האוס, עונה 6, פרק 5

ראיתי האוס ביום שלישי האחרון, וגיליתי שגם וילסון מדבר לכרית שלו, הוא קורא לה אמבר. לי אין שם בשבילך אבל זה לא משנה, כל עוד לא קוראים לך פורמן, את יכולה לבחור לך איזה שם שתרצי. אחרי שראיתי את הפרק קראתי עליו קצת ב- Televition Without Pity. כתבו שם שווילסון מספר לאמבר על היום שלו, אבל את הדברים הכי משעממים כמו שהוא אכל מרק אפונה ומזל שאמבר מתה כך שהיא לא צריכה לשמוע את זה. זה טוב שקראתי את זה, ככה אני אדע כשאני כותבת הודעות בפורום לדלג על החלקים המשעממים כמו איך גם אני אכלתי מרק אפונה ביום שלישי ואיזה טעים הוא היה, שם אני אספר רק את הדברים המעניינים, אבל כאן למזלי אני יכולה לספר הכול, אז זהו.

בתחילת הפרק התלהבתי מהאיש שרץ ובורח, וכשהשוטרים אמרו שהם לא יודעים עם מה יש להם עסק כבר התחלתי לתהות אם לא מדובר כאן במישהו שברח מ\'גיבורים\' עם איזושהי יכולת-על לא מוסברת, והאוס עומד להצליח לגלות לנו הפרק - מה שלא הצליחו לעשות בשלוש העונות של \'גיבורים\' שראיתי - כיצד זה קורה ולמה אנשים מפתחים יכולות-על שכאלה (כמובן מיד אחרי שהוא יפענח את תופעת שמיעת העל שהוא פיתח). בסוף הסתבר שהחולה השבועי הוא דווקא השוטר שכשל בקפיצה בין הגגות, דבר שאחרי שראיתי את פרק הסיום של העונה הרביעית של \"איך פגשתי את אימא\" מאוד שימח אותי. כנראה שגם אני פולניה ורוזוולה, לא לבד (בחושך) כמו שכמעט אומר דני סנדרסון בשירו.



אני עוד אתייחס לתעלומה הרפואית של הפרק אם כי אני חייבת לומר שהתעלומה האמיתית בעיניי היא איך זה שכל פעם שאני רואה את ג\'ון סדה, השחקן ששיחק את השוטר, הוא נראה לי צעיר יותר מהפעם הקודמת שבה ראיתי אותו, מה שהופך אותו בעיניי לצעיר יותר בעשר שנים מאיך שהוא נראה לפני עשר שנים ב\'רצח מאדום לשחור\'. מצד שני אולי אני לא צריכה להתפלא יותר מדי על אנשים שמסוגלים לחזור לחיים אחרי מותם... כן, הקטע שבו הוא התעורר לחיים היה מצוין, ואפילו לא נראה לי מופרך בעיקר בגלל ידיעות חדשותיות כגון אלה. גם בתעלומה הרפואית של מוות מהתקפי לב בסביבות גיל הארבעים כבר נתקלתי במציאות בעבר, יותר נכון באחת מתוכניות המציאות, כמו שהעיד על עצמו ג\'קו אייזנברג באודישן הראשון שלו בכוכב נולד 4 (דקה 1:06), וכבר אז תהיתי האם המדובר במחלה תורשתית אמיתית כלשהי, או שהמדובר בסוג של מקריות שיוצרת אמונה שגורל הבנים לא יהיה טוב יותר מגורל האבות. עדיין לא ברור לי, אבל שמחתי שקמרון החליטה לבדוק את זה, לפחות בסדרה, ושמחתי שהפעם נמצא טיפול לחולה. הייתי רוצה לחשוב שהפתרון גם יעזור לג\'קו באיזשהו אופן, אפילו אם על פי האתר Polite Dissent הפתרון הרפואי לא ממש מתאים. מה שבכל מקרה בטוח הוא ששווה לצטט מהאתר את אישתו של הכותב, שאמרה שלוּ היא הייתה האוס כל מה שהיא הייתה עושה זה רק להסתובב בבית החולים ולנהל שיחות רנדומליות עם אנשים עד שהיא הייתה מגיעה לרגע ה\"מצאתי\" שלה ופותרת את התעלומה.

צ\'ייס היה חמוד הפרק. האינטראקציה שלו עם האוס הייתה מצויינת, ואת המשפט \"לך יספיקו עשר דקות\" מצאתי גאוני. גם הערכתי את העובדה שהאוס שלח אותו לטפל בחולה כדי שיעשה את עבודתו, גם בגלל שהיה נראה שהאוס מסוגל להבין אותו יותר טוב מכולם, כולל השנאה וההרס העצמי, וגם בגלל שהיה נראה שהאוס מבין שצ\'ייס צריך חוויה מתקנת של החזרה לחיים, לעומת לקיחת חיים.

ההוראה הזו של האוס הובילה לשיחה המרתקת בינו לבין השוטר, שיחה שבה הדמויות מחליפות תפקידים בלי להיות מודעות לכך אפילו. הרופא הוא החולה שצריך החלמה מהעובדה שהוא נטל חיים של מישהו, ומחפש לדעת מהו זמן תקופת ההחלמה, מהשוטר שמתפקד על תקן בר הסמכא בנושא, למרות שאין לו באמת ניסיון אישי, וכמו כל הרופאים לא באמת יכול לדעת דברים כאלה בוודאות. האירוניה שבשיחה הזו עבדה עלי לחלוטין. גם את הביקור בכנסיה אהבתי. ייתכן שזכרוני מטעני, או שלא צפיתי במספיק סדרות, אבל לא זכורה לי אף דמות טלוויזיונית שניסתה למצוא מחילה בוידוי בכנסייה על מעשה רצח שהיא ביצעה.



וידויים על רצח זכורים לי בדרך כלל כסוג של התלבטות של הכומר מה הוא יעשה במידע שהובא אליו, לא כחלק מתהליך של הדמות. אפשר לומר שהיה משהו מגוחך בסיטואציה בכנסייה:
\"סלח לי כי חטאתי\"
\"כמה זמן מאז הוידוי האחרון שלך?\"
\"רצחתי אדם\"
מה שגרם לי לקוות קצת שבמקום הכומר יישב האוס בצד שמאזין לוידויים, אבל למרות הגיחוך של אנשים שמדברים במישורים שונים ולא ממש שומעים אחד את השני, האנשים בסיטואציה לא יצאו מגוחכים. הכומר ייצג את הכנסייה כמשהו ערכי, ולא כמו שהרבה פעמים היא מיוצגת בסיטואציות כאלה, או כמו שצ\'ייס היה רוצה (מספיק להגיד כמה אווה מריה ולתרום קצת והכול נמחל), וצ\'ייס הפגין את  הסכסוך הפנימי שיש לו כבר הרבה זמן עם עולם הכנסייה. יש לו ביקורת מצד אחד, אך כאב מצד שני כיוון שהוא גם מרגיש לא מספיק טוב עבור העולם הזה (אני בטוחה שהאישור שדיאבלה נתן לו לפני שני פרקים שהוא בחר נכון ברפואה על פני הכנסייה, היה בו גם משהו שדחף אותו למעשה שלו), והיה לי מעניין לראות שהוא מנסה לקבל מחילה מהכנסייה, אבל לא מקמרון. החלק השבלוני בהתדרדרות הוא כמובן ההסתרה מבת הזוג ומציאת הניחומים בשתייה, אבל החלטתי שצ\'ייס חמוד כשהוא שיכור, וזה יכול להיות מעניין לראות אותו ככה, אז לא היה לי אכפת.

בסה\"כ אפשר לומר שאהבתי את הפרק, חשבתי שהוא גם מצחיק וגם מעניין, וגם אפילו מהווה סוג משל על הסדרה עצמה (הגילוי שמשהו לא בסדר בגלל שיש תבנית ידועה מראש, הניתוח אחרי המוות למרות שאולי ההספדים מוקדמים מדי). אבל אני אתספק רק בלהגיד את זה כי מה לעשות, האוס צודק - זה באמת טיפשי לדבר לכרית.
אבל גם וילסון צודק - House is getting better.

ציון: 9