הממיר 18/10/09

10. \"ניצולים\", עונה 1, פרק 6 (סיום העונה). אחרי שמאוד אהבתי את ארבעת הפרקים הראשונים, הגיע הפרק החמישי (והלפני אחרון) וקצת אכזב אותי, בעיקר כי הוא היה קצת משעמם. אבל פרק סיום העונה היה כבר אופרה אחרת לגמרי: אקשן, דרמה, אירועים מפתיעים - you name it. מאוד אהבתי את הדילמה בין \"חופש\" ל\"חוק\" שעומדת במרכזה של כל הסדרה הזאת כמעט. הרגע שבו טום הורג את אחד החוטפים היה מצוין, בעיקר כי הוא גרם לי להזדהות עם דמות שפועלת ממניעים אפורים. הסיפור עם הילדים שגונבים מכל הבא ליד ונאג\'יד שמצטרף אליהם היה טוב אף הוא. הקליף-האנגר שבו הסתיים הפרק, שבו המדענים חוטפים אבי, היה מצוין, כמו גם כל הסיפור על כך שהיא אולי היחידה שנדבקה במחלה, אך לא מתה. גם בגזרה הזאת יש דיונים מרתקים בנוגע לשאלה האם מותר להקריב אדם אחד כדי להציל את האנושות כולה. יופי של סדרה (ברק דיקמן).

ועוד 10. \"המשרד\", עונה 5, פרק 26. פרק אחרון (כפול) נפלא לעונה נפלאה. פשוט כיף - סטנלי צוחק על פיליס, פאם עושה hustle לקבוצה היריבה, דווייט מושך זמן באופן היסטרי, וכמובן, הבשורות הטובות של ג\'ים ופאם במרפאה שהוצגו בפני הקהל בתמונה בלבד, כפי שהגיוני שיהיה (בניגוד, נניח, להצעת הנישואין בתחנת הדלק, לגביה תמיד חשבתי שחבל שלא נעשתה בלי המיקרופונים הזעירים בתוך החולצות שלהם). אני חייב לסייג ולומר שצפיתי במהירות כפולה בקטע ה\"קומי\" של מייקל והולי, כפי שאני עושה כמעט תמיד כשמגיעות המבוכות, אבל הקשר היפה בין השניים לא נעלם מעיניי גם כך. ההסבר החי-בסרט של מייקל על איך היא תהיה עם מישהו שנה אחת ואז הוא אולי יהיה עם מישהי ואז שניהם יהיו ביחד וזה יהיה מושלם - היה הפגנת מודעות עצמית סיטקומית מתבקשת מסדרה כמו \"המשרד\". מסקרן אותי לדעת מה באמת יצא מזה, אני חושש שחלק ניכר מהשיקולים תלוי בלו\"ז של איימי ראיין (yaddo).



קדימה, תריץ אחורה

ושוב 10. \"דם אמיתי\", עונה 2, פרק 9. עוד פרק מצוין, בלי ספק אחד הטובים של העונה, אם לא הטוב שבהם. לביקורת המלאה.

9. \"סקראבס\", עונה 8, פרק 7. העונה הזו בהחלט מפצה על שתי העונות החלשות שקדמו לה. אחת הרעות החולות של העונות הקודמות הייתה בהיעדר התקדמות מצד הדמויות, שהיו עסוקות בשטיקים שלהן. בעונה הזו אנו רואים התקדמות והתבגרות משמעותית מצד הדמויות, שבאה לידי ביטוי בעלילה, כמו הרומן השקט והאמין באופן מפתיע של ג\'יי די ואליוט, ובמינוי של ד\"ר קוקס לבוס החדש, שעמד במרכז הפרק הזה. מאד אהבתי את העובדה שהסדרה לא נרתעה להתייחס מיידית לקושי של ד\"ר קוקס – ה\"מורד\" הנצחי – להתמודד עם התפקיד החדש שמחייב אותו לקבל את ההחלטות שהוא כל כך שנא ש\"הונחתו\" עליו וכל כך אהב להילחם בהן, ולא פחות מעניין לראות את ג\'יי די בתפקיד החדש שלו בתור ה\"ד\"ר קוקס שנלחם בד\"ר קלסו\" ובדינאמיקה החדשה בין שתי הדמויות, שנראית שונה לגמרי מזו שהייתה להם בתור מאמן ומתמחה, אבל מעניינת אפילו יותר (ואהבתי את התפקיד של קלסו בעסק). חוץ מזה, היה כיף לראות את ד\"ר קוקס במשכנו החדש, ואת רשימת האנשים ש\"לעולם-לעולם-לעולם-בחיים לא-אין מצב\" שייכנסו אליו לחדר (הוא אסר על הוץ\' להיכנס! כי הוץ\' איז קרייזי!) ואת השרת שדופק את המסמרים בקצב הנכון כדי להדגיש את הדברים שלו. חוץ מזה, טד היה נפלא כתמיד והתגובה שלו למראה של קלסו יושב בכסא של קוקס הייתה היסטרית לגמרי. אבל הקטע הכי גדול בפרק היה המקצב שג\'יי די \"יצר\" בסגנון \"מיומנה\" שהיה פשוט מבריק מתחילתו ועד סופו, עם השאלה שג\'יי די מפנה לשרת (\"למה אתה מנגן בבונגו\"), והתשובה של השרת (\"It\'s Monday. Monday is Bongo Day!\") שפשוט השאירה אותי על הרצפה למספר דקות. ענק!

8.5 \"האוס\", עונה 5, פרק 6. זה כבר די הרבה זמן שהחלק החשוב ביותר ב\"האוס\" הוא לא החלק של \"החולה השבועי\", אלא החלק שקשור בהתפתחותן של הדמויות - לטוב, לרע, בהרחבה או שלא, סיפוריהם האישיים של האוס, ווילסון, קאדי והשאר הם מה שהופכים את הפרק למעניין יותר או פחות. בדרך כלל, בכל אופן. לביקורת המלאה. דעה נוספת דומה - בהמשך.

7. \"האוס\", עונה 5, פרק 6. פרק חביב בהחלט, עם מקרה מעניין לטיפולו של הצוות – פן שלא אכזב עד כה בעונה הזו. עם זאת, זיהיתי בפרק מספר \"בורות עלילתיים\", ובראשם העובדה שהאוס אמר לקאדי כבר בתחילת הפרק שהחולה משתמש בסמים והיא השיבה ששלושה רופאים בדקו אותו ולא מצאו לכך זכר. באמת?? כנראה שצריך לפטר את אנשי המעבדה, כי לפי התוצאה הסופית נראה שהם החליפו בין הדגימות שלוש פעמים (לפחות). קטע מגוחך נוסף הגיע כאשר האוס שלח את 13 וטאוב לרכוש סמים. WTF? הרי עדיין יש לך את הסמים שהחולה עצמו קנה! שכחת, האוס? הרי בדיוק שיחקת עם האבקה באמצעות כרטיס האשראי שלך (או משהו). היו עוד מספר גליצ\'ים מינוריים יותר, בהם צ\'ייס הסופר-מנתח שהוביל עוד ניתוח בהצלחה מגוחכת. הבעיות/טעויות הללו הם בגדר התרשלות תסריטאית לשמה, וחבל, כי הפרק באמת היה חביב (yaddo).

Joy

6. \"אורות ליל שישי\", עונה 3, פרק 11. פרק טוב, בסך הכל, אבל קצת לא מאוזן, ובמונחים של הסדרה הזו מעט מאכזב. אף פעם לא חשתי בנוח עם הדמות של פאפא מקוי. הוא פשוט צויר באופן שטחי וקריקטורי שלא מתאים לסדרה הזו. אז נכון שיש בזה דווקא משהו ריאליסטי, כי תאמינו או לא יש לא מעט אבות כאלה (בכל ענפי הספורט), אבל תמיד הרגשתי שהדמות שלו קיצונית מדי ונועדה לשרת מטרה מסוימת. רגע ההתפרצות שלו אמנם התאים לאירועים (צבירת הביטחון של ג\'יי די והתחושה שלו שהוא מתריס כלפיו, הכשלון היחסי שלו על המגרש וכו\'), אבל אלה נבנו בצורה מאולצת משהו וצפויה מדי. לכן, למרות שהעלילה כשלעצמה חזקה מאד, קשה היה לי להתחבר אליה, וחבל. גם העלילה של טיירה לא הייתה מעניינת במיוחד, ושוב מחזרה דברים שכבר ידענו על הדמות שלה והשאיפות שלה להתקדם בחיים, ורק הנאום היפה של לנדרי (כפרה עליו!) קצת הציל את העסק ממבוכה. אשר לסיפור של לילה וטים – למרבה הצער, שוב התברר שמינקה קלי היא השחקנית הפחות טובה בקאסט. היא לא הצליחה להביע היטב את התחושות של הדמות, והתקשיתי מאד להתחבר אליה. את טים, לעומת זאת, הבנתי מצוין. לא בכדי הוא נמשך אל לילה שמהווה הניגוד המוחלט שלו – מלאת בטחון עצמי ואמונה בעצמה ואופטימית, בעוד הוא נשאר פסימי ופסיבי. והנה, עכשיו היא פונה אליו למשענת והוא פשוט לא מסוגל לספק לה את מה שהיא מבקשת. זו הייתה עלילה מעניינת אך קצת מוחמצת, בעיקר בגלל לילה והחלק שלה בה. לעומת זאת, העלילה של סבתא סרסן, הדמנציה המחריפה והעימותים עם אמא שלבי הייתה פשוט מעולה, מעניינת והכילה משחק פשוט מושלם של כל השחקנים והשחקניות המעורבים, ובמיוחד של קים דיקנס שפשוט מצליחה לרגש ולגעת שוב ושוב בדמות הזו. 
 
5. \"המפץ הגדול\", עונה 2, פרק 20. פרק חלש יחסית של הסדרה החביבה. כמו תמיד, העלילה החזקה יותר הייתה זו שהכילה את שלדון ופני, אם כי זו הייתה אחת העלילות הפחות חזקות שבה הם היו מעורבים. כל הקטע עם המוכר בחנות הקומיקס שיוצא עם פני והויכוח שלו עם שלדון נשמע כמו רעיון טוב על הנייר, והיו רגעים טובים בביצוע שלו, אבל הסיפור הרגיש, בסופו של יום, קצת חסר פואנטה ולא הכי מעניין. מנגד, הסיפור של לנרד והחברים בפאב היה צפוי לגמרי, והחלק היחיד שהיה מצחיק היה הקטע בסוף של ראג\'ש והאשה ש\"תפסה\" אותו. מעבר לכך, פרק די סתמי ולא מצחיק מספיק.

4. \"אנשי המסיבות\", עונה 1, פרק 2. אי אפשר להאשים אותי בכך שאני לא אוהב את רוב תומאס (\"ורוניקה מארס\") או את פול ראד (אחד האנשים היותר מצחיקים ומקסימים בהוליווד), אבל איכשהו אני מתקשה למצוא את עצמי מתחבר בינתיים ל\"אנשי המסיבות\". אולי זו הדמות של רון שהיא קצת יותר מדי \"אובר דה טופ\", אולי אלה הבדיחות הצפויות מדי שמשדרות, לפחות בינתיים, ניסיון להצחיק ולהיות מתוחכם בכוח, ואולי זה מפני שהסדרה עדיין מחפשת את עצמה. אפילו הופעת האורח של ג\'ייסון דוהרינג הנהדר לא הצליחה להפוך את העסק למעניין יותר (ואפילו לא ג\'יין לינץ\' הגדולה), וחבל. אני עדיין מתכוון לתת לסדרה צ\'אנס, בזכות האנשים שעומדים מאחוריה, ולא הכל היה בלתי מצחיק, אבל כדאי שישתפרו שם.


Party Downer

3.  \"מועדון לילה\" סיימה עונה בתכנית ששיקפה את מה שראינו לכל אורכה - הרבה בדיחות צפויות ולא מצחיקות, גימיקים שחוקים ושביעות רצון עצמית חסרת בסיס. לשיא הגיעו הדברים עם \"הופעת האורח\" של אסתי גינזבורג שהובילה לאינספור בדיחות שדופות על המראה שלה ועל הדרך שבה גברים מגיבים אליו, שאף אחת מהן לא ממש הצחיקה (חוץ, אולי, מהבדיחה על ציון ברוך). בהחלט רעיון מרענן להביא מישהי יפה ולהסתלבט על מראה של אנשים. אם הם רק לא היו עושים אותו דבר בדיוק עם בר רפאלי לפני כמה שבועות זה בכלל היה מרגיש מקורי. הבנתי שרשויות הצבא התרגזו על גינזבורג ששיתפה פעולה עם העניין. האמת? לא הצבא צריך לחוש מבוכה, אלא ארז טל ואנשיו. אבל למי אכפת מהומור איכותי או מפתיע או מעניין כשהרייטינג משביע רצון?

2. המיני-סדרה החדשה \"תמיד אותו חלום\" צפויה להיפתח הערב ב-HOT3, וכמעט כרגיל במקרים של עליית סדרה חדשה ניתן היה לצפות בשני הפרקים הראשונים של הסדרה כבר בסוף השבוע ב-VOD. אני לא יודע אם זו בעיה של ה-VOD או של הסדרה עצמה, אבל במהלך כל הפרק הראשון יש בעיות סינק חמורות, כך ששחקן אומר (או שר) משהו ורואים את השפתיים שלו זזות כמחצית השניה לאחר מכן (או לפני כן, זה לא משנה). פשוט מזעזע (ברק דיקמן).


בשולי הממיר

בפרק השבוע של \"בניחוש חוקר\" הופיעו מילנה גוביץ \'(קנדי מ\"הצילו\", נינה קסידי ב\"חוק וסדר\"), ריצ\'ארד ריהל (שהופיע בהמון מקומות, כולל כצופה הראשון של באפי בפרק \"התהוות\"), טיי אולסן (קפטן קלי מ\"גלקטיקה\" וסם מ\"גברים על עצים\") , וברוס מקגיל (לנצח קפטן ג\'ק דלטון מ\"מקגייוור\").