מלאכים בשמי לוס אנג\'לס

ההרצאה מכילה ספוילרים לעונות הראשונות של באפי, לכל העונות של אנג\'ל, וספוילרים כללים לד\"ר הוריבל, פיירפליי ובית הבובות.





|ltr|\"Oh, you know what I\'m talking about.  In this city you better learn to get along.  Because LA\'s got it all: The glamour and the grit, the big breaks and the heartaches, the sweet young lovers and the nasty, ugly, hairy fiends that suck out your brain through your face.  It\'s all part of the big wacky variety show we call - Los Angeles.  You never know what\'s coming next.  And let\'s admit it folks: Isn\'t that why we love it?\" |/ltr|

(אנג\'ל, פרק 23: \"Judgement\")

מילים אלו, בהן נפתחת העונה השנייה של \"אנג\'ל\" משקפות היטב את המקום המרכזי של עיר המלאכים בסדרה העוסקת בערפד- מלאך. LA של \"אנג\'ל\" כמו זו המאוזכרת בציטוט, היא עיר של ניגודים, עירם של היפים והמפורסמים אך גם עירם של הכנופיות והנערים חסרי הבית, עיר התאגידים המושחתת אותה מאכלסים אנשים ללא נשמה, שדים ומפלצות, שבה מבליחים לרגעים גם יוזמות חסד ומעשים טובים.

העיר או העיירה היא מוטיב חוזר ביצירותיו של ג\'וס ווידון, אך ב\"אנג\'ל\" נקשרה העיר, שבה פועלים גם יוצריה, בצורה המרבית לדמויותיה ולעלילותיה. למרות זאת, כדי לבחון את הקשר בין לוס אנג\'לס העיר לאנג\'ל כדמות יש לחזור אחורנית- לסדרה האם, לעיר שהיא עיירה פרובינציאלית- סאנידייל.

בשבע שנותיה של באפי השתנתה סאנידייל מפרבר קטן ליד לוס אנג\'לס לעיירה שמאכלסת אוניברסיטה ואפילו נמל תעופה, הכול בהתאם לגחמות התסריט והרצון הטוב. לפחות בעונות הראשונות, סאנידייל היא בעלת מאפיינים של העיירה הכול אמריקנית: כולם מכירים את כולם, מספר התושבים בה יחסית מצומצם ואנשיה מחזיקים בערכים שמרניים פחות או יותר (דבר המוצג בצורה הטובה ביותר בדמותו של וילקינס ראש העיר). סאנידייל כמו סדרות אחרות העוסקות בפרברים האמריקנים דוגמת \"עקרות בית נואשות\" מלאה בסודות אפלים שרוחשים מתחת לפני השטח. הטוויסט הוא שבעולם של סאנידייל המבוגרים הם אלו השומרים על הסודות ואילו בני הנוער הם דווקא אלו שנלחמים ברוע ובהוצאתם של הסודות לאור.

תושביה של סאנידייל מתנהגים כאילו אינם מודעים לשדים ולמפלצות שחיים בקרבם ומתעלמים מערימת הגוויות הנערמת בחצרות הפרטיות שלהן. לצופה בפרקים הראשונים של הסדרה הדבר נראה תמוה ומעט לא מציאותי. אך במבט לעומק מתגלה כי אין אנושי יותר מייצוג זה של התושבים. 

התנהגותם של תושבי סאנידייל מייצגת תופעה פסיכולוגית בשם דיסוננס קוגניטיבי. תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי טוענת כי שמירת העקביות היא מניע מרכזי לאדם. כלומר, אדם המאמין בעמדה מסוימת אך פועל בצורה המנוגדת לעמדה זו, יחוש תחושת דיסוננס והיעדר הרמוניה שתדרבן אותו לשנות את עמדותיו, או להתחיל להאמין בעמדה חדשה, כדי להקטין את הקונפליקט בין העמדה להתנהגות או לחלופין יתאים את התנהגותו לעמדה בה הוא מחזיק.

התיאוריה מודגמת בצורה הטובה ביותר בפרק Gingerbread של העונה השלישית. בפרק, מתגייסים תושבי העיירה למאבק ברוצחי ילדים. התושבים שאת התנהגותם עד אז אפשר לתאר בצורה הטובה ביותר כ\"מנומנמת\" ושהסבירו לעצמם את המתרחש בעיירה בצורה של \"פורעי חוק\" או \"נערים מסוממים וחולים\" מכירים פתאום בקיומם של כישוף ויצורים על טבעיים ומחליטים לפעול נגדם כדי למגר אותם מעירם. אך בסיום הפרק מסתבר כי התושבים היו נתונים תחת כישוף וברגע שהכישוף מוסר הם חוזרים לנורמה ושוב מתעלמים מהקורה סביבם.



התעלמות מאירועים אפלים בסביבת הדמויות הראשיות והכחשה של המציאות האמיתית הם מוטיבים המופיעים שוב ושוב גם בסדרות האחרות של ווידון וכדוגמא ניתן להזכיר את התנהגותו של קונור בכל הקשור לג\'סמין בעונה הרביעית של אנג\'ל. נושא זה מופיע גם ב\"פיירפליי\", במידה מסוימת גם ב\"ד\"ר הוריבל\" וגם כפי שנראה בהמשך ב\"דולהאוס\". 

למעשה במציאות היום יומית הלא טלוויזיונית כולנו מתעלמים ללא הרף ממה שקורה סביבנו פשוט כדי שנוכל להמשיך ולשרוד. אם נחשוב כל היום למשל על מיליוני הרעבים בעולם, או על הצרות שיכולות לקרות לנו ולאהובים עלינו לא נוכל לנהל את חיינו כסדרם. מצד שני התנהגות זו מובילה אותנו גם לאפאטיות ולאסקפיזם ולא מניעה אותנו לפעולה ולשינוי העולם סביבנו.

אם נחזור להשוואה בין סאנידייל ללוס אנג\'לס, הרי שהמצב המתואר בLA   מעט שונה. בסדרה הבת הקו בין הטוב לרע, בני האדם והיצורים העל טבעיים הוא הרבה פחות ברור. השדים והערפדים משתלבים בחיי העיר והסדרה מציגה לנו שדים טובים העוזרים לחברי \"אנג\'ל חקירות\" לצד בני אדם שמבצעים מעשים לא מוסריים. התושבים האנושיים של לוס אנג\'לס לא מופתעים כלל לגלות את ה\"מציאות הכפולה\" של העיר ונדמה שהם מודעים לקיומה ומשתלבים בה מדי יום. העירוב הזה בין טוב לרע וטשטוש הקווים קשור לאופייה האורבאני של עיר גדולה כמו לוס אנג\'לס, עיר שבה העירוב הגזעי הרבה יותר מורגש מאשר בעיירה \"לבנה\" כמו סאנידייל.

בנקודה זו מעניינת ההשוואה בין העיר לוס אנג\'לס לדמותו של אנג\'ל.  אנג\'ל של סאנידייל מתאפיין בדיכוטומיה בין אנג\'ל בעל הנשמה הטוב והטהור לבין אנג\'לוס חסר הנשמה, הרשע והסדיסט, כאשר ההבחנה ביניהם מאד ברורה ברוב כמעט מוחלט של המקרים.  בסדרה \"אנג\'ל\", דמות הערפד המיוסר היא הרבה פחות חד משמעית ומציגה עירוב בין שני הצדדים האלה. הזליגות בין אנג\'ל לאנג\'לוס מתרחשות גם כתוצאה מסמים (עונה ראשונה) או הזיות (עונה רביעית) ואנג\'ל בעל הנשמה מבצע מעשים שנויים במחלוקת (המעורבות ברצח עורכי הדין של וולפרם והארט למשל). שינוי זה מייצג גם שינוי פנימי בתוך אנג\'ל עצמו. אנג\'ל של לוס אנג\'לס (בניגוד לאנג\'ל של סאנידייל) הרבה יותר מקבל את הצדדים השונים של אישיותו ואת עברו העקוב מדם.

פן עירוני אחר של הסדרה \"אנג\'ל\" הוא המאפיינים המשותפים בינה לבין ז\'אנר הסרט האפל או \"הפילם נואר\". סגנון זה ששורשיו בשנות הארבעים של המאה הקודמת מתאפיין בתאורה דרמטית, צללים מודגשים, ניגודיות חדה, תאורה עמומה, וצילום בשחור-לבן. במרכז סרטים אלו עמדה בדרך כלל עלילת בלש כאשר במהלך הסרט נחשפה פרשה המערבת שחיתות שבה המוסר הוצג כיחסי ודו ערכי. גיבור הסרט האפל  פועל ממניעים מוסרניים אך מוכן לאפשר למטרה להצדיק את האמצעים, גיבורים אלו התאפיינו לא אחת באירוע נורא בעברם והוצגו לרוב כבודדים וכמנותקים מהחברה שמסביבם.

האישה שאיתו

המאפיינים הסגנוניים והעלילתיים האלה מופיעים גם ב\"אנג\'ל\" שבמרכזה דמות ראשית עם עבר בעייתי. משחקי האור וצל מקבלים תפקיד נוסף בסדרה הסובבת סביב ערפד שלא יכול לנוע לאור היום. לפחות בעונות הראשונות של אנג\'ל מרבית הפרקים עוסקים בסיפור מרכזי שבדרך כלל מערב דמות נשית שלה אמור הערפד בעל הנשמה לעזור. כל אחת מהנשים הללו מייצגת פן נוסף של החיים בלוס אנג\'לס וכל אחת מהן מאירה צדדים אחרים באישיותו של הערפד.

האישה הראשונה לה מנסה אנג\'ל לעזור היא טינה. טינה המופיעה בפרק הראשון היא נערה תמימה המגיעה ללוס אנג\'לס מהפרובינציה האמריקנית ומייצגת את כל אותם הנשים והגברים שמגיעים לעיר בעקבות החיפוש אחרי התהילה. אך העיר, המיוצגת על ידי דמותו של הערפד ראסל, היא יצור בולעני , טורף ואכזרי והמסיבות של \"היפים והמאושרים\" בהם נוכחים אותם צעירים שאפתניים, משמשות כלי לניצול ורדיפה.  הטוויטס הוווידוני בפרק הראשון הוא שלא כמו בסיפורי הבלש של הפילם נואר, אנג\'ל לא מצליח לעזור ל\"עלמה במצוקה\" וטינה נרצחת על ידי ראסל. במרדף אחרי ראסל פוגש אנג\'ל את קורדיליה ומציל אותה וכך גורל שניהם נקשר זה בזו.

בפרק השני פוגש אנג\'ל בדמות נשית שתלווה אותו גם בפרקים אחרים, זוהי קייט לוקלי השוטרת שנמצאת גם היא בפאב שבו מתנהלת חקירת \"אנג\'ל חקירות\" במשימת בילוש משלה. לקייט ולאנג\'ל מאפיינים דומים המתגלים כבר בשיחה ביניהם. שניהם מתקשים לקשור קשרים עם העולם החיצוני ועם בני המין השני והכנות שלהם זרה לנוף העירוני מסביבם.  הטוויסט העלילתי בפרק השני הוא שקייט אינה \"עלמה במצוקה\" כלל ולמעשה בשיחתם הראשונה היא זו המציעה לאנג\'ל את עזרתה. בקייט קיימת תמימות לא אופיינית לשוטרת הפועלת במרחב העירוני. קייט מתקשה לקבל את השדים והמפלצות הקיימות בעולמה של לוס אנג\'לס וההכרה בנוכחותם יוצרת שבר בעולמה, שמשפיע על עבודתה כשוטרת ועל יחסיה עם אנג\'ל. בקו העלילה של קייט מופיעה הפעם היחידה בסדרה שבה מתערבים \"הכוחות שהינם\" ושוברים את החוקים הברורים ביחס לערפד. אנג\'ל נכנס לדירתה של קייט ללא הזמנה כאשר היא מנסה להתאבד, ומציל אותה ממוות. ההצלה של קייט מקבילה לתהליך שעובר אנג\'ל עצמו בעונה השנייה ויש לה חלק מרכזי בחזרה שלו לחברי \"אנג\'ל חקירות\".

דמות נוספת בעונה הראשונה שיש לה קשר עם לוס אנג\'לס היא דמותה של רבקה, השחקנית ההוליוודית שמנסה נואשות לשחזר את ימי התהילה שלה. כאשר רבקה בת השלושים, שאינה מקבלת הצעות לתפקידים חדשים בגלל גילה, פוגשת את אנג\'ל ולמדה על זהותו האמיתית, היא רואה בכך הזדמנות עסקית להפוך לצעירה לנצח ולכוכבת תמידית. הדברים שמטיח אנג\'ל ברבקה כשהוא מבין שסומם על ידה, משקפים אולי את הביקורת של ווידון על הממסד ההוליוודי.  רבקה טוענת שאינה מפחדת מערפדים, אך אנג\'ל משיב שהסיבה שלא פחדה מכך שדמותו לא השתקפה במראה היא משום שאינה מסוגלת לראות אדם אחר מלבד עצמה ומשום שאישיותה האמיתית עוותה בשל התהילה עד כדי כך שנהפכה לאישה מרוכזת בעצמה המסוגלת למעשים רצחניים ללא מחשבה על השלכותיהם. הטוויסט כאן הוא בהיפוך של דמות הקורבן של העלמה במצוקה לדמות של פאם פאטאל שמסכנת את הדמות הראשית ופוגעת בו.



בעונה השנייה אנו פוגשים אישה נוספת שלה ולאנג\'ל היסטוריה משותפת- ג\'ודי, אחת מדיירות מלון ההיפריון בשנות החמישים, בו מתגורר גם אנג\'ל. גו\'די, חצי לבנה וחצי שחורה, מתחזה ללבנה כדי להצליח ולהשתלב, אך כשסודה מתגלה היא גונבת מהבוס שלה ומתחבאת במלון. אנג\'ל גם הוא מתחבא מפני העולם החיצוני ומתחזה לבן אנוש ללא יכולת או רצון לקשור קשרים עם העולם סביבו. כשג\'ודי מתוודה בפני אנג\'ל הוא אומר לה \"זה רק דם\", משהו שניתן להגיד גם לגביו. מלון ההיפריון מייצג את  ההיסטוריה של לוס אנג\'לס ומאכלס דמויות אופייניות לשנות החמישים שנאלצות לחיות בהסתר כמו הזוג ההומוסקסואלי שמתגורר בשכנות לאנג\'ל או התסריטאי המואשם בקומוניזם המשוחח עם חבריו השחקנים בלובי המלון. הטוויסט בסיפור זה הוא שג\'ודי פוגעת באנג\'ל למרות שהוא עוזר לה ולאחר מכן אנג\'ל מפנה עורף לה ולכל תושבי המקום. יותר מארבעים שנה אחר כך, אנג\'ל בוחר דווקא את ההיפריון לבסיס המבצעים של \"אנג\'ל חקירות\" ובכך מצהיר על עצמו כמי שמוכן להתמודד עם עברו, ללכת הלאה, ולהשתמש ברע שעשה כדי לגרום לטוב. כאן, התפקידים מתהפכים, כשג\'ודי מתגלית כמי שנשארה במלון כל השנים האלה, מפוחדת לנהל קשרים אנושיים או לצאת לאור השמש, כאילו הייתה בעצמה ערפד.

האישה הרביעית שנקשרת בגורלו של אנג\'ל ובגורל העיר היא אן. אנו פוגשים את אן לראשונה ב\"באפי\" כשנטרל, נערה המעריצה ערפדים. מאוחר יותר היא מתגלית כלילי, צעירה חסרת בית המתגוררת בלוס אנג\'לס עם בן זוגה. אן הפכה למי שהיא בזכות באפי, ובאופן מעניין, היא לא מספרת לאנג\'ל על כך מעולם. אן אימצה את זהותה של באפי בלוס אנג\'לס, קיבלה את עבודתה ושינתה את חייה. אן היא דמות מקבלת מאד. היא תומכת בבני הנוער בהם היא מטפלת ולא שופטת אותם על מעשיהם, בדיוק כמו שהיא מקבלת בצורה טבעית את העובדה שיש עורכי דין רעים כמו לינדזי או ערפדים עם נשמה כמו אנג\'ל. אן מוכנה לקחת את הכסף של וולפרם והארט כדי לתמוך בצעירים במקלט שלה, למרות שהיא יודעת שהכסף מוכתם במעשים רעים. היא מבינה שלעיתים צריך לכופף את החוקים כדי לשרוד ולעשות טוב (מוטיב שחוזר בצורה ברורה ביותר בסדרה \"פיירפליי\"), בדיוק כמו שאנג\'ל מכופף את החוקים ומרמה את וולפרם והארט כדי להשיג את התרומה.

אן היא דמות מקבילה לאחד מחברי אנג\'ל חקירות, הם מכירים זה את זו וחולקים עבר משותף ומכרים. הכוונה היא לצ\'ארלס גאן, הדמות היחידה מבין חברי \"אנג\'ל חקירות\" שהוא יליד אמיתי של לוס אנג\'לס והתגורר בה כל חייו. דרך הדמות של גאן מעלה ווידון סוגיות של העירוב הגזעי של העיר והמתחים בין השחורים ללבנים. בפרק The Thin Dead Line בעונה השנייה שוטרים זומבים מטילים אימה על רחובות לוס אנג\'לס. גאן נשלח לתעד אלימות משטרתית בקטע שמאזכר את האירועים סביב פרשת רודני קינג.

אל תקרא לי שחור

במרץ 1991 ‏נעצר רודני קינג, בן 26 ממוצא אפרו אמריקאי, על ידי ארבעה שוטרים, לאחר שהואשם בנהיגה במהירות גבוהה. השוטרים היכו אותו בצורה אכזרית שלא תאמה את התנהגותו או את האירוע. האירוע צולם, בדרך מקרה, מחלון דירה סמוכה ושודר בטלוויזיה. פרסום הקלטת הגביר את המתח הגזעי בין שחורים ללבנים בלוס אנג\'לס, ובארצות הברית כולה וארבעת השוטרים הועמדו לדין. במשפט, שבו לפי דרישת ההגנה לא נכלל אף אדם שחור בחבר  המושבעים, הורשע שוטר אחד בעוד שלושה אחרים זוכו מאשמה. ההודעה על הזיכוי הביאה למהומות חסרות תקדים, שהחלו ב29 באפריל 1992, ונמשכו שישה ימים. המהומות גבו את חייהם של 53 אזרחים, 2383 פצועים, יותר מ- 7000 הצתות, 3100 בתי עסק שהושחתו, ונזק מצטבר של יותר ממיליארד דולר. מהומות קטנות יותר אירעו גם בערים נוספות בהן קיים ריכוז גבוה של אפרו-אמריקאים, כדוגמת לאס וגאס ואטלנטה. מהומות לוס אנג\'לס הם אחד המאורעות החשובים ביותר באמריקה בשנות התשעים וללא ספק יש להם השלכות המגיעות עד ימינו, ולבחירה באובמה כנשיא השחור הראשון של ארה\"ב.

בפרק הנ\"ל מהעונה השנייה, האלימות המשטרתית המופנית בתחילה כלפי גאן וחבריו פוגעת בסופו של דבר בווסלי כאשר השוטר יורה בו ופוצע אותו. בכך מעבירה הסדרה מסר חזק לפיו אלימות משטרתית שפוגעת כיום בשחורים, ויכולה להיתפס על ידי האדם הלבן כלא נוגעת לו ואולי אפילו כרצויה לשמירה על השקט במקום מגוריו, תיפגע בסופו של דבר גם בו ויש לה השלכות הרסניות.

פרק אחר העוסק במתחים הבין גזעיים הוא הפרק That Old Gang of Mine שבו מתעמתת הכנופיה הקודמת של גאן עם חברי \"אנג\'ל חקירות\" לאחר שהם מגלים שאותה הכנופיה רוצחת להנאתה שדים. העימות בין הצדדים מזכיר את מלחמת הכנופיות השוררת בלוס אנג\'לס (עוד אחד ממאפייני עיר אמריקנית גדולה) בין כנופיית הבלאדס לכנופיית הקריפס. היריבות בין הכנופיות החלה בשנות השבעים של המאה הקודמת.  הבלאדס והקריפס התפשטו גם לשאר ארה\"ב ואחר כך גם לאירופה. הן עוסקות בעיקר בסחר בנשק לא חוקי , סחר בסמים והימורים.  על ידי הצגת המתיחות בין חברי הכנופיה הקודמת של גאן לבין השדים והיפוך התפקידים בין ה\"רעים\" ל\"טובים\", השכילה אנג\'ל כסדרה להראות עד כמה מטושטשים הגבולות בין הטוב והרע בעיר הגדולה ועד כמה יכולים מעשים שהחלו מהגנה עצמית ושימור הקיים להידרדר לסאדיזם ולפשיעה רק מתוך סיפוק עצמי ומאבקי כוחות פנימיים.

אוכלוסייה אחרת שלא קיבלה ייצוג מספיק ב\"אנג\'ל\" יחסית לגודלה באוכלוסיית לוס אנג\'לס היא האוכלוסייה ההיספאנית. בעונה החמישית , חוזרת הסדרה לעבר ההיסטורי של העיר, שהייתה בראשיתה עיר מקסיקנית, בפרק The Cautionary Tale of Numero Cinco. בפרק זה אנג\'ל פוגש בעובד של וולפרם והארט, לוחם מקסיקני, שעוזר לו לגבור על שד אצטקי, שהרג את אחיו. המפגש גורם לאנג\'ל להרהר מחדש במשמעות של המלחמה שלו בוולפרם והארט ובנבואת השאנשו ומקדמת אותו (ואותנו) לעבר סוף הסדרה.



הייצוג העירוני של לוס אנג\'ל בסדרה אנג\'ל משקף נושאים של טשטוש בין טוב ורע, הסתרה של סודות והתכחשות למציאות האמיתית, כמאפיינים הקיימים בסביבה העירונית. הסדרה גם מציגה לנו את ההיסטוריה של העיר, דמויות ועלילות המייצגות את תושביה ואת המתחים הפוליטיים בתוכה.

ייצוגים דומים של עיר ניתן לזהות גם בסדרה החדשה מבית היוצר של ווידון – \"דולהאוס\". גם היא מציגה עולם הנשלט על ידי תאגידים שבו המוסר של הדמויות מפוקפק. מאחר וזו לא סדרת פנטזיה, כאן הרשע הוא אנושי לחלוטין (בדומה ל\"פיירפליי\") ותזמון ההתרחשויות בימינו מדגיש עוד יותר את הבעייתיות בפעולות הגיבורים. גם ב\"דולהאוס\" מיוצגות דמויות המאפיינות את העיר כמו איש ההייטק העשיר מהסיליקון ואלי, וכוכבת הפופ ההוליוודית וגם כאן חוזר מוטיב ההסתרה. ב\"דולהאוס\" אינך יכול לדעת מיהם באמת האנשים המאכלסים את חייך. האם הם באמת מי שהם מתיימרים להיות או אומרים שהם, כאשר לא ניתן לבטוח אפילו באנשים הקרובים ביותר, הגרים בשכנות אליך. חוסר הביטחון, הניכור וכן היכולת להחליף זהויות ולהיטמע כדמות אחרת או להשתנות ללא הרף, כולם מאפיינים של הכרך הגדול. ימים יגידו עד כמה ישתקפו מאפיינים אלו ונוספים בפרקים העתידיים של הסדרה.