תנו לו מנוחה

איני יודע מה בדיוק חשבה לעצמה משפחת ג\'קסון תבדל\"א, בבואה לארגן את המיצג ההזוי בו צפינו אמש. אם אחת מכוונות המוצא הייתה להפוך את מייקל לארצי ונגיש יותר בעיני מעריציו הרבים, במקום החייזר שהפך להיות במרוצת השנים, הרי שמטרה זו נכשלה בגדול.
 
מימיי לא ציפיתי במשהו שהיה מוזר יותר מהמשדר הזה. תחילה, הדרישה לתשלום כרטיס כניסה מההמונים בקהל (כמה זה 38,000 איש כפול 150$ בממוצע? תעזרו לי...) עם הסכום שהצטבר, הוא כבר יכול היה לסגור את החוב לבנק מסד, המייקל). שנית, מצעד הנואמים שרובם ככולם תפסו את עמדת \"הפריצ\'ר\" המוכרת לבני ה-30 פלוס ממשדרי ערוץ המזה\"ת המיתולוגיים. ולבסוף, בחירת הזמרים לאירוע, שמלבד אולי מריה קרי, ליונל ריצ\'י וסטיבי וונדר, נעדרו ממנו רבים מאמני השורה הראשונה, חלקם גרים מרחק צעידה קלה מהסטייפלס-סנטר. נשאלת השאלה - מה זה אומר שלא הופיעו? ומה מקורה של כל הסודיות המרגיזה הזו לקראת הטקס? \"כן יוכנס ארון הזהב\", \"לא יוכנס ארון הזהב\" - לא הספיק לכם? האיש מת מעונה ונטול רצון לחיות. אולי נעזוב אותו קצת בשקט?
 
שנאתי כל רגע בדבר הזה, אני מודה. האובר דרמטיזציה הבלתי נסבלת הזו של האמריקנים, כולל חברת קונגרס שבאה להציג הצעה לשינוי בחוקת ארה\"ב(!), שאמור לכלול הצהרה שתכיר במייקל ג\'קסון כאייקון לאומי לנצח-נצחים. הסיפורים המביכים שהעלו חלק מהנואמים, ברוק שילדס במיוחד, שלא הבינו שמאזינים להם כעת מיליוני צופים בעולם והם לא לבד בסלון, מנחמים את משפחת ג\'קסון. התיאטרליות הזו של האחים לבית ג\'קסון, שלא הבנת אם הם באו להופיע או באו להתאבל... לכל אחד מהם היה משהו לומר, אפילו כשהקהל כבר קם להתפזר, כשאחד האחים אחז במיקרופון, לא הרפה במשך דקות ארוכות וגילה בין היתר, שהיה לו אח תאום שנפטר בינקותו ולבסוף ביקש ממייקל לתת לו נשיקה בשמו. ממש טלנובלה - ולא מהזן האיכותי.


האחים בתקופה טובה יותר
 
אלא ששיאו של האירוע התרחש ממש בסיום, עת ביקשה בתו הקטנה של מייקל (נראה יותר כאילו ז\'נט הכריחה אותה, אבל מה אני מבין בשפת גוף של ילדים? אני בסך הכול אב לשניים ועוסק בחינוך כבר כמעט 20 שנה...), פאריס, זו שעל זהותה שמר אביה בקנאות, כולל כיסוי פניה במיני תכריכים כשעוד הייתה פעוטה ממש, לומר כמה מילים למיקרופון - והספיקה לספר, שאביה היה האבא הכי נפלא בעולם. זאת, בטרם פרצה בבכי ונעטפה-נחנקה ע\"י האחים. השדרית של ערוץ E הגיבה ב\"אף עין לא נותרה יבשה באולם\", אבל לי זה נראה יותר מדיי חשוד הקטע הזה... זה - וגם התנהגותו של בנו הבכור של מייקל, שנראה מנותק מההתרחשויות לכל אורך הערב. כדאי להרחיק אותו מארון התרופות של האבא.
 
גם מבחינה טלוויזיונית האירוע היה פשוט רע. עולה אמן לבמה וחולפות שתי דקות לפחות עד שאתה מבין מי זה. אין קלוז-אפים באל.איי? ב\"גירסה\" שבה צפינו אנו הישראלים בערוץ E, נתמלא המסך בהודעות מיותרות, כולל כתוביות בשתי שפות על מהות המשדר (עד כדי כך מזלזלים באנגלית של הצופים בארץ?), הרצה פתאומית של כל מיני אייטמים דביליים על אייל גולן ועל איזה זוג שנולד להם ילד (עיתוי מצויין! הרגע חזרתי מטקס אשכבה!) ואפילו הופעה פתאומית של תרגום ממשהו אחר לגמרי... אמנם שידור חי אבל יש גבול.
 
ברור לי שהצופה האמריקני הממוצע קיבל (כמעט) את כל מה שרצה בערב הזה: סגירת חשבונות און-ליין, יבבות בפרהסיה ולא מעט רגעים שהזכירו תכניות מהז\'אנר של הרלדו ריברה בגלגולו הקודם, אך עבורי, מעריץ אמיתי של היצירה המוסיקאלית והויזואלית של ג\'קסון, המשדר הזה היה מאכזב לחלוטין. קיוויתי לקבל איזו רטרוספקטיבה איכותית לאמן - וקיבלתי עוד מסמר בארון הטירוף.