הממיר 4/10/09

10. \"האוס\". עונה 5. פרק 4. אני אוהב פרקי מסע, כל עוד הם נעשים היטב וזה היה פרק מצוין. היה ברור שהאוס ווילסון יחזרו לתקשר ובמהירות רבה, אבל הדרך שבה העניין הזה הוסדר הייתה חכמה וטובה. במיוחד אהבתי את העובדה שהאוס התמוטט לא בשל מגע עם החולה אלא מפני שווילסון סימם אותו. בהחלט טוויסט מבריק, שהראה שלמרות כל ההכחשות של ווילסון באמת אכפת לו מחברו הקרוב. הדיאלוגים בין שתי הדמויות רק הזכירו לנו עד כמה האינטראקציה ביניהן חשובה ומהותית לסדרה, ועד כמה צדקו הכותבים כשתפרו את הענין במהירות המרבית. גם הקטע שבו הם נעצרים ע\"י המשטרה בגלל האוס (במיוחד כשהשוטר \"מפריע\" להם באמצע ה-Differencial) היה משעשע וסיפק הרבה עניין לפרק, והגילוי על צו המעצר נגד ווילסון בלואיזיאנה, ובמיוחד הסיבה לכך היו מוצלחים. המידע שנחשף במהלך הפרק על טיב היחסים בין האוס לאביו, ואפילו העובדה שג\'ון האוס אינו אביו הביולוגי לא הפתיעו, אבל עדיין היה מעניין ואהבתי מאד את ההתנהגות של האוס במהלך ההלוויה, והקטע שבו הוא נותן את ההספד המרגש רק כדי להשיג דגימת עור היה רגע \"האוסי\" קלאסי.  גם הסיפור על הילדה הסינית היה עשוי היטב, והפתרון – שהיה כרוך בהבנה שבשנת הלידה שלה כבר הייתה מדיניות של \"ילד אחד בלבד\" בסין – היה חכם ועשוי היטב. סיום הפרק, עם האוס ווילסון שיושבים יחד היה נהדר גם הוא. (איתן גשם)

10. \"המשרד\". עונה 5, פרק 23. קו העלילה של \"חברת הנייר של מייקל סקוט\" הפיח רוח חיים בעונה הזו - שהיתה טובה עוד קודם לכן - והפך אותה למצוינת ממש. קו העלילה הזה הוא, לטעמי, הטוב ביותר שהיה בסדרה, והפרק הזה הביא אותו לסיומו באופן המוצלח ביותר שאפשר היה להעלות על הדעת. לביקורת המלאה.

9. \"לגדול בלי בושה\". עונה 5, פרק 9. זה היה הפרק הטוב ביותר בעונה הזו, שהזכיר ימים עברו. הגעתה של אמה של מוניקה (דמות שאף פעם לא סבלתי במיוחד, לפחות עד הפרק הזה) ומחלת האלצהיימר שלה הצליחו לייצר הרבה עניין, וללמד אותנו הרבה דברים שלא ידענו על הדמות של מוניקה – היחס המשפיל של האם, ההזנחה הפושעת שלה כילדה וההתעלמות מההטרדות המיניות מצד החבר של אם. הגילויים האלה רמזו לנו מדוע מוניקה יצאה כל כך אגואיסטית ומרוכזת בעצמה, אם כי לא משחרר אותה מאחריות מלאה. הסצנות המשותפות בין מוניקה לאמה שחושבת שהיא חברה שלה ומדברת על מוניקה בנוכחותה יכלו לצאת קיטשיות ומאולצות, אבל בפועל היו אמוציונאליות במידה, נוגעות ללב ושוחקו לעילא ולעילא. אבל שיא השיאים היה בהחלטה של מוניקה לאפשר לאם לקחת את מנת היתר ולמות בכבוד – מהלך תסריטאי נועז ויפה שעבד היטב (ומצאה חן בעיני העובדה שמוניקה בחרה לשלוח את נורמה למצוא את הגופה ומנעה מדבי את המחזה הזה). הגילוי על כך שפרנק שכב עם האמא נראה קצת מאולץ, אבל בהחלט הולם את הדמויות, ועכשיו קארן יודעת את הסוד שלו ותחכה להזדמנות המתאימה כדי להשיג ממנו משהו שהיא צריכה. מאד מצאה חן בעיני הסצינה בסיום הפרק שבה דבי מחמיאה למוניקה על המהלך הקלאסי של הלבשת הבגד שדבי תפרה על האם המתה, רק כדי לשמוע שהבגד היה מכוער ושכדאי לדבי לוותר על התפירה – משפט שהזכיר לנו שמוניקה היא עדיין טיפוס מעצבן ואגואיסט בפני עצמו. עלילת המשנה עם סטן ואיבון וסיפור האהבה המתרקם ביניהם הייתה די צפויה, אבל הייתה חיובית ברובה, והסיפור של ליאם ושני האחים הדבילים לבית מקגווייר היה קצת מופרך, אבל סייע להפיג קצת את הדרמה החזקה עם הומור טוב, במיוחד בסיום הפרק עם המהלך של ליאם וה\"פנטסיה\" המצחיקה שלו על מה יעשה עם הכסף. אחלה פרק. (איתן גשם)

8. \"סקראבס\". עונה 8, פרק 5. פרק חביב מאד שממשיך את המגמה החיובית של העונה הזו. השימוש בבובות מה\"חבובות\" בהחלט הוסיף נופך רענן לפרק והיה משעשע ברובו. בכלל, כמה סדרות יכולות להביא את הבובות האלה ולשלב אותן בפרק באופן הגיוני? בכל סדרה אחרת זה היה נשמע כמו תרגיל שקוף ליצירת משהו \"פיקנטי\", אבל לשלב את הבובות בפנטסיות של ג\'יי די? בהחלט נשמע אמין.
חוץ מזה, אהבתי את שלוש העלילות המרכזיות שבהן ג\'יי די, אליוט וד\"ק קוקס התמודדו עם הרופאים החדשים. במיוחד מצא חן בעיני השילוב המצוין בין ג\'יי די הנשי והרגשן לבין דניז (\"ג\'ו\") הגברית ונטולת הרגש שעבד בצורה נהדרת (ובכלל, אלייזה קופ שמגלמת את דניז היא תגלית אמיתית). אבל רגע השיא של הפרק הייתה מבחינתי הרגע שבו ד\"ר קוקס הבין למה הוא כל כך שונא את אד – זה לא היה בגלל שהוא מזכיר לו את עצמו כשהוא בעצם שונא את עצמו כפי שכולם טורחים להסביר לו, אלא דווקא להפך. בגלל שהוא ממחיש את התכונה שקוקס כל כך אוהב לשדר לכולם בנוגע לעצמו אבל הוא בעצם הכי שונא ביקום – חוסר אכפתיות. ובכך, דרך הדמות של אד למדנו שוב שד\"ר קוקס הוא (מלבד ג\'יי די) האדם הכי אכפתי במוסד (הסגור) הזה. נהדר. (איתן גשם)



7. \"אחת שיודעת\". עונה 2, פרק 24. הפרק הזה היווה, למעשה, פרק פיילוט פוטנציאלי לסדרת בת שאומרה הייתה לעלות בעונת השידורים הנוכחית אבל נגנזה. באופן מפתיע, דווקא הפרק הזה היווה את אחד מהפרקים היותר טובים של העונה. אמנם בריטני סנואו – שלטעמי לא הייתה הליהוק הכי-מוצלח-בעולם לתפקיד לילי הצעירה – הייתה קצת חיוורת בתפקיד לילי הצעירה, אבל דווקא קריסטן ריטר – שעצבנה למדי בתפקידיה הקודמים ב\"בנות גילמור\" וב\"ורוניקה מארס\" – עשתה עבודה טובה בתור קרול – והכימיה בין שתי האחיות עבדה לא רע בכלל. גם העלילה המרכזית עם לילי שעוזבת את הבית ומוצאת את עצמה עם אחותה ומנסה להתרגל לחיים השונים אחרי שנים של פינוק הייתה מעניינת וקלחה רוב הזמן. המעברים בין לילי הצעירה לזו המבוגרת היו \"חלקים\" ומוצלחים ברובם, והניגוד והדמיון בין שתי ה\"ליליות\" צצו לעין באופן שלא היה שקוף ומאולץ מדי. העלילה שהתרחשה בהווה, עם נשף הסיום הייתה פחות מעניינת, אבל היה שווה הכל כדי לראות את צ\'אק מציל את בלייר מהמזימה הנבזית של הבנות האחרות ודואג שהיא תהיה מלכת הנשף האמיתית, ובכך – אולי לראשונה באופן אותנטי – שם את האושר שלה לפני האושר שלו. עכשיו, סוף כל סוף, הוא באמת יהיה ראוי לאהבתה. האם שני אלה יוכלו לממש את האהבה הכל-כך-נגררת בניהם, או שמא ימצאו עוד דרך לחרב את העסק? (איתן גשם)

3. הגמר של \"פרוייקט מסלול\" סובל מאותה רעה חולה של פורמט הריאליטי הישראלי: הבחירה להתרחק מהפורמט המקורי, הכל כך מוצלח, ובחירה בפן פופוליסטי יותר הופכת את הגמר הזה לתמונת מראה של כל גמר אחר, ואני צריכה להזכיר לעצמי האם מדובר בהשרדות, בבלוק, או בפרוייקט מסלול. בשונה מכל העונה, בפרק האחרון, אולי בגלל דמותם המקצועית של שלושת הפינליסטים, מתמקדים יותר מהרגיל בעיצוב ובמקצועיות, אבל הבחירה לערוך את הגמר בשידור חי, השיפוט תוך כדי ובין תצוגות האופנה, מבלי להמתין לראות כל המעצבים ומבלי החלטה משותפת של השופטים וכן הבחירה המוזרה לעשות סשן שאלות ותשובות גם עם המעצבים שהודחו, משאירה עם תוצאה שמרגישה חובבנית, והכל בניצוחה של שירז טל, שעדיין מרגישה יותר מהכל כמו רובוט. ובשורה התחתונה, הנסיון להנגיש את פרוייקט מסלול לקהל הרחב ושיבוצו בפריים טיים ולא בערוץ נישה, כשלה. אה, ואלון ניצח. (איימס)



2. מה קורה כשאיש תקשורת שאינו אוהב את תרבות ערוץ 2 מקבל תוכנית אירוח בפריים-טיים של ערוץ 2? \"אברי גלעד תוכנית אירוח\", זה מה שקורה. בניגוד ליאיר לפיד – קודמו במשבצת – לאברי גלעד יש סף סבלנות נמוך מאוד לאנשים שמעניינים אותו כקליפת השום; הוא מתפתל בכיסאו, נע וזע ללא הרף. אם חוסר הנוחות היתה נעצר במחוות הגופניות הבלתי נעימות הללו אפשר היה אולי לפטור זאת בהפרעת הקשב והריכוז ממנה הוא סובל; ברגע שהסלידה מתבטאת במילים – כבר אי אפשר להתל באף אחד.
ראשונה התיישבה מולו חברת הכנסת יולי תמיר, שהחלימה מסרטן זה מכבר. דא עקא, לא התחשק לה לדבר על הסרטן, והיא הסיטה את הדיון למחוזות אחרים. אברי לא נותר חייב ומחזיר את הדיון לסרטן. כי זה מעניין אותו? חלילה וחס, \"כי הצופים  רוצים רגש\" (ציטוט שלו).  תמיר עצמה, בציניות ומרירות שאלה אם הספוט לציון חודש המודעות לסרטן השד כבר עלה על המרקע. היא יודעת שביקום של \'רשת\' המרואיין אינו מרואיין אלא רק פרומו לדבר מה כלשהו. רגע לפני שתמיר מפנה את הכורסא הופך אברי לאופרה ומעניק לכל אחד בקהל עותק מאיזה ספר בריאות ובו בזמן מזכיר שאין פה כל שיתוף פעולה עם המו\"ל. ברור שאין, מה אנחנו, ערוץ מסחרי? אחרי תמיר עלה השחקן שאהיר כבהא, המופיע בימים אלה בסרט זוכה פרס האופיר \"עג\'מי\" (שהופק בשיתוף \'רשת\', אגב קידום מכירות). הסרט עוסק במציאות המדכדכת והאלימה ברחובותיה של יפו הוא מתבסס על הנרטיב האמיתי של השכונה. מעניין, אבל לא ערוץ-שתיימי מספיק. לפיכך העדיף אברי להתרכז באספקט מופרך ולא רלוונטי של הסיפור – ההליכה העתידית של שהאיר על השטיח האדום והזכייה הנכספת באוסקר. כי הצופים אוהבים לחלום חלומות ולשחק בכאילו. אחריו צעדה לבמה אגם רוטברג רודברג, המקדמת את \"האלופה 3\" והפסטיגל הבא. אמנם טרם נכנסו לסוכה אבל חשוב לסמן ביומנים: אגם! חנוכה! פסטיגל!. רשות הדיבור הועברה לקהל, שהפליא בשאלות כמו \"מה את לא אוהבת בעצמך?\", \"האם את מתחזקת?\" ו\"מה הקריטריונים שלך ליציאה עם גבר?\".
בסיום ה\"ראיון\" הודיע אברי על האורחים בשבוע הבא: שני כוכבי הטלנובלה לילדים \"כמעט מלאכים\". הוא ביטא את שמותיהם בחגיגיות אך מייד הסתייג והודיע שזו הפעם הראשונה ששמע עליהם. אחרי הפרסומות הוא עוד הבטיח את עמיר בניון אבל באמת שהספיק לי. הבנתי את הרעיון. כך העסק עובד: הכנות – או \"הדוגריות\" - של אברי היא שמאפשרת לכרוניקת ה\"ללכת עם ולהרגיש בלי\" שלו להתקיים. הוא בז לתרבות הסלבז הריקנית - והרי אין בוז גדול יותר מלהודות שבשבוע הבא יתארח אצלך מישהו שמעולם לא שמעת עליו - ובו בזמן מזייף התעניינות באורחים. כי כך הפורמט, הרצועה והערוץ מחייב. זה לא הוא, כופים עליו. להזכירכם, מדובר באותו אברי גלעד שישב אצל ארז טל לפני שנתיים והתאונן על טמטומו של הערוץ הנורא הזה. ועכשיו הוא שוב חלק מהפרקטיקה, מנחה תוכנית אירוח גרועה במשקל נוצה שכל מטרתה היא ליחצ\"ן מוצרים. נקודה חיובית: הרייטינג המדשדש (15%) מלמד שגם הקהל לא קונה את הלוקש הצבוע שלו, לפחות זה (okok4|rlm|)

1. שבת, סביבות 6 בערב. בערוץ הוט פריים משודר הסרט \"חשמלית ושמה תשוקה\", שחיכיתי לו שנים. קלטת מוכנה, ההקלטה מתחילה והכל בסדר. כ-20 דקות אל תוך הסרט, וככה סתם משום מקום וללא סיבה נראית לעין, הסרט מפסיק ובמקומו במשך מספר דקות משודרת תוכנית בישול כלשהי מערוץ אחר. הסמל בצד הימני העליון של המסך עדיין מראה \"הוט פריים\", צג הממיר עדיין מראה ערוץ 17 ובפס המידע עדיין כתוב \"חשמלית ושמה תשוקה\". אבל לא, תוכנית בישול. מה לעזאזל קורה שם בהוט? (זוחל השטיח)


סטלה! עשו לי חשק לרביולי! סטלה!

בשולי הממיר

סאמר גלאו התארחה בתפקיד עצמה ב\"המפץ הגדול\".