מטרת הבובות

הכתבה מכילה ספוילרים לתשעת הפרקים ששודרו בסדרה \"דולהאוס\"

The Dollhouse deals in fantasy, but that is not their purpose. Investigate their purpose.

(המסר של נובמבר לבלארד, דולהאוס פרק 9)

מהי באמת המטרה של בית הבובות, והאם המטרה משנה לגבי השימוש באמצעים שבהם הם נוקטים? אנחנו עוד נחזור לשאלה הזו.

בעונה הרביעית של \"אנג\'ל\" בפרק \"מבפנים החוצה\" דיברתי על שלוש סוגיות שאיתן מתמודדים היוצרים בפרק ובסדרות של ג\'וס בכלל: חופש הבחירה, אמצעים מול מטרה, ומה הופך את האנשים למי שהם. גם \"דולהאוס\" עוסקת בצדדים שונים של שלוש הסוגיות הללו. מה מייחד את נקודת המבט של הסדרה על הנושאים הללו?

ההתעסקות הכי ברורה היא כמובן נושא חופש הבחירה. בית הבובות הוא מקום שבו חופש הבחירה של הדמויות אינו שלהם בין מרצון בין מאונס. זהו מקום של פנטזיה, אבל הסדרה מפגישה אותנו כמעט בכל פרק עם חלק במציאות שלנו, שאפשר לראות גם בה את הסכנה בהפיכה לבית בובות, איבוד חופש הבחירה ואיבוד האישיות.

למשל עולם הבידור שמוצג בפרק השלישי כתעשייה שמייצרת מוצר צריכה שנועד לשרת את הפנטזיות של הציבור עד כדי כך שמי שאמור לספק את הפנטזיה הזו מרגיש שהוא סתם בובה שמנהלים אותה (כמו שאני בטוחה ששמענו לא פעם שמדברים על הצלחות דוגמת בריטני ספירס) וכמו שמעידה על עצמה הזמרת הנערצת בפרק: \"אני צריכה להיות שמחה, אני צריכה להיות אסירת תודה, אני צריכה להיות מורדת אבל רק במידה מספקת כדי לקבל קרדיט, כדי שאנשים ידעו שאני לא מוצר תעשייתי, אבל אני כן. אני לא קיימת, אני לא אדם אמיתי, אני הפנטזיה של כל אחד, אלוהים ישמור אם יתברר שאני לא... אני יודעת שאת לא גדלת במעבדה, אבל אני כן\".

עניין הסמים שמובא בפרק השביעי לא מובא דווקא כדי להראות איך הסמים מוחקים את האישיות שלך אבל מהמילים של אדל בסוף הפרק \"סוממנו, התנהגנו כמו ילדים אידיוטים\" אפשר להבין שיש גם פה מודעות לכך שהסמים הופכים את המשתמשים בהם (מרצון או שלא) לחסרי אחריות על מעשיהם, וחוסר אחריות מעיד על כך שאין בחירה.

גם עניין הכתות שמובא בפרק החמישי, ועניין הריגול שצץ בפרק התשיעי מדגימים בפנינו שני עולמות שבהם יש \"בובות\" ויש \"מפעילים\" וחופש הבחירה והאישיות המקורית נמצאים בהקפאה. חופש  בחירה הוא כמובן תוצר של האישיות שלנו. כאשר האישיות שלנו היא אחרת הבחירות שלנו אחרות, מי שאנחנו מעצב את הבחירות שאנו בוחרים ממש כמו שהבחירות שאנו בוחרים מעצבות אותנו.

ולכן עניין חופש הבחירה ב\"דולהאוס\" קשור קשר בל יינתק לשאלה \"מה הופך אותנו למי שאנחנו?\"

אם באותו פרק של אנג\'ל התשובה שניתנה היתה שהזיכרונות והרגשות הם מה שהופכים אותנו למה שאנחנו, הרי שאפשר לראות בפרקים האחרונים של \"דולהאוס\" שמחיקת האישיות בבית הבובות אינה מוחלטת כיוון שהמחיקה מוחקת את הזיכרונות, ושתילת זיכרונות אחרים מעוררת כמובן רגשות אחרים, אבל עדיין זה נראה שאם יש איזשהו רגש בסיסי שלא קשור לזיכרון מסוים הוא צף ועולה שוב ושוב. אצל אקו (קרוליין) נראה שהרגש הזה הוא הרצון להגן ולהציל, אצל ויקטור זה הרגש שלו לסיירה שמתעורר שוב ושוב, אצל סיירה זו תגובה לטראומות שהיא עברה. בפרק השביעי ראינו את שהגליץ\' בזיכרון של סיירה היה תגובה למעשה האונס שהיא עברה במצבה הבובתי, שלא כמו אקו למשל שהגליץ\' שלה היה לתקופה שלפני. בפרק השמיני (רק אני ראיתי שם מחווה ל\"קיוב\"?) למדנו שהכניסה של סיירה לבית הבובות היתה גם היא מעשה של אונס וכפייה. אני חושבת שיש בשתי העובדות האלה משהו מעניין שמתכתב עם העובדה שסטטיסטיקות של קורבנות אונס מראות שמי שנאנסה בעבר הסיכוי שלה להיאנס בעתיד גבוה פי שבע ממי שלא ושקורבנות של מעשה אונס מפתחים תגובות טראומטיות גם אם הם לא זוכרים את מעשה האונס עצמו כמו שמסתבר במקרים של סמי אונס.

אפשר לראות גם שבעוד שבבית הבובות מנסים לנטרל את הרגשות של הבובות על ידי מחיקת זיכרונות, ושתילת זיכרונות אחרים כשרוצים להפעיל אותם, הרי שאצל כמה מהמפעילים ואדל בראשם מתבצע תהליך הפוך שהם בוחרים בו, והוא מחיקת הרגשות שלהם והתעלמות מהם. הם מכוונים את עצמם לפעול כמו רובוטים לטובת מטרה שהיא עדיין עלומה מבחינת הצופים. מה שיכול גם להסביר יפה את העובדה שהסם בפרק השביעי השפיע עליהם כמו שהוא השפיע עליהם. ובעיני יש בזה סוג של אמירה ששום דבר לא באמת נמחק כליל אף פעם - לא הזיכרונות ולא הרגשות.

ואם אמרנו שנראה לפעמים שהמפעילים של בית הבובות לא שלמים עם כל ההחלטות שלהם אבל מצהירים על כך שהם עושים את מה שהם עושים כי הם מאמינים במטרה, הרי שזה מביא אותנו לסוגיה השלישית שבה גם פתחנו - אמצעים מול מטרה - או האם גם אם האמצעים מפוקפקים ייתכן שיש לבית הבובות באמת מטרה חיובית, שיכולה להצדיק את קיומו?

ברור שאם המטרה מפוקפקת, אין בכלל שאלה, אבל קשה לי להאמין שהמטרה המקורית של בית הבובות היא רק רווחים כלכליים אף על פי שברור שהלקוחות שלהם מאוד עשירים. נראה שהם משקיעים המון כסף כדי לנהל את בית הבובות כמו שהם מנהלים אותו (שמירה על הבובות, תשלום למשפחות, מחיקת זהויות, יצירת קשרים בדרגות מאוד גבוהות) מה שאומר שכסף לא היה חסר להם מלכתחילה. לא נראה שכמה לקוחות עשירים יכולים לפרנס אותם.

המטרה החיובית שמוזכרת בסדרה לא פעם היא עזרה - זו לפחות היתה טענתה של הרופאה העובדת שם. ונשאלת השאלה עזרה למי? לבובות שבפנים? לאנשים שבחוץ? אם המדובר בעזרה לאנשים שבחוץ, אזי מדוע הם כל כך לא בררנים באנשים שהם בוחרים לעזור להם? האם באמת דין מי שרוצה לשחזר דייט לא מוצלח, או להביא בחורה לידי כך שתשכב איתו למרות סירובה (כמו זה שדאג לכך שסיירה תיהפך לבובה) כדין אב שבתו נחטפה, או זמרת שסכנת התנקשות מאיימת עליה?

וגם אם מדובר במקרים של פיקוח נפש שייתכן שאי אפשר היה להביא לסיומם הטוב בלי פעולה של אישיות מסוימת מושתלת, כמו שרק בבית הבובות יודעים לעשות, האם אי אפשר לנהל שירות סיוע כזה שההסכמה בו תינתן לפני כל אתחול אישיות בנפרד? כמו שאקו ביקשה מטופר שיטעין אותה בפרק התשיעי. שלפחות תהיינה לבובות מודעות לגבי המשימות שהן נשלחים אליהן לפני ואחרי, אם לא במהלכן.

מצד שני, כפי שראינו בפרקים האחרונים אצל המנהלים את בית הבובות, גם אם הם הסכימו במודע לעשות את תפקידם זה לא אומר שהתפקיד שלהם לא דורש מהם מפעם לפעם לבצע מעשים שהם לא שלמים איתם, ואם בכל מקרה לפעמים צריך לפעול בניגוד למצפון או לרגש שלנו שמורים לנו אחרת, ויש משימות שחייבים לבצע, האם לא עדיף לבצע את המעשים הנ\"ל מתוך חוסר מודעות? האם אפשר לטעון שאלה שהסכימו מרצונם להיכנס לבית הבובות, ואולי הסכימו להתנדב למשימה הגדולה שאנו עדיין לא יודעים מה היא, עדיפה להם הדרך של הבובות מאשר הדרך המודעת? האם לא זה מה שטוענת אדל? שהם משרתים גם את רצונן של הבובות, לא לדעת ולא להיות אחראיות למעשיהן (קצת כמו בכת, שחברי הכת מצטרפים משום שהכת עונה על צרכים שלהם, ועל חסרים שלהם בעולם החיצון)?

הבעיה העיקרית עם הטענה הזו, היא כמובן שראינו שלא כל הבובות אכן נכנסו לבית הבובות מרצונן. ולכן קשה לנו להאמין שהמטרה שמובילה את בית הבובות היא הרצון לעזור לבובות עצמן. אז מה היא המטרה - קידום המדע? (זה בהחלט נראה כמו משהו שיניע את טופר) המחקר האנושי? האם הם מתכוונים לגלות לנו יום אחד את המטרה שצריך לחקור? והאם זה יצליח לשנות את מה שחשבנו על בית הבובות עד היום?

ואולי פשוט הסדרה הזו היא פנטזיה אבל המטרה היא לא הפנטזיה, המטרה היא החקירה של הדברים.