הדרך לכוכב: הדואטים הגיעו

מאז העונה הרביעית של \"כוכב נולד\", אז הוצג הקונספט של הדואטים בפעם הראשונה, אני בדעה שמדובר בפטנט עולמי, שטדי היתה יכולה לקבל עבורו הרבה מאוד כסף מסיימון קאוול וחבריו ב\"אמריקן איידול\". הדואטים מאפשרים לנו להביט בצדדים אחרים של המועמדים שלנו, כי לעיתים הם נאלצים להתאים את עצמם לסגנון שונה משלהם. אחרת כיצד יכולנו לקבל את ולדי בלייברג מביא אותה בדרבוקה עם ראם כהן ב\"בא לשכונה בחור חדש\"? כיצד יכולנו לקבל את מנת ה-R&B בדמותן של וויטני את מריה, הלא הם חובי סטאר את אלחי רפואה ב\"שווים\"? הדואטים גם מעניקים את ההזדמנות לבצע את ההשוואה בין המועמד שלנו למועמד אחר. כך היה אפשר להבחין בקלות שאלחי רפואה הצליח לרכוב על גל ההצלחה בזכות המקצוען הסטאר שלצידו. ספק אם בביצוע סוליסטי היה זוכה לחצי מהתשבוחות שהורעפו עליו בנדיבות מהשופטים. כך גם היה אפשר לראות שאף על פי שלירן דנינו נחשב לאחד המועמדים הדומיננטים של העונה הזו (לפחות בקרב 10,000 המעריצות שלו בפייסבוק), בדואט עם פאולה ולשטיין הוא נבלע עד נעלם.

פאולה ולשטיין, יחד עם מיי פיינגולד, היא אחת התגליות של העונה. כמישהי שלא ממש התבלטה בשלב האודישנים, מדי שבוע היא מצליחה להגיע לשיאים בדיוקים הקוליים שלה בשידור חי, עד שמתעורר חשד שמדובר בפלייבק. עם זאת, בחלוף הזמן אנו מבינים שמדובר באותו שטנץ - היא לא מחדשת, לא מגוונת את טון מוסיקת המעליות שאימצה לעצמה, ואפילו בדואט עם לירן היא לא הביאה פאן חדש, וקיבלנו בדיוק את מה שאנחנו מכירים מהסולואים שלה. זה לא ימנע כמובן מהמאסטרו להמשיך להעניק לה מדי שבוע את הביצוע המצטיין כל עוד היא תתמיד בבלדות הענוגות ובמחשוף מפנק. כך שלמעשה, אין לה מה לדאוג, כשהיא תודח מהתוכנית, הוא בטח יכתוב עבורה שיר (ע\"ע ישראלה אסגו), וזה בוודאי יותר ממה שיקרה ל-18 מתמודדים אחרים.

בעוד ערב הדואטים סיפק חוויה קצבית ותוססת, למחרת הזדמן לנו ערב מפוֹהק ומייגע בצורתו של ערב לזכרו של אהוד מנור (השני ב\"כוכב נולד\", היה כבר אחד כזה בעונה השלישית). לא ברור למה ערב שהיה אמור להיות נעים ומעורר נשכחות הפך לאוסף בלדות יבבניות שנלקחו מתוכניית הרדיו ליום השואה. ראשית, מרבית השירים היו שחוקים מרוב ביצועים בעונות הקודמות - הזכור שבהם הוא הביצוע של סשה גרישקוב באודישן הראשון שלה ל\"סליחה\" אל מול פניו המתלהבות של צדי. שנית, הביצועים עצמם כאילו נשלפו מטקס יום זיכרון בבית ספר, ורק חסרים היו קטעי קריאה בין לבין, חולצות לבנות ונר \"יזכור\". ושוב, הישועה נתגלתה בדמותה הצבעונית והמחוספסת של מיי פיינגולד. בתוך הרִיק השומם הזה היא היתה היחידה שאזרה אומץ ללכת עם הרעיונות שלה, להסתכן בלא להביא את עופרה פוּקס לידי התייפחות, והביאה ביצוע רוקיסטי סטייל לד זפלין, שעל אף נביחות פה ושם, השאיר בשובל אבק את ביצוע גלגל ההצלה של היום הקודם. מיי מצליחה כל שבוע לחדש, אם זה בגרוב הפופ, אם בבלדת סיקסטיז, ואם בלתת בראש ב\"הבי מטאל\". אם תמשיך כך, אני עוד עלולה להתחיל לאהוב אותה.

מי שממש לא מצליח לחדש הוא דניאל תבורי שלאט לאט מבסס את מעמדו כצנון של החבורה. הוא מקפיד לבחור שירים לא מוכרים, לרפד אותם בביצועים פושרים, ואפילו כשכבר ניצל את גלגל ההצלה שלו וביצע את השיר מהאודישן שבזכותו הוא פה היום (ממתי מותר לשיר באנגלית? עכשיו אפשר בבקשה לשמוע את לירן שר את \"Creep\"?!) - לא הצליח להמריא. איך הוא עדיין כאן בשלב זה של התוכנית זו חידה בעיני, אלא אם כן שימי תבורי מפעיל את רשת ההפצה של החברים שלו בבורגר ראנץ\' שיסמסו לבנו. ברור שחלק מהתעלומה נעוצה בשיטת ההצבעה האבסורדית שקשת וטדי מנהיגות השנה. אם חשבנו שמשקל של 25% מסה\"כ הקולות שניתן לשופטים הוא מעל ומעבר, באה הגזירה החדשה, טרפה את הקלפים - ונתנה להם 40% מיכולת ההשפעה על הדואטים, כך שלמעשה, הם כמעט בוודאות מכריעים מי יהיו המועמדים להדחה. וזאת בעונה שבה ניתקו אותנו מהאינטרנט והכריחו אותנו לשלם על הבחירות שלנו. אם לא הייתי נמנית על חבר השוקדים של התוכנית, הייתי קוראת לחרם צרכנים.

אבל אני חסרת עמוד שדרה, ואני ממשיכה לעקוב אחר התוכנית באדיקות, להתפעל ולהתבאס, גם אם לא לסמס. אף על פי שאני נוהגת לחשוב על עצמי כלמודת הפתעות, היה זה לא פחות משוֹק טוטאלי כשאושרי אלמוריש עף  בשלב כ\"כ מוקדם של התחרות. לא שזה לא הגיע לו, מעבר לחיוך משגע ופנים מצודדות, חייבים להודות שהביצועים הקוליים שלו פשוט לא היו מספיק טובים. חבל שמאס בפאזת נער הפופ הדביק והעדיף לכרוע תחת כובד משקלם של שירים שלא הולמים את מידותיו. הלא המניירות מימי הפסטיגל עדיין היו שם, והגרוב - גם הוא זקף מעט את ראשו בדואט מצוין עם אמור עמוסי בערב הראשון (ואירוני מעט ששניהם כבר אינם איתנו כעת), ובכל זאת, מי חשב שזה יסתיים כל כך מוקדם, ושהוא יעוף לפני הכפיל המסלסל שלו - עומר אדם. כולי חשש שכעת, כל המעריצות של אלמוריש יעברו באופן גורף לעומר אדם, ואז הבחור עוד עלול לאייש את משבצת \"הנודניק שנשאר עד הרגע האחרון\" (ע\"ש מעיין חג\'בי, עונה 6). אגב, המועמד הוודאי הנוסף לאיוש התפקיד הוא חברו הטוב והבינוני לא פחות של עומר - דניאל ברזילי. החבר\'ה האלה הם ההוכחה שבעונות הבאות יש להנהיג גיל מינימום להשתתפות בתחרות (וגיל 16 הוא לא מינימום ריאלי!) כדי שאנשים יבינו שכשהם שרים את \"עניין של זמן\" לא מדובר בזמן שעובר עד להפסקה הגדולה.

ואם כבר בתיכון עסקינן, אז לי בתיכון היתה מורה למתמטיקה שהיתה אימת כל תלמידי ביה\"ס. מי שלא נבחן אצלה, לא ידע משטר צבאי מהו. השולחנות התפרשו על פני כל הכיתה, בכל אחד ישב תלמיד בודד, וצעדיה הנוקשים של המורה ומבטיה המפלחים היו גורמים להתקף לב עוד לפני שהספקת לפזול לכיוון החבר היושב בק\"מ הקרוב אליך. משטר רצחני שכזה אינו דרוש ב\"כוכב נולד\", אולם וודאי לא תזיק שם סוג של משמעת והפרדה בין השופטים לאור חשד להעתקות חוזרות ונשנות במבחני הביצועים האחרונים. אחרת, כיצד ניתן להסביר את העובדה שבביצוע אחד, ודי גרוע - יש לציין, גל ומרגול מתעלפים לרגליהם של דניאל ברזילי ומזל פיקדו, ואילו צדי וצביקה נשארים קרירים ומאופקים ביחסם, אם לא לכך שהתלמידים שלחו עינם במחברת היושב לצידם והעתיקו? כשהשופטים הצעירים לשעבר - גל ומרגול - הגיעו לתוכנית בעונתה הרביעית, הם היו מרעננים כמו משב רוח צונן בישימון, והצליחו להביא פרספקיבה חדשה שהיתה כה חסרה בתוכנית. עם השנים, נדמה שהרוח הפכה מדברית ולחה עד דביקה, כי כיום הם נמרחים אחד על השני כמו זוג צעיר וחרמן, ונוטים לשכוח לשֵם מה הם כאן. כבר מזמן אני גורסת בדעתי שיש לשנות את הרכב השופטים, אך לאור ההתפתחויות האחרונות, אם לא להחליף אותם לגמרי, אז לפחות לשנות להם מקומות! ולא, להושיב את דנה אינטרנשיונל באמצע - לא נחשב כשינוי מקום.

\"שמעת איזה דאחקה, גל? הם רוצים שאני לא אשב לידך\"

ולסיום המועמדויות:

הביצוע הטוב ביותר:
דואט: אושרי אלמוריש + אמור עמוסי \"את שרה ברדיו\": לראות את אושרי אלמוריש סוף סוף מביא אותה בפופ זה סקסי, וכנראה שזה גם היה הסוף.

סולו: רוני דלומי \"חלומות שמורים\": למרות חוסר המקוריות בבחירה ומעט מהסכריניות שבשירה, אני פשוט אוהבת את בובת החרסינה השברירית הזו, והקול שלה צלול ומרגש שבא לבכות.

הביצוע הגרוע ביותר:
דואט: מורן מזוז + עומר אדם \"ניגונה של השכונה\": מתחרים זה בזה ב\"מי יסלסל יותר זמן\" בביצוע קיטשי ומרוח, וזוכים להתעלפויות מצד השופטים.

סולו: מזל פיקדו \"היא שלו והוא שלה\": חוסר דיוקים ורעידות בקול, שנמשכו עוד מימי האודישנים, הובלטו בשיר הזה והביאו לסיומה של הקריירה

הפתעת הערב: הדואט \"בא לשכונה בחור חדש\": ראם כהן התחיל בתור אחד שנחבא אל הכלים, המשיך בתור אושיה מצחיקה ומפליא מדי שבוע בביצועים אינטליגנטים ובכלל לא רעים. בכל שבוע אני מחבבת אותו יותר ויותר. אה כן, והיה גם ולדי.

המתלבש הטוב של הערב: אושרי אלמוריש גונב את המבטים מאמור עמוסי בדואט המשותף שלהם אל חליפת ה\"פופ סטאר\" המהממת שלו.

המתלבש הגרוע של הערב: פאולה ולשטיין מפגינה חוסר טעם מזעזע (שלה או של הגברת אשורי) בשילוב של טורקיז עם ורוד מסטיק על אותה שמלה עם פרח ענקי תפור על הכתף.

בשבוע הבא: פתרון החידה משבוע שעבר: ביצוע שיר של אתי אנקרי הוא בדרך כלל ביצוע שנחרט בזיכרון לאורך זמן (ע\"ע \"עד מתי\" של זהבית פסי וג\'קו אייזנברג או \"מיליונים\" של ישראל בראון ותאיר גמליאל). אם לא יהיה ביצוע כזה בדואטים של שבוע הבא, אז לפחות יהיה ערב אייטיז מגניב (שוב, השני בתולדות התוכנית, כאשר הקודם הסתיים בהתעלפות דרמטית של מתמודד...) ששיאו בהופעה של אחת הלהקות הגדולות: הפט שופ בויז! יש למה לחכות.