את הטור הזה אני כותב ביום השידור של טקס פרסי הוידאו קליפים של MTV, אבל לפני הטקס, כך שאני לא יודע עדיין מי לקחו את הפרסים. רק שזה לא ממש משנה. הטקס הזה פשוט לא מעניין. ולא רק בגלל שטקסי פרסים הם לא מעניינים באופן כללי. דווקא המקבילה הקולנועית של הטקס של MTV יותר מעניינת ומשעשעת מהטקס הזה, ולו בגלל הבחירות המקוריות של נושאי הפרסים (הנשיקה הטובה היותר, הנבל הטוב ביותר) וגם הסרטים שהם בוחרים הם כמובן הסרטים ה"צעירים" יותר ולא הסרטים ה"איכותיים" שבהם בוחרים באוסקר. אבל הסיבה העיקרית שטקס ה-VMA (Video Music Awards) הוא לא מעניין הוא שבתור הטקס שאמור להיות הגדול והנחשב ביותר בעולם הוידאו-קליפים, הבחירות של הקליפים המועמדים לפרסים הן עלובות. טקס כזה אמור להצביע על הישגים מרשימים וראויים לציון בעיצוב הקליפים, בבימוי, בעריכה, בצילום ובשימוש באפקטים מיוחדים. במקום, הקטגוריות העיקריות הן כמו בכל מצעד שנתי (הלהקה, הזמר הזמרת) וגם בין המועמדים עצמם אין שום יוצא דופן, שום הישג משמעותי. ולהלן דוגמאות.

קודם כל אציג בפניכם את הקליפים העיקריים שמתמודדים על הפרסים בטקס של MTV. חוסר מקוריות ויצירתיות מצד אלה שהחליטו על המועמדויות גרם לכך שכמעט בכל קטגוריה מופיעים אותם קליפים ואותם אומנים. ואלה המועמדים בקטגוריה החשובה ביותר - הקליפ הטוב ביותר:



(12 מועמדויות)


`Stan` (3 מועמדויות)


`Beautiful Day`
(מועמדות אחת, אבל `Elevation Remix` שלהם מופיע ב-3 קטגוריות)


(5 מועמדויות)


`All For You` (3 מועמדויות)


`Get Ur Freak On` (4 מועמדויות)

כפי שאפשר לראות, פאטבוי סלים הוא המנצח הגדול עם 12 מועמדויות (שלפחות בחצי מהן הוא יזכה) עם הקליפ המדובר שביים לו ספייק ג`ונז (שעשה לו גם את Praise You) ומככב בו כריסטופר ווקן בריקוד מלא אפקטים. אני יודע שרבים לא מסכימים איתי, אבל אני לא חושב שהקליפ הזה כ"כ מדהים. הקליפ היחיד שכן נמצא פה בצדק הוא זה של מיסי אליוט, קליפ קצת חתרני ומאוד יצירתי, שבטקס מתוקן היה זוכה להרבה יותר מ-4 המועמדויות לו זכה. הקליפים האחרים היו פשוט עוד להיטים שנטחנו עד דק בערוצי המוסיקה השונים, וכאן הם מונצחים ככאלה. להיטים. שום דבר חדש, שום דבר מעניין. נדמה שב-MTV כ"כ התרגלו לים הלהיטים הסתמיים והשחוקים שהם שכחו שהמטרה בטקס היא לציין את יוצאי הדופן, כמו שנשעשה באותו הטקס בעבר. והנה דוגמאות לקליפים שזכו בפרסים מאז הטקס הראשון, ב-1984:

ב-1986 הקליפ הטוב ביותר היה "Money For Nothing" של הדייר סטרייטס. אחד מהקליפים הראשונים שנעשה באנימציה ממוחשבת, הקליפ היה מין סאטירה על תרבות הוידאו-קליפים, ועל האמנים שלא יודעים לנגן או לשיר ולכן, בעצם, מקבלים "כסף לחינם". יש כאן גם את סטינג ששר ברקע (ובלגלוג) "I want my MTV". או שלא הבינו שם את הבדיחה, או שפשוט קיבלו את הביקורת כמו שהיא, הקליפ היה להיט היסטרי וגם פתח את שידורי הסניף האירופאי של MTV ב-87`; ב-1987 הזוכה היה "Sledgehammer" של פיטר גבריאל, עוד קליפ אנימציה מהפכני שהציב סטנדרט חדש בעולם הוידאו-קליפים ונבחר במשאלים רבים כקליפ הגדול ביותר של כל הזמנים; ב-1991 הזוכה היה "Losing My Religion" של אר.אי.אם., קליפ מסוגנן מאוד, מלא בסמלים ואייקונים מעולם האמנות, שעשה לאר.אי.אם. את הפריצה הגדולה שלהם; 1992 – "Right Now" של ואן היילן, שמתחילתו ועד סופו ממלא את המסך במשפטים שמספרים מה קורה "עכשיו" בכל מיני מקומות; 1996 - "Tonight, Tonight" של הסמשינג פמפקינז, מחווה ססגונית לאחד מהסרטים הראשונים שנעשו, "מסע לירח" של ג`ורג` מלייס מ-1902. ואלה היו רק כמה דוגמאות. גם הרבה מהקליפים שהיו מועמדים בעבר, השפיעו על התעשייה וזיעזעו אותה.

אלה היו דוגמאות מהעבר, אבל השאלה היא איזו אלטרנטיבה יש לנו בהווה. דוגמא אחת היא “British Design & Art Direction” או בקיצור D&AD שזה מין אירגון חינוכי שבא לקדם את את הפרסום והעיצוב המקורי בבריטניה. פעם בשנה גם הם מגישים פרסים לכל מיני סוגים של פרסומות, מודפסות או מוסרטות, וגם הוידאו-קליפים הם כזכור פרסומות, אז גם מקומם לא נפקד מהקטגוריות. והנה דוגמאות לפרסים שהם נתנו ב-98`: קליפ שנעשה בתקציב של יותר מ-40,000 ליס"ט - "Bachelorette" של ביורק; קליפ שנעשה בתקציב של פחות מ-40,000 ליס"ט - "Come To Daddy" של אפקס טווין; בימוי – כריס קאנינגהם על "Come To Daddy" של אפקס טווין; בימוי – ספייק ג`ונז על "Da Funk" של דאפט פאנק; בימוי – ספייק ג`ונז על "Electrobank" של הכמיקל ברדרז. לא צריך לפרט כדי להבין שכאן כל הבחירות הן אכן של קליפים מקוריים ומעניינים, שבלטו וקרצו לקהל צופי הקליפים המשועמם בד"כ.

אז היו לנו דוגמאות מה-VMA של פעם, והיו לנו דוגמאות מה-D&AD, ואנחנו נשארנו עם טקס שאמור לתעד בדפי ההסטוריה את הרגעים הגדולים של השנה בעולם הוידאו-קליפים, אבל במציאות מתפקד כצל חיוור של מה שהיה פעם. ולכן נותרה רק סיבה אחת לצפות בטקס - וויל פרל וכריס קטאן, שהשמות שלהם בטח לא אומרים לכם הרבה, אבל צופי YES יכולים לראות אותם באופן קבוע ב-Saturday Night Live כחלק מהקאסט הקבוע של התוכנית. שני הכוכבים הגדולים של התוכנית הזו יצוצו לרגע בטקס ובטח יעשו משהו מצחיק ואינפנטילי להפליא, ולו בגלל הסיבה הזו, שכמובן לא קשורה בכלל לטקס, כדאי לצפות. ובשביל קליפים טובים, לכו ל- .

האתר הרשמי של ה- VMA
האתר של ה- D&AD

***

שידורים חוזרים של הטקס ישודרו ביום שישי ב-9 בערב, בשבת ב-12 בצהריים, וביום ראשון ב-2 בצהריים.