"מרימים את הרף\" (מינוס משחק המילים ל-bar), הסדרה החדשה של סטיבן בוצ\'קו, מערכת הצדק של ניו יורק מיוצגת באמצעות שתי קבוצות חשובות ונפרדות: הסנגורים הציבוריים שמגנים על חסרי היכולת והתובעים המחוזיים שבגלוי מנסים \"לנקנק\" אותם אבל מאחורי הקלעים יש להם אינטרסים אחרים, זהו סיפורם. ברבות השנים היו לנו הרבה – ואולי יותר מדי – סדרות על עורכי דין; אם חשבתי שב\"מרימים את הרף\" נחווה את אותם אובג\'קשנס, הגרלות שופטים ועסקות טיעון, לא טעיתי בהרבה, אבל ההפתעה היתה ש\"מרימים את הרף\" היא למעשה סדרה נחמדה פלוס עם כמה טוויסטים שובבים שקיבלנו במהלכה. בין התובעים המחוזיים המעונבים והמהוקצעים גם ג\'יי. אוגוסט ריצ\'רדס (גאן, \"אנג\'ל\") שכנראה הגיע להסדר קבע לגבי השתלת ההשכלה המשפטית במוחו תמורת שירות הציבור במשך כמה נצחים. (מיס קיטי פנטסטיקו)

7. קייל  XY, עונה 3, פרק 1. בשעה טובה ומוצלחת HOT החליטה סוף-סוף לשדר את העונה השלישית (ולהיפטר ממנה כמה שיותר מהר בשידור יומי מרגיז). קייל היא סדרת נעורים מענגת בשילוב של סדרת מד\"ב די גרועה, ופרק פתיחת העונה מראה את שני הצדדים: הרומן הרומנטי (ציון 9) - דקלן המיוסר ולורי שעדיין מתלבטת; ג\'סי כנראה הולכת להסתבך רגשית, פעם נוספת, עם הנבל החדש בשכונה; ג\'וש ואנדי נלחמים כל הלילה כנגד הקלישאה, רק כדי להיכנע לפנות בוקר; ואמנדה? היא ממשיכה בתפקיד היפיפיה הנמה. העלילה ממשיכה מאותה דקה בה הסתיימה העונה הקודמת, אבל יש הרגשה שהדמויות התבגרו נפשית (נשף הסיום הוא מוטיב התבגרות ידוע בטלוויזיה האמריקאית). פסטיבל גיבורי העל (ציון 5) - הרעים יודעים הכל, נמצאים בכל מקום, ובכלל הם הרי אוסף של מוחות על. אז למה הם פונים לקייל בצורה כל כך אלימה ומטומטמת? הם לא יודעים שמספיק לבקש ממנו יפה או לעורר את הסקרנות שלו? מה זה השימוש המופרז של קייל וג\'סי בכוחות העל שלהם? הרי רק לפני כמה ימים (כרונולוגית) הם למדו שהם צריכים להישמר ולא לנצל את הכוחות כי זה עלול לגרום להם לנזקים בלתי הפיכים. קו העלילה הזה עשוי ברמה של קומיקס נמוך בצורה לא אמינה שקשה לי להתחבר אליה. בשורה התחתונה המסרים של התכנית מאוד שמרניים: תעזבי את החבר, הזאב הרע יתפוס אותך; תהיי ילדה רעה, אמא שלך תנטוש אותך. תשמע בקול ההורים, החברה שלך תיתן לך. ועם כל הביקורת, אני מחכה לפרקים הבאים. (רכזת תרבות)

6.5. \"בית הבובות\", עונה 1, פרק 5. הנה דוגמא נוספת לרעיון טוב שהביצוע שלו קצת התפקשש בדרך. מאד מצא חן בעיני הסיפור הבסיסי של הפרק על חברי הכת, שיצר הקבלה יפה בינם לבין ה\"בובות\" בכך שהזהות שלהם נמחקת לחלוטין. גם המטאפורה על ה\"עוורון\" הייתה מתבקשת (גם אם שקופה קצת), והדמות שאקו לבשה הפעם הייתה יחסית מעניינת. הבעיה הייתה שכאשר נחשפה הזהות שלה והראיה חזרה אליה הסיפור הידרדר למחוזות צפויים יחסית ולא היה מעניין, מלבד הגילוי על כך שדומיניק ולא בויד (כפי שהוטעינו לחשוב בצורה חכמה) הוא זה שהציל את אקו. אבל למה הוא הציל אותה אם הוא חושב שהיא ה\"אלפא\" הבאה? ולמה הוא בכל זאת השאיר אותה שם? לא ברור. מה שכן היה ברור ומעניין היה הדיאלוג המשובח בין אדל לדומיניק שחשף את הפן האימהי של אדל שמסרבת לשמוע ביקורת על אקו. לא אהבתי את העלילה של הסוכן בלארד ובמיוחד לא את הקטע עם מלי ש\"הכינה לו פסטה\" ונכנסה לבקר את פול כאילו שהוא עובד ב\"דנדר-מיפלין\" או משהו (הוא עובד ב- FBI, למען השם!). אמנם הקטע שבו פול ראה את אקו בטלוויזיה היה מעניין, אבל לא יצא ממנו הרבה, ואני בינתיים לא ממש מתחבר לדמות שלו ולסיפור שלה. נקווה שההמשך יהיה מוצלח יותר. (איתן גשם)

6. \"דקסטר\", עונה 4, פרק 1. העונה הרביעית של \"דקסטר\" היא עונת מפתח, בעיניי, לסדרה המצוינת הזו. אחרי שתי עונות מופתיות ואחת שלא עמדה ברף הגבוה שהסדרה הציבה לעצמה, העונה הזאת תקבע האם זו יצירת מופת אמיתית שנזכור גם שנים לאחר ירידתה מהמסך, או עוד סדרה שגמרה את הסוס מהר ונמשכה יותר מדי? לצערי, הפרק הראשון מצביע יותר לכיוונה של האופציה השניה. לביקורת המלאה.



4. \"האוס\", עונה 5, פרק 11. מה לעזאזל עובר על הסדרה הזאת? היא הייתה פעם מקורית, מעניינת, יצירתית. מתי היא הפכה להיות \"האנטומיה של גריי\"? (ולא, זו ממש לא הייתה מחמאה, אם מישהו/י תהה/תה). מה הייתה צריכה להיות ערימת הקיטש הזאת? כל הקטע עם קאדי והאימוץ של התינוקת – פשוט מביך. וקאטנר ש\"הולך להתנצל בפני הבחור שהוא התאכזר אליו\" – זה נראה כמו פארודיה על \"מגרש ביתי\" או משהו. אבל הייתי מוכן לקנות את שני הדברים הללו בשמחה אם הכותבים היו מוותרים על ה\"רומן\" של 13 ופורמן. לא זו בלבד שמדובר בשני שחקנים אנמיים וחסרי כריזמה שעד כה לא הראו סימן כלשהו לכימיה ביניהם, מדובר במשהו שנולד משום מקום, בלי שום רמז מטרים לאיזושהי משיכה בין השניים ונראה כמו משהו שנועד לשרת עלילה במקום להיפך. פשוט בית ספר לתסריטאות עצלה. חבל, כי הסיפור של התינוק דווקא היה אחד היותר מעניינים שהיו שם בזמן האחרון, והעובדה שקאדי היא זו שפתרה את התעלומה דווקא מצאה חן בעיני, כמו גם כמה בדיחות שהיו במהלך הפרק, אבל כל זה לא עזר כדי להשכיח את הטעם הרע שהוא הותיר בי. האם הסדרה \"קפצה מעל הכריש\"? אני חושש שהתשובה חיובית. (איתן גשם)

3. פרק הפתיחה של ה\"האח הגדול\" היה משעמם לגמרי (כצפוי) אבל למרות זאת מצאתי סיבה להתלהב. אך קודם גילוי נאות - אני כותב את שורות אלה מבלי שהספקתי לצפות בפרק השני, ואולם, אלא אם נרשמו הפתעות יוצאות דופן, כל האמור כאן רלוונטי ועומד בעינו. תחילה יש לאמור דבר אחד בבירור: נדרשה מידה של בגרות ואחריות, או לפחות שמץ של מקוריות, כדי לבחור במשתתפת סתיו לתוכנית האח הגדול. העיתונים שפכו אמש קיתונות של לעג על הליהוק: \"הפריק שואו הגדול\", \"ביזאר זה הכי, אחי\" וכן הלאה הן רק חלק מהדוגמאות. ואולם, כמות הקהילות שהולכת לצאת נשכרות מהליהוק הזה, מהחירשים ועד לחולי הטורט, היא לא פחות ממרגשת. אולי בדרך זו ביקשו היוצרים להעניק יותר לגיטימציה לתפלצת המסחרית שבידיהם, ואכן, אפילו על יוסי בובליל הכל כך בעייתי אפשר לסלוח עכשיו.
לא דיווה מוחצנת, לא פרחה מפורכסת, לא קוריוז צבעוני אלא סתיו היפה והביישנית. אישה רגילה מהשורה. מי שצפה בערוץ 20 כבר ראה אותה מעניקה שיעור לבנצי חולה הטורט, על ההבדל שבין גבר הומו לאישה טרנסית. הוא אמנם אמר לה: \"אבל רואים עלייך\", אבל יש סיכוי שבעוד 3 חודשים הוא ילמד קצת טאקט ונימוס בסיסיים. עד אז סתיו מגלמת סוף-סוף את מה שהוצג עד כה כאוקסימורון: טרנסג\'נדרית סולידית. שילעגו העיתונים ואתרי האינטרנט, ושהיא וחבריה יוצגו בינתיים במלוא אנושיותם בפריים טיים.
הזוגיות בין ארז טל לאסי עזר מקסימה. יש לזכור שזוגיות שכזאת, סטייל באטמן ורובין, אפשר למצוא בדרך כלל רק בסאב טקסט, אבל כאן את המשוואה הארוניסטית מפרק עזר המוצהר. כשסיימון קאוול וריאן סיקרט פילרטטו במרומז נרשמה התרגשות בעיתונים, ואילו אנחנו, מקבלים כמעט את הדבר האמיתי, בלי להתרגש, בלב המיינסטרים. טל, בימים כתיקונם הומופוב, טרנסופוב ומזרחופוב, צועד עם עזר על השטיח האדום וסונט בו: \"אותך תגלם אנג\'לינה ג\'ולי\" ועזר משיב מבלי להתבלבל לרגע: \"אמן!\"
הפרסומות הארוכות בפרק הראשון אפשרו לזפזפ לערוץ 10, שם לא ויתרו על הקרב האבוד מראש, ושידרו באומץ תרופה מרה נגד אסקפיזם: תחקיר על אסון ורסאי, כמובן מבלי שיכלו לרייטינג המוחץ של תוכנית הדגל של קשת. ואולם, הפעם יש נחמה. יש תמורה בעד האגרה, יש ערך מוסף בתוך כל המסחרי הזה. למרבה הצער נגרעה נוכחותה של לסבית, וכך גם של ftm (טרנסג\'נדר Female to Male) או ג\'נדרקוויר, אבל בשביל זה תהיה העונה הבאה. בינתיים, \"האח הגדול\" היא התוכנית הכי להט\"ב-פרנדלי בטלוויזיה, וזאת עוד מבלי שהזכרנו את גואל. את התחושה אפשר לסכם בעזרת משפט של עזר מהעונה הקודמת: \"אני מתרגש, חבק אותי ארז!\". (ע\' בר, פורסם בפאנזין ע\' קווירית 18.11).



2. הקדימון המאוס של \'קשת\' לאח הגדול, זה עם הבחורה הצווחנית והבגד הלא הולם, שודר ללא הפסקה. תנו לי לראות מבזק הבוקר והחדשות של שבע בלי לאלץ אותי לסבול את \"דיירי הבית\". התכנית עצמה, אגב, אמורה לזכות בציון די גבוהה (לא ממני חס וחלילה, הרי רק עברתי כשהטלביזיה היתה פתוחה); ע\"פ פרק וקצת נראה שההפקה התעלתה על עצמה בבחירת צוות טראש משובח שיודע לספק את הסחורה והמוזרויות הנדרשות. (רכזת תרבות)


בשולי הממיר

ב\"האוס\" התארחה שרלין פן, הזכורה מ-Rude Awakening ו\"בנות גילמור\".