המסך המפוצל

גייז בטלוויזיה

גל הטלוויזיה הגאה מבהיר חד משמעית: להומו יש את כל מה שאישה מחפשת בגבר

מאת: Mika Gill

פורסם: 20-10-2001
1 תגובות
ברוח גל הגייז טלוויז`ן שנחת על ראשינו לאחרונה, יצא לי לתהות. האמת היא, שבמקביל למתקפה הנ"ל, התחלתי לגור עם הומו מקסים כשותף. אוטומטית זה מקרב אותי לצלחת, לא?

זה התחיל נורא עדין. היה איזה בילי קריסטל אחד שגילם ב"בועות" את ההומו הטלוויזיוני המוצהר הראשון אי פעם, ולאט לאט, זה כובש את השוק. פתאום, יש לנו סרטים על הומואים, סדרות על הומואים, סדרות עם הומואים. כל סדרה שמכבדת את עצמה מוציאה לפחות דמות אחת מהארון. למה זה קורה? וחמור מזה, איך קורה שהבנות הסטרייטיות מפתחות אהדת יתר, דווקא להומואים? מה, לא לימדו אותן ששחקן אמור לספק אשליה שהוא היה יכול להיות שלך, בנסיבות המתאימות כמובן, בכדי להיחשב למושך? כאילו, להיות נשוי, זה אסור להם, אבל רק תביאו הומו - אנחנו כבר נמצא לו שימוש.

אני מניחה שפרויד היה מוצא הרבה סיבות ללמה זה קורה. אולי האתגר שבעניין הוא זה שהכי מושך. כבר נאמר ונרמז לא פעם, שהדרך הטובה ביותר להכניס בחורה למיטה, זה לומר לה שאתה הומו. או אימפוטנט, במקרה של "חברים". אבל לדעתי, הסיבה נעוצה במקום לגמרי אחר...

נתחיל מזה שהומואים, מכורח המציאות, בדרך כלל נראים טוב יותר. לפני שאתם מסמנים עלי "מטרה", תנו לי רגע לנמק את הקביעה השוביניסטית הזו.

הומואים, מה לעשות, מתמודדים מול גברים. וגברים, כידוע לכל, הם בהמות. אם כל מה שמעניין גברים זה איך את נראית, למה שבחור הומו יהיה פחות בררן? אז כמו שחברה אחת שלי הגדירה את זה פעם, ההומואים נמצאים באותו שוק בשר, כמונו, הנשים. אם הם לא יילכו למכוני כושר לפתח את השרירים, אם הם לא יילכו למרוט שיער מהחזה, אם הם לא ילמדו להתלבש ולרקוד... מי יסתכל עליהם בכלל?

וכאן אנחנו מגיעים לנקודה החשובה באמת... דווקא מתוך כל הדברים האלו, הומואים, הם בדיוק מה שכל אישה מחפשת!!

נראים טוב, ובו בזמן לא משפריצים מצ`ואיזם לכל עבר, רגישים במידה, מתלבשים טוב, נטולי שיערות על החזה. וואט מור כן ווי אסק? אה, אולי שהם יימשכו אלינו חזרה... אפילו טיפטיפונת... קייטי הולמס ל"גו", ניסחה את זה טוב ממני, "גיי מן אר סו הוט!". אז סימפל אז דאט.

ונחזור חזרה לטלוויזיה ולקולנוע. איך קרה שהדמות שנשים הכי הזדהו איתה ב"החתונה של החבר שלי", הייתה רופרט אוורט? איך יכול גם להיות, שהקהל הזה קיבל אותו אחר כך כשגילם דמות של סטרייט רודף שמלות? אולי הייתה זו הקידמה שהשתלטה על העולם, אם כי אני בספק. ואז, פתאום, לא הרבה אחרי הסרט, יצאה לה סדרה חדשה. "וויל וגרייס" שמה. על בחורה חביבה והידיד ההומו שלה, שעוברים לגור יחד. היו גם את טום ולינדה הבריטים, אבל הם היו גרוטסקיים מדי, אז לא ממש שמו אליהם לב. ואתם יודעים מה? ב"וויל וגרייס" לא ממש עשו שום דבר מעניין. רק היה ברור שהם הומואים, ולפעמים וויל דיבר על מערכות יחסים שהיו לו, אבל לא היה אקשן. עד שבאה "קוויר בעיר", ולאחריה "הכי גאים שיש", והראתה לכולם מאיפה משתין הדג, והשאר כבר היסטוריה. הנה, תראו, ב"באפי" כבר בכלל לא עושים עניין מזה שווילו פתאום, אחרי שנים של מאוהבות נסתרת בזאנדר, אחרי קשר ארוך ומשמעותי עם אוז, מגלה את טארה ויוצאת מהארון. אז היא יצאה. אז מה? לא ביגי.

ומה בקולנוע?

במשך שנתיים מתוך הארבע בהן התגוררתי בירושלים, הייתי מנויה לסינמטק שם. אחלה סינמטק בעולם. המון סרטים טובים. פעם בכמה זמן, הם היו עושים "מועדון הסרט הוורוד", שהיה אסופה של סרטי גייז. לדאבוני הרב, באותה תקופה הייתי קצת חשוכה יותר בדעותי, אולי השפעה של הבחור איתו יצאתי בזמנו, ואולי רק מבורות. מה שלא יהיה, פספסתי שני סרטי הומואים שהוקרנו שם, "חדרי שינה" של רוז טרוש הלסבית, ו"סטוץ" עם טורי, הבלתי נלאית, ספלינג.

רצה הגורל, ובשנה החולפת התחברנו ל"יס". ערב אחד, כשהשותף שלי עבד במשמרת בוקר ואני בערב, חזרתי מותשת מהעבודה. "מה אתה רואה?" שאלתי כשנכנסתי לדירה. "סרט חמוד. בואי תראי" הוא אמר. זה היה "חדרי שינה", סרט על הומו חביב, שנואש מלמצוא אהבה, ומצטרף לקבוצת תמיכה גברית אליה שייך חברו הטוב. בקבוצה הוא מוצא עצמו נמשך לאחד הגברים הסטרייטים, ומפה, הסיפור רק מסתבך. הסרט עצמו, מקסים. אין מה לומר. הבמאית הלסבית, דווקא, הצליחה להעביר המון קסם מהרגעים שבינו לבינה ובינו לבינו, על התחלה של קשר, על פלירטוטים, והכי הכי, היא הצליחה להוציא את האינטימיות בין אנשים, בצורה הכי טובה ואמיתית בה נתקלתי אי פעם בסרט. מוזר שדווקא לסבית הצליחה לתאר כל כך טוב, את עולמם של ההומואים והסטרייטים/ות. לפני כמה זמן, גם יצא לי לראות את "סטוץ". סרט חביב. הפעם זה כבר לא מדהים כמו חדרי שינה, אבל חביב למדי, על הומו צעיר שנדלק לגמרי על רקדן גוגו, אבל הגורל מונע ממנו לקיים את הסטוץ המיוחל.

ב"יס", אגב, הם נורא גאים על הפתיחות שלהם בנושאי גאווה. בצדק, האמת. הם הרבה יותר פתוחים עם הנושא, ולראיה קחו אפילו רק את שעת השידור של "קוויר" למול "הכי גאים" ותתעלמו מכל סרטי הקווירים שהם משדרים.

אז מה היו הסיבות שמנינו למה גייז הם יותר אטרקטיבים?

א. האתגר. בחור שלא רוצה אותי? נראה לו באמת?
ב. הלוק. הם יפים יותר, מושקעים יותר, מתלבשים יפה יותר ושעירים פחות.
ג. העניין. לגייז יש יותר נושאי שיחה עם סטרייטיות.

לגבי העניין שנוסף לרשימה, נזכרתי שלא ממש הסברתי את זה עדיין. אז להלן ההסבר: עם הומואים אפשר לדבר על אופנה, חתיכים, וביצ`יות, לא רק בלי שהם יעקמו את הפרצוף בסגנון "שוב את מתחילה עם השטויות שלך", אלא שהם יעשו את זה בשמחה, ותוכלו לדסקס את זה כששניכם עם מסיכות לשיער, בולסים פופקורן ומאזינים לקיילי מינו. בסטריאו. בלי לראות אותה. כן, יש דבר כזה...

ועדיין, אני לא יכולה שלא לתהות, למרות כל הסיבות שמניתי, למה, לעזאזל, גייז מצליחים להרטיט לי את הלב הרבה יותר מסטרייטים? בינינו, אבל אל תגלו לאף אחד, נראה לי שזה כמו שיש בנות שמתאהבות בקירחים נשואים בגיל העמידה. מישהו הזכיר פחד ממחויבות?