דולהאוס, פרק שביעי

הפרק השביעי של \"דולהאוס\" לא רק שהמשיך את המומנטום של קודמו אלא גם התעלה עליו והיה הפרק הטוב ביותר בסדרה ואחד הפרקים הכי טובים שראיתי בטלוויזיה מזה זמן רב. הפרק היה בנוי מצוין - המעברים בין העלילות השונות, הבימוי, העריכה והכתיבה החכמה - הכל היה מוצלח. 

מאוד אהבתי את המשחק בפרק הזה של כל חברי הקאסט אבל מעל כולם בלטה אלייזה דושקו בהופעה מבריקה ממש. אם חשבתי לפני שהסדרה עלתה שדושקו שחקנית בינונית בא הפרק הזה והוכיח שהיא פשוט מעולה. גם הבחור שגילם את צ\'רלס היה כריזמטי במיוחד.

הפרק היה עמוס בכל כך הרבה מחוות ואזכורים לסדרות, סרטים וספרים, שקשה לזכור. על קצה המזלג אציין את המחווה הקטנה והמגניבה של טופר למייטי מאוס בתחילת הפרק (הדמות המצוירת האהובה עליי מכולן), המשפט שהאישה אומרת לבויד (שבעצם רומז לנו שהיא כבר מושפעת מהסם) עם המחווה ל\"חלף עם הרוח\", הרפרנס הקטן והחמוד ל\"מארק טווין\" בסצנת הפלאשבק הראשונה לאקו ולחבריה, הקריצה ל\"יוליוס קיסר\" של שייקספיר בקטע עם דומיניק, השימוש המכוון במילה \"פיית\'\" כקריצה חביבה למעריציו של ווידון, האזכור של אדל ל\"גברתי הנאווה\" ואפילו הרפרנס המגניב ל\"זהות בדויה\" בקטע של אדל וטופ שמנסים להיחלץ ממלי (שגילינו ששמה האמיתי הוא, בעצם, \"נובמבר\").

בניגוד לפרקים קודמים שהיו יותר מונעי עלילה, הפרק הזה שם קצת יותר דגש על הדמויות, כאשר הסם השפיע על צוות \"בית הבובות\" וגרם לצופים לראות אותן באור אנושי יותר, כשהן מתנהגות באופן מטופש לחלוטין. גאונית במיוחד היתה הבחירה הקריאטיבית של ווידון ביחס לכל אחת מהדמויות שהתכתבה נהדר עם \"הקוסם מארץ עוץ\", כשכל אחת מהדמויות \"מוציאה החוצה\" את השאיפות הכמוסות של הדמויות בספר הנפלא: דומיניק, כמו האריה, מחפש את האומץ לומר לאקו שהוא מצטער על מה שעשה לה (ועושה את זה), אדל, על תקן איש הפח, מנסה להראות שהיא הרבה יותר לבבית ממה שהיא משדרת, וטופר, בתפקיד הדחליל, מחפש להראות עד כמה המוח שלו מבריק. הכתיבה של ווידון (או יותר נכון של שתי הכותבות: אליזבת\' קראפט ושרה פיין) בחלק הזה היתה מבריקה במיוחד, כמו גם המשחק של חברי הקאסט.

בדומה לשבוע שעבר, הטוויסטים בפרק הזה היו מעולים. הגילוי על כך שלאקו יש קשר ישיר ל\"רוסום\", הגילוי שגם טופר ואדל מושפעים מהסם (לא ברור איך), הרמז הברור לכך שבויד הוא, בעצם, \"בובה\", הטוויסט עם סאם שמתגלה כנבל האמיתי, ובמיוחד, כמובן, המסר החבוי לכך שסאם בעצם תכנן הכל במטרה להיכנס ל\"בית הבובות\". וואו.   

אין ספק שהפרק היה גאוני, ואם הוא מסמן את מה שבא, אני ממש רוצה לראות את ההמשך. ציון: 10.