Glee, עונה 1, פרק 8

עוד פרק שהותיר בו תחושה מעורבת: מצד אחד, היו דברים ממש טובים, כמה נאמברים וריקודים יפים, רגעים אנושיים חזקים, סו סילבסטר שוב במיטבה, קצת יותר נפח לדמות חיצונית וכמה בדיחות טובות. מצד שני, היו גם לא מעט בעיות: עלילות טפשיות ושקופות, \"מכשירי עלילה\" מאולצים, המשך הזנחה פושעת של דמויות ואפילו בעיות \"ליפ-סינק\" צורמות מבעבר.

נתחיל עם הפחות טוב – כל הסיפור על \"שחקני הפוטבול שהחליטו להתנכל לפין כי הוא במועדון\" הרגיש מאד מאולץ, וכאילו \"נשלף\" כדי לשרת את הסיפור על המאמן טנאקה והברירה שהוא מציב בפני השחקנים. בפרקים הקודמים ראינו שלשחקנים כבר לא ממש מפריע עניין המועדון, למה פתאום זה חוזר להפריע להם דווקא עכשיו? למה פין חוטף משקה בפרצוף למרות שהוא כבר הרבה זמן במועדון? כתיבה פשוט מרושלת.

מעבר לכך, כל הקטע עם \"פאק\" ורייצ\'ל לא הרגיש אותנטי, ונראה שגם הוא נועד לקדם עוד יותר את ההכרה ששניהם מאוהבים באחרים. בכלל, הדמות של פאק נוטעת בי כל הזמן תחושה שמדובר בדמות שכל התכלית שלה היא לשרת את העלילה שקשורה בדמויות הראשיות, ותו לא. הניסיון להציג אותו כאן כמי שבאמת יכול להתעניין ברייצ\'ל היה לא מבוסס דיו ולא מעניין דיו (למרות שדווקא הנימוק שמצאו לעניין שלו בה עם האמא היהודיה שלו היה די נחמד).

בכלל, היחס לדמויות המשנה בסדרה הזו ממש מקומם אותי בינתיים. רובן מוזנחות לחלוטין, וגם כשכבר נותנים להם קצת במה (כמו במקרה של פאק) הן מרגישות פלקטיות לחלוטין (למעט, אולי, קורט). פשוט בזבוז משווע. 

מעבר לכך, את העלילה של הנישואין של אמה לטנאקה אני ממש לא אוהב. ראיין מרפי נוהג להתגאות בראיונות עמו על כך שהעלילות בסדרה הזו הן \"חתרניות\", כדבריו. עם כל הכבוד למרפי, עלילה שבה דמות אחת מסכימה להתחתן עם אחרת בתנאי שהשניה לא תיגע בה, תגור בנפרד ממנה ותיפגש אתה רק בעבודה היא לא \"חתרנית\" בעיני, אלא פשוט דבילית. וכל הקטע של וויל ואמה ש\"כמעט מתנשקים\" וטנאקה רואה אותם בזמן המעשה מתאימה יותר לסדרות אחרות ובוודאי שאין כל קשר בינה לבין חתרנות.

עוד בעיה שלי עם הפרק היה סוגיית הליפ-סינקים. הבעיה היתה קיימת כבר בפרקים קודמים, אבל הנאמברים היו כל כך מקצועיים ומהנים שהדחקתי אותה. בפרק הזה העניין ממש צרם. במיוחד בשיר של אמה שנשמע סופר-מלאכותי.

אבל, היו גם הרבה דברים טובים. חוץ מהנאמבר החלש הזה יתר הנאמברים היו טובים מאד, ובמיוחד בלטו הריקודים של וויל. מת\'יו מוריסון הראה שהוא יודע להתנועע, וזה היה מרשים ביותר. כבוד!

חוץ מזה, הקטעים עם סו היו קורעים, כמו תמיד. ולראות את סו כשהיא מאוהבת – תענוג. הריקוד שלה עם וויל היה פשוט נהדר, והסצינה המשותפת שלהם שבה הם ממש משתפכים האחד על השניה ולהפך הייתה האהובה עליי בפרק.

ולמרות שלא אהבתי כל כך את הדרך שבה נבנה כל עניין ה\"ספורטאים נגד המועדון\" כן אהבתי את השימוש שנעשה בשפיכת המשקה לאורך הפרק (כשהמצלמה מלווה את המשקה עד שמגלים את זהות השופך והקורבן) ואת ההתמודדות של הדמויות עם העניין הזה לאורך הפרק. גם הסצינה של פין וטנאקה הייתה טובה מאד, ויפה היה לראות שטנאקה הבין שהוא לא מעניש את וויל אלא את השחקנים שלו ושם את האגו בצד. אהבתי גם את הוידוי שלו על כך שהוא מודע לכך שאמה מאוהבת בוויל ושהוא רק \"פרס הניחומים\" שלה אבל מוכן להסתפק בכך. זה אמנם קצת פאתטי, אבל בהחלט נוגע ללב.

הפרק כשלעצמו היה לא מאוזן מספיק, אבל הסך הכל די חיובי, למרות הכל.

ציון: 7.