הממיר 2/8/09

9. שיטת השקשוקה. ביום שלישי נפל דבר בישראל: ערוץ 1 הצליח להתקין ערב שידורים רלוונטי.  הרייטינג הדו סיפרתי (אירוע נדיר כאשר מדובר בתוכן שאינו מערב את האירוויזיון או מכבי) הוכיח שיש קהל בישראל לטלוויזיה כזאת. שידור הסרט לווה בפולמוס חשוב ומעניין הנוגע למקומה של התקשורת במארג יחסי ההון-שלטון. הכל היה טוב ויפה עד שהתחלתי לקרא בכל מיני מקומות שהנה זו ההוכחה לחשיבות השידור הממלכתי בישראל, שידור החף (לכאורה) מלחצים ובחישות מצד בעלי הון. ובכן – בולשיט. ערב השידורים הזה מוכיח בדיוק את ההפך: כיצד ערוץ \"חופשי\", המתוקצב במאות מיליוני שקלים מידי שנה, מצליח להיות גורם שידור שולי ונידח במפת התקשורת הישראלית. התחקיר של מיקי רוזנטל התגלגל לערוץ לאחר שגורמי שידור אחרים דחו אותו, סרטון התגובה של האחים עופר מומן על ידם; לערוץ הראשון לא היה יד בדבר. הדיון ששודר בתום הסרטים נראה כמו תוכנית פופוליטיקה רנדומאלית, תובנות גדולות לא ניתן היה לשמוע בין הצווחות של מתי גולן. אז כן, זה היה ערב טלוויזיוני חשוב, ועל כן הוא זוכה בציון \"9\" הנכסף, אבל ברמת המאקרו, הוא הוכיח שהפוטנציאל של הערוץ מפוספס לחלוטין ושלוש שעות שידור מעניינות אינן מכפרות על עשור עלוב וצחיח.

8. לא התחברתי לעונה השנייה של \"מסודרים\". לעניות דעתי, היה חסר לעונה הזו את אחד הדברים החשובים ביותר לכל סדרה באשר היא – תוכן. כן, בין \"דחקה\" ל\"דחקה\" רצוי שיהיה משהו מעניין. ואת המשהו המעניין הזה קיבלנו, לצערי, רק בפרק האחרון של העונה. הפרק האחרון של העונה נתן לנו סוף סוף עלילה מסקרנת ואולי אפילו קצת מפתיעה. היה שם יותר מבדיחות על אותם צעירים שהתעשרו, היה שם סיפור מעניין, היה שם סיום מותח וסוג של עצוב. קצת חבל שנזכרו בזה בפרק האחרון.
(ANGEL N)

6. \"מקלט באפלה\", פרק 1. הסדרה נפתחה השבוע עם וייב חזק מאוד של \"תיקים באפלה\" שפוגשת את \"טורצ\'ווד\". הבעיה היא שלפחות מהפרק הראשון \"מקלט\" נופלת גם מזאת וגם מזאת. בעולם טלוויזיוני שידע כבר סדרות-עם-מפלצות נראה קצת מיותר להתחיל לדבר על שדים שהם לא רעים. בכלל, נראה כאילו הזמן שהוקצה לאקספוזיציה היה הרבה יותר מדי ארוך, מה שהפך את הפרק הפותח בחלקים מסוימים לשעמומון מתמשך ובלתי נגמר, במיוחד שהיה ברור לכולם שהפסיכיאטר הולך להצטרף לאותו \"מקלט לכולם\" שבבסיס הסדרה, מה שהפך את התהליך שהוא עובר בפרק לצפוי-עד-כאב וארוך-עד-זרא. מעבר לזה, הרעיון הכללי של הסדרה הוא רעיון עם פוטנציאל לא רע, ומעניין לראות אם הסדרה תתפתח מעבר ל\"יש-יצור-מיוחד-שצריך-להבין-מה-הקטע-שלו\" בכל פרק מחדש (כדרכן של סדרות כמו \"מכושפות\").
(ברק דיקמן)



5. \"החיים על פי נד\", עונה 2, פרק 13 ואחרון בסדרה. כמה חבל שאחת הסדרות המוקפדות ביותר שאי פעם הופקו זכתה לסוף שדי מבייש את נעוריה הקצרים. נדמה שבריאן פולר לא ידע מה לעשות: האם לצלם פרק סטנדרטי (ו\"סטנדרטי\" אצל \"החיים על פי נד\" משמע מרנין, שנון, מתוחכם ומלא חיים) או לבחור בנתיבי הסיום המקובלים: סגירת קצוות, איחוי עלילות ושזירת הנרטיב האידיאולוגי שליווה את הסדרה לאמירה קוהרנטית בדבר כוחה של האהבה. מה קיבלנו? מישמש. 30 דקות הוקדשו לתעלומה השבועית, שהייתה כמו תמיד מלבבת וצבעונית, עד שהגיע הרגע בו כנראה צילצל לפולר הטיימר והזכיר שעוד צריך לסגור את הבאסטה היום. במקום ההליך הבלשי הקבוע, נעמד על הבמה שיין טריקל, אחד החשודים ברצח המרמייד בלנאנש ראמורה, ופשוט סיפר מה קרה, ללא שמץ הצדקה עלילתית המניחה את הדעת. וזה לא היה הרגע התלוש היחיד בפרק: מוקדם יותר הסבירה צ\'אק לנד שנוכח האפשרות שדודותיה יצאו למסע הופעות באירופה היא שוקלת לעזבו. כן, מחויבותה המשונה \"להשגיח\" על ויויאן ולילי מעפילה על הקשר עם אהוב ליבה. הא? זו ממש לא הצ\'אק שהכרנו. שיא התלישות הגיע כאמור בדקות האחרונות של הפרק: בריצה נגד השעון טסה המצלמה ברחבי היקום של נד תוך פתירת רגעי מפתח; אוליב מתאחדת עם אהובה הטרי, אמרסון מקבל את בתו בחזרה, ובסוג של קליפ-האנגר דופקת צ\'אק בדלתן של וויואן ולילי ומכריזה \"אני חיה!\". בדיוק בזמן הזה, אחרי 22 פרקים, 42 דקות ו- 15 שניות נפחה \"החיים על פי נד\" את נשמתה החיננית. חבל שרגעיה האחרונים נראו כמו חלטורה תסריטאית מהסוג המעצבן ביותר. 

סיביל שפרד התארחה בפרק הראשון בעונה השלישית של \"בניחוש חוקר\".
(roswella)