הדרך לכוכב: גיבוש הנבחרת

מדי קיץ במהלך העשור האחרון אימצתי לעצמי הרגל מגונה: ליצור שיחת רומו-של-עולם עם כל עובר ושב  - בין אם מדובר בחברים, משפחה או אנשים שזה עתה הכרתי בעבודתי החדשה - בקשר להעדפותיו השבועיות ב\"כוכב נולד\". השיא ללא ספק נשבר כשבבוקר שאחרי אותו גמר מושמץ בעונה השניה הגעתי לעבודה עם עיניים אדומות ופנים של מי שזה עתה חזה בשואה הגרעינית במו עיניו. עמיתיי לעבודה, אליה התקבלתי חודש קודם, נותרו המומים כאשר הבינו כי הסיבה לאסון הכבד שפקד אותי היא אותה זכיה שחמקה מהראל סקעת ומנעה ממנו להפוך לכוכב הנולד השני בישראל. באותו רגע ולאחר הכרות לא ארוכה איתי הפנימו מכריי לעבודה שני דברים: הראשון הוא שכפי הנראה, נעשתה טעות חמורה כששכרו אותי לעבוד באותו מקום, והשני הוא שמשעמם כבר לא הולך להיות להם שם. כך או כך, היה זה כנראה רק עניין של זמן עד שהטוקבקים הנוקבים לכל ידיעה שולית על הנושא החם (\"ישראל בראון שולתתתתתת\") והצורך הבלתי נשלט לפזר את הגיגיי מהתוכנית האחרונה -  יהפכו לטור אישי. \"במקום לשלוח לי הודעות נאצה\", הפציר בי ידידי (וכנראה כיוון לאותו sms מיתולוגי שהתריע בו לא לתת את קולו למאיה רוטמן במקום זהבית פסי) \"אולי תעשי משהו עם כל הכוכב נולד bubble שאת חיה בתוכו?\".

וכיצד באמת אוכל להעדיף עיסוק אחר על פני המרדף השבועי אחרי הכוכבים בהתהוות, שמחלקם יוותר אבק ותו לא, ומחלקם האחר גם יוותר אבק ותו לא, אבל אולי גם יזכה לאיזו כותרת נאה ב\"רייטינג\" לפני שייעלם לתהומות השכחה? והרי באיזו עת רצוי יותר להתחיל להפיץ ברבים את שבליבי אם לא בשלב גיבוש הנבחרת הסופית?  הרי גיבוש 22 הנבחרים הוא השלב הקריטי שיקבע פני העונה לאן. האם פניה יהיו כפני מישניה קירקילן ומעיין חג\'בי או שמא נזכה שוב לטעום מאותה ראשוניות איכותית (ע\"ש החיילת במיל\' נינט טייב) שכה חסרה בעונות האחרונות.

על משבצת החית למד (חייב לעבור - ע\"ע \"ענת אסתר חיטמן\") בנבחרת נוצרה השנה בעיה: שני \"בנים של\" התמודדו עליה, ורק אחד יכול להיכנס. אחרת עוד יישמעו טענות בדבר זיופים, ושלומי סבן (מישהו זוכר?) עוד עלול להתעלף בשנית. אז הפעם היו אלה מור גדסי (לבית האב אבנר) ודניאל תבורי (לבית מוצץ האצבעות הסדרתי - שימי). החדשות הרעות הן שאף אחד מהם לא באמת היה מתקבל ל-50 הסופיים לולא הקשרים המשפחתיים. החדשות הטובות הן שאם חייבים אחד, אז לפחות הטוב מביניהם אייש לבסוף את המשבצת - \"התימני עם הלוק השבדי\". ובאמת, אין מה להגיד, האודישן הראשון של דניאל תבורי היה כובש, ולמרות שאף אודישן אח\"כ לא השתווה אליו, כולנו תקווה שאין מדובר שוב בתקוות שווא להמשך העונה (ע\"ע \"הדר עוזרי\"). ואגב, לידיעת הקוראת מרגלית, משפטים כמו \"אבא שלך זמר ענק\" למור גדסי שזה עתה הובסה בקרב לתואמת איה כורם, רק מדגיש את הפער הבלתי ניתן לגישור בין הדורות ומעורר דחפי התאבדות.

בעוונותיי הרבים גם אני חוטאת בניחושים מי יכנס לנבחרת ומי לא, וביוהרתי נוהגת להצהיר שאני תמיד צודקת, עד שאני כמובן טועה, ואז רצה להתחבא מאחורי הטיעון שלא ברור מה עבר לשופטים בראש באותו רגע. הרי הכי קל לשבת על הספה לצד סבתא ולירות באינטונציית דנה אינטרנשיונל \"עובר בטוח\" או \"אין מצב בעולם שהזייפן הזה עובר\". זו בעצם הסיבה שאני צופה בתוכניות הראשונות של \"כוכב נולד\". לא בשביל הדאחקות של צביקה הדר על הפריק שואו שהוא מנהל שם. אלא בשביל הסיכוי לזהות את אותו קסם סקעתי ראשוני של לפני התהילה הגדולה, ולחשוב בסיפוק שאני גיליתי אותו. מצד שני, גם  לי ברור שאני לא החכמה היחידה ושיחד איתי לחצי מליון מתושבי המדינה שצפו בערב יום שני היה ברור שאור קולנברג עם החיוך הממיס, הכיפה הגדולה והטלית המבצבצת יעבור לנבחרת. כך גם במקרה של לירן דנינו יפה העיניים (אגב, שמתם לב כמה בחורים עם עיניים יפות יש העונה הזו?!)

אבל מה לעזאזל נסגר עם אלחי רפואה? עוד לא הפנימו השופטים כי מועמד סדרתי שלא צלח בעונה אחת וחוזר בעונה הבאה, סופו לעוף בשלב ראשוני כזה או אחר של התכנית (ע\"ע \"מורן שמואלי עונות 5-6\") ? האם לא עדיף להתחשב במיתון ולחסוך מאיתנו את השקל שנבזבז על ה-SMS שייועד למועמד אחר? הרי אין שום הצדקה של שילוב נעים זמירות זה בנבחרת הסופית! ואולי הסיבה לכניסתו של אלחי לנבחרת היא אחרת: אולי היתה זו ידה הארוכה של טמירה ירדני שזיהתה את הפוטנציאל הטמון בסיפור סוחט הדמעות סטייל ישראל בראון החוזר בשאלה, והחליטה שבתוכנית מעבירים כל יוצא ישיבה עם סימני שאלה? ואולי היה זה גל אוחובסקי שהחליט ליישם את משנתו \"ברור שאין אלוהים\" הלכה למעשה ולצרף לדרכו את כל חובשי הכיפה בעלי הספק בדרך חייהם? אני קוראת לכם טמירה, יואב וצביקה: עונה שמתחילה כמו ספיישל של יומטוב לנוער במצוקה, עלולה להסתיים באוהד אלישע ושיר ביטון, גם אם את \"שמע ישראל\" לא בטוח שנשמע בגמר.