Modern Family, פרק שישי

פרק לא רע, אם כי לא מוצלח כמו קודמיו. בניגוד לפרקים הקודמים ששילבו יותר בין בני המשפחה השונים, הפעם היתה הפרדה ברורה בין שלוש המשפחות, והתוצאה: כמה רגעים טובים, כמה פחות.

הסיפור של פיל וקלייר ותחרות הריצה שלהם אמנם היווה את הקטליזאטור לנושא המרכזי של הפרק (אנחנו עושים דברים מוזרים למען האנשים שאנו אוהבים), אבל גם היה החלש והסתמי מבין כולם. עד עכשיו פיל היה הדמות האהובה עליי בסדרה, במיוחד אחרי הפרק הקודם שם הוא הצטיין במיוחד, אבל בפרק הזה הוא חזר להיות סתם דביל בלי סיבה אמיתית, וזה היה קצת חסר פואנטה.

לעומתו, דמותו של ג\'יי, שהתחילה את הסדרה כסתמית משהו, הולכת ומשתפרת בפרקים האחרונים, ומאוד אהבתי אותה בפרק הזה: התגובות שלו לבגדים שאיתם מני רוצה ללכת לבית הספר, הדרך שבה הוא \"מעלים\" את הבעיה והשיא עם הדריכה ה\"מקרית\" על כלי הנגינה, שהמחישו שוב את גאוניותו של אד או\'ניל כשחקן קומי.

הקטע המוצלח ביותר בעלילה הזו היה התגובה הבלתי צפויה של גלוריה לכלי הנגינה של מני שתפסה אותי לא מוכן. אחרי שהיא הגנה בחירוף נפש על זכותו של בנה ללבוש בגדים מסורתיים לבית הספר, היה מרתק לראות אותה עושה כל מאמץ למנוע ממנו מלנגן שירים מסורתיים, והשורה שלה על איך שהוא נראה כשהוא עושה את זה היתה היסטרית.

אבל העלילה הטובה מבין השלוש היתה הפעם של קמרון ומיצ\'ל. אולי אפשר היה לוותר על הקטעים עם הרופאה האסייתית שהיו די מטופשים, אבל כל הקטע שבו מיצ\'ל דופק את הראש של הילדה בקיר, ובמיוחד מה שהוביל לרגע הזה, עם התחפושות ושלל הדמויות שמסביב (\"שר? איך לא חשבתי על שר!\") היה מצוין. גם ההיסוס שלו אם להתקשר לקלייר כי הוא מפחד מהתגובה שלה, היה יפה (ואהבתי את המשפט של קמרון: \"היא אחותך. בוודאי שהיא תשפוט אותך\"). אבל השיא היה בקטע שבו הילדה ננעלה בתוך המכונית וקמרון מנסה להסביר בטלפון שזו לא אישה אלא גבר ברקע.

בסך הכל היתה עלילה אחת מוצלחת, עלילה אחת לא רעה ועלילה אחת מאכזבת משהו. אפשר להניח שכשמריצים שלוש עלילות נפרדות, זו יכולה להיות התוצאה במקרים רבים. נקווה שבפרקים הבאים העסק יעבוד אפילו טוב יותר. ציון: 7.5.