הממיר 1/11/09

10. \"אורות ליל שישי\", עונה 3, פרק 13. כל כך הרבה אירועים היו בפרק הזה. אפשר היה לעשות כבר סרט שלם, ובכל זאת, הכותבים הצליחו לדחוס הכל בפחות מ-50 דקות, ועשו זאת בסטנדרטים קולנועיים, ובאופן מוצלח ומרגש. לכתבה המלאה.

10. בתור רווק בן 30, הפרק של רמזור היה מבחינתי פרק מושלם. מצד אחד, ביום יום אני מסתכל על אנשים בעלי זוגיות קבועה כמו איצקו ואמיר ותוהה לעצמי אם זה באמת תענוג גדול כל כך: האם אובדן העצמאות, הפשרות, החלוקה ושותפות החיים הזאת היא באמת האידיאל כמו שהמיינסטרים מכתיב.  מצד שני רב החברים שלי נמצאים בזוגיות ארוכה וכשאני יוצא למסיבה אני מסתכל סביב ותוהה לעצמי: \"ונניח שאני אשאר רווק, מה אני אהיה כמו הזקנים האלו שיושבים בפאבים ומסביב רק חבר\'ה בגילאי 20-35?!\". זאת הגדולה של העונה הזאת של רמזור, היכולת לפגוע בול בקונפליקט הרווקות-זוגיות. העונה הזאת שהתחילה חלש בעיני הופכת לעונה מעולה. הייתי רוצה להגיד מצחיקה, אבל סיטואציות כמו הסיטואציה של הפרק הזה הן פשוט עצובות, כי הן מציגות סוג של ייאוש (אמיר נראה סובל, איצקו נראה עצוב וחפר לא מוצא את עצמו). רבים חושבים שרמזור היא סידרה שוביניסטית, אבל אני חושב שהיא פשוט סדרה גברית - כלומר מציגה את נקודת המבט של הגבר בזוגיות. זה לא אומר שנשים לא ייהנו ממנה, אבל אותן זה באמת אמור להצחיק. (טיימר)

9.5. \"דולהאוס\", עונה 1, פרק 2. אחרי פרק פתיחה לא לגמרי מאוזן, עם לא מעט מגרעות, בא הפרק השני והרגיש הרבה יותר כמו פרק בסדרה של ג\'וס ווידון. אז נכון, ההומור ה\"ווידוני\" המיוחד עדיין לא שם, והבעיות עדיין קיימות, אבל הפרק הזה התמודד עם חלק לא קטן מהבעיות בצורה חכמה מאוד. לכתבה המלאה.

9. \"המפץ הגדול\", עונה 2, פרק 22.  פרק מוצלח במיוחד הפעם. כל הסיפור של ה\"פאשלה\" של וולווויץ היה משעשע מאד. במיוחד אהבתי את הבדיחות שקשרו בין מה שצף בשירותים לבין החלל, ואת ה\"פרשנות\" וה\"הסברים\" ששלדון מספק לבדיחות תוך שהוא מצחקק לעצמו. מעולה! גם הניסיונות של החבורה לעזור לפתור את הבעיה היו משעשעים, והקטע עם \"יוסטון, אנחנו צריכים לצאת מהחללית\" בסיום הפרק היה מצחיק מאד. הסיפור על סטיוארט שיוצא עם פני נראה סתמי תחילה, ולמרות שהיה ברור שהדייט לא נהרס בגלל ה\"עצה\" של לאונרד, הגילוי על כך שהדייט באמת נדפק לסטיוארט המסכן מפני שפני אמרה בטעות את שמו לאונרד היה מפתיע משהו. יהיה מעניין לראות אם התסריטאים יחברו בין שתי הדמויות כבר בפרק הבא (שהוא פרק סיום העונה) או שימשכו את העניין עוד ועוד. תחושת הבטן שלי אחרי הפרק הזה היא שהם כן יילכו על זה, ואם כן – טוב יעשו. (איתן גשם)

8. \"סקראבס\", עונה 8, פרק 9. לא פרק מעולה כמו קודמו, אבל עדיין חביב, וממשיך את הקו המוצלח של העונה זו. מעניין לראות שאף שהדמות הראשית לא הופיעה הפעם בפרק, היא הצליחה להותיר את חותמה עליו. קו העלילה של אליוט ש\"מתגעגעת\" לג\'יי די היה החלש בפרק, אבל הקטעים עם ג\'יי די בטלפון היו מצחיקים, במיוחד בדרך שבה הוא משגע את ד\"ר קוקס, וה\"קריינות\" שלו דרך הטלפון (שממשיכה את הקו שמאפיין את העונה הזו – לקחת את ה\"שטיקים\" של הסדרה ולהשתמש בהם תוך כדי פרודיה עליהם). שתי העלילות האחרות היו מוצלחות יותר – מאד אהבתי את הפן האנושי שבסיפור של טרק שמתבאס מהעובדה שהוא לא זוכה לאותה התלהבות מהסביבה כשמדובר בתינוק השני, והבחירה שלו לשקר להוץ\' הובילה להרבה רגעים חביבים, במיוחד השיר שהיא כתבה לו וההתפרצות שלה כשהיא מגלה את האמת (\"The Gooch Does Not Like To Be Lied To!\"). יופי של דמות שמוסיפה הרבה לסדרה. הסיפור של קרלה, לעומת זאת, היה הרציני מבין השלושה, והיה ממש מצוין, הרבה בזכות הכימיה המצוינת שבינה לבין ד\"ר קוקס, והעובדה שהוא ממש תואם את הדמות שלה וההתפתחות שהיא עוברת עם השנים. הקושי שלה לנווט בין חיי המשפחה לבין האהבה לעבודה קצת הזכירה את הסיפור לש קוקס בשבוע שעבר, ויפה היה לראות שדווקא הוא היה שם כדי לעזור לה. יופי של עונה. (איתן גשם)



7.5. \"האוס\", עונה 5, פרק 8. פרק לא ממש מלהיב, לטעמי. שוב מתגלה הבעיה הגדולה שלי עם העונה הזאת - בניגוד לעונות קודמות שבהן הסדרה ידעה לבצע קישור מרומז באופן עדין בין החולה השבועי לבין הרופאים והבעיות מהחיים הפרטיים שלהם, בעונה הזו הקשר הזה שקוף מדי וזועק לשמיים. לכתבה המלאה.

7. \"דם אמיתי\", עונה 2, פרק 11. משהו מוזר קורה לדם אמיתי. אחרי פרק 8, שיכל להיות פרק סיום עונה מוצלח, נראה כאילו הכותבים לא ממש החליטו מה עושים הלאה. וכך קרה שאחרי פרק פארודי על סרטי זומבים, מגיע הפרק המוזר הזה. לא מותח, לא מצחיק (חוץ מהחלק עם אריק בשמלה, שהיה משעשע ומפחיד) ולא מי יודע מה מעניין. לכתבה המלאה.

6. \"לגדול בלי בושה\", עונה 5, פרק 13. זה היה פרק עם פוטנציאל גדול, שירד לטמיון, וחבל. אם יש דבר שמאכזב אותי כצופה זו בחירה תסריטאית פחדנית. העלילה של מנדי והבחור המת בהחלט יצרה אפשרות לסיפור מעניין עם השלכות על כל הדמויות, אבל מהרגע שבו דובר על כך שלבחור \"אין דופק\" ועד שנפטרו מה\"גופה\" לא עזבה אותי המחשבה שהוא בכלל לא מת, ושכך הכל ייפתר. ואכן, התסריטאים בחרו בפתרון ה\"נוח\" במקום להעמיד את הדמויות בדילמה אמיתית, ובכך הרסו את הזדמנות הפז לייצר דרמה שתיגע בדמויות משנה בעלות פוטנציאל כמו מנדי. חבל במיוחד, כי הסיפור כשלעצמו היה עשוי היטב, ואהבתי במיוחד את ה\"פתרון\" של ג\'יימי לבעיה – מי אם לא פרנק גאלאגר ואת \"מוסר ההשכל\" שפרנק מדקלם מתוך האלכוהול למנדי והאחרים.  די אהבתי את עלילות המשנה שערבו את מימי ואת איבון עם הבנים האחת של רעותה וההבנה שלהן שלא ממש כדאי להתעסק אתם, כל אחת מסיבותיה שלה, והסצינה שלהם שהחלה כעימות עד לגילוי שמימי טיפלה בצ\'זני הייתה טובה במיוחד. יהיה מעניין לראות אם הידידות החדשה הזו תחזיק מעמד, במיוחד לאור העובדה שסטאן הוא שוטר והמקגוויירים הם לא בדיוק שומרי חוק.  בכל זאת, הפריעה לי הבחירה התסריטאית חסרת האומץ והעובדה שלא ראינו כמעט אף אחד מבני משפחת גאלאגר בפרק הזה (במיוחד הייתה חסרה דבי, כמובן). (איתן גשם)



5. השבוע החלה עונת ה-NBA, ולראשונה יש שחקן ישראלי שמשחק בליגה הזו – עמרי כספי. עתה מתברר שגם ערוצי הספורט לא טמנו ידם בצלחת. בניגוד לשנים קודמות שבהן ערוץ הספורט בחר באסטרטגיה חסכנית – כלומר: המתין עד השלבים האחרונים של הליגה ה\"רגילה\" (והממושכת) ורכש את זכויות השידור בשלבי המכריעים של העונה בלבד – רכש הערוץ את הזכויות מראש עבור כמות יפה של משחקים מדי שבוע (לפחות ארבעה). יש לציין שגם הערוצים המתחרים של \"צ\'רלטון\" (\"ספורט1\" ו-\"ספורט2\") רכשו את הזכויות לשדר שני משחקים בשבוע (אחד שבו מעורב כספי ואחד נוסף). אז מצד אחד, בהחלט ראוי לברך את שני הגורמים על כך שהכניסו את היד לכיס כדי להביא את המיטב לקהל. מצד שני, קשה שלא לשאול את השאלה המתבקשת – למה לא עשיתם זאת בשנים קודמות? האם באמת בערוץ הספורט מאמינים שאנשים רבים שאינם צופים בקביעות במשחקי הליגה יתעוררו ב-2:00 לפנות בוקר כדי לצפות בכספי משחק מספר דקות מדי ערב? או שאולי הפחד מהמתחרה גרם להם לנקוט במהלך שהם סלדו ממנו בעבר? (איתן גשם)

2. יצא לי להיתקל השבוע בתכנית של \"הספסל האחורי\". וואו, קשה לי לתאר במלים כמה זה היה גרוע. אני אנסה בכל זאת. אז ככה: ההומור לא מצחיק, ה\"משימות\" נראות כמו גניבה בוטה מתכניות אחרות, אין שום כימיה בין המשתתפים, ה\"שיר\" שהיה אמור להיות קומי (\"זה סימן שאתה צעיר\") – לא היה קומי, מיה דגן נראית כאילו היא מתה לברוח משם ומה למען השם עושה שם רון קופמן? בעצם, אפשר לסכם את העסק במשפט אחד פשוט: התכנית הזאת (כמעט) גורמת לי להתגעגע ל\"מועדון לילה\". (איתן גשם)

1. אם מישהו צריך הוכחה נוספת שערוץ 10 איבד את זכות קיומו והמעשה הנכון הוא לגאול אותו מיסוריו פשוט צריך לזפזפ אליו בשישי בשעה 21:00 בערב. בושה זו מילה עדינה מדי כדי לתאר את שידור התוכנית \"סודות הקוסמים\", סדרה ששודרה לפני 10 שנים בערוץ 2 בשעות אחרי הצהריים, בפריים טיים של ערוץ ברודקאסט כלשהו. (תתש)

0. \"צולם ע\"י יצחק\" הוא הסרט ששובץ בערוץ yes דוקו ביום הזיכרון ליצחק רבין. הסרט חושף חומרי גלם נדירים אותם צילם יצחק רבין מתום מלחמת ששת הימים ועד לשנת 1974 עת מונה לראש הממשלה. ואמנם היה זה סרט מעניין וערוך היטב, אך מדוע שובץ ביום זה? יום הזיכרון ליצחק רבין כונן בשל הירצחו של יצחק רבין. רבין לא נרצח כי היה חובב צילום, מקטרות או שזירת פרחים. הוא נרצח כי היה נציג של מפלגת שמאל שבמסגרת המנדט שקיבל מהעם החליט להחזיר שטחים. יגאל עמיר, לוחם גולני, סטודנט למשפטים, דתי וימני, החליט שהדמוקרטיה הישראלית לא ממש מוצאת חן בעיניו והפעולות של רבין ראויות לתגובה אחת ויחידה - שלושה כדורים בגב. רצחו פה ראש ממשלה וערוץ הדוקומנטרי עסוק בסבא רבין טוב הלב שאהב לצלם את מלכת אנגליה רוכבת על סוס. כמובן ש-yes דוקו לא חידש פה כלום; התקשורת הישראלית מתעקשת לנדוד למחוזות פולחן האישיות ומיתולוגיזציה. הס מלהזכיר את נסיבות הירצחו, שחס וחלילה לא נעצבן פה מישהו. שני הערוצים הנצפים ביותר בישראל, ערוץ 2 ו-10, בחרו טקטיקה אחרת - התעלמות מוחלטת. וכך נבנה לו הזיכרון הקולקטיבי של אומתנו הנפלאה: מצד אחד זיכרון א-פוליטי אמביוולנטי מסולף ומצד שני ריק גמור. מה עדיף? שאלה קשה. (okok4)



בשולי הממיר

ב-\"ריפר\" התארח צ\'רלי וובר (בן מ\"באפי\").