לוקיישן לוקיישן לוקיישן

\"איזה יופי שמצלמים סוף סוף סדרה בירושלים, לא הכל מתחיל ונגמר בתל אביב!\", אמרה לי בשנה שעברה מכרה ירושלמית, כשגילתה שגם אני, כמוה, מחבבת את \"סרוגים\". לא היה לי נעים לנעוץ סיכה אכזרית בהתלהבות שלה ולספר לה שלמעשה, מרבית הסדרה הירושלמית הנהדרת הזו צולמה, כמו רבות מאחיותיה, בתל אביב. צילום שכולל לא רק את פנים כל הדירות הראשיות בסדרה, אלא גם כמה וכמה סצינות בבית כנסת \"ירושלמי\" שבבית הכנסת הגדול באלנבי, תל אביב.

כל מומחה נדל\"ן מתחיל וכל סטודנט שרוצה להיות במאי ריאליסטי יגידו לכם שהסוד הוא תמיד \"לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן\". אבל הם לחלוטין לא מתכוונים לאותו הדבר. כלומר, תמיד עדיף לצלם בלוקיישן עצמו, אם רק אפשר. אין כמו דירות בפלורנטין, עם הרצפה המצוירת והתקרות הגבוהות, כדי להיראות כמו דירה בפלורנטין. אבל כשעולה יותר כסף להסיע את כל צוות ההפקה כל בוקר לירושלים מאשר לעצב פנים של דירה תל אביבית כאילו היתה בעיר הקודש, נחשו מה תעדיף ההפקה. אחרי הכל, מבפנים, דירת סטודנטים היא דירת סטודנטים היא דירת סטודנטים... ואת החוץ, מן הסתם, מצלמים בנפרד. כן, בירושלים.


דירה ירושלמית?

זו אחת הסיבות שצילום הזום-אין הזה לכיוון הדירה, מהבחוץ, נהיה כל כך מקובל בטלוויזיה בעולם בכלל – הנה, תראו, המקום שבו מתרחשת הסצינה הזו הוא כאן, ברחוב ויטק 9. ועכשיו, בואו לאולפן, ונראה לכם מה קורה בתוך הדירה של יורם וליאורה. (סליחה! סליחה! לא התכוונתי לפגוע באמונתכם התמימה בקרובים קרובים! זה לא צולם באולפן, זה באמת צולם בבנין דירות שהם באמת כולם גרים בו, וסנטה קלאוס באמת קיים).

אבל הלוקיישנים מרומים לא רק בפנים דירה, לא לא. כבר ראיתי איסופים משדה התעופה, כשהשחקן השב מ\"חו\"ל\" נאסף על ידי מכונית ברחוב בן יהודה התל אביבי, ליד בנק שדומה לנתב\"ג בעיצוב הפנים שלו. \"מרפאה\" משכנעת להפליא שהורכבה בעיקר ממיטת אלונקה של אמבולנס, שולחן רגיל לגמרי והרבה פוסטרים של עצמות ושרירים (עשרה שקלים בדיונון / מכלול). ושלא לדבר על הסרט \"לבנון\", שחלקים נרחבים ממנו צולמו במגרש גרוטאות ביגאל אלון – כן, בתל אביב. (ושאמור לצאת לאקרנים ממש אוטוטו כבר שנתיים. נו, מה קורה?)

מצד שני, כשאנחנו כבר מצלמים בלוקיישן – אל תדאגו, אי אפשר לפספס את זה. אם כבר השגנו אישור לצלם בחדר מיון, אתם תראו אין סוף לונג-שוטים ואסטבלישים שיראו לכם שוב ושוב שבאמת השגנו לנו חדר מיון פעיל. אם כבר נכנסנו לבסיס צבאי אמיתי, המצלמה תשוטט בו כל כך הרבה ותתעכב על שלטי \"הבסיס הוא ביתך\" מספיק כדי שתחטפו בחילה לזכר האוכל הצבאי שאכלתם בבסיסים כאלה. ואם השגנו לנו משרד מהודר במגדל גבוה, שקיעה או לא שקיעה, אנחנו נצלם בדיוק מול החלון הענק הצופה על כל גוש דן.

כך שלמעשה, מרמים את זה או לא, ממש קל לגלות מה צולם בלוקיישן אמיתי ומה לא... ואם תציצו בסרוגים, תראו שכמו ברוב הדירות הטלוויזיוניות, לעולם לא רואים חלון בשתי הדירות העיקריות, ואם רואים אחד – האור מבחוץ שורף אותו לגמרי.



מה רציתם לראות שם בחוץ, את תל אביב?