דולהאוס, פרק שישי

או! זה מה שחיכיתי לו! מה שהכי תסכל אותי בפרקים הראשונים של הסדרה היה העובדה שהם לא באמת \"הרגישו\" כמו פרקים של ג\'וס ווידון (למעט הפרק השני, וגם זה בהסתייגות). על הפרק הזה היה כתוב \"ווידון\" מהרגע הראשון ועד האחרון.

כל מה שאני אוהב בכתיבה של ווידון בא לידי ביטוי בפרק הזה: שילוב מושלם בין מתח לדרמה, לקומדיה, עם טוויסטים מוצלחים שבאמת מצליחים להפתיע אפילו את מעריציו הותיקים ובעיקר, הרבה יותר היגיון והבנה למניעים של הדמויות, והשילוב של קטעי ה\"אדם ברחוב\" יצר פרק מעולה במיוחד, שבעיקר גרם לי לתהות \"למה זה לא היה פרק הפתיחה?\".

נתחיל מהעיקר: מאוד מאוד אהבתי את הרעיון ש\"בית הבובות\" הוא, בעצם, רק נדבך קטן באימפריה גדולה של \"בתי בובות\", ובעיקר את הרעיון שטכנולוגיה כזו לא \"מבוזבזת\" על משימות שבועיות סתמיות, ובעצם ה\"עבודה\" הזו היא רק כיסוי (או שמא \"מעבדת ניסוי\" זמנית?) למען \"מטרה גדולה יותר\". שהרי מי שיכולת טכנולוגית כזו תגיע לידיו ודאי ינסה לנצל אותה לצרכים מסוכנים הרבה יותר. בהחלט הגיוני ובהחלט מעניין. ובזכות הגילוי הזה פתאום הכל נראה הרבה יותר ברור והרבה יותר מחובר. הנה, למשל, עכשיו הסוכן בלארד מקבל כיוון מעניין הרבה יותר. עכשיו אפשר להבין למה לו להימשך כל כך למסתורין של \"בית הבובות\". והמחשבה שיש מישהו ב\"בית הבובות\" שבאופן מתוחכם מנסה להפיל את הרשת הזאת מפיחה פתאום רוח חדשה בסדרה: עכשיו אפשר לנסות לנחש מיהו/י הגורם העלום, מה מניע אותו/ה וכיצד הוא/היא עושה את העבודה. עכשיו אפשר להבין למה יש כל כך הרבה תקלות לא צפויות אצל אקו ולנסות לנחש מה יהיה המהלך הבא. איזה כיף.

הגילוי שמלי היא בעצם Active לא הפתיע, כמובן. אבל הדרך, או הדרך. זה היה תרגיל ווידוני קלאסי. עד שכבר השתכנעתי שיש סיכוי טוב שהיא לא כזו (בעיקר המשפט של אדל על \"האזרחית שיודעת יותר מדי\") יחד עם רגע ה\"הבנה\" של בלארד שמלי בסכנה יצרו \"עוקץ\" מושלם שהפיל אותי בפח, והרגע שבו אדל מקריאה את הקוד והעיניים של מלי נפקחות נעל את המלכודת בצורה מושלמת.

העלילה ה\"משנית\" על ההתעללות המינית שעוברת סיירה היתה דוגמא נוספת לסיפור שנראה לכאורה שקוף, אבל בעצם מכיל הרבה יותר מזה. החלק השקוף היה בזהות המתעלל. אבל הגילוי שלו יצר את האפשרות לשלוח אותו \"לרצוח\" את מלי והוביל לטוויסט המצוין שקשור בה. אבל מעבר לכך, העלילה הזו השיגה עוד שתי מטרות: האחת, היא הזכירה לנו עד כמה ה\"בובות\" הן חסרות ישע במצב ה\"טבעי\" שלהן ועד כמה הן חשופות ופגיעות מול מי שמבקש לנצל אותן. השניה, היא חשפה עד כמה \"בית הבובות\" הוא, בעצם, מקום נורא, והציגה את מנהלי \"בית הבובות\" בשיא צביעותם, כשלכאורה הם מצטיירים כמי שדואגים לסיירה ושומרים עליה, אך בפועל רואים באותו \"מפעיל\" הרבה יותר כ-Liability מאשר כפושע.

ומכאן, לקו העלילה של אותו מיליונר בגילומו המעולה של פאטון אוסוולט. הוא היה מצוין גם מפני ששמר על הת\'מה הבסיסית של הפרק (חוסר הישע של ה\"בובות\"), אך גם - ובעיקר - בזכות הדמות הזאת שסוף סוף גרמה לי לראשונה להזדהות עם מי שמזמין את השירות של ה\"בובות\" והציגה בפנינו רציונל שבהחלט אפשר להבין אותו, אך באותה מידה גם לבוז לו, כאשר זוכרים (ובלארד שם כדי לעשות זאת עבורנו) שבדרך הוא גם מנצל אותן מינית. הסצנה שבה הוא מסביר לבלארד את המניעים שלו ומתעמת איתו לגבי רגשותיו של באלארד כלפי אקו היתה חזקה ומוצלחת במיוחד.

ואם התלוננו על היעדר הומור בפרקים הקודמים, בא הפרק הזה ולא הפסיק לשעשע. החל מאקו ש\"נבהלת\" מהפורנו, דרך הדיאלוגים המשעשעים של בלארד ומלי וכלה בקטע ההורס עם הבחור שמספר על ה\"פנטסיות\" שלו ליד בת זוגו, שהפרצופים שהיא עושה לאורך הסצנה היו היסטריים לגמרי. בכלל, קטעי ה\"איש מהרחוב\" היו מעולים, גם מפני שהזכירו לנו שפול בלארד לא לבד בעולם בנוגע ל\"אגדה\" הזו, גם מפני שהצליחו להראות מגוון רחב של תגובות שונות של אנשים שונים לאפשרות המעניינת הזאת וגם מפני ששלחו אמירות מעניינות ולא פחות חשוב - שלחו רמזים מטרימים לטוויסטים המתקרבים, למשל: העובדה שמתברר שבעצם ה\"אגדה\" על \"בית הבובות\" היא יותר מאשר אובססיה של בלארד רמזה על הגילוי שמדובר בתופעה עולמית, והמשפט שהאיש האחרון אמר רמז על כך שהשימוש בטכנולוגיה כזו עלול להיות מסוכן מאוד.

הפרק הזה היה בדיוק הפרק שחיכיתי לו מאז תחילת הסדרה. הצפייה בו רק תסכלה אותי יותר, כי אם פרק הפיילוט היה נוגע כבר מההתחלה בכך ש\"בית הבובות\" הרבה יותר מורכב ממה שהוא נראה, מלכתחילה התגובות לסדרה היו נלהבות יותר, לטעמי, וה\"הייפ\" סביבה היה גדול יותר. נקווה שזה לא מעט מדי ומאוחר מדי, כי אני כבר לא יכול לחכות לפרקים הבאים. ציון: 10.