גיבורים, עונה 3, פרק 18

אחת הטענות ששמעתי כלפי ווליומים 2 ו-3 של \"גיבורים\" היתה שהעלילה נהייתה מקושקשת מדי, שהמניעים של הדמויות הפכו שרירותיים בהתאם למצב רוח של התסריטאי באותו הרגע, ושבעקבות זאת קורים יותר מדי דברים, חלקם מופרכים, חלקם מבלבלים וחלקם סתם טיפשיים.

והנה, ווליום 4 הביא איתו שפיות מסוימת בגזרות הבעייתיות הללו. העלילה נהייתה ממוקדת, וכך גם מניעי הדמויות והאירועים שנוצרו. קיבלנו שחקן חיזוק מצוין בדמותו של זליקו איבנק שהגיע כדי ללכוד את כל בעלי הכוחות ולשמור עליהם טוב-טוב במחנות סגורים, כשכוחותיהם מנוטרלים. בעקבות כך נוצרה מחתרת, וה\"גיבורים\" הטובים (כמו גם אלו הרעים) עושים את כל המאמצים כדי להימלט מהגורל הזה. הגיוני? בהחלט. שיפור מסוים ב\"איכות\" של הסדרה? יתכן. מחזור עלילות מאקס-מן ומקומות  נוספים? כמובן.

אבל אליה וקוץ בה. ה\"שפיות\" שההחלטה הזאת הביאה לסדרה, הביאה אליה עוד גורמים: שעמום, למשל. מכיוון שהדמויות כל כך ממוקדות-מטרה, אז מאט מחפש את דפני כבר שלושה פרקים ברציפות ולא ממש מתקדם לשום מקום; פיטר עוזר לו ועל הדרך מסתכסך עם אחיו; קלייר מבטיחה לאביה שהיא תתנהג יפה ומפרה את ההבטחה הזאת בכל הזדמנות שרק יש לה ועוד אלמנטים שחוזרים על עצמם שוב ושוב.

בפרק הנוכחי קרו בדיוק שלושה דברים: קלייר ניסתה לעזור לחבר-דג החדש לה לברוח, פיטר ומאט ניסו לפרוץ לבניין 26 כדי להציל את דפני (ולא הצליחו), וסיילר נזכר פתאום שאבא שלו הרג את אמא שלו. מה עוד קרה בפרק? כמעט כלום. או ליתר דיוק: שום דבר חדש. כי סיילר שמנסה לחסל את הילד שיצא איתו לרוד-טריפ ואז מתחרט ברגע האחרון (למה בעצם?) זה אלמנט שחוזר על עצמו כבר שלושה פרקים, קלייר משקרת לאביה זה אלמנט שחוזר על עצמו מתחילת הווליום, ואת מספר הפעמים שפיטר וניית\'ן יצאו נגד זה רק כדי שברגע האחרון אחד מהם יציל את השני, כבר הפסקנו לספור לפני שתי עונות בערך.

וזה לא שהיו כמה אירועים מעניינים בפרק - הגילוי על אביו של סיילר היה באמת נחמד, כמו גם הסצנה (הצפויה להחריד) של הנשיקה במים, ההשתלטות על המוחות של האנשים בבניין 26 וסצנת הסיום, שבה איש הבובות מבקש את עזרתה של קלייר. אלא שזה מעט מדי, מאוחר מדי, וחד-מימדי מדי. והכי גרוע? כמעט אין אקשן בפרקים האחרונים.

אני מצטער, אבל זו לא ה\"גיבורים\" שאהבתי. ציון לפרק: 5.