לעשות מדע בדיוני. בישראל?!

בהשראת הרצאתו מרובת האפקטים היעילים-אך-זולים של לואי סאבי (מנהל פסטיבל הסרטים SciFi London ואחד מאורחי איקון, בשבילכם), שהוכיח קבל עם ואולם שיוצרי מד\"ב גם מחוץ לארצנו הקטנטונת נאלצים לרמות את זה כדי לעשות את זה – הרי לפניכם המדריך לעשיית מד\"ב טוב וזול לטלוויזיונאי הישראלי. כיוון שאני לא חושבת שנעשה כזה עד כה, ראו בזה... מתכון להשראה.
(רעיון מקורי וגם כמה רעיונות-ילדים – באדיבות לואי סאבי ובעידודו. תודה, לואי).

אז, אתם רוצים לעשות מדע בדיוני (!) בטלוויזיה (!!) הישראלית (!!!). הצחקתם הרבה אנשים. אבל לא אותי. לא לא. אני אדם אופטימי וטוב לבב, עם אמונה בלתי מעורערת ביכולתה הבלתי-ממוצה של הטלוויזיה הישראלית לרמות את זה בהצלחה מסחררת ובהנאה מרובה, ראו ערך הטור אותו אתם קוראים. למעשה, זה די פשוט. אבל לפני שאתם ניגשים לעשות מדע בדיוני (!) בטלוויזיה (!!) הישראלית (!!!), אתם חייבים לשכוח כל מה שאתם יודעים על סטריאוטיפים של מד\"ב.

סטריאוטיפים של מד\"ב, מספרת לנו האנציקלופדיה גלקטיקה, הם הדעה הקדומה לפיה מד\"ב על המסך הוא 1. יקר, בעיקר מכיוון שהוא 2. מלא באפקטים מיוחדים ו-3. מתרחש בעתיד הרחוק, רצוי בחלל. זה – לא תקבלו בטלוויזיה הישראלית. מצד שני, יצירות בלתי נשכחות כמו ניצולים-הרימייק והמשכי המטריקס שלא קרו מוכיחים לנו שתקציב גדול ואפקטים מיוחדים הם לא ממש ערובה ליצירה איכותית. \"זינוק לאתמול\" ויקיר האתר \"ד\"ר הוריבל\" מוכיחים את ההפך, והמבין יבין וגם חיים יבין.

אם כן, על מנת להפיק מד\"ב טלוויזיוני ישראלי (! וכו\'), כמו כל סדרה, אתם זקוקים קודם כל לרעיון טוב, עלילה מצוינת ושחקנים נהדרים. אפילו יותר משאר סדרות הטלוויזיה, כיוון שמדע בדיוני שאין בו רעיון חדשני ומעורר חשיבה, הרי שאינו מדע בדיוני. ומדע בדיוני שאין לו עלילה מצוינת ושחקנים נהדרים, הרי שלא יעבור את משוכות הדעות הקדומות, ולא יהיה על המסך שלנו.

אחרי שעברנו את המשוכה הזו, הנה כמה תת-ז\'אנרים יעילים: יקומים מקבילים (שדומים למדי, אבל לא לגמרי, ליקום שלנו), מסע בזמן (שהוכח כבר הפקה אפילו בישראל – ראו ערך דני הוליווד), רובוטים אנושיים / אנדרואידים, מחשבים בעלי תודעה ונשיא שחור בארה\"ב. אה, סליחה.

כל הנושאים החבוטים הללו יכולים להתעורר לחיים באופן מרענן להפליא לאחר גיור מעמיק: תחשבו על... יקום מקביל, שבו תוכנית החלוקה היתה הצלחה מסחררת, והאויב הגדול של המדינות האחיות ישראל ופלסטין הם טרוריסטים קומוניסטים. על... סוכן מוסד אובססיבי נוסע בזמן שמנסה למנוע את הטעויות הגדולות בהיסטוריה הישראלית, ויוצא שהוא גורם להן בעצמו בכל פעם. תחשבו על מחשבים בעלי תודעה – באגף כוח אדם, מחלקת נגדים, בצה\"ל. על... אנדרואידים שנאבקים על זכויותיהם ומצליחים למצוא בית רק בתל אביב, בה נחשב אופנתי לספר שאת שוכבת עם אחד כזה, ושהם מד-הי-מים במיטה ופשוט לא מתעייפים. על... נשיא בן עדות המזרח בישראל. אה, סליחה.

עכשיו, אני יודעת שאני מדברת קצת בגסות כאן, אבל כשאתם כותבים את התסריט מבוסס הרעיון המדהים הזה? אין ברירה, אתם תצטרכו לחשוב הפקה. כי כשתשבו מול הערוץ, תצטרכו להוכיח שאתם מסוגלים לרמות את זה. חלליות - אאוט. אזרחים באזור הקריה שמצמיחים זנב – אין. קרן לייזר מדהימה – עדיף שלא, אבל אפשר. שכפול גנטי של אנשים? אפשר ומומלץ.

אוקי, יש לנו רעיון מופלא ותסריט מדהים. הלאה. איך מפיקים אותו בתקציבים ישראליים? קודם כל, בואו נסכם שבתחום הלוקיישנים יש לנו יתרון נהדר: מדברים אפוקליפטיים זמינים ליד הבית ושלג אפוקליפטי לא פחות – למשך שלושה ימים בשנה, לפחות. בניינים עתידניים בכל חור מצד אחד, וחורבות מתפוררות שהיו יכולות לרמות הפצצה גרעינית בכיף שני רחובות מכאן. מבצר או שניים, חומות עתיקות, שדות כפריים ולפחות מרכז קונגרסים אחד, חיפאי, שנראה כמו חללית ענקית – בשלב ראשון, בונים על מה שיש לנו.

עכשיו, לא חייבים למצוא לוקיישן אפוקליפטי. אם רוצים ליצור תחושה של עתיד או של עבר או של... אחר, אפשר להיעזר בכל טכניקות הרמאות שכבר עלו, עולות ויעלו פה. זוויות צילום, למשל. בואו נחשוב רגע על עזריאלי. מן סמל פאלי משולש שכזה שתקוע באמצע העיר. קניון וכמה משרדים. רגיל להחריד.

 אבל אם נצלם אותו מזווית נמוכה וכשהשמש מספקת תאורה אלכסונית...

תגידו שהוא לא עתידני. תגידו. וזה – צולם במצלמת סלולרי פשוטה, ללא פילטרים ותיקוני תאורה. שימו בשכבה נוספת בעריכה דגם של מכונית מעופפת שצילמתם באולפן, וקניתם את עולמכם. אתם בעתיד.

ככל שמקצינים את אופציות התמונה במצלמה ובעריכה, התוצר יצא יותר \"אחר\". קחו פילטר אדמדם-כתמתם לעדשה, ותקבלו אווירה אפוקליפטית להחריד. צלמו חדר לבן יחסית בצמצם פתוח מאוד, ותקבלו תמונה סופר עתידנית – עם לובן חד, לא רגיל, וכתמי צבע בוהקים וחזקים.

גם המחלקות האחרות ברות גיוס – תנו לארט לעצב מעבדה לבנה להפליא, עם כמה מבחנות אמיתיות לגמרי – שבתוכן מים עם ניירות קרפ. כל מבחנה תקבל צבע בוהק אחר, בהתאם לנייר. תוסיפו צנצנת עם עיני קלקר מחנות התחביב הקרובה לביתכם ואיזה ווקמן ישן מפורק - וקיבלתם את מעבדת המדען המטורף המושלמת. תלבושות הן לא בעיה – אותן אפשר לעצב בקלות יחסית,  תוך כדי השאלת פריטים אקזוטיים ממחסנים שמתמחים בכך. איפור? יש לא מעט אמני איפור גם בארץ, ואפשר לאמץ בית ספר לאיפור, שרק רוצה לתת לתלמידים שלו ניסיון מעשי ועבודות מרשימות לתיק העבודות.

ומה נשאר? כן, אפקטים. אני דוגלת בגישה שלא זקוקה להם. אבל אני לא לבד בעולם, ולואי סאבי טוען שאפשר להשיג אותם היום בזיל הזול, רק היום רק היום. הוא מגייס לטובת העניין את האינטרנט: את FXHOME.COM שמזמינים אתכם לאמץ אפקטים קיימים; את
PINNACLE STUDIO שאפשר להוריד חינם ואת ISTOCKPHOTO.COM שמכיל מאגר גדול של תמונות שיכולות לעזור לכם. למעשה, גם סטודנטים היום מסוגלים להפעיל לא מעט יכולות ותוכנות, וניתן פשוט לשכור אותם, יחסית בזול, לעשות את העבודה.

ומה נותר? להפוך את החלום למציאות. באמת, עכשיו, בלי צחוק. השוק בשל לזה כל כך שהוא עומד ליפול מהעץ ולהירקב על הרצפה תיכף. לפני כמה חודשים ישבתי באירוע הפיצ\'ינג השנתי של החוג לתסריטאות באוניברסיטת תל אביב, כשאחת הסטודנטיות הציגה סרט מד\"ב של ממש. מולה ישבו מנהל קרן הקולנוע הישראלית, ראש מחלקת תוכן בגוף שידור גדול מאוד ואחד מבכירי המפיקים בארץ... והכריזו, האחד אחרי השני, שהגיע הזמן שיהיה מדע בדיוני בארץ. התחרו ביניהם מי ישפוך יותר מילים מהללות על הקונספט הזה, של מדע בדיוני (!) ישראלי (!!!).

ואם בכירי התעשייה חושבים ככה, מה אתכם?