Glee, עונה ראשונה, פרק ראשון

רשתות השידור בארה\"ב נוטות בד\"כ להגביל מאד את כמות המידע המתפרסם בנוגע לסדרות החדשות האמורות לעלות לשידור בעונת השידורים הקרובה. מלבד המידע הבסיסי (העלילה המרכזית, שמות השחקנים, הכותבים והמפיקים, כמות הפרקים שהוזמנה וכו\') לא ממהרות הרשתות לשתף את הקהל הרחב במידע רב מדי, אלא מאפשרות לצופים להתרשם בעצמם מהסדרות ולהחליט אם להמשיך לצפות או לא.

והנה, במקרה של \"Glee\" השתמשה רשת FOX באסטרטגיה קצת שונה ודי מפתיעה. במקום להעלות את הסדרה כולה במהלך חודש ספטמבר, כמקובל, בחרה הרשת לשדר את פרק הפיילוט כבר בחודש מאי. הרציונל מאחורי המהלך פשוט: הרשת רצתה לעשות \"ניסוי כלים\" ולראות כיצד מגיב הקהל של \"איידול\" (שתכנית הסיום שלה שודרה לפני הפרק) לסדרה החדשה, כיוון שעל פני הדברים קהל היעד נראה די דומה (אוהבי כשרונות-שהופכים-לסיפור-סינדרלה).

ובכן, מבחינת שיווקית-כלכלית המהלך לא זכה להצלחה מסעירה (הרשת איבדה במהלך שידור הפרק לא מעט צופים שצפו ב\"איידול\"). מבחינה קריאטיבית אפשר לומר שהרשת דווקא די שיחקה אותה.

שלא יובן לא נכון. אין מדובר כאן ביצירת מופת או אפילו בסדרה מעט מתוחכמת ושנונה. ממש לא. הסדרה פשוטה יחסית והפרק לא היה נטול בעיות, אבל הסה\"כ הותיר אותי עם תחושה משונה של חיוך על הפנים וחשק לצפות בפרקים נוספים בעתיד.

נתחיל בבעיות: ההומור בפרק לא ממש הפיל אותי מהכסא, בלשון המעטה, חלק מהדמויות ממש לא מפותחות, העובדה שארטי, הנער הנכה, שימש בפרק בעיקר כתפאורה להומור פיסי (ולמקור להתעללות מצד האחרים) לא הוסיפה כבוד לסדרה, הפרק היה עמוס בקלישאות של סדרות נעורים (\"תעשה מה שאתה מאמין בו\", נערים שמשחקים פוטבול הם תמיד מניאקים וכו\'), הדמות של מרסדס ה\"דיוה\" הייתה ממש מעצבנת, החלק הראשון של הפרק היה קצת איטי ומשעמם והשינוי שעברו הדמויות לקראת סיום הפרק היה מהיר מדי ולא לגמרי אמין.

אבל היו גם הרבה דברים טובים: הדמות הראשית של וויל (מת\'יו מוריסון, גם הוא בוגר ברודוויי) חביבה וקל להזדהות עמה, הדרך שבה וויל מגיע לתפקיד ומנסה לשרוד בו הייתה חביבה מאד, השילוב של מוסיקת מחזות הזמר בפסקול היה מוצלח, דמויות המשנה – המנהל והמורה להתעמלות (בכיכובה של ג\'יין לינץ\' התותחית) צבעוניות ומשעשעות, המעברים בין הקטעים היו עשויים היטב, הנאמברים המוזיקליים נעשו בצורה יפה – בפרט, כומבן, הקטע שבו צפו הגיבורים שלנו שהיה מושקע ומרהיב ויזואלית ובסה\"כ חברי הקאסט שמגלמים את הנערים עושים עבודה טובה, לפחות ברובם.

אה, כן, ויש, כמובן, את ליאה מישל (רייצ\'ל). הבחורה גונבת את ההצגה בכל שניה שהיא על המסך, ולא פלא. היא כיכבה בהצגה \"Spring Awakening\" (הצגה מעולה!) וזכתה להמון ביקורות אוהדות. הקול שלה באמת יוצא דופן ביופיו וגם כשרון המשחק שלה ממש לא מבוטל, ובינתיים הדמות שלה נראית הכי מעניינת שם.

שיא הפרק היה, מבחינתי, הדקות האחרונות שלו. הביצוע של החבורה לשיר האגדי של Journey היה נהדר, סוחף והצליח להביא את הפרק למקום הנכון בלי להיות אובר קיטשי. פשוט סצינה מעולה.

בסה\"כ בהחלט פרק פיילוט מעניין שעשה את העבודה: הציג את הדמויות והעלילה הבסיסית, תקתק כמה נאמברים מוסיקליים טובים ובנה משהו שבהחלט יכול להיות עם פוטנציאל ללהיט עתידי. בקיצור, למי שחושש מהרייטינג הנמוך או מכמה ביקורות לא אוהדות בעיתונות, יש לי רק שלוש מלים לומר לו...

Don\'t Stop Believin\'...‎