הכי מושלמת

הנה קלישאה: \"פיוצ\'רמה\" היא הסדרה הכי מושלמת שאתם לא רואים. הנה בשורה משמחת: בשבוע שעבר הודיעה קומדי סנטרל על חידוש ההפקה של \"פיוצ\'רמה\", כלומר חידושה של הסדרה לעונות חדשות. הנה כמה עובדות: \"פיוצ\'רמה\" היא סדרת אנימציה, ולכן ההפקה שלה ארוכה מהרגיל, מה שאומר שהסדרה תשוב בעוד כשנה, בקיץ 2010. זה משאיר לכם שנה כדי להשלים את הסדרה (אם לא צפיתם בה מעולם) או כדי להיזכר בכמה אהבתם אותה, עם שלל פרקים טובים במיוחד.

\"פיוצ\'רמה\" היא קומדיית אנימציה על שליח פיצה שמוקפא בניו יורק בשנת 2000 ומתעורר אלף שנים לאחר מכן בשנת 3000, בעיר ניו ניו יורק. במקום להתבאס מהעובדה שכל מי שהוא הכיר כבר מת, ושהוא בודד, הוא מנצל את ההזדמנות כדי לפתוח דף חדש, ולנסות לחיות את החיים שתמיד חלם עליהם, כשצפה בתוכניות מד\"ב ושיחק במשחקי וידאו. הוא מתחיל לעבוד כשליח בחברת המשלוחים \"פלאנט אקספרס\", שעושה משלוחים לרחבי היקום, עם צוות תמהוני שכולל חייזרית נטושה, רובוט, מדען מטורף ובת עשירים.

שלא כמו סדרות אנימציה אחרות (*שיעול*סת\' מקפרלן*שיעול), \"פיוצ\'רמה\" מנצלת את המדיום המצויר לא כדי לספר הרבה בדיחות פלוצים, אלא כדי לברוא עולם עתידני משעשע ומפתיע, עם חייזרים, רובוטים ושפע של חלליות. ההומור בסדרה נותר גבוה לרוב, עם עלילה משובחת ומתמשכת ובניית דמויות חזקה מאוד. כמובן שלעתים יש בדיחות פלוצים, אבל רק כשהעלילה דורשת את זה.

מה שנותר מכל זה הוא פארודיה מוצלחת על סרטי מד\"ב, שנוצרה מתוך אהבה ניכרת לאותו הז\'אנר בדיוק. היא שופעת ברפרנסים ובאורחים חשובים לז\'אנר, ובו זמנית מצליחה לא להרחיק את הצופים שלא צפו בסדרת מד\"ב מימיהם.

הקסם האמיתי של הסדרה נעוץ בשימוש בעולם העתידני רק כתפאורה לחיים הרגילים להפליא של כוכביה, בני העשרים ומשהו ברובם, המתמודדים עם בוס מעצבן, עבודה מטרידה ואהבה נכזבת, בדיוק כמו כל בני עשרים ומשהו, בהווה או בעתיד, וכן כבסיס לביקורת נוקבת על כל מה שהוא העולם שלנו היום, במאה ה-21.

הסדרה מצליחה לקיים דיון רציני במגוון נושאים, בלי להתפשר על הנגישות שלה או על ההומור שלה. בין היתר, היא דנה בדת (בפרקים Godfellas המעולה, ב-Hell is other Robots המצוין, וכן בסרט The beast with a billion backs, שטיבו, כמו טיבם של שאר הסרטים, שנוי במחלוקת), שנותרה חשובה גם בעתיד, אם כי הרבה פחות נוקשה. דתות המיינסטרים בעתיד כוללות וודו, אופראיזם (לפי דרכה של אופרה ווינפרי), סטאר-טרק (שהיתה דת גדולה לפני שנאסרה), וכן דת שהיא שילוב של ארבע הדתות העיקריות היום - יהדות, נצרות, איסלם ובודהיזם.

\"פיוצ\'רמה\" מטפלת גם באקולוגיה והתחממות גלובלית, לפני שזה היה כיף ופופולרי (כולל הופעת אורח נהדרת של אל גור, בפרק Crime of the hot), באידיאולוגיה צמחונית (The problem with Popplers) ובחוסר התועלת במלחמה (War is the H word), שבעתיד הפכה להיות הרבה יותר נוחה להתפרץ, עם שלל חדש של אויבים המפוזרים ביקום.

\"פיוצ\'רמה\" גם מנסה - ומצליחה - להגיד כמה דברים חכמים על טלוויזיה, מקומה בחיינו וההשתעבדות שלנו אליה, בפרקים כמו When Aliens Attack ו-Bender should not be allowed on TV.

יותר מהכל, \"פיוצ\'רמה\" מצליחה במקום בו סדרות אנימציה רבות (כמו סאות\' פארק ואיש משפחה) נכשלות. היא מלאה ברגש, ובעלת לב ענק. העולם של \"פיוצ\'רמה\" אולי מצויר, מלא צבעים וכיפי לאללה, אבל גם שם הדמויות עשויות להרגיש בדידות, תסכול או געגוע. \"פיוצ\'רמה\" מצליחה, בין הבדיחות, להעביר את הרגשות הללו בצורה מושלמת, ליצור הזדהות נדירה עם כל דמות, בין אם היא אנושית, חייזר, רובוט - או אפילו אישה. בין הפרקים המרגשים ביותר ניתן למצוא את Luck of the Fryish, על החיים שפריי השאיר מאחור כשהוקפא, ואת The sting, על אהבה, אשמה וגעגוע. The sting, מלבד היותו פרק מרגש, משמש גם עדות נהדרת ליכולות הכתיבה של כותבי הסדרה, שבין פרקי סטאנד אלון נהדרים, מנפיקים גם פרקים כתובים לעילא, עם טוויסטים ופיתולים עלילתיים מפתיעים, כמו גם עלילות מתמשכות, שמצליחות להאיר רגעים שכמעט ושכחנו מקיומם באור חדש לגמרי.

מאט גריינינג, יוצר הסימפסונים המוערך בצדק, הוא זה שאחראי לסדרה המצוינת הזאת. הוא עושה למד\"ב ולסדרות \'אנחנו בני עשרים וגרים בניו יורק\' את מה שהסימפסונים עשו לסדרות המשפחה. היא תתפוס אתכם עם ההומור המושחז שלה, עם הדמויות המקסימות, עם הסיפורים המצחיקים, ואתם בכלל לא תשימו לב שהתאהבתם, עד שיום אחד תמצאו את עצמכם מזמזמים שירי בירוקרטים בדרך למקלחת.

אבל זה סיפור אחר, ויסופר בחלק הבא.