המסך המפוצל

הדרך לכוכב: עכשיו מתחילים

שבוע התחרות הראשון הסתיים, מי בלט ומי אכזב?

מאת: mwallens

פורסם: 30-06-2009
30 תגובות

בתכניות ריאליטי, השבוע הראשון ידוע כשבוע כפוי הטובה. אם לא בלטת – עפת כלעומת שבאת. מועמדים שכמעט מוצאים את עצמם מחוץ לתכנית בשבוע זה, יכולים להתברר בדיעבד כהפתעת העונה ולהגיע לגמר. את ההוכחה הכי טובה לכך ניתן למצוא דווקא בתכנית שאינני נמנית על חסידיה הגדולים: \"האח הגדול VIP\". דודי מליץ, הגיע על תקן \"האקס של\", עציץ יפה ונבוב -  היה מועמד ודאי להדחה בשבוע הראשון, שרד אותו בקושי, התקדם לאט ובטוח, ובסוף לקח את כל הקופה. אז בתכנית שלנו אמנם אין את מאיה בוסקילה ושימי תבורי, אבל מזל פיקדו ודניאל תבורי - מפורסמים בטרם עת – יש. זה יעזור להם לסחוב עוד כמה תכניות, עד שניאלץ להיפרד מהם לטובת הכוכבים האמיתיים. בינתיים, חבל שהם באים על חשבון זמרים טובים כמו עדי כהן, שבקלות יכולתי לדמיין אותה בהמשך העונה מבצעת בקול ה- Mama Cass שלה את \"Dream a little dream\".

ניסיתי להיות חיובית, לכתוב על הטוב שבתכנית, או כמו שמזל פיקדו שרה - לא בהצלחה יתרה -\"לראות את האור\" שבה. אבל שבוע קשה עבר על כוחותינו. אם להשוות לשבוע הראשון של העונה הרביעית, בו נחשפנו לקול הגדול של מישל גוריאלשווילי ולכריזמה של ג\'קו אייזנברג, או לשבוע הראשון בעונה השישית, בו התאהבנו בשיר לא מוכר של אביב גפן  שהושר ע\"י ילד יפה תואר בשם ישראל – השבוע לא היו ניסים ונפלאות בארץ עוץ. אף ביצוע לא היה מפיל, יוצא מגדר הרגיל או כזה שיכנס לפנתיאון שירי המחץ של כוכב נולד (ע\"ש לירון לב). הביצוע של מיי פיינגולד שזכה לביצוע המצטיין ויזכה בקליפ סלולרי (אגב, מישהו מוכן להסביר לי מה התועלת של קליפ סלולרי על פני קליפ רגיל?), אכן היה אחד משני הביצועים הטובים של הערב.

מיי פיינגולד היא גם סיפור הסינדרלה שלנו להערב. בשבוע שעבר היא התמודדה מול איה זהבי פייגלין במשבצת המיוחדג\'ת הבעייתית, ואף פיגרה אחריה. אבל איה לקחה סיכון לא מחושב ונפלה בגדול. היא בחרה שיר בלי מלודיה אמיתית, והביצוע היה צועק וצורם לאוזן בערך כמו הג\'קט המנומר שלה לטייץ המבריק שמתחתיו. ובכל זאת, הייתי רוצה לראות אותה חוזרת בעתיד לתכנית, כי היא יוצרת מעניינת, יודעת לבצע את השירים של עצמה יותר טוב מכולם, ומה לא אעשה בשביל לקבל עוד מוצר משובח כמו \"אמן שזה לא יקרה\" ההמנוני. לעומת איה, פיינגולד הלכה על בטוח. היא בחרה שיר מוכר ומושר בפי כל, ובד בבד גם סימנה וי על קריטריון המקוריות (ע\"ש הראל סקעת), כיוון שטרם בוצע בגרסתו העברית בתכנית. את הקול הגדול שלה היא הפגינה בליווי מעט מניירות (ואלו שכבר בצבצו כמו היד בכיס הג\'ינס, היו במידה – קוּליוֹת למדי) ואיפוק ששמר על חינניות הביצוע כך שהקהל בבית החליט להשאיר אותה לעוד סיבוב.


איה, Rock on!, נתגעגע

הביצוע השני הטוב של הערב, שכנראה יצדיק הורדה שלו אל מכשירי ה-Mp, הוא הביצוע של חובי -המלך- סטאר ל\"סינדרלה\". העיבוד המקפיץ של עמוס בן דוד ביחד עם הקול המשובח והשואו האקסטרווגנטי של הבחור סיפקו הופעה גרובית ופוטנציאל להופעה במחזמר \"מאמא מיה\", אם יועלה יום אחד בגרסה עברית על במות ארץ הקודש. בנוסף לכל אלה, חובי מתחזק סטיילינג אישי ומקורי שלא היה מבייש את טובי הסטייליסטים של פרוייקט מסלול (ולא, השוואה לולדי בלייברג פשוט לא באה בחשבון!) ובלי קשר, באמת הגיע הזמן שלקהילה יהיה את ה\"אדם למברט\" שלה בגמר.

שני סגנונות בלטו בשתי התכניות האחרונות. הסגנון הראשון הוא הסגנון הרוקיסטי (ע\"ש ג\'קו אייזנברג ושלומי בראל), ונציגיו הבולטים הם שגיא אוסי ולירן דנינו. שניהם לקחו שירים מז\'אנר אחר והתאימו אותם לסגנון הרוקיסטי והבועט, אך בשני המקרים, קשה היה לזהות את השיר המקורי בין כל הצעקות. הדבר מצער מעט, כי שניהם זמרים מצויינים, שדווקא כשהם לא מתאמצים, ושרים מבפנים, הם מצליחים למוטט אותי. החברים צריכים להבין שהסתיים שלב החזרות בחדר בבית מול המראה. הם בפריים טיים של ערוץ 2, וצעקות אקסל רוז יגרמו למרבית האנשים בבית לזפזפ לערוץ רגוע יותר, כמו ה-MTV למשל.
מועמד נוסף שניסה להיות רוקיסט ונכשל היה אושרי אלמוריש. ניאלץ לסלוח לו, ולו רק בגלל החיוך הממיס והכל כך מודע לעצמו שעובר כל מצלמה וחודר כחץ מקשת מבעד למסך הטלויזיה היישר אל ליבנו. אושרי צריך להפנים שלמען שלומו והשרדותו ארוכת הטווח בתכנית, עדיף לו לזנוח את סגנון המטאל, ולהתמקד במה שהוא טוב בו: להיות חן אהרוני. כלומר אמיר פיי גוטמן. כלומר זמר פופ משובח בפני עצמו. ג\'ורג\' מייקל אף פעם לא היה מילה גסה. ולהמשיך לחייך בטוח לא יזיק.

הסגנון השני הוא הסגנון המסלסל (ע\"ש יהודה סעדו). מועמדים רבים החליטו לתבל את שיריהם בסלסולים תוצרת בית, בינהם ניתן היה למצוא את עומר אדם, ששוב לא הצליח ליצוק בשיר שום רגש או נשמה חוץ מאף סתום המשווע למעט אוויר צונן, ומורן מזוז, שבאמת ובתמים קשה היה שלא להתרגש ממנה, אך יש להודות בלב כבד שלא יכולת השירה המופלאה שלה היא הגורמת לכך, אלא הסיפור האישי והכובש שלה, והעובדה שגם אותה, במצבה, מכריחים לעמוד על עקבים 10 ס\"מ. איפה הרחמים שלכם??


הערות והמלצות לסיום:

לידיעת הקוראת רוני דלומי, לפעמים טוב להתחיל מלמטה כדי שיהיה לאיפה לנסוק לאחר מכן. רק שתי עצות: אחת, אל תתני לזוועת הלבוש שפקדה אותך בתכנית האחרונה לחזור על עצמה. לא ברור מה בדיוק עבר בראשה של הסטייליסטית ליאת אשורי כאשר בחרה לך גרדרובה דודתית ותספורת כבשתית . אנחנו אוהבים אותך כמו שאת רוני, בטבעי, באסוף, עם הקוקו והסרפן. שנית, יהודית רביץ הרבה יותר תפורה עלייך מריטה. תני לנו ביצועים פשוטים מהנשמה, כמו שאת יודעת, ולא פיוטים מרטיטים.


לידיעת הקורא אור קולנברג, באת לתכנית שבה להיות אחד מהחבר\'ה זה לא קריטריון להמשיך בה. אז תשכח משאר המועמדים הלא מפרגנים ותמשיך להביא את עצמך כמו שאתה: זך וצלול, תם ומקסים. ואל תיבהל מההערות של צדי, הן לא הפריעו לבועז \"העֵצי\" מעודה להגיע למקום השישי באירוויזיון דאשתקד.


 לקשת: לפני שלוש שנים היה מותר להצביע באמצעות סמס אחד מכל מכשיר. בשנה לאחר מכן באמצעות שלושה סמסים, בשנה שעברה חמישה, והשנה:  לא פחות מעשרה סמסים למכשיר. אז בואו נקצר את התהליך, הסירו את המגבלה על ההצבעות, אַפשרו מספר לא מוגבל של סמסים, ואולי בתכנית הבאה נזכה שוב לדרמה באולפן על רקע זיופי התוצאות. זה בטוח יעלה את הרייטינג.
אגב סמסים, זה רק נדמה לי או שזו האפשרות היחידה השנה להצביע? להיכן נעלמה האופציה להצביע דרך האתר? אם זו אכן תאוות בצע טהורה, אז החמדנות לא יודעת גבולות. תוחזר השיטה הקודמת לאלתר!