בניין האף בי איי, וושינגטון די סי, קומת מרתף, 7:28 AM.

הדלת בקומה מינוס 1 של מטה האף בי איי, אי שם בוושינגטון הבירה, נפתחה בחריקה מחרישת אוזניים. כבר שנים עברו מאז שמישהו חשב לשמן את הצירים של הדלת הזו, עליה נכתבו באותיות קידוש לבנה "פוקס מאלדר". סקאלי הזיזה את ההליכון שלה לאט, כל צעד מזכיר לה את דלקת המפרקים שהכתה בה לפני כמה שנים וחוזרת לבקר מדי פעם. היא התבוננה סביבה, אל תוך החדר המאובק של הסוכן מאלדר, שותפה מזה למעלה מ-30 שנה, מלבד שנה אחת בה נחטף ע"י חייזרים ובמקומו הגיע מישהו, שלדעתה של סקאלי דמה דמיון מפתיע לרובוט ההוא משליחות קטלנית 2. היא עברה לחשוב על משהו אחר כי האלצהיימר שלה החליט להשכיח מליבה את הסוגייה המעניינת הזו.

על קירות החדר הקטן שהואר באור עמום עמדו ברפיון פוסטרים שונים שנאספו במהלך השנים. פוסטר אחד, בו נראית צלחת מעופפת עם הכיתוב "אני רוצה להאמין" נפל לפתע על הרצפה, אבל סקאלי, ששמיעתה כבר לא מה שהיתה פעם לא שמה ליבה לכך, מה גם שהקאטאראקט על עיניה מנע ממנה לראות מה קורה שם בדיוק.



לאורך הקירות היו מסודרים ארונות. המגירות לא היו סגורות, בגלל עודפים של תיקים, חלקם גם היו זרוקים על הרצפה. תמונות של גופות מרוטשות בעלות סימני שיניים וכל מיני סימנים מוזרים אחרים היו מפוזרות על הרצפה. סקאלי מעכה אותן עם ההליכון שלה והמשיכה במסעה רב הכאב אל עבר השולחן שניצב בפינה.

"מאלדר?" שאלה בקול צרוד. "אתה כאן?"

חבטה חלולה נשמעה כמגיעה מתחת לשולחן. מאלדר חבט את ראשו בו. השולחן עצמו היה אכול טרמיטים ועוד כמה יצורים ירוקים שמאלדר וסקאלי הביאו עימם מאחד ממסעותיהם אל יערות העד של אורגון. היו זמנים.

"שקאלי!" אמר מאלדר ומיהר להכניס את שיניו התותבות אל תוך פיו הקפוץ. "מה את עושה פה?" הוא מיהר להכניס דבר מה אל תוך אחת המגירות, דבר שנראה לסקאלי כמו קטטר קטן. היא התעלמה באלגנטיות.

"סגן המפקח סקינר ג'וניור נתן לנו משימה חדשה, מאלדר!" סקאלי ממש רעדה, מאלדר הסיק שמדובר בהתרגשות, אך הגיוני יותר שהיה מדובר בתחילתו של פרקינסון. זה שנים שלא יצאו יחדיו למשימות. מאלדר סבל מבעיה בשלפוחית והיה צריך ללכת לשירותים כל כמה דקות, בעוד סקאלי כבר לא היתה יכולה לרוץ ולנופף בשערה ה'פעם אדום'.

גם במאלדר ניכרו סימני התרגשות. הוא התרומם מכיסאו במאמץ רב, החזיק במקל ההליכה שלו והלך לעברה של סקאלי במהירות האפשרית.

10 דקות לאחר מכן, הוא גם הגיע אליה.

"מה המשימה סקאלי? חייזרים פלשו לכדור הארץ? האיש המעשן חזר? סדרה של רציחות מוזרות ואנשים שכתוב על גבם 'הוא אחד'?" עיניו של מאלדר ברקו לאורו הצהוב החיוור של החדר.

"לא" אמרה סקאלי. "מאלדר, מה קרה לך? האיש המעשן מת לפני יותר מ-15 שנה. היינו בלוויה שלו. וחייזרים כבר חיים איתנו, הרי הבת שלי חציה אדם חציה חייזר, זוכר?"

מאלדר נזכר באי רצון. הוא זכר את היום בו אחותו חזרה, אז גילה שהיא מלכת החייזרים. הוא זכר את הימים בו הוא וסקאלי רדפו אחרי צלחות מעופפות, הוא זכר את הסרטן של סקאלי, הוא זכר...



"בוא כבר מאלדר." אמרה סקאלי ומאלדר שכח כבר על מה הוא חשב.





בניין האף בי איי, וושינגטון די סי, קומה 5, 14:57 PM.

"שבו בבקשה" אמר סגן המפקח סקינר ג'וניור והצביע על שני כסאות. בצד החדר ישב לו אדם מחובר לאינפוזיית ניקוטין. סקאלי ומאלדר לא הבחינו בו. מאלדר התיישב בחריקה על כיסאו, מתלונן על מצב האגן שלו ואיך ששירותי הבריאות לא עושים בשבילו כלום.

"קראתי לכם היום כי יש לי תיק חדש בשבילכם. מסתבר שיש מקרים של כמה מיתות בלתי מוסברות אי שם בסיאטל. אני רוצה שתצאו לחקור" מאלדר התבונן בסקאלי בחיוך של 'אמרתי לך'. סקאלי, סקפטית כתמיד, סרבה להאמין.

"מה זאת אומרת, רציחות בלתי מוסברות?" שאלה "חשבתי שכבר נגמרו כל תיקי האקס, אחרי שאחותו של מאלדר חזרה וכולנו מאושרים כמשפחה אחת גדולה."

"פשוט סעו לשם" אמר סקינר ג'וניור.





סיאטל, 35 sin.

מאלדר וסקאלי לקחו מונית. אף אחד מהם לא רצה ללכת עד מקום הרצח. זה היה רחוק מדי ושניהם לא רצו להכביד על קוצב הלב שלהם. מלבד זאת, הנהיגה תמיד הזכירה להם את הקטע המפחיד ההוא עם החייזר שהתחזה להגה וניסה לאכול את העין של סקאלי.

הם הגיעו למעין אזור פריקה וטעינה בנמל של סיאטל. הם עמדו מול מחסן ענק שנראה נטוש. סקאלי הרגישה כאילו הם כבר היו כאן קודם, אך לא הצליחה להיזכר בדיוק מתי. מאלדר הלך כמה שיותר מהר אל עבר דלתות המחסן. כשהגיע הוא התנשם והתנשף. זמן רב עבר מאז רץ ככה. פלאשבק קצרצר הזכיר לו איך הוא וסקאלי רצו בשדות התירס של הממשלה, מנסים לחמוק מדבורים קטלניות שמפיצות מחלות שונות ומשונות. אלה היו ימים.

סקאלי כבר עמדה ליד מאלדר בשעה שסיים להיזכר בשנות הקסם שלהם. הם פתחו את הדלת באחת. המקום עצמו היה גדול ביותר והואר מהחלונות המרובים שהכניסו אור של אחר צהריים חמים. למרות זאת החליטו השניים להוציא את הפנסים הגדולים והלא אופנתיים שלהם, שאף פעם לא בלטו במעילי האף בי איי שלהם. הם נכנסו, נעמדים באמצע המחסן הענק. השניים הסתובבו סביב עצמם במשך כמה דקות. לפתע, צד משהו את עיניה של סקאלי.

"מאלדר! בוא תראה את זה!" קולה של סקאלי הדהד ברחבי המחסן הנטוש. "מה זה החומר הזה, מאלדר? האם זה איזה חומר רדיואקטיבי חייזרי?!"



"לא סקאלי... אממ... אני מצטער, לא יכולתי להתאפק" אמר מאלדר ורכס את רוכסן המכנסיים שלו.

סקאלי החליטה להתעלם ואספה קצת מהחומר החשוד, במטרה להביאו לבדיקה במעבדה.

הם המשיכו לחפש במחסן. לפתע שמעו צעדים מרובים מאחוריהם. השניים ניסו להגיע את אקדחיהם, אך דלקת הפרקים של שניהם לא נתנה להם לאחוז בהם בכוח מספיק רב על מנת להוציאם ולהשתמש בהם. חבורה של כחמישה אנשים החלה לרוקן את מחסניות האקדחים שלהם אל תוך גופם הרעוע של שני הזקנים. מאלדר וסקאלי התמוטטו לרצפה, מתבוססים בדמם עצמם.

"סקאלי..." קולו של מאלדר נחלש.

סקאלי הסתכלה על מאלדר ואמרה "אני עדיין לא מאמינה שקיימות קונספירציות". מאלדר לא ענה. "או חייזרים" הוסיפה, ונפחה את נשמתה.





בית העלמין, וושינגטון די סי, עלות הסצינה: 50 מיליון דולר.

מטח יריות כבוד נשמע, בעוד שני ארונות הקבורה הובאו למנוחות. אותיות הזהב הבוהקות על קברו של מאלדר בהקו באור השמש, מראות את המשפט "the truth is out there”. על קברה של סקאלי, היה כתוב באותיות אבן פשוטות: " i'm with stupid”. בין הנוכחים עמדו הבת של סקאלי, אחותו של מאלדר ועוד כמה אנשים מוזרים יותר ומוזרים פחות. בצד, במקום שאף אחד לא ראה, עמד לו איש עם אינפוזיית ניקוטין. סגן המפקח סקינר ג'וניור עמד לידו.

"איחור של 30, אבל עדיין, סיימתי את העבודה" אמר סקינר ג'וניור.

"אבא שלך יהיה גאה בך" אמר האיש עם האינפוזיה.

"גם אבא שלך" אמר סקינר ג'וניור.

וגם כריס קארטר.