הדרך לכוכב - זהו, נגמר

\"אני פורשת\", כתבתי בSMS ושלחתי לכל חבריי אחרי ההדחה של אתמול בערב. מאז שהראל סקעת איבד את הבכורה לטובת מויאל, לא הייתי על סף דמעות כמו הרגע שבו צביקה הדר הודיע לחובי סטאר שהוא סיים את דרכו בתכנית.

המועמד המבטיח ביותר לעונה זו, מי שהנפיק עד עכשיו את סך הביצועים הכי טובים, הלך מוקדם. מוקדם מדי. \"עם ישראל עוד לא בשל לכוכב נולד גיי\" – קיבלתי תשובה מחברה. ובאמת, איזה עוד סיבה תוכלו למצוא חוץ מצרות מוחין של אוכלוסיה הומופובית, להשאיר בחוץ את מי שהיה אמור להיות הכוכב הנולד הבא של התכנית הזו? אני יכולה רק לנחש איזו כמות קלושה של קולות הוא צריך היה לקבל מהקהל כדי שיוריד אותו מהמקום השני בדירוג השופטים למקום האחרון.


סטאר אמיתי

ולא אסתפק במיי פיינגולד, שעל אף מקוריות בחירותיה, ועל אף שלל הבעותיה, הצעקות שלה במהלך השירים מוציאות לעיתים את הדעת.
ולא אתנחם באבק הכוכבים סטייל ג\'ים מוריסון שלירן דנינו מפזר, כיוון שעד כה היה לו רק ביצוע אחד ממש מפוצץ (כן, גם לו עידן רייכל עשה משהו טוב).
ברוֹני דלומי וודאי שלא אאחז, כי למרות שהביצוע בתכנית של רייכל היה הביצוע הכי טוב שלה בעונה, ועל אף שקיבלה מחמאות, היא עדיין זוכה שוב ושוב מהשופטים במקום הלפני אחרון או אחרון, וזה עניין של שבוע – שבועיים לכל היותר עד שהיא תעוף.
גם פאולה ולשטיין החביבה כנראה קשה לעיכול עבור הקהל, כי למרות ביצוע חביב לשיר שהיא עצמה כתבה (שמתם לב שהוא נורא דומה לשיר של \"דוסון קריק\" – מושר גם הוא בידי פאולה אחרת?) זו עדיין מוסיקת מעליות ולא חפלה.

אז תסלחו לי, הטור הזה יהיה קצר במיוחד, בלי ביצוע הכי טוב (חובי), בלי דואט הכי טוב (חובי) ובלי מתלבש הכי טוב (נחשו). אני צריכה ללכת להתאבל. להתאבל על עונה אבודה. זה לא סוד שכבר זמן מה אני משוכנעת שהעונה הזו היא ההמשך הבלתי נגמר של עונה שלוש הזכורה לרעה. הרי תכנית כמו תכנית הדואטים שהיתה ביום ראשון – במדינות מתוקנות – לא היתה עולה לשידור.

עלי להשלים אם כך שאת חמשת השבועות הבאים ינעימו לי ילד הפסטיבלים המסלסל - עומר אדם, ודניאל – פיהוק – תבורי. אולי באמת הגיע הזמן לעשות הפסקה. אליך צביקה.