Parks & Recreation, עונה 1, פרק 1

פרק הבכורה של הסדרה של יוצרי \"המשרד\" הראה סימנים מבטיחים, הגם שלא הבריק.

בתקשורת דווח על \"מאבק\" בין אנשי הרשת לבין יוצרי הסדרה. אנשי הרשת רצו סדרת בת \"קלאסית\" לסדרה המצליחה, בעוד שהיוצרים סירבו לעשות זאת. התוצאה: מן \"יצור כלאיים\". מבחינת המראה, שיטת הצילום והבימוי ואפילו ה\"שטיקים\" הקטנים הסדרה נראית כמו העתק אחד לאחד של \"המשרד\". מבחינת הדמויות והעלילה יש שוני מהותי.

נתחיל עם הדמיון: בדיוק כמו ב\"המשרד\", גם כאן יש את האלמנט ה\"מוקומנטרי\", עם צוות הצילום וה-Talking Heads שמלווים את הפרק לכל אורכו. גם כאן יש את המבטים הקטנים של הדמויות ישר למצלמה כשהם מזהים משהו מטומטם / משונה / חסר היגיון שנאמר ע\"י אחת הדמויות האחרות (כאן מדובר בדרך כלל על לסלי) והדמויות ערות לכך שמצלמים אותן כל הזמן.

השוני: כאן אין משרד (לפחות לא משרד \"קלאסי\") ויש הרבה יותר צילומי חוץ. כאן נדמה שמרבית הדמויות יותר מודעות לעצמן מאשר בסדרה המקבילה וישנה עלילה מרכזית אחת שמתניעה את הסדרה כולה וזו סובבת, למעשה, סביבה, בניגוד ל\"המשרד\" שם קשה להצביע על קו סיפורי אחד שמשפיע על הסדרה.

אשר לדמויות - לסלי מזכירה קצת את מייקל, אבל גם שונה ממנו. בדומה לו גם היא מתנהגת בצורה ילדותית, פולטת שטויות בקצב מטורף ולא נראית מודעת לנעשה סביבה. בשונה ממנו היא נראית הרבה יותר אמביציוזית, קצת יותר מודעת לעצמה (אם כי לא בהרבה) וקצת פחות זקוקה נואשות להערכת הסובבים אותה ממייקל. מה שמעניין הוא שבניגוד למייקל שבפרקים הראשונים אופיין בצורה קיצונית ולא לגמרי אנושית, לסלי מאופיינת באופן אנושי וכך שניתן להזדהות איתה כבר בפיילוט, וזה סימן שגרג דניאלס ומייק שור הפיקו לקחים מהסדרה המקורית. למרות זאת, כדאי ליוצרים לאפיין את לסלי באופן קצת יותר ברור ושונה ממייקל, כי אחרת ההשוואה הזאת בין שתי הדמויות תרדוף את הסדרה.

הדמות של טום קצת מזכירה דמות מוכרת אחרת מה\"משרד\" - קריד. כמו קריד, הוא סליזי, נטול כל עכבות ועצלן בצורה בלתי רגילה. הקטע שבו הוא מתחיל עם אן במסווה של \"שיחה רשמית\" תמימה היה ממש קריפי, אפילו קריד היה מסמיק. טוב, אולי לא. בכל מקרה, הקטע שבו לסלי לא יודעת מאיזה מוצא הוא (לוב?) וטום טוען שהוא \"רד-נק\" היה די משעשע, ובינתיים הדמות שלו מקבלת את השורות הכי טובות ויש לה קסם אישי לא מבוטל.

ואם כבר \"המשרד\" - גם שם ראשידה ג\'ונס שיחקה את אחד הגורמים השפויים בים הטירוף שמסביב, והיא מחליקה לתפקיד אן בטבעיות ובחינניות. יהיה מעניין לראות את הדינמיקה שלה עם יתר הדמויות בהמשך.

עוד דמות מסקרנת היא הדמות של מארק. נראה שלסלי קצת דלוקה עליו, וגם היה ביניהם קטע פעם (שהיא שמחה מאוד לזכור, והוא שכח לגמרי, אבל נזכר בו), אבל למרות שהוא לא נראה מתעניין בה במיוחד, יכול להיות שעמוק בפנים אולי יש שם משהו?

קטע הפתיחה עם לסלי והילדה, ואח\"כ עם השיכור, היה ממש מוצלח, לטעמי, והצליח לעשות אקספוזיציה מצוינת לדמות ולאופי שלה. במיוחד אהבתי את הדרך שבה היא הכניסה את עצמה לרשימת הפוליטיקאיות המצליחות (אחרי הילארי, אבל לפני ננסי פלוסי!) גם הקטע עם האורות שנכבים באודיטוריום והמעבר החד לחדר הקטן היה משעשע.

ההמשך היה קצת פחות טוב מבחינת העלילה, אבל לפחות היו לא מעט רגעים בהם צחקתי בקול רם, וזה כבר סימן טוב מאוד כשמדובר בסדרה שהיא, בראש ובראשונה, קומדיה.

כרגע, זה נראה כמו \"המשרד\" בגרסת השירות הציבורי. נקווה שבהמשך הסדרה תצליח לבדל את עצמה מהסדרה המדוברת ותמצא את הקול הפנימי שלה. למרות זאת, נראה שמדובר בסדרה עם פוטנציאל לא רע, ולמרות שזה עדיין לא זה, היוצרים שלה הוכיחו בעבר שהם יודעים מה הם עושים, ואפשר לקוות שהם יצליחו עם זה בהמשך. ציון: 7.