צ\'אק, עונה 2, פרק 22

אני באמת מתקשה לזכור מתי נהניתי כל כך מעונה טלוויזיונית כמו העונה השניה של \"צ\'אק\". פרק הסיום של העונה לא רק המשיך את המגמה של העונה הזאת - שילוב של אקשן עשוי היטב והומור מוצלח שמייצר פאן אחד גדול - אלא גם היה אחד הפרקים הכי מוצלחים של הסדרה בפני עצמו.

נתחיל דווקא מהסוף: מצד אחד, כל כך הרבה דברים משתנים עכשיו בסדרה, מצד שני, הרבה דברים לא משתנים. באופן הולם, בסצנת הסיום קיבלנו גילוי שהוא \"Game Changer\" שישפיע על הסדרה אבל לא ישנה אותה מהיסוד.

הגילוי על הכוחות החדשים של צ\'אק היה מפתיע ולא מפתיע כאחד. מפתיע - כי \"בזמן אמת\" לא ראיתי את זה בא, וגם בשל הדרך בה נולד הגילוי (משום מקום). לא מפתיע - כי במבט לאחור, לאורך כל הפרק קיבלנו רמזים ברורים לכך (כשאלי ושרה אומרות לצ\'אק שיש לו תכונות של \"סופר גיבור\". אנחנו מפרשים את זה כמטאפורה לאופי שלו, ובפועל, זה רמז לעתיד. נפלא!) וגם כי אפשר היה לנחש שה-Intersect החדש יכלול עוד כמה תכונות מפתיעות.

מעבר לכך, הגילוי היה נהדר מסיבה אחרת - צ\'אק מוותר על הנוחות שלו למען שלום העולם כשהוא מחליט להחזיר את ה-Intersect לראש שלו, ובזכות ה\"הקרבה\" הזאת הוא \"זוכה\" ביושר בכוחות העל החדשים. אהבתי מאוד את העניין הזה, ובמיוחד את המשפט של צ\'אק (\"Guys, I know Kong Fu\") שהיה רפרנס מתאים לניאו ב\"מטריקס\" (מתאים, כי גם שם מדובר על איש מחשבים פשוט שמגלה כוחות על, כמובן).

עוד גילוי מעניין היה על הארגון הסודי שהופך פתאום את \"פולקראם\" לארגון קטן וזניח, במהלך א-לה \"24\". מי האנשים האלה? מה מניע אותם? כמה משאבים יש להם? למה לא שמענו עליהם עד היום? יהיה מעניין לראות, בתקווה שהסדרה תמשיך.

היה ברור שיהיה קורבן אחד משמעותי בקרב הגדול, והבחירה בברייס היתה מתבקשת. הדמות שלו די מיצתה את עצמה, ועכשיו שברור ששרה בוחרת בצ\'אק, גם ל\"יריבות\" ביניהם אין הרבה בשר. יפה שהכותבים מצאו דרך להיפרד ממנו בצורה מכובדת, כשהציגו אותו כמי שמוכן להקריב את עצמו למען צ\'אק ומשפחתו תחילה, ובהמשך, כשהתברר שהוא נענה לבקשתו של סטיבן להרחיק את צ\'אק מהאקשן במכוון (גילוי קצת מאולץ, האמת, אבל אפשר לחיות אתו. אוקיי, חוץ מברייס...). אבל האם הוא באמת נפטר? כבר ראינו שלברייס יש יכולות מופלאות לחזור מן המתים... אל תתפלאו אם נראה אותו שוב.

החלק האדיר של הפרק היה מבחינתי החתונה של אלי והקפטן, והדרך שבה כל הסיפור נבנה: החל מהבלגן שיצר צ\'בי צ\'ייס, דרך הניסיונות לעכב את הטקס, הקפטן שעובר מכעס על מורגן לחיוך כשהוא מבין שהוא עוזר לצ\'אק, האירועים שמובילים לביטול החתונה (תיכף נגיע אליהם), אלי שבוכה באמבטיה והסצנה המקסימה שלה עם צ\'אק ובמיוחד ה\"מבצע הצבאי\" של החתונה החליפית, במיוחד הקטע עם קייסי והחיילים שלו שמתייחסים ברצינות תהומית לכל פרט קטן שקשור אפילו בהתאמת הצבעים. היסטרי לגמרי.

אבל שיא השיאים של הפרק, ואולי של העונה והסדרה בכלל, היה בסיקוונס של הקרב הגדול על רקע ג\'פסטר (הגדולים מכולם) ששרים את \"Mr. Robotto\". קשה לי לתאר בכמה מילים עד כמה הסיקוונס הזה מוצלח ומבריק, אבל בואו ננסה: הבחירה בג\'פסטר כאלה שיפיגו את המתח, השיר שהם ביצעו והאופן שבו ביצעו אותו (במיוחד הריקודים של לסטר והפרצופים של ג\'ף), הפנים ההמומות של האנשים בקהל (במיוחד של ביג מייק, אגב) כשהם ביצעו את השיר, השילוב של השיר בתוך קטע האקשן, שרה מנסה למצוא משהו שדומה לנשק בתוך המתנות (ואפילו מוצאת!), פאפא ברטובסקי מכניס אגרוף לצ\'בי צ\'ייס (אומרים שיש לא מעט אנשים שהיו מתים להתחלף איתו...), והשיא (מבחינתי) קייסי ואנשיו שמגיעים ברגע הנכון וצונחים פנימה לקול מחיאות הכפיים הנלהבות שלי. ואגב, זיהיתם את המחווה הקטנה והיפה ל\"בחזרה לעתיד\" (כשג\'ף \"מנחה\" את הנגנים לעקוב אחריו כדי ללמוד את השיר)? הקטע הזה שיקף את מהות הסדרה: שילוב מוצלח וכיפי בין אקשן עשוי היטב לבין הומור דבילי ו/או אינטליגנטי, ולמעשה, היווה תמצית מזוקקת של העונה הזו. פשוט נהדר.

אז זהו. תמה לה העונה הנהדרת הזו ואני בהחלט אתגעגע לסדרה, מה שלא יהיה. בזמן ששורות אלה נכתבות הסיכוי שהסדרה תשוב למסך (אפילו כ\"מחליפת אמצע עונה\") נראה לא מבוטל, וזה בהחלט סימן חיובי. מה שבטוח הוא שאם היא לא תשוב אני אהיה מאוכזב מאוד, גם כיוון שממש התאהבתי בסדרה במיוחד בעונה הזו וגם מפני שהדרך שבה הפרק הסתיים השאירה טעם של עוד, כשהרבה אפשרויות פתוחות, וזה לחלוטין לא מרגיש לי כמו דרך לסיים סדרה (ולא הכותבים אשמים, כמובן. להפך).

אה, וכמעט שכחתי, שני ציטוטים נפלאים מהפרק. האחד של קייסי: \"Chuck Me!\", והשני - והאהוב עליי במיוחד, של אבא של הקפטן: \"Why Are You Letting Sam Kinnison and an Indian Lesbian Wreck Your Wedding?\" (קצת על סם קיניסון למי שלא מכיר).

אז איפה קונים סנדביץ\' של \"סאבוויי\"? (כן, כן, אני יודע את התשובה. זו שאלה רטורית). ציון: 10.