הממיר 15/11/09

10. קונאן או\'בראיין וכותביו ידועים ביכולתם למצוא רעיונות מקוריים ומשעשעים, אבל דומה שהפעם הם התעלו על עצמם. הפעם הם \"התלבשו\" על ליביי ג\'ונסטון, הדביל שהכניס להריון את בתה של שרה פיילין ומאז מפרסם בחשבון ה\"טוויטר\" שלו את מיטב הגיגיו. מאחר שהציוצים הללו נשמעים כמו שירה ממש, קונאן החליט לתת להם טיפול מתאים. ואיזו דרך טובה יותר לכבד שירה מאשר לזמן לאולפן את וויליאם שטנר שיקריא אותם על רקע כינורות? אין דרך טובה יותר! וזה בדיוק מה שהוא עשה. וזה היה מצחיק להפליא (ואחרי שג\'ונסטון \"התלונן\" בתקשורת שהציוצים היו מפוברקים, קונאן טרח למצוא ציוצים אמיתיים והזמין את שטנר שוב לאולפן לסשן נוסף!). מלך, כבר אמרנו?


דני (מ)קריין

9. \"סקראבס\", עונה 8, פרק 11. העונה הזו בהחלט מפצה על האכזבה הגדולה מהעונות הקודמות, והפרק הזה לא היה שונה. כל שלוש העלילות המרכזיות היו מוצלחות: הסיפור של ליידי והריחוק שלה מהשרת אפשר לנו לראות את הפן האנושי של השרת, והגילוי על כך שהיא סובלת מפוביה לחיידקים (מה שמסביר את המשיכה המקורית שלה אליו) היה מפתיע ומעניין. עוד יותר ממנה אהבתי את העלילה של ד\"ר קוקס וג\'ורדן והטבעת – מצאה חן בעיני העובדה שד\"ר קוקס פשוט שם את הטבעת כי הוא הרגיש שזה מתאים ואת העובדה שלמרות שלאורך הפרק היא התחרפנה מזה ג\'ורדן שמה גם היא את הטבעת בטבעיות בסיום הפרק. הסיפור המרכזי של הפרק על טרק והרצון שלו לספק לחולה שלו תקווה היה מעניין מאד ואהבתי את העובדה שחרף הדאגה הכנה שהביע ג\'יי די בסוף דווקא טרק צדק, ולמרות שהסיום היה קצת קיטשי הוא לא פגע באיכות הסיפור והמסר הנהדר שהוא העביר. כמו תמיד, היו בדרך הרבה רגעים משעשעים, אבל הרגע שהכי הצחיק אותי היה כשטרק הסביר לאביו של החולה שלפני שהוא מבצע את ההליך הוא חייב לקבל את האישור של הבוס שלו, ואז רואים אותו רץ מול ד\"ר קוקס... רק כדי לעקוף אותו ולהגיע לקרלה! זה היה מצוין! והקטע עם הידיים בסיום הפרק היווה סיום מושלם ויפהפה.

8. \"גריק\", עונה 2, פרק 22. לא כל כך יצא לי לצפות בסדרה הזו, אבל איכשהו נפלתי על פרק הסיום של העונה השניה ולא הצלחתי להסיר את עיני מהמסך. מעניין, למרות שלא ממש הכרתי את הדמויות, הרגשתי במהלך הפרק כאילו אני מכיר כבר ההיסטוריה שלהן ואת המניעים שלהן, ואף שמשולש רומנטי זו הקלישאה הכי שחוקה שיש, מצאתי את עצמי מתחבר למה שקרה על המסך בין קייסי לבין קאפי ומקס, וגם הדמות של ראסטי מצאה חן בעיניי. זו בהחלט לא נראית כמו הסדרה הכי מתוחכמת בטלוויזיה, אבל יש בה איזה קסם לא מבוטל. 

7. \"ריפר\", עונה 2, פרק 13. בתור פרק סיום עונה הוא דווקא היה לא רע בכלל. הבעיה היא שהפרק הפך – בעל כורחן של היוצרות – לפרק סיום סדרה, וככזה הוא הותיר בסיומו טעם חמוץ קצת, בפרט לאור סיום הפרק שהותיר לא מעט שאלות פתוחות, ובראשן השאלה מדוע סטיב – בשם \"גן עדן\" – שבר את ידו של סאם. באשר לפרק עצמו - בסך הכל רובו היה מוצלח. הסיפור של בן והסבתא שלו היה מעניין לכל אורכו ויפה היה לראות שבן מוכן להקריב הרבה למען האהבה, ועוד יותר נהדר היה להיווכח מה מוכן סוק לעשות כדי להציל את החברה של חברו הטוב ביותר (והתיאור שלו בסיום הפרק של מה שהוא עבר היה קורע). העלילה על התחרות בין סאם לבין השטן הייתה מוצלחת גם היא, ומאד אהבתי את הרעיון שכדי לנצח את השטן צריך להביא מראה כי היא מוציאה אותו מאיפוס. אפשר לנחש שהיה איזשהו כיוון מעניין במהלך של סטיב, אבל כיוון שעכשיו לא נוכל לעולם לדעת מהו אפשר רק להצר על כך שלא נבחר סיום שיוכל לשמש גם כסיום סדרה מעט הולם יותר.


מראה מראה שעל הקיר - מי השטן היפה בעיר?

6. \"בית הבובות\", עונה 1, פרק 4. הפרק הזה היה עשוי כשלעצמו היטב. העלילה של אקו כ\"פורצת\" הייתה מהודקת מאד ומעניינת ברובה – החל מהדרך שבה היא מגיעה מלכתחילה לכספת, ה\"קבוצה\" שנבנתה לצורך העניין (וכאן דווקא הבחירה במישהי מ\"בית הבובות\" באמת נשמעת כמו מהלך הגיוני מבחינת הגורם המזמין), הטוויסט עם הבגידה של מומחה האמנות, המנהיגות ש\"טאפי\" מגלה, הפתרון שמוצאים ב\"בית הבובות\" כדי להציל את אקו והדרך שבה העסק נפתר. אבל כאן גם הבעיה בפרק הזה – שוב אנחנו רואים וריאציה לתסריט שחוזר על עצמו מאז שהסדרה עלתה לאוויר – אקו יוצאת למשימה והכל נראה נהדר עד שפתאום משהו משתבש והיא מוצאת עצמה חסרת ישע, אבל מצליחה למצוא את הכוחות להוציא את עצמה מהמצב הזה. זה היה נחמד פעם אחת, מתקבל על הדעת פעם שניה, אבל כבר מתחיל לעייף בפעם הרביעית, והעובדה שכל זה בא על חשבון זמן המסך של ה\"בובות\" האחרות רק מגבירה את תחושת הפספוס. הנחמה היחידה מהעניין הזה היא שלפחות קיבלנו התקדמות אחת חשובה בעלילה (גם אם לא הכי מפתיעה) והיא הגילוי של טופר על כך שאלפא עדיין חי ובועט. בינתיים התחושה היא שהסדרה הזו לא ממצה את הפוטנציאל שלה ומתעקשת להתמקד בסיפורים חד מימדיים במקום להתמקד בתמונה המלאה כמו שג\'וס ווידון יודע טוב כל כך. אפשר רק לקוות שבהמשך הדרך נראה עלילה עונתית מהודקת ומתוחכמת יותר.

5. \"האוס\", עונה 5, פרק 10. אני ממש לא מרוצה מהכיוון שהעונה הזו הולכת אליו, והפרק הזה לא הוסיף לתקוות שלי. דווקא עלילת החולה השבועית הייתה די מעניינת - מדריכת הכושר הצליחה לגעת בי יותר מיתר החולים בעונה הזו, וגם העלילה של קאטנר וה\"מדור בעיתון\" שהתפוצצה לו בפרצוף סיפקה בידור לא רע בכלל והראתה שוב שמבין שלוש הדמויות החדשות לדמות שלו יש את הפוטנציאל הרב ביותר. הבעיה הייתה עם העלילות המתמשכות דווקא – על הציוות של פורמן ו- 13 אין לי הרבה מלים להרחיב מלבד לומר שהוא גורם לעפעפיים שלי להרגיש כבדות במיוחד כל זמן ששני אלה על המסך. האכזבה הגדולה יותר היא מסיפור קאדי והאוס. אז קאדי משחקת משחקים שבעצם אמורים להראות שהיא נמשכת להאוס וגם היא אוהבת לשחק כמוהו, והיא והאוס ווילסון מתקשקשים בלי הפסקה על כך שהיא והאוס דלוקים אחד על השניה ובסוף לא קורה עם זה שום דבר. אז אולי בהתחלה זה היה נחמד, אבל זה התחיל למצות את עצמו, וזה כבר ממש לא מבדר, אלא פשוט מעייף. חבל.

4. \"בניחוש חוקר\", עונה 3, פרק 16. לפעמים סדרות צריכות להתעסק במה שהן יודעות לעשות. הניסיון של הסדרה ללכת לכיוון של \"רוצח סדרתי\" לא היה נטול פוטנציאל ובהחלט העמיד את שון במצב שבו לא עמד בעבר מבחינת הלחץ וחוסר האונים שבהם הועמד לאורך הפרק. אלא שהפרק כולו הרגיש כמו אוסף של קלישאות שחוקות, ומשהו בקסם הטבעי של הסדרה הלך לאיבוד בתוך העלילה היותר-מדי-CSI של הפרק הזה. מאד לא אהבתי את העובדה שפתאום ג\'ולז \"נזכרה\" שהיא בעצם רוצה את שון בדיוק באמצע הדייט שלו עם אביגייל שהייתה מאולצת ושקופה והתאימה יותר לסדרות אחרות. לפחות סצינת הסיום עם שון, אביגייל וגאס באוטו על רקע הסרט בדרייב-אין הייתה חמודה. ובל נשכח את הרפרנס ל\"מד מן\" עם בחירת השם \"סטרלינג-קופר\" ששעשע אותי מאד.

3. יום ראשון, שעה 22:30, ערוץ \"Yes Stars Comedy\" – שעת פריים-טיים ביום הראשון בשבוע (שנחשב כיום צפייה פופולארי בד\"כ), בהחלט אפשר לצפות לתכנים חדשים ומעניינים. והנה, מה משודר במשבצת הזו? \"רוק 30\" עונה 1? סדרה טובה, אבל לא שידרו אותה כבר בערוץ מספר פעמים? מה, אין לחברת הלוויין שום תוכן חדשני להציע במשבצת הזאת? תמוה מאד.

1. לא יצא לי לצפות בשני הפרקים ששודרו עד כה של \"תיבת נוח\", הסדרה המסקרנת החדשה מבית היוצר של רני בלייר. יכול להיות שממילא לא הייתי צופה בהם, אין לי מושג. אבל איזו סיבה יש לי לזכור לצפות בסדרה הזו כשהיא משודרת ביום שישי בערב בשעה 22:40? לקרוא לזה \"בית קברות טלוויזיוני\" יהיה אנדרסטייטמנט כבד ביותר. מי צופה בטלוויזיה בשעה הזו? מי זוכר שמשהו משודר שם בכלל? ולמה למען השם \"רשת\" מתעקשת לזרוק סדרה שלא מעט אנשים השקיעו בהפקתה ממיטב זמנם למשבצת המחרידה הזאת? הזכיינית הזאת פשוט הפכה את עצמה לבדיחה מהלכת. בושה.
 

 בשולי הממיר

  בפרק של \"בניחוש חוקר\" התארחו שוב רייצ\'ל לי קוק וסיביל שפרד.

  בפרק של \"האוס\" הופיע השחקן בראד גרונברג, שהוא עצמו לא ממש מוכר, אבל הוא ידוע יותר כאחיו של השחקן גרג גרונברג (\"זהות בדויה\", \"גיבורים\").

בפרק של \"בית הבובות\" כיכב מארק איווניר השחקן הישראלי העסוק ביותר בהוליווד.


עם כל הכבוד לדה-נירו עבדתי עם ג\'וס ווידון