הממיר 19/7/09

10. \"פולישוק\", עונה 1, פרק 13. \"פולישוק\" סיימה עונה מוצלחת ומפתיעה באיכותה בפרק משובח במיוחד. הפרק עצמו היה פחות מצחיק מפרקים קודמים, אבל העלילה הייתה פשוט מבריקה ונבנתה בצורה חכמה דרך הפרקים הקודמים, החל מהתהפוכות בממשלה, המהלך של חומי, ההצעה המפתיעה של כץ, ההתלבטות של פולישוק, העמדה של סולי, הפניה לקוזו והתרגיל המבריק שהפך את פולישוק למלך החדש של הפוליטיקה הישראלית. יותר מהכול אהבתי את כל הסיקוונס בבית של קוזו, ובמיוחד את הקטע שבו קוזו וסולי מדברים על פולישוק בלי חשבון, עד שפתאום המצלמה נעה הצידה ומתברר שהוא בכלל יושב שם כל הזמן ושהיה \"קאט\" אחרי סצינת השיחה שלו עם חומי שנשמעה דרך הנייד של סולי (בדיחה ויזואלית מעולה שהשאירה אותי על הרצפה). עוד אהבתי את הנאום של פולישוק על הרצון הכן שלו לעזור לזולת והתגובה של קוזו המופתע שברגע אחד מפסיק לזלזל בו ומחליט לעזור לו – בהחלט רגע שהוסיף נפח לדמויות ויצק תוכן מעניין ומפתיע לכל הדרמה שמסביב. מספרים שתהליך היצירה של הסדרה נמשך כשנתיים והיה מלווה בקשיים רבים בהפקה. עכשיו, כשהסדרה מצליחה גם מבחינת האיכות וגם מבחינת הרייטינג נראה שיצטרכו להתחנן בפני שמוליק הספרי ואנשיו שתהיה עוד עונה. שאפו!

ועוד 10. \"Mad Men\", עונה 2, פרק 8. הסיבה היחידה לכך שאני לא מרבה לכתוב על הסדרה כאן היא שפשוט כל פרק שלה צריך לקבל \"10\" אוטומטי, וזה עלול להפוך את העיסוק בה למשעמם משהו. ובכל זאת, בחרתי לכתוב על הפרק הזה כי הוא מדגיש את אחת התכונות הפחות מדוברות של הסדרה: הפמיניזם שבה. לכאורה, הסדרה נראית הכי שוביניסטית שיש: הגברים נראים נהדר בחליפות שלהם, מעשנים, שותים ומתייחסים לנשים כמו לבובות שלהם. אבל בפועל, הנשים הן הכוח המניע את משרד הפרסום ואת העלילה, ובפרט בעונה הזו. הפרק הזה התמקד בשלוש דמויות נשיות שוכל אחת מהן עשתה מהלך שקשור בציפייה לוידוי שלא הגיע: הכומר מצפה מפגי להודות ביחסים שלה עם פיט ומה שכרוך בכך אבל היא עדיין לא מוכנה למהלך כזה ונותרת בודדה עם עצמה, ג\'ואן לא מוכנה להגיד בקול רם כמה היא אהבה את העבודה בתפקיד המחליפה במחלקת הטלוויזיה וכתוצאה מכך נאלצת לצפות בחירוק שיניים בהארי שזוכה להערכה בלי לקבל את הקרדיט שכל כך מגיע לה על עבודה פנטסטית, ובטי היא דווקא בצד היוזם: היא זו שמצפה לוידוי מדון על בגידותיו, וכשזה לא מגיע נראה לרגע שהיא \"קונה\" את הבלופים שלו. אבל בניגוד לפגי ולג\'ואן שעשו מעשים שלכאורה עומדים נגד ה\"ציפייה החברתית\" מהן אבל לא מוכנות לעמוד מאחוריהם, בטי שולחת את דון לישון במשרד, ועושה את המהלך שלא ציפו שתעשה. דון מוצא את עצמו בצד שלי פגי וג\'ואן: בודד, עצוב ומשלם על הפחדנות שלו. ובטי? היא עשתה עוד צעד כדי להפוך לדמות הנשית הכי מרתקת בטלוויזיה. זה היה עוד פרק נפלא ביצירת המופת הכל כך מרשימה הזאת. 

9. \"המשרד\", עונה 5, פרק 13. לא הרבה סדרות זוכות לכבוד לשדר \"פרק סופרבול\". רשת NBC עשתה בחירה מעניינת כשבחרה לשדר פרק של \"המשרד\", ובסך הכל נראה שעשתה בחירה לא רע בכלל. הפרק היה מצחיק מאוד והיה בנוי באופן שבו גם צופים חדשים יוכלו להתחבר אליו בלי קושי. לביקורת המלאה.

עוד 9. \"צ\'אק\" עונה 2, פרק 13.גם \"צ\'אק\" זכתה לקבל פרק סופרבול משלה. בערך. הפרק שודר בארה\"ב בסמיכות זמנים למשחק המדובר והנצפה כל כך, ושודר בטכנולוגיית תלת-מימד. אז איך היה? סבבה! אה, התלת-מימד? מי יודע? בארץ הוא שודר בשיטה הרגילה, אבל זה ממש לא פגע בחוויית הצפיה, כי את ההצגה ממילא \"גנב\" דומיניק מוינהאן בתפקיד כוכב הרוק, שלמעשה, מזכיר מאד את מה ש\"צ\'ארלי\" מ\"אבודים\" היה לפני שהגיע לאי (טייפ קאסטינג, מאץ\'?). הפרק עצמו היה מהנה מאד. העלילה הייתה מטופשת להפליא אבל היה בה היגיון פנימי מספיק כדי שזה יעבוד. חוץ מזה, אהבתי מאד את כל העקיצות על כוכבי הרוק והפלאברות שלהם, את הבדיחות הקטנות (כמו כשקייסי יורה כדורי הרדמה על טיילר, רק כדי לגלות שהוא חסין מהם ובשבילו זו \"סאטלה\" נחמדה. ענק!) ואת סצינת הקרב המבריקה במעלית. גם צ\'אק ושרה לא העיקו מדי וטוב שהכותבים מיהרו לסגור את הקונפליקט שנוצר אחרי ששרה רצחה את הסוכן ההוא. עלילת ה\"Buy More\" הייתה קצת סתמית, למרות שהיו בה כמה רגעים מצחיקים, והיא כללה גם - לא במקרה - כוכב פוטבול ידוע לשעבר (ג\'רום בטיס ש\"עבד\" על כולם).


מה השורה שלי? עפ\"י שלמקו.

8. \"סוכן מחוק\", עונה 2, פרק 12. עלילותיו של מייקל ווסטן ממשיכות להיות מוצלחות ומהנות למדי. הפרק הזה היה מעט שונה מהרגיל במובן זה שבד\"כ אין טוויסטים במה שנוגע לזהות הלקוחות ולמניעים שלהם (למשל: שמישהו הזמין את מייקל כדי להשתמש בו לצרכיו וכיו\"ב), אבל הפעם התברר שזה שהזמין את מייקל הוא מניאק שלא ידע כשהזמין אותו עם מי יש לו עסק, ומתברר שהלקוחה האמיתית היא זו שמייקל אמור היה לתפוס. כמו תמיד, הפרק היה כתוב היטב מבחינת התחכום שבו מייקל משתמש כדי לצאת מהסיטואציה מנצח, ולמרות שהקטע של \"להסיט את היריב נגד השותפים שלו\" קצת חוזר על עצמו, כמו גם יחסי ה\"On ו- \"Off\" של מייקל ופי (שלפחות קיבלו תפנית מעניינת בסיום הפרק שעבר), הפרק עדיין היה מהנה, והדרך שבה מייקל הגיע אל מטמין הפצצה המסתורי והשיג ממנו את המידע על חשבון הבנק הייתה מוצלחת, ועשויה לקחת את העלילה לכיוונים מעניינים.

7.5 \"אחת שיודעת\", עונה 2, פרק 13. אחרי לא מעט פרקים מאכזבים הפרק הזה דווקא הפתיע לטובה. הבחירה בבארט באס כמי שנופח את נשמתו בהחלט הייתה נבונה וסייעה להתניע את העלילה.הדמות עצמה לא הייתה כל כך משמעותית, ולכן הייתה Expandable אבל היא בהחלט נגעה בחלק גדול מהדמויות, ובראשן צ\'אק. וכשצ\'אק במיטבו גם הסדרה במיטבה, ובפרק הזה הוא היה בשיאו: מתבודד, כועס, מעליב, פוגע, פגוע, מתעלם מהצהרת האהבה שחיכה לה כל הזמן, מתעמת (עם לילי), עושה מניפולציות (כדי להגיע למידע על לילי), מוותר על השימוש במידע באבירות ונשבר בסיום הפרק. נפלא! שאר הדמויות? למעט לילי, בלייר ודורותה (אח, דורותה...) יתר הדמויות לא ממש עניינו, במיוחד לא סרינה וארון המעצבן. והגילוי בסיום הפרק? אם הוא לא היה כל כך צפוי, הוא יכול היה להיות מרעיש...  

7. \"Damages\" עונה 2, פרק 5. אין ספק שמדובר באחת הסדרות היותר מתוחכמות מבחינת הכתיבה והביצוע שלה, אבל לפעמים היא גם נסחפת בהתלהבות שלה לייצר טוויסטים מכל דבר. הפרק הזה היווה דוגמא מצוינת לכך. מצד אחד, היו סצינות ממש מבריקות, כמו הקטע עם קנדריק בשירותים מחופש לאשה, שומע מהבחור שעשה עליו \"Roast\" שהוא גילה רוח ספורטיבית ומגיב באגרוף לכליה (מלווה במשפט של דייב פל/קלארק פיטרס לשירותים: \"אני מסכים. זה לא היה מצחיק\". מצוין!), וכמה מהלכים מתוחכמים מצד הדמויות, כמו של אלן שמספרת לפאטי שפנו אליה מה- FBI אבל היא דחתה אותם, אבל בה בעת נותנת לה להבין שיש מרגל אחר והמלכים של \"הדוד פיט\" (הדמות המסתורית והמעניינת ביותר, מבחינתי, בסדרה), אבל מצד שני, היו כמה טוויסטים שלא אהבתי, כמו הגילוי על ה\"ריב\" של דניאל ואשתו בערב רציחתה שהיה קצת מאולץ מדי או הגילוי על כך שהבלש המשוחת מצר הוא ה\"מעסיק\" של ווס, שהיה ממש צפוי. חוץ מזה, למרות הסצינה החביבה בשירותים, קנדריק \"לא עושה לי את זה\" בתור ה\"האיש הרע\". היה בפרובשור משהו הרבה יותר אנושי ומעניין ממנו.

6. \"המפץ הגדול\" עונה 2, פרק 7. באופן אישי, אני לא משתגע על הסדרה הזו וצופה בה רק מדי פעם. הפרק הזה כן הצליח להוציא ממני כמה וכמה צחוקים רועמים, אבל הוא גם המחיש את הבעיה העיקרית של הסדרה – כן, שלדון באמת דמות מוצלחת. וג\'ים פרסונס פשוט אדיר (וראוי למועמדות ל\"אמי\"), אבל יתר הדמויות די משעממות. בפרק הזה (כמו בהרבה פרקים אחרים) שלדון היה במרכז העניינים, עם ה\"מלחמה\" שלו נגד פני (\"3 סטרייקים ואת בחוץ!\") שהולידה לא מעט רגעים משעשעים והגיע לשיא עם תליית הבגדים על עמוד החשמל וה\"קריפטונייט\" של שלדון, אבל כל השאר לא היה ממש מעניין או מצחיק, ונשען, כרגיל, על השטיק היחיד של הסדרה (גיקים חרמנים ונשים יפות) שלא קשור בשלדון. חבל, אפשר להוציא מהסדרה הזאת יותר.


עוד סטרייק אחד ואת בחוץ!

5. \"מועדון לילה\". לא יצא לי לצפות כמעט בעונה הזו של \"מועדון לילה\", ואני לא ממש מרגיש שאני מחמיץ משהו. התכנית של השבוע הייתה, כרגיל, בלתי מאוזנת באופן בולט. מצד אחד, שי גולדשטיין ולעתים לא מעטות אבי נוסבאום מצליחים להצחיק עם \"יציאות\" משובחות (למשל: על הטניס ועל ישראל אהרוני, ולמרות שבדיחות יונית לוי התחילו למצות את עצמן הבדיחה של נוסבאום על הספר \"אהבה וסקס עם רובוטים\" הייתה שוס). מצד שני, קטורזה לא מצחיק ולא יעזור כמה יתלהב מהבדיחות של עצמו, ולירון וייסמן? כמעט ולא הרגשתי את נוכחותה. היא נראתה אבודה בים הצרחות שמסביב. ממש ריחמתי עליה. ולמרות שהיו לא מעט רגעים משעשעים, הבדיחות על נשים מכוערות ובעיקר על הומואים פשוט לא מצחיקות ודי מעצבנות. ולא, העובדה שאסי עזר בא לאולפן כדי \"להשתתף\" בבדיחות, לא הופכת אותן למצחיקות או מוצלחות. במקרה הטוב הן גורמות לאסי עזר להראות ממש רע.

4. \"מסודרים\" עונה 2, פרק 9. מצטער, אבל אני פשוט לא מצליח להתחבר לסדרה הזאת. היא נראית כמו גרסה מוקצנת ומעצבנת של \"הפמליה\". כן, ברור, הדמות של תומר לוי אמורה להיות ה-דמות שגונבת את ההצגה ושאמורה לסמל את השחתת המידות שהכסף הגדול גורם לחברים - ואסי כהן מספיק כריזמטי כדי לעשות את התפקיד – אבל עדיין יש משהו בכתיבה של הדמות שמרגיש מוקצן באופן לא אמין ודי מעצבן. הקטע עם המסוק וה\"מחלה\" של ארז, למשל, יכול היה להית ממש מצחיק, אבל משהו שם לא עבד לי, ונדמה לי שמרוב רצון לגרום לתומר להראות \"מניאק\" ו\"חסר פרופורציה\" פספסו שם סצינה עם פוטנציאל גדול. גם הקטע עם הזמנת העובדים למשרד ביום שבת וה\"פיטורים\" של זה שלא בא הרגיש מאולץ ובלתי אמין לגמרי. וצר לי, אבל אסף הראל ממש מעצבן אותי בדמות של גיא. יש משהו מאד מלאכותי במשחק שלו, ואני מתקשה לזהות כימיה אמיתית עם דנה עדיני, וחבל. גם כל עלילת ה\"הריון\" שעממה אותי. אני בספק רב אם אצפה בסדרה הזו בעתיד.

3. \"מגורים הוליוודיים\", פרק 1. טוני קינג, מגיש תוכנית השיפוצים שנדמה שאינו מבין דבר בשיפוצים, הוא לוזר. הטלויזיה מלאה בלוזרים, אבל טוני מאוד מזכיר לוזר ספציפי אחד - אנדי מילמן. ואכן, \"מגורים הוליודיים\" נבראה בצלמו של המוקומנטרי \"ניצבים\". אך בניגוד ליצירת המופת של ריקי ג\'רוויס \"מגורים הוליוודים\" כושלת כבר באתגר הראשון שלה - להיות מצחיקה.אנדי מילמן היה ציני ופתאטי, אבל גם אנושי ופגיע; כשצחקנו עליו היה קצת לא נעים, בכל זאת, מסכן, והרי זה לא שמצבנו יותר טוב. את טוני קינג לא ניתן לסמפט; הוא גס, אינפנטיל ונטול הומור עצמי. בשלב כלשהו בפרק ניסו התסריטאים להציג את הצד הרגשי של הדמות: טוני מגיע לחנות שיפוצים ומחליט לתת 300 דולר למוכר הקשיש (קודם לכן התוודענו למצבו הפיננסי הקשה של טוני ועל נסיונותיו לשונרר 300 דולרים על מנת לשלם דמי מזונות לגרושתו). מדוע הוא נותן את כספו למוכר? לא ברור. המהלך תלוש נראטיבית, כאילו התסריטאים חשו שהפן הקומי לא עובד בפרק והגיע הזמן לעורר בצופים קצת רגש כלפי הדמות. הם כמובן צודקים, רק שזה הגיע מאוחר מידי וללא הצדקה עלילתית.
שיפוץ דירות סלב הוא תירוץ לערב מפורסם כלשהו בכל פרק. בפרק הראשון התארחה פאולה עבדול ופרט לבדיחה סבירה אחת שהיתה אמורה להאיר את התנהגותה באור אירוני (צחקו שם על מנהגה לצאת עם בחורים צעירים) והצליחה באופן חלקי, כל שאר הבדיחות הוחמצו. אולי לכותבים לא היה אומץ לחבוט בה ואולי הם פשוט לא מספיק מוכשרים בשביל לכתוב בדיחות טובות, אין לי מושג. אבל מצחיק זה לא היה. מבחינה חזותית התוכנית נראת כמו חלטורה: הבית המשופץ של פאולה נראה כמו אוהל והשריפה בסוף הפרק של אותו בית משופץ (אוי האירוניה!) נראתה כמו שילוב של מכונת עשן ואפקטים ממוחשבים שהכין ילד בכיתה ג\'. לסיכום: על הפנים. (okok4|rlm|).

2. אני מאד, מאד אוהב את קונאן או\'בראיין. למעשה, גם במתכונת של התכנית הנוכחית אני סבור שהוא עולה עשרות מונים על מתחרהו דייויד לטרמן, הנפוח מחשיבות עצמית והבלתי מצחיק בעליל. שלא לדבר על קודמו בתפקיד שלטרמן לידו נראה כמו מכונת בדיחות. ועדיין, מאז המעבר של \"קוקו\" (כמו שהוא נוהג לכנות את עצמו בימים אלה) הרגשתי שיש ירידה מסוימת ברמה של המערכונים שלו. התקשיתי לשים את האצבע על הנקודה הנכונה, עד שהשבוע \"נפל לי הטלכרט\" – המערכונים בתוך האולפן, אלה הפרועים עם הדמויות הקבועות המוטרפות, אלה ש\"עשו לי את זה\" יותר מכל – כמעט ולא קיימים ופינו את מקומם למונולוג ארוך במיוחד ולצילומי חוץ רבים. אכן, יש לא מעט רגעים מוצלחים במונולוג ובמערכונים המצולמים, אבל אני מתגעגע לטיפוסים כמו \"The Interrupter\" או \"ריימונד\" או \"הזמר הגזען\" שהפכו את תכנית ה\"לייט נייט\" האגדית, ואת קונאן, למה שהם. בשבוע האחרון יש דיווחים על עלייה מדאיגה ברייטינג של לטרמן, לעומת ירידה, עוד יותר מדאיגה, ברייטינג של קונאן. אולי הגיע הזמן לחזור לשורשים, קוקו? מה אתה אומר?


אני לא הפרעתי לך - אתה אל תפריע לי!

ועוד 2. \"שירות חדרים\" פרק 3. התשובה העברית ל\"מלון בבילון\" היא בעיקר דכאונית ולוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות.
אסי לוי משחקת דמות כל כך טראגית שממש בא לך להרים לה יום התרמה, נלי תיגר היא שימי (כנראה מלשון שעמום), דני שטג קיבל את תפקיד הנחש וסאשה דמידוב, בתפקיד דקסטר פלטשר, מביך בעוד תפקיד רוסי סטריאוטיפי (יחד עם המורה לסיף ב\"חצויה\" הוא מכסה את כל הדעות הקדומות). הבעיה המרכזית בסדרה הזו עד עכשיו מעבר לכך שהיא מאוד צפויה (ברור שאורלי פרל גנבה לאסי לוי את התהילה כמו שברור היה שהבת שלה תבריז לה בפרק הראשון)  - היא המחסור בטיפת הומור או לפחות באיזו אתנחתא קומית לאיוורור האוירה. כל הדמויות רציניות פחד. קרן האור היחידה היתה אורלי פרל בתפקיד זמרת של להיט אחד משנות התשעים (מצלצל מוכר?) (דפי די).

1. ערוץ 10 מצוי בפרפורי גסיסה, ואני חש שהלב שלי חצוי. מצד אחד, אין מה לומר - הם בהחלט הביאו את זה על עצמם. חד וחלק: הערוץ אינו ראוי לשידור כפי שהוא נראה כיום. מצבו דהיום הוא תוצאה של ניהול גרוע, פרוגרמינג מזעזע, השקעת כספים חסרת פרופורציה עבור זכויות שידור שלא מצדיקות את העלות (מישהו אמר \"כדורגל ישראלי?\". מישהו יודע מה זה?...), זניחת היצירה המקורית לטובת אשפת ריאליטי, קידום הריאליטי באופן חסר תקדים בהיקפו (ובחוסר הבושה שבו) וכיו\"ב. מנגד, קשה לשכוח שהערוץ הזה מספק פרנסה ללא מעט עובדים ומשפחות, שכל רצונם הוא להתקיים בכבוד. אני לא מדבר כרגע על ה\"טאלנטים\" עם המשכורות המנופחות וחסרות הקשר למציאות שלהם (שמצדיקות בפני עצמן בדיקה רצינית), אלא על אותם/ן עובדים/ות \"רגילים/ות\" (צלמים/ות, עורכים/ות, מפיקים/ות ועוד רבים/ות וטובים/ות) שסגירת הערוץ עלולה להותיר אותם מיותמים מעבודה, וחמור מכך – לצמצם את שוק העבודה שייפתח בפניהם, אם בכלל. זה בהחלט מצב בלתי נסבל שמחייב התערבות, במידת האפשר, של גורמים מבחוץ, אבל אסור בשום אופן שהפתרון יהיה לטווח הקצר בלבד. מכל מקום, אם באמת תהיה התערבות של גורמים חיצוניים, כדאי מאד שכל פתרון שלא יהא יותנה בכך שהערוץ יתחייב להשקיע ביצירה מקורית. אם הערוץ אינו יכול להתחייב לכך כנראה שבאמת אין טעם בערוץ מסחרי נוסף. ואם לומר את האמת – גם הערוץ המסחרי הקיים הוא לא כזה מציאה גדולה (במיוחד כש\"פולישוק\" סיימה את העונה שלה).

ועוד 1. שיעור חשבון קצר: \"מד מן\" מתחילה בשעה 21:15. \"בוסטון ליגל\" מתחילה בשעה 22:45. אורך הפרק הנוכחי של \"מד מן\" עומד על יותר מ-46 דקות. \"הצילו\" אמורה להתחיל בשעה 22:01. מסקנה ראשונה: \"הצילו\" תתחיל בפועל רק ב-22:02 או לאחר מכן. מסקנה שנייה: ל\"הצילו\" אסור להיות ארוכה יותר מ-43 דקות. נכון? אלא שהפרק הנוכחי של \"הצילו\" ארוך קצת יותר מ-43 דקות. אין לי מושג בכמה זמן, כי בשעה 22:10, כשלחצתי על כפתור ה-Start Over הצלחתי לראות בדיוק 43 דקות של פרק. ככה זה, HOT3, אם אתם לא מתחשבים באורך של התוכנית שאתם משדרים, הצופים שלכם לא יכולים לראות את התכנים כמו שצריך. חשבון פשוט מאוד (ברק דיקמן).

ושוב 1. שידור הסרט של \"משפחת סימפסון\" היה מלווה בתקלות תרגום קשות. זה התחיל מזה שלא היה תרגום כלל במשך זמן רב וכשכתוביות התרגום הואילו בטובן להופיע, הן הופיעו על המסך כ-4-5 שניות מאוחר יותר החל מאותו רגע ועד לסוף הסרט. אכן, yes, חווית צפייה גדולה מהחיים (ברק דיקמן).

לשולי הממיר

ב- \"Damages\" ישנה דמות קריפית במיוחד של אחד שעושה \"עבודות מלוכלכות\". למרות שזיהיתי אותו במבט ראשון עדיין לקח לי דקות ארוכות לשפשף את העיניים ולהאמין שזהו לא פחות ולא יותר מאשר דאריל האמונד חקיין ה\"בית\" של \"Saturday Night Live\". גם מילי אביטל שלנו הבליחה בתפקיד המאהבת.