ראו מה זה, עוד לא סיימנו להזכיר את "דגראסי" ולומר ג'ק רובינזון, ושנות השמונים חוזרות אלינו בקאמבק מהמם, בשיא תפארתן הריאליסטיות, כתקופה חסרת מעצורים בה פאנק נחשב לגזעי, ו"גזעי" נחשב למאגניב. הכירו בבקשה את "פריקס אנד גיקס" (או בתרגומה הטלעדי "זרוקים ויורמים"), סדרת התיכון הכי מציאותית שנראתה על מסכינו עד כה, שמתרחשת במסדרונות תיכון אמריקני בתחילת שנות השמונים (אך צולמה בשנת 99') ובקאסט שלה לבטח תזהו כמה פרצופים מוכרים (כמו ג'יימס פראנקו, ששיחק ב"אף פעם לא התנשקה", "ג'יימס דין" וב"ספיידרמן" החדש, וגם לינדה קרדליני, שמשחקת בעלילות "סקובי דו" החדשות).

עלילת הסדרה כשמה כן היא, גוללת את הווייתם של שתי קבוצות תיכוניסטים. האחת, המקובלים (להלן ה"פריקס"), תלמידי השכבה הבוגרת שמנהלים את התיכון ביד רמה אל מול עיניהם המשתאות של, למעשה, כל מי שאינו חלק מהם, ואילו הקבוצה השניה, החננות (להלן "גיקס"), שלושה ויותר פרשמנים (ט"תניקים בעברית) שמתעקשים לדבוק בקלולסיות משוועת ולחטוף מכות מדי פעם בפעם. הקבוצות, מיותר להגיד, עומדות האחת כנגד לשניה (תוך התעלמות מן העובדה שלגיקס אין ממש מילה בעניין) וכך, במשחקי כדור בשיעור הספורט, למשל, מצד אחד יעמדו המקובלים עם הכדורים, ומצד שני יעמדו הלפלפים, שיחטפו חממות בפנים. ריאליטי טיוי.




עד כאן מדובר בסיפור תיכון ממוצע ולא זוהר. אולם, העלילה מסתבכת כאשר לינדזי, תלמידת תיכון חדשה שהפריקס מצליחים לדרדר לדרך רעה בדרכה אל הצמרת ואל הארה חברתית, היא גם אחותו של סאם, הדומיננטי שבחנונים הקטנים, ובכך נוצר קונפליקט אייטינזי שכולל ברובו אינטראקציה בין האחות הסוררת לבין האח הצייתן והטוב. בדרכה החדשה שמקורה בלחץ חברתי מובן, היא לא בוחלת בפגיעה בהוריה, בבית שלה, בלימודים ואפילו באח הקטן, על אף שלעיתים קרובות המצפון שלה לא נותן לה מנוח. סאם, שעומד מנגד ושותף להוויה התיכונית, אך לא לחגיגה, צריך כעת להתמודד עם אחות, שבקרוב מאוד תייצג (אם לא כבר מייצגת) את כל מה ששנוא עליו וממרר לו את החיים.

יחד עם זאת, ייחודה של הסדרה לא טמון רק ביחסי אח-ואחות, מסורת-ודרך-חדשה או טוב-ורע. העובדה שהסדרה מתרחשת בשנות השמונים, כאמור, והשימוש הנוסטלגי-לאחדים היסטורי-לאחרים בחולצות דהויות, תסרוקות עתיקות ולהקות מתות, מאפשרים את ההזדהות והאמפתיה האמיתית לסדרה: אלו שחיו באותה תקופה יכולים בקלות יחסית להיזכר, להבין במה מדובר ולסמפט, ואילו הצעירים יותר (כלומר, הדורות שאחרי) יכולים להסתכל מנקודת מבט מבינה (כי אומנם הזמן הוא לא אותו הזמן, אבל הרוע הוא אותו הרוע) מבלי לקבל את התחושה, שהנה עוד סדרה שבאה להטיף מוסר וערכים.




שלא בדומה לכל סדרת נעורים שהכרנו עד כה, את המקום הראשון בעלילה לא תופסים סיפורי אהבה או משפטים מפוצצים. תופסים אותו שני סוגים של אנשים, הטורפים והנטרפים, שלא טרודים בפוליטקלי קורקטיות ומודעות פוליטית מעיקה (ע"ע פופיולר), אלא עסוקים, בסופו של דבר, בלשרוד את היום, לטוב ולרע. היפ?ים, מוזיקת רוק-כבד ומכוניות שרואים כיום רק בסרטים, הן תוספת נחמדה ודרך טובה ליצור סדרה שהיא מראה חברתית למציאות שכאילו כבר לא איתנו, אבל בעצם כן.

נספח:
גולשים יקרים, תלונות רבות הושמעו, כרגיל, על התרגום הטלעדי הקלוקל של הסדרה מ"פריקס אנד גיקס" אל "זרוקים ויורמים". אך כשפיניתי שניה לחשוב על שם הולם יותר לתוכנית, אני מודה שהתקשיתי למצוא משהו שונה בתכלית שלא נשמע טיפשי בעליל ("מקובלים וחנונים"? "פריקים ולפלפים"?). אולי לכם יש הצעה? ראו זאת כאתגר.






זרוקים ויורמים, ערוץ 2, שבת, 15:55.