האיום הגרעיני שמציג המסך המפוצל, כך מוכיחה ההיסטוריה, הוא בעל ערך והשפעה מופתיים על ההוויה האמריקנית באשר היא. אחרת איך תסבירו את ציותם האדוק של מיני מפיקים, במאים ויוצרים לתוגתו של ראש חצינו? דוגמא ראשונה לעניין: קיטורנו בעניין אלי מקביל, שירדה מהפסים וכל עניין מינימלי היה ממנה והלאה, ואילו לאחר פרסומנו זה, נתבשרנו עד מהרה כי הסדרה נפחה את נשמתה בחו"ל. לאחר מכן היתה זו רוזוול, עוד קלישאה טלוויזיונית שלא שווה להקדיש לה אפילו מצבה זולה, ועכשיו משאיר המסמ"צ את חותמו בעוד אי אילו סדרות שמפיקיהן מקבלים אליהם כל יום ראשון, כמובן, את עמוד השער שלנו בדואר.

עוד לא הספקנו למצמץ מאז דו"ח החמ"ל של שבוע שעבר, וכבר עושה רושם שסמולוויל, קנזס סיטי לעשירים, מתחילה ליישם את רשמינו. זאת תוכלו לאבחן בתפנית האחרונה שתפסה הסדרה, שלא - לא היציאה מסמולוויל אל פאתי מטרופוליס זוקפת את המטמורפוזה לזכותה - אלא השינוי בגישה, לפיה גם הרוצחים המסכנים שקריפטונייט תקוע להם בכל מיני איזורים שכוחי אל בגוף, הם בני אדם. כאלה עם אבא ואמא. וילדים גם. ואנשים אוהבים. והם מהססים לפני שהם הורגים. וכאלה. מעבר לכך, מסתמן עוד שינוי גישה מיוחל, שגורס כי מעתה ואילך כוחותיו של הסופרמן יהיו ניצודים בידי אנשים עם אינטרסים מפוקפקים, מה שיעניק נופך קצת יותר מעניין לסדרה מאשר עלילות בלשיות בשקל.



תפנית נוספת חיובית שתרשו לנו לזקוף לזכותינו (חתיכת אגו טריפ בשביל אתר שמדבר על דברים שצולמו כבר מזמן, הא?) הוא השינוי האחרון בדוסון קריק. הלא אמרנו מראש שכל עניינה של ג'ן בצ'רלי הוא זיינת? אמרנו, וכבר קיבלנו את סיום הפרשייה. שימו גם לב שג'ק, שאפשר לדמות אותו להפסקת הפרסומות של הקריק, נעדר מהפרק בשבוע שעבר. מישהו בכלל הרגיש בחסרונו?





מסיבה לא ברורה ממש, דומה שזפזפתי לי אל פאתי ערוץ 10, מפני שבשום דרך אחרת לא יכולתי להיחשף לפרומואים שלהם לקראת חג השבועות, פשוט כי אף אחד לא מסכים לפרסם את הערוץ. במהלך נדידה זו לכדה עיני כותר מעניין, "מרלין" שמו, מה שהאמנתי שיהיה, ככל הנראה, סרט או מיני-סרט אודות המכשף האנגלי האגדתי. לרגע תהיתי: האם ערוץ 10 ישדר סרט שמקורו לא בשנת 85? הכצעקתה? ואכן, לא נתבדיתי. כי אומנם הסרט עטיר אפקטים ואפילו צולם בשנות האלפיים, אבל מדובר בנפל צורב ומעליב לכל תעשייה-שהיא שהפיקה את הנ"ל.



נפילתו של "מרלין" יכולה להילמד בכל כיתת ספרות אפשרית, כהוכחת חשיבותם של שלוש האחדויות של אריסטו. לו היתה דובקת ההפקה באחת מהן (אחדות העלילה, הזמן או המקום) לבטח היה מדובר בשיפור, זעום ככל שיהיה. כי כל פריים ביצירה שלהלן מצולם, כביכול, בפער של עשר עד עשרים שנים מקודמו, וכל פריים שני מעתיק אותנו אל ממלכת הקסמים / טירת הרשעים / ארתור התמים, והעלילה? יום נימווי שבועיים אקסקליבר, ובכלל יש גם את סיפורם של ארתור וגווניביר, וגם לשדון יש אהבה ועוד כמה וכמה עלילות משנה. במחשבה שניה, עדיף בכלל לא להיכנס לזה. אם לסכם, אפשר לומר שמדובר בשמיכת טלאים לא מחמיאה, שתפורה בתפרים גסים והבדים בה צבועים בצבעי הקשת. מאכזב.





עצוב לומר, אבל מה שקורה עם גיל ריבה הוא לבטח אחד הדברים הכי טראגיים שתוצפתו בישראל בשנים האחרונות (למעט, אולי, מקרה יפה ירקוני, אבל חדל פרות קדושות). בתחילה היה מדובר בתוכנית מבריקה, שכולה שאלות נוקבות ולא מתפשרות - ממש כמו בימי 'שליחות קטלנית' הידיעותי - שמוציאות את הסלבז בשיא טיפשותם (לעולם לא נשכח לפנינה רוזנבלום את האובססיה במ"ם), אבל עד מהרה, והזהרתי על כך מראש(!), ריבה התחיל להיתפס לאושיות-עבר מאובקות (סי היימן? מממ, מעניין) ו/או תמוהות בעליל (הרב בא-גד? נו, אפשר לצחוק, אבל כמה אייטם יצא מזה?), ולא רחק היום בו העניין בלימוזינה נכנס לעדיפות שניה או שלישית לצד "ג'וני", "סמולוויל" ו"ערב חדש". לו רק היינו מקבלים קצת ארז טל, אורנה דץ ואפילו דודי בלסר - דהיינו, כוכבים בהווה ולא בשנות השבעים (שולה חן) - אולי אפשר היה לכנות את "לימוזינה" כתוכנית של כוכבים.




חשבתם שערוץ 10 החליט להתאפס על עצמו? טעות מרה בידכם. הערוץ ממשיך במסורת "משנה שעה - מאבד אהדה", ושוב מעתיק את זמן שידורו של המחומצן ריבה שעה וחצי קדימה, אל 23:00 בליל חמישי.

)

ואפרופו ריבה, ראיתם את הפרומו החדש של "לימוזינה" א-לה "מיוזיק" של מדונה? שווה לסבול קצת ערוץ 10 בשביל זה. חפשו חפשו.

וואו! ביום שישי האחרון (17 במאי) שודרה תוכנית מיוחדת של "של מי השורה הזאת בכלל" עם הופעת אורח מ-דהימה של רובין וויליאמס בצוות המשתתפים. אפשר לומר בפה מלא שמדובר באחד מהפרקים המוצלחים ביותר של התוכנית. מי שלא ראה - פספס, ובענק! (חפשו את השידור החוזר)

ולא תגידו מילה על כך שערוץ 2 העתיק בלי בושת פנים את אייקון הפרסומות של ערוץ 10?

)